ניסאן מוראנו – הבמיה של הקרוסאוברים

שלחנו את אלירן לטיול של סוף שבוע עם ניסאן מוראנו והוא חזר עם מחשבות על במיה. על הקשר שבין הקרוסאובר היוקרתי הזה לבין הירק המופלא.

מסתבר שקרוסאוברים, ממש כמו במיה, הם טעם נרכש. כשרק הגעתי לקארספורום שנאתי קרוסאוברים. כחובב של סוזוקונים קשוחים (סמוראי וויטארה), לא הצלחתי לעכל את החסרונות שמאחורי היצורים המגודלים האלו - גבוהים וגדולים מידי בכדי להיות ספורטיביים, רכרוכיים מידי בכדי להיות רכבי שטח אמיתיים. לאט לאט הצטברו להן שעות מאחורי ההגה של יותר ויותר קרוסאוברים - קאדילק SRX, קיה סורנטו, אינפיניטי FX50 ועכשיו גם הניסאן מוראנו. עם הזמן גם התרככה דעתי בכל הנוגע אליהם והתחלתי להבין את הקטע. כנראה שגם אותי, ממש כמו הבמיה, היה צריך לרכך קצת לפני האכילה. יש משהו בתנוחת הישיבה הגבוהה, במנועים הגדולים ובידיעה שתמיד אפשר לעלות על המדרכה ולא יקרה לאוטו כלום.

עד עכשיו כתבתי באופן כללי על קרוסאוברים וזה בכלל מבחן לניסאן מוראנו. רגע לפני שאני מתפזר, נתמקד לרגע בקרוסאובר המגודל והיוקרתי הזה של ניסאן. האח הגדול של הקשקאי העממי לא ממש הלהיב אותי בהתחלה. ישבתי לי בבית, עברתי על המפרט הטכני שלו בקטלוג הרכב של האתר ולמען האמת קצת התאכזבתי. 252 כ"ס זה נחמד מאוד, בטח ובטח כשהם מופקים ממנוע V6 גדול (3.5 ליטר) מסדרת ה-VQ המוצלחת של ניסאן. אבל מה לעזאזל הם חשבו לעצמם עם הגבה הקדמית הזאת? ולמה צריך לשלם יותר מ-350 אלף ₪ על רכב שבקושי יכול לרדת לשטח, כשבאותו הסכום אפשר לקבל את הגרסה הכי חזקה ומאובזרת של הפאת'פיינדר הקשוח?

אל דאגה, לפחות על השאלה הראשונה קיבלתי תשובה מהירה למדי. הסלוגן של ניסאן מדבר על נהיגה מחוץ לקופסא וזה כנראה המצב בכל הנוגע לעיצוב החזית של המוראנו. מהצד או מאחור הוא מרשים למדי. עם צמד מפלטים בחלקו האחורי, גלגלים גדולים וגחון גבוה הוא פשוט נראה טוב ובהחלט מצדיק את מילת התואר פרימיום. החזית, לעומת זאת, דרשה ממני הסתגלות של שעה או שעתיים. אחר כך היא כבר לא הפריעה לי, כשהחזרתי את הרכב לסוכנות כשנגמר סוף השבוע אפילו קצת אהבתי אותה. ממושב הנהג לא ממש רואים אותה ואז קל יותר להתרגל אליה. בסוף היום השני למדתי להכיר את היתרון שבזווית הגישה הנוחה של החזית המחודדת. ככה זה, טעם נרכש.

רכב כזה חבל לבחון לבד, אז הזמנתי לנסיעת המבחן את המשפחה. יחד יצאנו בשבת בבוקר לביקור בכמה מעיינות חביבים בשיפולי רמת הגולן, טיול שאמור לספק לנו נסיעה בין עירונית ארוכה מחד ונסיעת שטח קצרה וקלילה מאידך. כבר בתל-אביב, כשהעמסנו את הרכב במיטב הנשנושים לשבת (את הבמיה השארנו בבית), גילינו שתא המטען של המוראנו גדול והגישה אליו נוחה למדי. הוילון שאמור לכסות את המטען קצת מציק, במיוחד כששוכחים לסגור אותו ידנית לפני סגירת הדלת והוא מסתיר את השמשה האחורית. אלו שיוותרו על המושב האחורי יגלו שהקיפול שלו מתבצע בקלות רבה (ובצורה חשמלית) דרך ידיות בתא המטען. אנחנו, לעומת זאת, בחרנו לאכלס את המוראנו בתפוסה מלאה וגילנו שהמושב האחורי מרווח דיו גם לשני מבוגרים וכיסא בטיחות כולל מרווח ברכיים מצוין.

המושבים הקדמיים התגלו במהלך הנסיעה הארוכה צפונה כנוחים למדי. הם רכים ונעימים אבל גם מספקים מספיק תמיכה צידית. הכוונים החשמליים שלו מספקים טווח פעולה רחב עד כדי הגזמה, כך שביחד עם ההגה המתכוונן לגובה אין שום בעיה למצוא תנוחת ישיבה נוחה ובקלות. שני המושבים החשמליים מגיעים גם עם חימום חשמלי שסוף סוף גם מצאתי את האדם הראשון בעולם שאשכרה חושב שהוא שימושי - אמא שלי. אני העדפתי להפעיל את בקרת האקלים המפוצלת ולהוריד עוד שלוש מעלות בצד הנהג. פתחי המיזוג למושב האחורי נחמדים אבל לא הכי יעילים בשעות החמות. חבל שאין תא אכסון מקורר, כמה קשה לנתב צינור אוויר אחד אל תא הכפפות או תא האכסון האמצעי?

תפעול שלל האביזרים ברכב מתגלה כנוח למדי. הקונסולה המרכזית כוללת צג LCD ללא צג מגע. איכות התצוגה שלו טובה למעט כשהשמש חזקה ואז הוא קצת לא ברור. הצג הזה משמש גם את מערכת השמע האיכותית וגם את צמד המצלמות שמותקנות ברכב. אחת מאחור, לטובת נסיעה ברוורס, והשנייה במראה הימנית (מראת הנוסע) לטובת כיסוי של הפינה הקדמית ימנית של הרכב. המצלמה הזאת מאוד עוזרת לתחושת הביטחון בתמרונים עירוניים צפופים. מי שדרס (או דרסה) פעם פטריית חניה מבטון בוודאי מבין על מה אני מדבר. המראה המרכזית מתכהה חשמלית, פיצ'ר נחמד שעוזר לשיוט רגוע גם כשנהגים ממהרים במאזדה 6 נדבקים לתחת. חוץ מזה אין כאן עוד הרבה גיזמואים חשמליים. למען האמת, ברכב שעולה 360 אלף ₪ ציפיתי למצוא קצת יותר מהם.

בואו נעזוב לרגע את נושא האבזור ונתמקד לרגע במכאניקה. היה לי ברור שאת הנסיעה הזאת אני הולך לעשות על הצד הרגוע. ככה זה כשיש לך ילדה בת 3 במושב האחורי, איכשהו הנהיגה הופכת לרגועה הרבה יותר. בשיוט בין עירוני רגוע המוראנו עושה עבודה יפה מאוד. נוחות הנסיעה טובה וכמעט שום שיבוש לא מצליח להפריע את מנוחתה של הלוחמת הקטנה. בידוד הרעשים טוב, גם במהירויות גבוהות יחסית. רק רשרוש מוזר מכיוון תיבת ההילוכים בזמן האצה מפריע קצת ברקע. בכלל, המנוע הגדול ויחסי ההעברה הארוכים של התיבה מאפשרים למוראנו להאיץ למהירויות בלתי חוקיות בנינוחות כמעט מפחידה. כמה ארוכים יחסי ההעברה אתם שואלים? כשהתיבה בתפעול ידני, ההילוך הראשון נגמר ב-80 קמ"ש. השני נגמר במהירות שלילה. את סוף השלישי אני עדיין מחפש.

הדרך למעיינות הקסומים של רמת הגולן עוברת בשביל עפר לא סלול. רוב המשפחות שהגיעו באותה השבת השאירו את המכוניות המשפחתיות שלהם בשולי הכביש והחלו בטיפוס המיוזע במעלה ההר השחור והחם. אנחנו עשינו את הדרך העוקפת במוראנו השחור והממוזג וסבלנו הרבה פחות. בכל הנוגע לעבירות בשטח המוראנו נהנה משתי יתרונות עיקריים. הראשון הוא נעילה לדיפרנציאל המרכזי. זה לא משהו שצריך להטריד רכבי שטח אמיתיים (מי אמר ניסאן פאת'פיינדר?) אבל בהחלט פריט שלא קיים בכל הקרוסאוברים. היתרון השני הוא זווית הגישה הנוחה.

שתי יתרונות אלו לא מספיקים על מנת להפוך את המוראנו לרכב שטח איימתי. הבעיה העיקרית ממנה סובל המוראנו בשטח קשורה לתיבת ההילוכים הרציפה. אותם יחסי העברה ארוכים שאפשרו שיוט נוח פשוט מכבידים עליו מאוד בשטח. הם לא מאפשרים בלימת מנוע יעילה במהירות נמוכה אבל בעיקר מפריעים בכל הנוגע ליציאה מהמקום. זינוק מהמקום בעלייה קשה דורש תכנון מוקדם אחרת המוראנו פשוט נשאר במקום. לפעמים אין ברירה וגם תכנון מוקדם לא יעזור, אז נדרשים תנופה והרבה אמונה ביכולת אומדן הגובה של המכוון מהקרקע. כן, אתם קוראים נכון. רכב עם 252 כוחות סוס ולא פחות מ-34 קג"מ מתקשה פה ושם לזנק מהמקום. מהלך המתלה הקצר גם הוא לא ממש תורם ליכולת העבירות, כשמערכת בקרת המשיכה מנסה בכוחותיה האחרונים לחפות על הגלגלים המתנפנפים באוויר.

מעט אמונה בכושר האומדן של המכוון (למעלה) והמוראנו מגיע לסוף המעלה (למטה).

סיכום:

שאלתי פעם אחד שמבין - "למה דווקא במיה?". הוא אמר שזה ממש בריא וגם הטעם ממש כמו שעועית אבל קצת אחרת. "זה ירק לכאלה שיודעים מה הם מחפשים", הוא אמר. גם המוראנו, ממש כמו הבמיה, הוא קרוסאובר שמיועד לכאלו שיודעים בדיוק מה הם מחפשים. אלו שמחפשים יכולת שטח אמיתית יפזלו לכיוון הרכבים הקשוחים יותר של ניסאן. אלו שמחפשים להכריז על היוקרה קבל עם ועדה יפזלו לחטיבת היוקרה של ניסאן - אינפיניטי. נשארנו עם אלו שמחפשים רכב שטח איכותי ויוקרתי אך נחבא אל הכלים. הם ייהנו מהמנוע הגדול והחזק, מהשיוט הבין עירוני הנינוח ומתיבת ההילוכים הרציפה. זאת אומנם טובה בכביש המהיר אבל עומדת לרועץ כשיורדים עם המוראנו לשטח.

צריכת דלק במהלך המבחן (משולבת כביש-שטח): 7.5 קילומטרים לליטר.

ניסאן מוראנו בקטלוג הרכב של קארספורום.

צילום: טניה מוטצרנקו