מבחן דרך – פיאט טיפו 1.6 ליטר "לאונג'"

יבואנית פיאט החליטה לכוון את הטיפו החדשה ללקוח הפרטי ואגב כך לתמחר אותה באופן אגרסיבי ביחס לסביבה. השאלה הגדולה היא האם היא ראש לתת משפחתיות או זנב למשפחתיות הקומפקטיות

אני נוהג בפיאט טיפו החדשה, במערכת השמע מתנגנת התוכנית "אופסייד סטורי" של הגשש החיוור, לא משנה כמה פעמים אני שומע את זה, אני מחייך כל פעם מחדש – אתה הבנת את זה ברוך? – ה-משפט ב-"ה" הידיעה של ה-מערכון אודות הישראבלוף בבנק.

אני מחייך ומייד החיוך נהייה מריר משהו, כי גם בשוק הרכב הישראלי יש ישראבלוף, קוראים לו מחירי המכוניות המשפחתיות (וגם המיני משפחתיות, וגם הסופר מיני בחלקן) החדשות בישראל. זה בלוף שהיבואנים עושים, שחברות הליסינג עושות והלקוחות משלמים עליו. תקציר הפרקים הקודמים: חברות הליסינג קונות המון מכוניות מהיבואן – אבל רק בהנחה. כמה הנחה? מספרים של 30,40 וגם 50 אלף שקלים הם הטווח המקובל. מחיר המכונית ההתחלתי לא משנה – העיקר שתהייה הנחה, כי השווי של המכונית על פי תג המחיר שלה באולם התצוגה הוא נקודת המוצא לשווי המכונית בהמשך חייה – שהוא גם שווי חברת הליסינג בעיני הבנק שמספק לה את האשראי כדי לקנות את המכוניות מנופחות המחיר בהנחה וחוזר חלילה וכך ממשיכה המערכת להאכיל את עצמה בלופ שיסתיים כנראה כאשר חברת ליסינג גדולה אחת או יותר יקרסו כמו מגדל של ענבל אור משאירים אחריהם עיי חורבות ובנקים שמחפשים את עצמם בשאריות...

- דיאגנוסטיקה - השנה האבודה של פיאט

שורה תחתונה – אם אתה קונה היום משפחתית, מיני משפחתית או חלק ממכוניות הסופר מיני שלא במבצעי חבר/ 0 ק"מ/ או מבצעי הנחה מזדמנים – אתה בצד הלא נכון של הבלוף, רוצה לומר – פראייר, אומר זאת כך יונית – סור למשרדי המערכת בהם נמכור לך שני כרטיסים לאוטומוטור ב-500 שקלים – אתה כנראה תמשיך לחייך. אמרנו, פראייר. אתה הבנת את זה ברוך?

ואז באה פיאט טיפו וברגע אחד שומטת את הקרקע מתחת לבלוף של שוק הרכב הישראלי.

טורקי, איטלקי ואמריקני נפגשים בחניה...

מבט אחד בפיאט טיפו ולפחות בעיצוב החיצוני אין פה את המראה חמור הסבר שהוא מנת חלקן של מיני משפחתיות אחרות. היא לא נראית מתאמצת, היא לא נראית כמו סופר מיני שהגזימה עם משלוח המנות וגידלה ישבן לא פרופורציונלי. היא תוכננה במשותף עם יצרנית הרכב הטורקית טופאש המרכיבה אותה בטורקיה, אבל בעיצוב ניכר שהאיטלקים נתנו את הליטוש המסוגנן האחרון. מכיוון שהיא לא מתאמצת, לא נסחפת לגימיקים אלא בעיקר מוציאה את המיטב מהתצורה הזו בשורה התחתונה מקבלים פה משהו שלא יסובב ראשים אחריו ברחוב בהתפעלות וגם לא מפנים ממנו את הראש בגועל, בהחלט אפשר להסתדר איתו ויזואלית.

אני נכנס פנימה לתא נוסעים שלא מפיל באיכות שלו, אבל נעים לשהייה, מוצק ובנוי היטב. האבזור ברמת הגימור לאונג' הנבחנת והמאובזרת ביותר עשיר מאוד; בקרות שיוט ואקלים, חיישני גשם ואורות, הקשחה חשמלית למושב ועוד, חלק מהן בכלל לא זמינות במיני משפחתיות או שייכות לרמות האבזור המאוד גבוהות של המשפחתיות הקומפקטיות. קל לי לכוון את ההגה והוא שמנמן ונעים לאחיזה. מולי מחשב דרך מפורט מאוד ולימיני מסך מערכת המולטימדיה שקל מאוד להתמצא בו – חבל שאינו קריא כלל באור שמש ישיר.

מרווח הרגליים מאחור סביר, לא חסר, אבל גם לא מאפשר התרווחות, המושב עצמו נוקשה ובעל בליטה בחלק התחתון של הגב. איזה יופי שלא חיפפו פה וגם במושב האחורי ניתן למצוא שילוב בד ועור, מסעד אמצע נפתח ובו תא ומחזיקי כוסות ואפילו תאורה למושבים האחוריים.

עם 520 ליטרים תא המטען לא מרשים רק על הנייר אלא מספק המון מקום ופתח ההטענה עצמו גדול מאוד ונוח לשימוש.

בשורה התחתונה מקבלים פה משהו שלא מאתגר משפחתיות מצטיינות ומשאיר אבק לכל מיני משפחתית, בהחלט אפשר להסתדר איתו ביומיום.

העובדה שפיאט היא עכשיו חלק מקונצרן עולמי בשם FCA ניכרת בשלל כיתובי MOPAR (ספקית הבית לרכיבים וחלפים גם לג'יפ, דודג' וקרייזלר) על סלילי ההצתה, תיבת ההילוכים, צינורות שונים ועוד. אגב תא המנוע, יש כאן כמויות חומרי בידוד בכמות ואיכות גבוהות מאוד, לא חיפפו פה עם העסק הזה.

סע לשלום המפתחות בפנים

אני מתחיל לנוע ברחובות תל אביב, הנוחות לא מבריקה פה, שדה הראיה טוב ותיבת ההילוכים הפלנטרית עם שישה יחסי העברה עובדת ברכות ובצורה חלקה מאוד. כשיוצאים מהעיר היא ממשיכה לחלץ את המיטב מהמנוע של הטיפו. מדובר ביחידת כוח שהיא לא המילה האחרונה בטכנולוגיית מנועים, סך הכל 1.6 ליטר אטמוספרי עם 110 כ"ס ו-15.5 קג"מ. אני לא מצפה ליותר מדי אקשן ולא מקבל כזה. זה ניכר בתאוצות בהן הוא רזה ומתאמץ בליווי פס קול רועש, אבל שוב התיבה הפלנטרית על שישה ההילוכים שלה מסדרת לו יכולת טובה למדי על אף המחסור בסוסים. מעניין יהיה לראות את הטיפו עם מנוע ה-1.4 ליטר טורבו בעתיד.

בשיוט בכביש המהיר התיבה מתייצבת על ההילוך הגבוה, רמת הרעש בהחלט כמקובל וטובה יחסית.

אין פה שום דבר שמכוון לדבר הנאה מנהיגה, הגה חשמלי די סביר, זוויות גלגול לא קטנות וסך הכל הדברים פה מכוונים לכיוון של נהיגה נינוחה בלי יותר מדי אקשן. אבל זה בסדר גמור – זה לא מה שהיא אמורה לעשות. למרות בלמי תוף מאחורה לא הייתה דעיכה או ירידה בתחושת הבלימה בדוושה עצמה.

בסיום המבחן נכנסתי לתחנת הדלק, תדלוק ובדיקה של כמות הליטרים על כמות הק"מ הניבה 12 ק"מ לליטר, למשפחתית בתנאי מבחן זה נתון טוב. אליו ניתן להוסיף שניים שלושה ק"מ בנהיגה שהיא לא תובענית כמו זו במבחן.

מעמד הביניים

אני מודה, כשניגשתי אל הטיפו הציפיות שלי היו נמוכות. ראיתי בה עוד מתחרה בסגמנט התת משפחתיות, אלו המעמיסות תא מטען על מכונית סופר מיני ויוצאות לכבוש את דרגי העובדים הזוטרים או סוכני השטח בציי הרכב. חיפשתי (ולפעמים גם מצאתי) את חלקי הפח הלא צבועים לגמרי, את הקונקטורים החשופים - אבל גיליתי מכונית אחרת. היא פותחת פער גדול מאוד על מכוניות כמו יונדאי i25, פיג'ו 301, ניסאן אלמרה וסקודה ראפיד. היא שלמה, מוצקה ואיכותית מכל אלו וגם אם יחידת ההנעה בראפיד עוד מאתגרת אותה – סעיף האבזור והתמורה למחיר מכניס נוקאאוט שמפיל את המתחרות לקרשים.

לא מדובר במכונית שיכולה לנצח את הטובות שבמשפחתיות כמו טויוטה קורולה או סקודה אוקטביה, אבל האם הן טובות ברמה שמשקפת פער מחיר של כ-20 אלף שקלים? לא ממש. כי במחיר של החל מ-100 אלף שקלים לגרסת האבזור הבסיסית ו-108 אלף שקלים לגרסה המאובזרת מאוד – היא כאמור חושפת את הבלוף של מחירי המיני משפחתיות שהזולות, החלשות והבסיסיות שבהן עולות יותר מגרסתה המאובזרת.

פיאט טיפו היא מכונית שמחזירה שפיות לעולם המשפחתיות, היא מכונית שלקוח יכול להיכנס לאולם התצוגה ולצאת עם חבילה מצוינת, מאוזנת – אמנם לא מצטיינת – אבל במחיר ללא תחרות ובלי שמימן מכיסו את העיוות בשוק הרכב הישראלי. למי שיכיר בחסרונותיה וידע לחיות עם הפערים בינה לבין המשפחתיות המובילות היא העסקה הכי טובה היום בסגמנט.