אאודי RS5 - מבחן דרך - אולר שוויצר

כלי מלחמה מכוון לייזר, מדויק ומהיר, או מכונת נהיגה שעוטפת אותך ב"קשר"? לאיזה כיוון אאודי RS5 הולכת ואיך היא מתכננת לנצח את המתחרות שלה?

השם שיצא למכוניות המהירות של אאודי בשנים האחרונות היה יכול - איך לומר - להיות טוב יותר. הטענות היו לאו דווקא בגל ביצועים או אחיזה, להיפך, מהם היו להן טונות, אלא בגלל אותו X פקטור חמקמק שכל חובב רכב ימכור את סבתו כדי לקבל עוד ממנו - קשר.

רגע, אתה מתכוון לתקשורת?

לא. כלומר, כן, אבל לא רק. תקשורת היא מילה קטנה מדי. לא די בה כדי להסביר את הקשר שנוצר בין מכונית לנהג כשהגה פטפטן ושלדה שלא סותמת את הפה, אגזוזים שמספרים לך בדיוק באיזה סל"ד אתה נמצא, וריח שאומר לך להוריד קצב או שיאספו אותך בכפית מהוואדי שלמטה מסתדרים יחד באורגיה רב-חושית שגורמת לך רק לרצות עוד ועוד. עוד כביש, עוד פניות, עוד מהירות, עוד פסים שחורים על האספלט.

הקשר הזה, הוא בדיוק האס בשרוול של המכוניות הטובות באמת. בזכותו מכוניות שלאו דווקא יתלשו לכם את הפרצוף בהאצה או יסדרו לכם את האיברים הפנימיים מחדש בבלימה תמיד קרצו יותר, בטח ובטח שיותר מכאלה שפשוט נועדו להביא אתכם לעבודה באותו מצב צבירה בו יצאתם מהבית.

במכוניות הטובות האלה, עצם ההגעה בכלל תלויה בכישורים שלך, מצב הצבירה לנצח יהיה "נוזל", מיכל הכיף תמיד יהיה מלא, והקצב? הוא בכלל לא מעניין.

אאודי RS5 הקודמת, למרות עליונות הספק, ולמרות שהשתמשה במנוע 4.2 ליטר שנתלש מלמבורגיני ומערכת דיפרנציאלים שתשאיר גם מהנדסי טילים מבולבלים, לא הצליחה להאפיל על המתחרה העיקרית שלה, במוו M3 (אז, היום M4), בכל מה שנוגע לאותו "קשר" חמקמק. אז נקודת ההתחלה של המבחן הזה לא נראית מבטיחה. למי שבקטע של להיקשר בכל מקרה.

 

לאן מועדות פנינו?

האם הדור השני של הקופה הגדולה והמהירה יצליח איפה שקודמו כשל? האם שני טורבואים על מנוע פצפון (יחסית, כן?) בנפח 2.9 ליטר (כן, פחות מ-3.0 הליטר של ה-S5), 450 כ"ס, 61 קג"מ והנעה כפולה מתוחכמת עוד יותר יצליחו להטות את הכף? האם האאודי המהירה הזו תלך בדרכה של ה-TT שהצליחה איפה שהדגמים האחרים לא? ביצירת אותו קשר?

הפן הטכני הוא לא היחיד בו ה-RS5 הנוכחית משנה כיוון ביחס לקודמתה, גם העיצוב שלה שונה כמעט לחלוטין. כלומר, היא עדיין מכונית קופה גדולה ורחבה יחסית, אבל בעוד הקודמת הייתה מנקרת עיניים וולגרית וצעקנית שאי אפשר היה להתעלם מהמראה או הצליל שלה כשהיא עוברת ברחוב (או ברחוב ליד), זו הנוכחית הרבה יותר מופנמת, אפילו קצת אנמית אפשר להגיד. נכון, הגריל עדיין ענקי, והחישוקים עדיין נראים כמו כוכבי נינג'ה מהגיהנום, אבל הפעם איכשהו הכל הרבה יותר זורם ומשתלב. אפילו האגזוז שקט יחסית, בטח ובטח שבמצב קומפורט שלא רק שסוגר שסתומים בסופיות, אלא אפילו סוגר לחלוטין את אחד משני האגזוזים.

גם בפנים אין יותר מדי עניין ביחס לדגם הרגיל, וזו לא נקודה לרעתה של ה-RS, אלא לגמרי לזכותה של ה-A - שתא הנוסעים שלה פשוט לא מרגיש כאילו חסר בו שום דבר. קוטר ההגה טוב, לוח השעונים (דיגיטלי כמובן) זהה, ואפילו האילוסטרציה של הרכב במסך המרכזי היא של A5 רגילה ולא של גרסת הקומנדו. יש דיפוני קארבון וסמלי RS, אבל ההבדל הגדול ביותר הוא המושבים - הם נראים מזן ה"אאודי ספורט" המצוי, אבל נראה שעברו כמה וכמה שינויים. בניגוד למושבים הקודמים, שנראו מעולה אבל לא סיפקו תמיכה או נוחות מיוחדות לנהגים צנומים, הפעם אני שמח לציין שאאודי סוף סוף החליטו להתקין כיוון תמיכת הצד ואפילו עיסוי - הראשון מבורך, השני קצת מיותר.

מחיר הבסיס של ה-RS5 הוא 735,000 ₪, זהה ל-C63, נמוך משל ה-C63s (שעולה 795,000 ₪) וגבוה משל ה-M4 (שעולה 709,000 ₪). יחד עם זאת, לרכב שנבחן התווספו חבילת "שחור מבריק" (5,900 ₪), חישוקי 20 אינץ' (19 במקור, 3,200 ₪), פנסי לד מטריקס (13,500 ₪), דיפוני קארבון (6,900 ₪), בתי מראות בשחור מבריק (1,125 ₪), ותצוגה עילית (10,400 ₪) שמביאים את המחיר הכולל ל-787,180 ₪.

 

סטרייק ראשון

העיסוי הזה זרע את הרעיון שאולי אאודי ירדו מהרעיון של מכוניות ספורט קיצוניות. אחרי שמצאתי את הפונקציה הזו, כמה דקות אחרי תחילת הנסיעה, חזרתי במחשבות ל-SQ5 שנבחן אצלנו לפני מספר חודשים. "יכול להיות שה-RS הזו היא פשוט גרסה הרבה (ה-ר-ב-ה!) יותר טובה של ה-A5 הרגילה?" את התשובה קיבלתי אחרי יומיים וכמה מאות קילומטרים, שבאופן מפתיע, רק חלק קטן מאוד מהם ביליתי על גבול האחיזה.

האישוש הראשון למחשבות שלי הגיע בדמות המשפט "אתה יודע מה? אני לגמרי יכול לראות את עצמי חי עם האוטו הזה" שאומר לי אחד הבוחנים. כשזה מגיע ממישהו שרגיל למכוניות קשות ולא סלחניות, אתה יכול להבין, אבל כשמי שיושב לידך הוא אותו אחד שהתלונן על הנוחות של לנדרובר דיסקברי, אחד שאני לא מצליח להיזכר במכונית אחת לא נוחה שהייתה בבעלותו בשנים האחרונות, אתה מתחיל לחשוב.

 

סטרייק שני

אני עולה את "כביש המחצבות", כמו באצבע אלוהים (או כמו שכל מי שנהג איתי יוכל להעיד - כרגיל) לפני מזדחלת על 17 קמ"ש איזו קליאו B דיזל חבוטה, טויוטה יאריס ורסו גריאטרית או איזה מקרר אפור וסתמי אחר שאני אפילו לא טורח לזהות. אנחנו מגיעים לקטע עם קו הפרדה מקווקו. מעולם לא עקפתי שם, הוא תמיד נראה לי קצר מדי. יכול להיות שיש שם מספיק מקום? אני יכול.... לפני שבכלל הספקתי להחליט מה אני רוצה הרגל כבר הייתה בתוך השטיח וה-RS5 כבר ירתה את עצמה חזרה לנתיב הימני.

המהירות כבר תלת ספרתית (לכאורה), לא מפתיע כשאתה ממיר דלק ל-100 קמ"ש תוך 3.9 שניות, איפשהו לפני יש היירפין, אבל איפשהו מתחתי יש דיפרנציאל מרכזי שישלח כוח אחורה במידת הצורך. אני יורד על הבלמים רגע לפני שההגה נתלש ימינה, אני מצפה לקבל קצת תת היגוי בכניסה, אולי איזה ניחוח של היגוי יתר ביציאה, אחרי הכל, 4 על 4 עם אף כבד וגם האספלט שאחרי הפניה הזאת ראה ימים טובים יותר.

היא קוברת את האף שלה בכביש, ואת שלי בתוך ההגה כמעט, לא עוברת שניה וחצי ואני אחרי זה, המחוג מביט מלמעלה על 120 (לכאורה) ובראש שלי אני צועק "מה. לעזאזל. קרה כאן?!". אני מתכונן לנשק את ההגה שוב והיא צוחקת "יאללה, חביבי, תביא. נראה אותך".

האחיזה מוחלטת (בזכות צמיגי Pilot Sport 4 בני פחות מיממה), זוויות הגלגול לא קיימות, ההגה מדויק, זריז ופרוגרסיבי, תגובת הדוושה (בזכות מיקום המגדשים ולמרות הלחץ הגבוה) כמעט מיידית, העברות ההילוכים כל כך מהירות ואגרסיביות שאני חושש לחטוף זעזוע מוח קל. והקצב עולה. עם כל פניה הוא עולה.

וככה זה ממשיך, עוד 15 קילומטרים, עד בשלב מסוים אני קולט שאני מתחיל לפחד ממנה, פחד מוות. אני לא מפחד בגלל שאני לא יודע איך היא תגיב (כי אני כן), לא בגלל שהבלמים אולי יגמרו באמצע שיקיין (כי הם לא) או בגלל שאני עלול למצוא את עצמי במאונך לכביש בנתיב הנגדי (כי אני לא). אני מפחד כי היא פשוט לא סופרת אותי. לא את הפרובוקציות, בין אם זאת חזרה לגז לפני שאמורים לשחרר את הבלמים, או ירידה על אותם בלמים אחרי שבמכונית אחרת כבר הייתי מסובב את ההגה, ובטח שלא את הנהיגה "הנכונה", הזורמת והמתוכננת.

היכולות של ה-RS5 כל כך גבוהות שאני אפילו לא מצליח לדגדג אותה. כהישג טכני, זה לא פחות ממדהים. היכולת שלה לעקם את הזמן-חלל כל כך כבירה, שהיא שמה אותך במעטפת הגנה שגם הגדולים שבמטומטמים לא יצליחו לפרוץ. אבל זה גם הופך הכל לקל מדי, וה"קשר" ההוא מתחילת המבחן טובע בתוך קילומטרים של נחושת וקילוגרמים של סיליקון שעכשיו מדברים. אתה לא תבין ואל תפריע.  

אבל מה שסיליקון ונחושת בעצמם לא מבינים, זה שכשאתה מתקדם במהירויות כאלה, כשיש לך כל כך הרבה אחיזה, אתה חייב להבין מה קורה מתחתיך, אחרת אתה סתם ערימת בשר ועצמות שמפריעה. ומפחדת. לצערי, המידע הזה לא מצליח לעבור את מכשול השפה ולהיתרגם מאפס'ים ואחד'ים לתחושות באצבעות. לצערי, את מה שאאודי עשו עם ה-TT הנוכחית הם בחרו שלא לשחזר עם ה-RS5, לצערי, אני מסיים את הכביש הזה ואפילו לא טורח לעצור לבדוק את מצב הבלמים או לעשות פרסה ולעשות אותו שוב. הובסתי, ואני יודע להודות בזה. הפעם המכונית מצאה את גבול היכולת שלי, ולא אני את שלה.

 

סטרייק שלישי... או הום ראן?

המסמר האחרון ב"אטרף" של ה-RS5 מגיע כשאני חוזר איתה לכיוון הבית, בורר המצבים בוחר במצב הנוח, תגובות הדוושה הופכות סלחניות, העברת ההילוכים מנומנמת ואפילו קצת עצלה כאשר רק לחיצה הגונה על דוושת הרעש מגישה לי הילוך נמוך. אגב רעש, גם הוא לא מאוד נוכח, בטח שלא במצב הרגוע אבל גם לא במצב הכסאח, או שאולי זה פשוט הבידוד המעולה ששומר את החוויה רק לעוברי האורח.

ומה שהכי מפתיע - למרות שעכשיו זה כבר לא באמת אמור להפתיע - זה שהיא נוחה ונעימה. כלומר, היא עדיין יותר קשיחה מה-A5 ואחרי רצף שיבושים היא (ואתה) לא תהיה ממש מרוצה, אבל היא רחוקה מלהעניש, לחבוט או להתרסק.

כך יצא שאת רוב המבחן של ה-RS5 העברתי במצב רוח רגוע, בעוד שאת זה של אחת המתחרות העיקריות שלה, ה-C63s של מרצדס, העברתי כשהמצח שלי מכוסה זיעה קרה ופינות הפה ממוסמרות לאוזניים. אפילו צריכת הדלק הייתה הגיונית, ונעה סביב 7-8 ק"מ לליטר. כך שמסקנת הביניים מאוד ברורה - אם הרכב הזה צפוי להיות חלק מצי, ויש לו מטרה אחת מוגדרת, ה-RS5 היא כנראה לא הבחירה הנכונה.

אבל מצד שני, אולי הנהיגה הייתה רגועה כי כל הזמן הזה ניסיתי לענות על השאלה "אם נותנים לי 800 אלף שקל ואני חייב להחליט על מכונית אחת בלבד, את מי אני לוקח?" האם אני שם את נפשי בכפי ולוקח את ה-C? בה אני ארגיש הכי חי שאפשר כי אני אהיה כל כך קרוב למוות, אבל בטח אנהג עם אטמים וכרית על המושב אחרי שבוע? או שאני מבין שמעבר לתקיפת אייפקסים ומבט דרך החלון הצידי יש גם את... איך הוא קרא לזה? "החיים עצמם"? ולוקח את ה-RS5 שאולי לא תהיה כל כך מרגשת, אבל גם תהיה הרבה יותר רב-מימדית?

האמת, אם שמים את הרומנטיקה והדריפטים בצד, כשמדובר על מכונית אחת שתשרת את הבעלים שלה רוב הזמן ותדע לעשות הכל, האאודי הזו כנראה תהיה הדבר הכי "חכם" שאפשר לקנות. גם במסגרת התקציב שלה, וכשחושבים על זה קצת יותר, אפילו בתקציב לא מוגבל. כי ביננו, אתם לא צריכים יותר ביצועים ואחיזה מזה, והכל כאן ארוז בחבילה שאפשר אפילו לקרוא לה הגיוניות לשימוש יומיומי. היא לא סכין קומנדו ענקית, יותר כמו אולר שיודע לעשות הכל, ולא מפסיק להזכיר לך שאתה פחות טוב ממנו, שוויצר כזה. פתאום העיסוי נשמע הגיוני.