סיטרואן DS3 – הדבורה מאיה

בעולם החרקים מסמל שילוב הצבעים שחור-צהוב את מה שבעולמנו מסמל הצבע האדום. האם במקרה נבחר שילוב הצבעים הזה לרכב ההדגמה של היבואן?

זמזום ראשון: היא מלכה ויש לה כתר וקוראים לה דובשנית.

עוד לפני שלוחצים על הכפתור בשלט לפתיחת הדלתות חייבים להעיף מס' מבטים על הרכב הזה. אין ספק שמחלקת העיצוב של סיטרואן עבדה הרבה שעות נוספות לפני שהעלתה את ה-DS3 לקו הייצור. מעבר לצבע הזועק ישנו פגוש קדמי גדול עם תאורת DRL מאונכת ופנסי ערפל שנראים כאילו חטפו בוקס ושקעו בתוך הפגוש. הפה הפעור לרווחה במרכז הפגוש מוסיף גם הוא למראה האגרסיבי. פנסי החזית רחבים ומשתפלים קדימה בצורה אופקית, איפה שהיינו מצפים למצוא מכסה מנוע. האחרון ממוקם מעלה ולמעשה רק כשני שליש ממנו ניתנים לפתיחה ביחס לרכבים "רגילים".
גם פרופיל הצד נאה עם ג'אנטים שחורים בשילוב פסים כסופים ופס ניקל שמן לאורך הרכב. יחידת הגג השחורה משתלבת היטב עם החלונות האחוריים המושחרים ויוצרת תחושה של מקשה אחת. ממש מתחשק לקחת את היחידה הזאת, לפרק אותה ולקבל טנדר פתוח מעוצב. האחורה סתמי משהו אך נעים לעין וזורם.

זמזום שני: פריסת כנף.

פתיחת הדלת המאסיבית והארוכה של ה-DS3 מאפשרת כניסה נוחה למושב הנהג שממוקם בגובה נוח. הכניסה לרכב נוחה לא רק לנהג כי אם גם ליושבים מאחור, שיחסית לרכב 3 דלתות נהנים משפע-מרחבי יחסי, במיוחד אם הנהג או הנוסע צנומים ומתחשבים ולא מזיזים את הכיסא אחורה עד סוף המסילה. כאן הנקודה לציין שכאדם "בעל נוכחות" (כפי שהיטיב לנסח זאת אדיר מילר ב'רמזור') מצאתי כי לא באמת צריך את כל האורך של מסילות המושבים. מרווח פנימי גדול כל כך מצאתי עד היום במכוניות מעטות וגדולות בהרבה מה-DS הזו. סחטיקה סיטרואן.

כיסא הנהג נוח, רחב, ארוך ובעל אפשרויות כיוון רבות למשענת ולגובה. לאחר יום שלם של נהיגה אינטנסיבית ניתן להגדיר את מושב הנהג כמוצלח מאוד. גם ההגה הוא מהסוג המתכוונן לגובה ולעומק כיאה לרכב ספורטיבי מאובזר וניתן למצוא תנוחת נהיגה טובה. מראות הצד גדולות יחסית (ונראה שנלקחו היישר מה סיטרואן C4) ומאפשרות כיסוי טוב לשטחים המתים.
פנים הרכב וסביבת הנהג נראים לא פחות ממעולה. בחירת החומרים נעשתה על הצד הקשיח, הכל מרגיש קשה, מוצק וחסון ולא נעשה שימוש בחומרים רכים. הדשבורד מחוספס מאוד למגע ועטוף בספק בפלסטיק \ ספק בד שמקרין עמידות, עניין לא טריוויאלי בכלל לבוגרי פיג'ו וסיטרואן של שנות התשעים. גם בדלתות לא נרשמת דרמה מיוחדת והן משדרות חוסן ועמידות עם טקסטורות בגווני השחור. ההגה הקטום הוא גימיק נחמד, אך עיטור הפלסטיק בציפוי כרום מט לא נראה מוצלח במיוחד. עם זאת הוא הרגיש נעים למגע ונוח לאחיזה. לוח המחוונים ברור וקריא ואפילו יש שעון חום אנלוגי, מה שאינו דבר מובן מאליו ברכב צרפתי. פתחי המזגן מלבניים וצרים והחשש שמא המזגן יהיה חלש מדי מתבדה מהר מאוד ועוד באחד הימים החמים של יולי.

בצד האבזור ניתן לזקוף לזכות הסיטרואן שלנו תא כפפות מואר ומקורר, ידית קרוז-קונטרול ומגביל מהירות וידית שליטה על מערכת השמע מאחורי ההגה. בזאת בערך תם טקס האבזור שלא תקבלו במאזדה-3-ליסינג שלכם, די מאכזב בהתחשב במוחצנות הרכב ובמחיר שלו. אחרי הכל, מדובר ברכב שעולה 137 וחצי אלף ₪.

זמזום שלישי: פקיעת הגולם.

גרסת המבחן צוידה במנוע ה-1600 סמ"ק, 120 כוחות-סוס ו-16.3 קג"מ החדש של החברה, מנוע שפותח בשיתוף עם ב.מ.וו. על הנייר מדובר במנוע מוצלח למדי שאמור לשנע את טון פסיק מאה הקילוגרמים הצרפתיים בנינוחות ובקלילות. תיבת ההילוכים האוטומטית דווקא לא חדשה, אלא מחודשת בשם AT8. מדובר בשדרוג של תיבת ה-AL4 הוותיקה והמוכרת, שכולל בעיקר כיול תוכנתי חדש וממיר מומנט חדש. התוצאה, יש לציין, טובה. מדובר בתיבה שעושה בצורה טובה את מה שתיבת ה-AL4 המקורית התיימרה לעשות ולא תמיד הצליחה. במצב הרגיל היא עובדת כמעט כמו תיבת הילוכים יפאנית טיפשה טיפוסית. ולא, גם אני לא ממש מבין אם זאת מחמאה או לא, אבל זה מה שרוב האנשים מחפשים בגיר האוטומטי שלהם. במצב Sport, לעומת זאת, התיבה חוזרת לאותה "חוכמה" צרפתית טיפוסית - מורידה הילוכים בזמן הבלימה לשיפור בלימת המנוע, לא ממהרת לעלות הילוכים בסיום ההאצה וכו'. האמת? ככה הייתה צריכה לצאת התיבה הזאת לשוק אי שם בסוף שנות ה-90.

זוכרים את הדלת? הכבדה והארוכה הזו? אז זהו, ככה בדיוק ה-DS הזו מאיצה. ההילוכים הראשון והשני ארוכים מדי ולא פעם ולא פעמיים חששתי לצאת לעקיפה כי הרכב פשוט לא האיץ כמצופה. דווקא בכביש המהיר, אחרי שהתיבה מתייצבת בהילוך הרביעי ונועלת את ממיר המומנט, קצב ההתקדמות הרבה יותר מרשים. לחיצה הגונה על הדוושה במהירות שיוט לא מורידה הילוך אך בכל זאת ה-DS מפתחת מהירות בצורה מרשימה. שיוט במהירויות גבוהות בעליל מתבצע בצורה נינוחה ורגועה עם שקט יחסי בתא הנוסעים.

בדקות הראשונות עם הרכב ההגה החשמלי של ה-DS3 הרגיש כמו הגה חשמלי טיפוסי - חד וחסר תחושה. גם דוושת התאוצה הרגישה פלסטיקית בתפעולה עם מעצור ברור לפני לחצן ה"קיקדאון". השילוב של שניהם לא עודד נינוחות או השרה תחושת בטחון בדקות הנהיגה הראשונות למרות שבסופו של דבר התרגלתי אליו. בכביש המהיר ההגה חד מדי והיינו מצפים לקצת יותר "שטח מת" במהירויות גבוהות. גם בהמשך היום דעתי על ההגה לא השתנתה וניתן לומר עליו שזה פשוט לא זה, על אף שהוא לא קל מדי הוא חסר תחושה וקשה להבין ממנו מה קורה למטה.

זמזום רביעי: דבורה או דבור?

פיל. ככה מרגישה ה-DS3 בכבישים המפותלים של אשתאול. ה-DS3 אומנם מגיעה במרכב 3 דלתות ספורטיבי וסקסי מאין כמוהו, אבל בכבישים המפותלים היא מתאמצת יותר מדי. ההגה הלא מתקשר, תיבת ההילוכים הלא מפרגנת וצמיגי המישלן Energy Saver שהותקנו על מכונית המבחן פשוט לא מתאימים לרכב הזה. קל מאוד להכניס את האף הכבד של הרכב לתוך סיבוב והרבה יותר קשה להוציא אותו משם. בבלימות חזקות הזנב נעשה קל משקל, עד כדי היגוי יתר מוחשי בפרובוקציות קלות. מערכת ה ESP לא ממהרת להתערב בכל סיטואציה ומאפשרת חופש פעולה לנהג, אבל דווקא כשנדמה שהיא מבינה שאתה יודע מה שאתה עושה, היא נכנסת לפעולה בצורה מאוד דרסטית וקוטעת את החגיגה בברוטאליות. מבחינתה היא הצילה אותך מפגישה אינטימית עם תעלת הניקוז.

מעבר לכך הכל מתנהל על מי מנוחות. בידוד הרעשים מוצלח ואיכות שיכוך המהמורות ברכב ההדגמה הקרבי משביע רצון. על אף 15,000 הקילומטרים שעבר לא נרשמו קרקושים ועושה רושם שבחירת החומרים החסונים אכן עושים את העבודה. אומנם מערכת הסטריאו בסיסית ונראה שנלקחה היישר מהפג'ו 206, אך ברכב המבחן המערכת שודרגה בדמות הוספת מגבר וסאב (לא מקוריים). זה בהחלט שידרג את החוויה, אבל לא באמת אפשר לי להתרשם מאיכותה של מערכת השמע המקורית. תפעול מגביל המהירות והקרוז קונטרול מתבצע מידית אחת מאחורי ההגה, והוא פשוט להבנה ותפעול. גם לוח המחוונים פשוט, ברור וקריא גם בלילה.

זמזום חמישי: חוזרים לכוורת.

הסיטרואן DS3 לימדה אותי פרק או שניים על ההבדלים שבין גברים לנשים. ממתדלקות בעבודה מועדפת ועד לסבתות בפנסיה, הן לא היו צריכות יותר ממבט חטוף אחד כדי להתאהב ב-DS3. לנו, הגברים של קארספורום, זה לקח הרבה יותר זמן ודרש גם לא מעט שאלות. אחרי יומיים אפילו אני הצטערתי שצריך להחזיר אותה לסוכנות. למרות שה-DS לא הרשימה אותי באף סעיף, עדיין היה לי כיף בחברתה וקצת התבאסתי להחזיר אותה לסוכנות. העיצוב המוחצן, המבטים שהיא מושכת והחיוך של האנשים שמצביעים עליה עושים את זה. הבסיס כאן טוב ללא ספק, למרות שההגה ותיבת ההילוכים האוטומטית מסרסים לא מעט מהפוטנציאל. גרסת הטורבו הידנית תהיה לדעתי הרבה יותר ספורטיבית והרבה יותר מהנה.  

צריכת דלק במהלך המבחן: 11.6 קילומטרים לליטר

סיטרואן DS3 בקטלוג הרכב של CarsForum.