קיה סורנטו – קוריאנית בטעם אמריקאי

בקיה נטשו את יכולת השטח והפכו את הסורנטו לקרוסאובר רך. לקחנו את הסורנטו לסיבוב ובדקנו מה זה אומר.

רוב חובבי הרכב לא מתחברים לקרוסאוברים המגודלים. האמת היא, שקשה להאשים אותם. מדובר ברכבים שמהותם לא ברורה במיוחד. לא ממש ביצועיסטים בשטח וגם לא ממש מרשימים על הכביש. לא חסכוניים במיוחד ומנקרי עיניים. הסורנטו קולע בדיוק רב לכל הסטריאוטיפים הללו, לפחות כשמסכלים על הנתונים היבשים שלו. זאת גם הייתה נקודת הפתיחה של מבחן הדרך הזה - איך מצדיקים את הסורנטו בעולם שמקדש פליטות CO2 נמוכות וצריכת דלק נמוכה?
רגע לפני שנתחיל להצדיק, נצא לסקירה היסטורית קצרה.

הדור הראשון של הסורנטו, זה ששווק כאן עד 2009, היה רכב שטח במלוא מובן המילה והגיע עם שלדת סולם, סרן אחורי חי והילוך כוח. אבל רכבי שטח קשוחים יצאו מהאופנה ושלדת סולם הפכה לנטל על מבחני הריסוק ההולכים ומחמירים. הדור השני של הסורנטו מבוסס, כמו לא מעט מהדגמים בהיצע הנוכחי של קיה, על פלטפורמה של יצרנית-האם יונדאי, במקרה הזה מדובר על הסנטה-פה. וזה אומר, במילים פשוטות, שאפשר לשכוח מכל בבל"ת השטח שהוזכר בתחילת הפיסקה ולהתרכז במה שהפך להיות חשוב באמת - הכביש.

בואו נשים את הקלפים על השולחן - הסורנטו אינו מושלם על הכביש. המתלים שלו מכוילים על הצד הרך של הסקלאה, מה שגורם לו להרגיש לא בבית בכבישי ההרים המפותלים. קחו אותו לכביש המפותל ומהר מאוד תבינו שזה לא התחום שלו. ההגה קל ולא מתקשר, המרכב רוכן בצורה מוגזמת בכניסה לסיבובים ההדוקים ולמרות שבקרת האחיזה ומערכת ההנעה הכפולה מאפשרים קצב תנועה מהיר, חשק להמשיך ולאתגר את הסורנטו - אין. בתוך העיר, לעומת זאת, המצב שונה. המתלים הרכים מחזירים את הדיווידנד ונוחות הנסיעה טובה. ההגה הקל מקל על ההשתחלות בקסבה של גבעתיים ותנוחת הישיבה הגבוהה משאירה מעט מאוד שטחים מתים ונותנת תחושת שליטה.

הסורנטו הולך ומשתפר כשעולים איתו לכביש המהיר. או אז מגלים את היתרונות הגדולים של ה-SUV הגדול הזה, ופתאום מתחילים לסלוח לו על רוב החסרונות. מושב הנהג מצויד בשפע של אפשרויות כיוון חשמליות והוא פשוט נוח, אין מה להוסיף. תנוחת הנהיגה מצוינת, בידוד הרעשים טוב והשילוב בין תיבת ההילוכים האוטומטית (שישה הילוכים, עם אפשרות לתפעול ידני) למנוע מצוין. גרסת הבנזין בה נהגנו סובלת פה ושם מחוסר בכוח, אבל זה בגדר הנסבל. התחושה שלנו היא שמנוע הדיזל הגדול והחזק (תוספת של 20 קג"מ בהשוואה לגרסת הבנזין) יהלום טוב יותר את הסורנטו. ואם כבר הזכרנו את מנוע הבנזין, נספר לכם גם שצריכת הדלק המשולבת במהלך עמדה על 8 קילומטרים לליטר, לא רע בכלל בשביל SUV בגודל מלא.

כבר כתבנו שאנחנו אוהבים את הפנים החדשות של קיה? מישהו שם עשה עבודה טובה בכל הנוגע לחזית של הרכב, והיא נראית מצוין. גם מהצד, עם חלונות כהים ומדרגות צד כסופות, הוא פשוט נראה טוב. חבל רק שהחלק האחורי מעוצב בצורה קצת יותר כבדה ולא קיבל קצת יותר מהחיוך שמאפיין את החזית.

בתוך הסורנטו תמצאו תא הנוסעים שאינו מפואר או מהודר. המילה שמתארת אותו טוב יותר היא פרקטי. יש בו את ככל מה שציפתם למצוא ברכב שעולה 230 אלף ₪ ולא מעבר. מערכת השמע המקורית דומה מאוד לזו שכבר פגשנו בפורטה, וגם כאן היא אינה מרשימה באיכותה. מערכת בקרת האקלים יעילה וקלה לתפעול. הגישה אל שורת המושבים האחרונה, זאת שמתקפלת אל תוך ריצפת תא המטען, די מסורבלת וגם נוחות הישיבה שם לא מלהיבה. אנחנו מעדיפים את הסורנטו עם מושבים אחוריים מקופלים ותא מטען ענק שאפשר לבנות בתוכו קראוון קטן. בשורה האמצעית המצב טוב הרבה יותר, היא נוחה ומרווחת דיו לכל שימוש משפחתי שלא תעלו על הדעת.

מבחן לרכב שכזה לא יכול להיות מושלם בלי ירידה לשטח, אפילו ירידה זריזה לשטח קל בכדי לראות איך מתנהג הרכב בשבילי הקק"ל.

לפני הירידה מהכביש, נעבור לסקירה קצרה לציוד שעומד לרשותנו ב"ארגז הכלים":

1          מערכת 4X4 קבועה אלקטרונית, יש!
1          מרווח גחון של 184 מ"מ, יש!
1          זווית גישה ונטישה של 25 ו 23 מעלות (בהתאמה), יש!
1          מערכת  DBC , בקרת שליטה אלקטרונית בירידה במדרון, יש!
1          מערכת  HAC, מערכת סיוע בזינוק בעליה שאמורה לדמות דפרנציאל ננעל, יש!

נשארנו עם הרבה אלקטרוניקה, מעט ברזלים וקשה להגיד שזה מעודד... נצטרך להיות סופר עדינים איתו כי גם מיגונים אין. בתפריט היום יש לנו שבילי כורכר, קצת בוץ, מספר מעלות קלילים, אחד מאתגר וכמה מורדות , אחד מהם תלול וחלקלק מהבוץ של הלילה האחרון. מסלול חביב שחוצה את עמק השלום ויער מנשה לאורך נחל דליה, נחל תנינים ועד לעמיקם.

בשבילי כורכר, במהירות זחילה של טיולי משפחות, הסורנטו קופצני, לא נעים לנסיעה ומשרה מין אוירה של "מה בכלל הבאת אותי לפה?! אני צריך לעמוד על המדרכה מול ארומה". אבל כאשר מתחילים לקבל ביטחון ברכב ומהירות הנסיעה חוצה את גבול ה 40 קמ"ש, שיכוך המהמורות משתפר פלאים והנסיעה נהפכת הרבה יותר חלקה, כמעט ולא קופצנית ואפילו מאפשרת נהיגת שבילים זריזה ומאתגרת.

במפגש עם המדרון הראשון הפעלנו את ה-DBC (להזכירכם, מערכת בקרת ירידה במדרון) והסתכלנו זה על זה במבט מסופק. מה כבר יכול לעשות הכפתור הקטן הזה? מסתבר שהוא יכול לעשות לא מעט.
פתאום כל האלקטרוניקה ניעורה לחיים, ה-ABS עובד במלוא המרץ, ה-TCS וה-ESP שולטים על כל גלגל בנפרד וכל אוסף האותיות הזה מוריד אותנו במדרון תלול וחלקלק בצורה מאוד איטית, נשלטת ומרשימה. אף לא החלקה קטנה אחת, אפילו לא זריקה קטנה לזנב. במשך היום ירדנו כמה עשרות מדרונות שכאלו, וכל מה שיש לנו להגיד לכם מסתכם בשלוש מילים -
זה עובד טוב.

אבל כמו שלימדו אותנו בגן, לפני כל ירידה חייבת להיות עליה. גם שם האלקטרוניקה עושה את שלה, אבל כאן ההשפעה קטנה יותר. ההבדל מורגש, משהו קורה שם מתחת לכל הכפתורים, אבל זה רחוק מלהיות נעילת דיפרנציאל אמיתית.במהלך אחד המעלות לא הייתה שום ברירה חוץ מאשר להיכנס להצלבה. גם כאן, האלקטרוניקה נחלצה לעזרתנו. לאחר מספר ניסיונות חילוץ כושלים השתלטה על העניינים מערכת בקרת ההחלקה, שיגרה כח לגלגלים האוחזים ויצאנו בקלילות מההצלבה.
אל תחשבו לרגע שמדובר באיזה תואם סופה או יורש מכובד לסורנטו הקודם. במהלך טיולי השבילים שביצענו ביער פארק מנשה, פעמיים הסורנטו נתקל במכשול שסרב לעבור ואילץ אותנו להסתובב ולחזור את כל הדרך חזרה. במיוחד הפתיעה אותנו מדרגה של כ 20 ס"מ (לא יותר גבוהה ממדרכה תל-אביבית טיפוסית) שהייתה בסוף עליה קלה והסורנטו פשוט סרב לעלות אותה!

סיכום:

אחרי יומיים של נהיגה התיישבנו אצל הגזלן המקומי כדי להחליט על גזר הדין וחשוב מכך, להבין למי מתאים הסורנטו.

הסורנטו לא מושלם בכביש וחובבי שטח לא יתרשמו מהיכולות שלו בשטח. נשארנו עם קהל היעד האופייני לסגמנט הקרוס-אוברים, אלו שמחפשים את תנוחת הישיבה הגבוהה ומרחב הפנים הגדול. אלו ייהנו מכלי רכב מצוין, שמציע נוחות נסיעה טובה, צריכת דלק טובה ומרווח פנים מצוין. שורת המושבים השלישית ויכולות השטח הם בגדר Nice To Have, לא יותר.
אנחנו נהגנו בגרסת הבנזין. אתם תעדיפו את מנוע הדיזל החזק והחסכוני שעולה רק קצת יותר.

מפרט טכני מלא ומחירון תוכלו למצוא בקטלוג הרכב של CarsForum.