תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • קיה
  • קיה סטינגר
  • קיה סטינגר - מבחן דרך - לדפוק ת'מערכת

    קיה סטינגר

    על פניו, קיה סטינגר היא עסקה גרועה. למה שמישהו ישלם 380 אלף שקל על קיה? אחרי שלושה ימים עם שתי הגרסאות שלה, התקשנו לחשוב על דרך יותר הגיונית להוציא 380 אלף שקל

    • 24-10-2018
    • מאת: פבל צ'רניצקי | צילום: פבל צ'רניצקי

    הדבר האחרון שכמעט כל מי שנהג בקיה סטינגר אמר עליה הוא "בונ'א, זה ממש לא רע בשביל ניסיון ראשון". אז תרשו לי רק לפתוח בהפגנת ידע מתנשאת ומלאת חשיבות עצמית - אתם (והם) אולי חושבים שהסטינגר היא הניסיון הראשון של קיה בבניית מכונית ספורט סאלון שתעשה את המוות לגרמניות (ובעיקר לאחת יפנית) על כבישי נהיגה, אבל בעצם, היא כבר הייתה שם, ולא מעט.

     

    תקציר תולדות הפעם הראשונה

    לפני שאתם קופצים - טכנית זה נכון - טכנית זו באמת הספורט סדאן הראשון של קיה. אבל לקונצרן עצמו יש פורטפוליו מכובד למדי של מכוניות שהובילו אותו לרגע הזה. יש לו את יונדאי ג'נסיס - קופה וסדאן, הראשונה הייתה ספורטיבית וזכתה להצלחה מסחררת, השניה הייתה סדאן יוקרתית עצומה, מאוחר יותר צמד הג'נסיסים הפכו למותג עצמאי, והתפצלו ללא פחות מארבעה דגמים שונים - שכיום למרבה הצער לאף אחד מהם אין שתי דלתות בלבד.

    חלקה של קיה בתהליך שהוביל לסטינגר היה מעט קטן יותר, היא התמקדה במכוניות סאלון דוגמת הקדנזה וה-K900 ששווקו בצפון אמריקה ובאסיה. מה שהופך את הסטינגר, ליוצאת דופן מאוד בקרב המשפחה הגרעינית שלה, אבל בטח ובטח שלא ל"ניסיון ראשון" של המשפחה המורחבת. וזה לפני שאנחנו מדברים על כל מיני יונדאים חצי-ספורטיביות עם הנעה קדמית כמו הקופה.

    כדי לתת לסטינגר את הכבוד הראוי, לקחנו למבחן את שתי הגרסאות שלה, אחת אחרי השניה. גם ה-GT ליין שמצוידת במנוע 2.0 ליטר טורבו ותעלה לכם 280 אלף שקלים, וגם את אחותה העצבנית - ה-GT על 3.3 ליטריה, שני מגדשיה, 370 סוסיה וצבעה האדום המשגע, שתדרוש מכם להפקיד 100 אלף שקלים נוספים לחשבון היבואן. הסדר, אגב, היה הפוך - קודם כל תנו לי את מה שהתכוון אליו המשורר, ואחרי זה נראה איך עובדים עם גרסת הליסינג.

     

    18:00 - יום שני - יוצא מהמשרד

    היציאה ממטה קארזפורום לרחובות הרצליה פיתוח, היא משהו שיכול לבייש אפילו את המכוניות היקרות ביותר על הפלנטה. כשביציאה לרחוב אתה עובר ליד 3 מרצדסים במחיר מצטבר של סביב 2.5 מיליון שקל, שניים-שלושה קרוסאוברים של פורשה, אחת אסטון ולפעמים גם דברים מעניינים יותר, אנשים לא מסתכלים על הרכב בו אתה נוסע. הוא פשוט לא מעניין אף אחד.

    הפעם זה היה שונה. לחלוטין. ודי מצחיק למען האמת.

    ראיתי את הבלבול בעיניים של האיש שעבר מולי יחד עם חברו/עמיתו/מה-שזה-לא-יהיה-שלו מהרגע הראשון, אבל את מה שקרה מולי באותו רגע אי אפשר להמציא.

    "המ... אוטו מגניב" הוא חושב לעצמו כשהוא עובר מולי בלי להאט.
    "אה, זה קי..."
    "רגע, מה?!?! קיה?!?!"
    "אחי! קלוט! זה קיה!"

    ברגע הזה אני משתדל בכל הכוח לא ליצור קשר עין עם שני החבר'ה שלא מוכנים להאמין למה שעומד מולם. אני נשבר, מסתכל. הם קולטים אותי, שלושתנו מחייכים, אני נוסע הביתה.

    הסיפור הזה הולך לחזור על עצמו עוד הרבה פעמים. בפקק, בחניה, בתחנת הדלק, בצומת, במגרש אספלט נטוש שנסעת אליו במיוחד כדי לצלם את המכונית בלי הפרעות ואז באו שוטרים וגם הם בילו איתך קרוב לחצי שעה כי "איזה אוטו מגניב". הבנתם את הרעיון. בשלב מסוים, אני חייב להגיד, זה מתחיל קצת להעיק. אז אם אתם לא חובבי תשומת לב, והמון ממנה (ב"המון" אני מתכוון יותר מאשר קיבלנו עם כל רכב אחר, אי פעם), אולי כדאי שתחפשו רכב קצת יותר צנוע. או לפחות תחכו עד שסטינגרים יתחילו להציף את הכבישים.

    מעבר לזה, ידוע כמובן שעיצוב זה עניין של טעם, ומסתבר שבקרב הבוחנים שלנו לא יכלה להיות שונות גדולה יותר. וכשאני אומר "בקרב הבוחנים שלנו" אני מתכוון שלדעתי הסטינגר לא לגמרי מגובשת, קצת וולגרית, ואפילו קצת מכוערת, בעוד שכל שאר האנשים שדיברתי איתם עליה חשבו שהיא יפיפייה, ואני אידיוט. אתם תחליטו בעצמכם, ואם גם לדעתכם אני אידיוט, בואו לחלוק את זה איתנו בפורום.

     

    19:30 - יום שני - תקוע בצומת

    ליד הבית שלי יש צומת אחד, מעצבן במיוחד, שאם לא תכננת את הנסיעה שלך כמו שצריך, אתה תיתקע בנתיב השמאלי מאחורי שורה של רכבים שמחכים לפנות שמאלה, בזמן שבנתיב הימני חולפים רכבים. קשה מאוד, שלא לומר בלתי אפשרי, להשתלב.

    למה אני מספר לכם את כל זה? ובכן, כי כמובן שהפעם חלמתי ונתקעתי בנתיב השמאלי. אני זוכר שמתחת לרגל ימין שלי יש 370 כ"ס ו-51 קג"מ, אני מחשב את גודל הפירצה שאני צריך כדי להשתחל בהצלחה בין שני רכבים, בועט בגז ו...

    אני על הצד.

    אני על הצד?!

    אני על הצד!!!

    הבקרות עובדות! ואני בכל זאת על הצד!!!

    אני מצחקק כמו ילדה קטנה לכל אורך הכמה-עשרות-מטרים האלה, הבקרות מחזירות את הזנב לנתיב שקבעו הגלגלים הקדמיים בעדינות מתונה ומשהו אומר לי שחוץ ממני אף אחד כנראה לא שם לב לזה. אבל לי זה לא מפריע להמשיך לצחוק כמו דביל כל הדרך הביתה.

     

    22:00 - יום שני - פיסת האספלט האהובה עליי במרכז הארץ

    אני שועט בין הפיתולים, ההגה - למרות משקל די טוב - אילם. ולמרות שאי אפשר להאשים אותו בזה שהוא פשוט מיישר קו עם התעשייה השתקנית, היה יכול להיות מאוד נחמד אם קיה היו מחליטים לשבור לכיוון אחר.

    אבל זה בסדר גמור, כי הסטינגר מזמרת לי אודות כל מה שקורה מתחת לגלגלים דרך השלדה והמושב. בכל פסיעה של הזנב תחת כוח או הידוק הפניה בעזיבת הדוושה אני מרגיש את המכונית מסתובבת על צירה סביבי, מזל שהמושב מאפשר כל סוג כיוונון אפשרי, אז אני לא עף החוצה ממנו אלא נשאר חבוק בתוכו.

    תיבת ההילוכים נעלמת. היא קצת פחות "פריכה" ומהוקצעת בהעברות ההילוכים שלה מה-ZF8, אבל היא מעבירה הילוכים מספיק מהר בשביל לפתח קצב שקצר אך במעט ממרצדס C63s שעברה על הכביש הזה לפני חודשים ספורים, הבחור שיושב לידי אומר שהסיבה היא כנראה תקרת הזכוכית שנקראת בעגה המקצועית "ביצים". אני נעלב ומגביר את הקצב.

    עובר שבריר שניה מורגש למדי בין הרגע בו דוושת התאוצה מתחילה תנועה אל עבר קיר האש עד לשניה בה הסטינגר מאיימת לתלוש לכל יושבי הרכב את הפרצוף. זה יכול קצת להרוס את הקצב כשמנסים לנהוג אותה חלק ומדויק, אבל התחושה היא שזה נעשה בכוונה, כדי לתת לה אופי וחספוס, שתי תכונות שנמצאות כיום באובר-דראפט חמור בעולם הרכב.

    מלפנינו רועש וגועש V6 כפול מגדשים בעל 3.3 ליטרים של נפח, וזה נכון ש-370 כ"ס, ובטח ש-51 קג"מ לא הולכים ברגל, והקצב כאמור גבוה ברמות שעל הגבול בין כותרת בעמוד הראשון של עיתוני הבוקר, לבין ריבוע שחור וקטן בעמוד האחרון שלהם, אבל בפניות ארוכות (ומאוחר יותר גם בכביש מהיר), הסטינגר לא מרגישה מאוד חזקה. וחשוב לי להדגיש שזו רק הרגשה, כי בפועל, כאמור, הקצב מטמטם.

    כמו אתמול בצומת, גם הפעם אותה תקרת זכוכית מונעת ממני לנתק את הבקרות אבל גם הפעם זה לא מפריע לקוריאנית הזו, שלהזכירכם יש לה את אותו שם משפחה כמו לקארנס, להוציא את הזנב להחלקות אלגנטיות. אם ככה היא מתנהגת כשהבקרות עובדות, מה קורה כשהן לא? שובר את התקרה ושולח את בורר מצבי הנהיגה ל"ספורט+", על לוח המחוונים נדלקת נורה של ESP OFF. מאוחר יותר נגלה שזה לא off 'על אמת', אבל בתור הצהרות כוונה זה אחלה מספיק.

    ויחד עם זאת, זוויות ההחלקה גדלות בכל פניה, ונהיגה חלקה הופכת יותר ויותר מאתגרת. גם בגלל שהאוטו הזה מנסה להרוג אותי (נשבע!), וגם בגלל שזה כל כך כיף שבאיזשהו שלב אני מפסיק לנסות להתנגד לה ופשוט זורם עם מה שהיא רוצה.

    הקלות לנהוג אותה "עם הגז" פשוט משכרת. כל זכר של תת-היגוי נמחק באבחת קרסול אחת כשהיא בועטת באחוריה כמו סוסה עצבנית. אחרי כמה קילומטרים מתחיל להיווצר חיבור אמיתי והיא מתחילה לציית לי באופן כמעט מוחלט, אבל גם אז, אני עדיין מקבל פה ושם תזכורות שאני יושב בתוך מכונה לא לגמרי שפויה, וגם בפעמים האלה שאני קצת מגזים והיא מאיימת "להתהפך" עליי, הבקרות מחזירות אותי לקו בדחיפה עדינה ולא יורדות עלי ועל החגיגה שלנו עם טונה של ביקורת וניתוק מוחלט של הגז. ככה, בדיוק ככה, כמו זה כאן, ככה זה צריך להיות.

    אני לוחץ אותה חזק עוד יותר. והמשקל שלה - קצת מעל 1800 ק"ג, מתחיל להרים את אפו, למרות המתלים האדפטיביים, היא מתחילה לרכון פה ושם בפניות מאתגרות במיוחד ולצאת לתת היגוי לא ממש סקסי כשאחד הבולמים הקדמיים סוגר מהלך, הבלמים מתחילים להסריח ולדעוך, אנחנו נוסעים הביתה.

     

    7:00 - יום שלישי - נוסעים לבקר חברים בצפון

    הדרך לצפון מעניינת. היא לא רק מאפשרת לי לבחון את הסטינגר כשיש לה (ולי) פחות אטרף בעיניים, אלא גם כי - בואו נהיה כנים - זו תהיה סביבת המחיה שלה ב-95% מהזמן.

    דווקא פה מתחילים להתגלות סדקים במשקפיים הוורודים. איכות החומרים טובה כלשעצמה, במיוחד עם ריפוד הגג שעשוי אלקנטרה, אבל רחוקה מאוד מלתת פייט למכוניות פרימיום, אפילו לאלה מהן שאנחנו אוהבים לבקר על איכות חומרים ירודה ביחס לקטגוריה.

    איכות ההרכבה מתגלה כלא מוצלחת, קרקושים כמעט תמידיים מהדלתות, שריקות רוח מהחלונות, וקונסולה מרכזית רופפת. מאוחר יותר, כשנחליף רכב, נגלה שלאף אחד מהדברים האלה אין זכר. אז מצד אחד זה טוב, כי זה אומר שאלה בעיות נקודתיות ברכב המבחן, אבל מצד שני זה לא נוסך בטחון בבקרת האיכות של המפעל. בכלל, מורגש פה שבכל הנוגע ל"פרימיום" יש לקיה עוד כברת דרך לעבור.

    בידוד הרעשים לוקה בחסר, ואפילו ב-80 קמ"ש מתחילים לחדור לתא הנוסעים רעשי רוח וכביש. באופן מבאס משהו, דווקא את צליל המנוע החביב הבידוד מצליח להשאיר בחוץ.

    גם הבולמים, שהיו מעט רכים מדי בנסיעה מאוד תובענית, מעט קשים מדי לנהיגה מנהלתית ומעבירים ביקורת קצת נוקבת מדי לטעמי על כישורי הסלילה של מע"צ. במעבר בין מצבי נהיגה השינוי בקשיחות אמנם מורגש, אבל היה מאוד נחמד אילו ההבדל בין רך לקשיח היה גדול יותר.

    אבל הדבר הכי גרוע הוא אותו מושב שדווקא שיבחתי לא מזמן. שלא תבינו לא נכון, אפשר לכונן אותו פחות או יותר איך שרוצים והאחיזה הצידית שלו מושלמת, הוא אפילו חשמלי ואפשר לשמור שני זכרונות - אפילו ההגה חשמלי ושניהם יחד מאפשרים פונקציית "כניסת נוחות" שמסיטה אותם כדי שיהיה לכם קל יותר להיכנס. אבל בסיס המושב הורס את כל החגיגה. אמנם אפשר להאריך אותו ואפילו לכוון את הזווית שלו, אבל גם בזווית הכי חדה של הטיה הוא נותר שטוח מדי. אולי זה כי אני גרוטאה, אבל אחרי לא הרבה זמן התחילו לי כאבים מאוד חזקים מאחורי ברך ימין, שצריכה לרחף באוויר כל הזמן. המצב היה עד כדי כך חמור, שהכאבים חלפו רק שלושה ימים אחרי סיום המבחן. אז אם הסטינגר על הכוונת שלכם ואתם סובלים מגרוטאטיות יתר, כדאי לכם מאוד לבדוק את הנושא.

    מעבר לדברים האלה, גם במשך שעה וחצי של שעמום כביש-שש-י טוטאלי אני לא מוצא משהו לזקוף לחובתה של הסטינגר. רשימת האבזור כוללת כל מה שאפשר לבקש בסביבת המחירים הזו ואפילו קצת מעבר - כמו קירור במושבים או - באופן מצחיק מאוד - אנדרואיד אוטו, שלא קיים בלקסוס, אינפיניטי, במוו, קאדילק ואלפא המקבילות.

    המרווח במושב האחורי, בזכות בסיס גלגלים של 290 ס"מ, מעולה. ולמעט קצת מחסור בגובה לכפות הרגליים (בגלל מושבים נמוכים) מציע די והותר מרווח לשני מבוגרים. תא המטען, על הנייר לא מאוד מרשים (406 ליטר) אבל בפועל, למרות שהוא מעט רדוד, הדלת החמישית שפוערת פתח הטענה עצום הופכת אותו לשימושי הרבה יותר מאשר אצל כל סדאן מקבילה.

     

    10:00 - יום שלישי - כבישי הצפון הצפופים והמפותלים

    אוקיי, איילה קלילת רגליים היא לא. הפניות הצפופות של כבישי רכס הכרמל מרגישים צפופים מדי עבור הסטינגר ולמרות שהיא מצליחה לפתח קצב שלא היה מבייש... ובכן, אף רכב, התחושה היא עדיין של מכונית שגדולה בשתיים-שלוש מידות על כבישים טכניים בהם המהירות הממוצעת היא 40 קמ"ש ושהיתה מעדיפה בכל יום בשבוע פיתולים במהירות תלת ספרתית.

    אז נסענו להחליף.

     

    10:00 - יום רביעי - סוכנות קיה, תל אביב

    הדבר הראשון שאני מרגיש במעבר לגרסת שני הליטרים הוא שהמושב גבוה יותר. מוזר. מאוחר יותר אני גם אגלה שהוא שטוח אפילו יותר מקודמו ומכאיב לי בברך הרבה יותר.

    הדבר השני הוא שרשימת האבזור כמעט זהה לחלוטין לזו של הגרסה היקרה. חסרים כאן בולמי הזעזועים האדפטיביים, כיוונון תמיכת הצד במושבים (שזה בסדר גמור כי היא טובה מאוד גם ככה), מצלמת ה-360, האוורור במושבים, ועוד אי אילו פיצ'יפקעס חסרי משמעות. אבזור הבטיחות נותר ללא שום שינוי וזה מעולה, והעיצוב החיצוני כמעט זהה כאשר חדי עין יבחינו בחישוקים קטנים יותר (ויפים הרבה פחות) וקאליפרים כסופים וקטנים במקום אדומים, עצומים, ועם כיתוב Brembo. לא טוב, לא נורא.

     

    12:00 - יום רביעי - סיבוב שני

    לא לקח עוד הרבה זמן להבין שלמרות השם הדומה, גרסת שני הליטר היא מכונית מאוד שונה. היא נוחה הרבה יותר בזכות בולמים רכים יותר וחתך צמיגים גבוה יותר, ואני אפילו יכול להישבע שהיא מבודדת טוב יותר. לא רק מרעשי מנוע אלא גם מרעשי כביש. אולי אלה הצמיגים המעט צרים יותר, ואולי זה פסיכולוגי, אבל הסטינגר הזו רגועה ונעימה יותר.

    אחרי קצת התמזמזויות בעיר ובכבישים מהירים אני מפנה את הסטינגר לאותה פיסת אספלט במרכז הארץ, כי עם כל הכבוד למושבים מאווררים ואיכות הרכבה טובה יותר או פחות, את הרושם האמיתי השאירה עלי הסטינגר ההיא בפיתולים.

     

    14:00 - יום רביעי - אתם כבר יודעים איפה

    נצח. זה הזמן שמרגיש לי שעובר בין הרגע שאני לוחץ על הגז ועד שאני מרגיש את הכוח מתחיל לעבור אחורה. הזמן שעובר בין עזיבת הברקס למעיכה של הגז כשאתה מטר לפני האייפקס ומתכונן לתפוס את הזנב מחליק הוא - להערכתי - לא יותר מחצי שניה. בראש שלי זה מרגיש כמו שנתיים.

    היא גם רוכנת יותר, והקצב נמוך יותר, השלדה עדיין מטמטמת וההגה עדיין מהיר מאוד (2 וקצת סיבובים בין נעילות). בכביש קצת יותר זורם, עם פניות יותר ארוכות, יכול מאוד להיות שההשהייה לא הייתה מפריעה לי כהוא זה. יתרה מזו, עצם זה שהיא לא מנסה להרוג אותי משרה בי אפילו יותר בטחון לדחוק אותה קרוב יותר לקצה ומאפשרת נהיגה נקיה בהרבה פחות מאמץ. אם ה-3.3 הייתה שור זועם, ה-2.0 היא סוס מאולף.

     

    17:00 - יום רביעי - חניון האורחים של קיה

    קיה סטינגר היא מכונית מדהימה. באמת, לא פחות מזה. לא בתור "ניסיון ראשון", לא "ביחס לקיה". בלי אבל, בלי כמעט, היא מכונית מטמטמת.

    הניסיון להשוות אותה למכוניות יוקרה נידון להיכשל. עם יד על הלב, ועם כל הצער שבדבר, כרגע הסטינגר פשוט לא יכולה להתחרות ראש בראש עם במוו, מרצדס או אאודי. בין אם זה מוניטין, איכות חומרים, או "קיה ב-400 אלף שקל? מה, נדפק לך המוח?!"

    הסטינגר לוקחת כיוון אחר לגמרי ונותנת לרוכשים שלה את מה שספורט סאלון אמורה לתת באמת - ספורט, וסאלון. והמון משניהם.

    למעשה, אם נשים בצד את עניין הסמל ופשוט נעשה רשימת "במה הסטינגר יותר טובה מהמתחרות שלה", נגיע לרשימה הבאה: מרווח, שימושיות, אבזור, כוח, עיצוב, התנהגות, כיף. מה שקיה עשתה עם הסטינגר היה לתת את כל מה שצריך, יותר מהמתחרות שלה, בפחות כסף, אם זה לא לדפוק ת'מערכת, אני לא יודע מה כן, אבל אם יותר חשוב לכם מה כתוב לה על האף, קטונתי.

    ובאשר לבחירה בין השתיים, גם זו חתיכת שאלה מסובכת. למרות שהסטינגר הבסיסית חלשה יותר, היא לא חלשה כשלעצמה. ואילולא ההשהייה המעצבנת הזו בדוושה, יכול להיות שאפילו הייתי מעדיף אותה. האבזור כמעט זהה, כנ"ל העיצוב, היא נעימה יותר ביומיום, חסכונית יותר (כ-8 ק"מ לליטר מול 6.5) ובואו לא נשכח לרגע שהיא עולה 100(!!!) אלף שקל פחות.

    אבל במצב הנוכחי, אחרי קצת יותר משלושה ימים בחברתה של קיה סטינגר, נשארתי רק עם שאלה אחת - מאיפה, לעזאזל, אני מביא עכשיו 380 אלף שקל?!

    יש לכם שאלות? רוצים לקרוא מה חשבו מובילי הדעה שלנו על קיה סטינגר או לקרוא לי אידיוט? הצטרפו לדיון בפורום.