קיה נירו – השקה מקומית

יניב הצטרף להשקה המקומית של קיה נירו, הקרוסאובר ההיברידי הראשון של קיה, שמכניס תדמית ירוקה לסגמנט החם של התעשיה

יש לי אויב מר, ה"נמסיס" שלי אם תרצו כמו הג'וקר לבאטמן, כמו גרגמל לדרדסים, כמו הפנגו לפקחי החנייה העירוניים...

קוראים לו אי-רובוט והנבלה הזו, שאני משוכנע מעבר לכל ספק שהוא מניצניה הראשונים של "סקיינט" שתשעבד את כולנו, מחליט תמיד להתחיל לעבוד איך שאני מתחיל לנמנם בסופ"ש ומעיר אותי תוך השמעת סידרת צפצופי נקמה עליזים על שדפק לי את השלאף-שטונדה.

אז הנירו הגיע לארץ הקודש, הרכב משום זוית לא יכול להקרא יפה אבל הוא מעוצב בצורה נקיה ומופנמת, לא בולטת לעין יותר מידי על הכביש ודווקא לעניות דעתי, זו החוזקה שלו כי אני מכיר הרבה אנשים שספורטאג' (או כל אחד אחר מאחיו לקטגוריה) מתאימים להם כמו כפפה ליד, אבל בעניו המסר שבעלות על "ג'יפון" משדר לסביבה הוא בבחינת ״ דיל ברייקר״.

כאן, עם העיצוב הרגוע יותר אבל עדיין עם סממני קרוסאובריות ועם תאורת לד מקדימה ומאחור, רבים ימצאו את הפתרון לבעיה שלהם עם הקטגוריה.

הנעה

מנוע בעירה פנימית 1.6 ליטר המספק 105 כ"ס מגובה במנוע חשמלי המספק 43.5 כ"ס ובליווי תיבת 6 הילוכים רובוטית כפולת מצמד, הרכב מספק מספיק כח עם החלפת הילוכים משובחת, אולי אפילו יותר טובות מתיבת ה-DSG ושפע מומנט בכל רגע רצוי למעט אולי נסיונות עקיפה במהירות גבוהה, שם אתה מרגיש שהרכב חלש במקצת.

מכל מקום יש מספיק כח בכדי לבצע כל נסיעה מנהלתית בנוחות וביעילות היברידית תוך שמירת צריכת דלק מרשימה של 16.1 ק"מ לליטר לאורך כל יום המבחן (שכלל כ-500 ק"מ נסועה) אבל נסיון ראשון ושני לאתגר את הרכב הראה מיד שזה לא הרכב הנכון לכך ולכן, יש לקחת את נתון הזה כנתון הסביר אליו אפשר לצפות ביום יום ולא צריכת דלק של נסיעת מבחן של "טוב, הם קרעו את הרכב, בכיף ניתן להוציא פה 20 ק"מ לליטר״ אלא להבין שגם אם הנהיגה היתה נמרצת במקצת, עדיין הייתה מנהלתית בין עירונית ברובה המוחלט.

עד כאן הכל טוב ויפה ולמעשה הבעיה היחידה בהיבט של התנהלות יום יומית בעיני היא שמאחר ומדובר ברכב היברידי, כאשר אתה "מניע", אין צליל מנוע ולכן הרכב פוצח מיד בסידרת צלילים מאושרים על כך שהוא קם לתחיה שגרמו לי מיד לחפש את הפטיש ולהוריד על ראש הנחש בצורת האיי-רובוט ואיפה המעצבן הזה עכשיו, עוד פעם הוא מעצבן אותי עם הרעש הזה ומיד בורח מתחת לספה?

סביבה

אז אחרי שנרגעתי מצפצופי האיירובוט, מבט מסביב מגלה סביבת נהג נאה ואיכותית אבל קודרת, מושבים נוחים  (גם לאחר 200 ק"מ נהיגה רצופה) משולבי בד-עור, מסך מולטימדיה שאינו משקף ואינו מציג מערכת ניווטן אלא יותר בעצם מסך ממשק מערכות רכב שכולל גם חיבור לטלפון, ומצלמת רוורס מקורית.

מערכת בקרת האקלים מפוצלת עם שליטה מלאה לנהג ולנוסע ובעלת כפתור קסמים שנקרא DRIVER ONLY שסוגר את פתחי האוורור של הנוסע ליד ומאחור. שימושי מאוד בכניסה לרכב חם מאוד או כפעולת ענישה שהאישה מתחילה לחפור...

משענת היד נוחה, נפתחת לתא אחסון גדול (עוד שניים תמצאו בכל דלת) ובתוכו תמצאו שקע USB מיוחד להזרמת נתונים.

הפריט היחיד שמעכיר את האוירה המודרנית והמעוצבת הוא בלם היד, אופס, אמרתי יד?

תסלחו לי, הטעות והבלבול מובנים, כי כאן בחרו להשתמש בבלם רגל שכלל לא מובן לי מאיפה נלקח, לי הוא הזכיר ימים אחרים עם ג׳יפ וואגוניר שנת 79.

תא הנוסעים מרווח, אפילו מרווח מאוד, אני 1.82 ובקלות הצלחתי לשבת מאחור גם כאשר המושב הקדמי מכוון למידותי ועם מרווח רגלים נאה ונוח. כולם שואלים "האם שלושה מבוגרים ישבו מאחורה בנוחות", אז תשמעו, בסטנדרטים של פעם, נסענו בכיף שלושה מבוגרים מאחורה בחיפושית, והיינו מרוצים כל הדרך לאילת. בסטנדרטים של היום, נדמה שרק כלי רכב עם מידות רוחב של מרצדס S  קלאס ומעלה יושיבו שלושה גברים מאחור בנוחות כך שהכל יחסי, אבל אני משוכנע ששני מבוגרים מגודלים ובחורה צנועה במידותיה באמצע (צנועה במידותיה הפיזיות, תפסיקו עם הגיחוכים הדביליים האלה של כיתה א') ישבו מאחור מאוד בנוחות, הם גם ייהנו על הדרך מפתחי מזגן אחוריים ומשקעי טעינה וחשמל. אם יש מאחור רק שניים מהם, הם גם ייהנו ממשענת יד מובנית, מתקפלת.

את המיטלטלין הם יוכלו לזרוק בתא המטען בנפח 401 ליטר בעל שפת הטענה שטוחה. מספיק מקום לפקלאות של כולם. במידה ולא נתקעתם עם 3 בני לוויה מאחור, המושב האחורי מתקפל למצב שטוח לחלוטין ומספק תא מטען ענק בנפח 1,400 ליטר. למצבי ביניים, המושב האחורי מתקפל גם 60:40 כך שאפשר להושיב גם את אינגה מאחור וגם את ציוד הסקי.

באופן מפתיע, למרות שהרכב לא גבוה ומיקום הישיבה הוא לא גבוה עדיין הנהג מרגיש בתנוחת ישיבה שלטת יותר מאשר ברכב נוסעים "רגיל" ובזכות חלונות גדולים יש תחושה מאוד אוורירית ופתוחה והראות לכל הכיוונים מצוינת.

 

תנועה

הנסיעה בנירו נוחה, גם השיכוך וגם הריסון עובדים היטב כך שהוא כמעט ואינו מתרסק לתוך בורות ולא מתנגש במהמורות, אלא פשוט מפליג לו אל מטרתו תוך חיסכון בדלק ובפליטת פחמן. חלום רטוב של כל מחבק עצים ומאכילת חתולים אבל ממש לא רק הם...

הביקורת היחידה על הנסיעה היא תחושה קצת עמומה בדוושת הבלמים אבל זה בעיקר בעקבות מערכת הטעינה שמשתמשת בבלמים ליצור טעינה, אבל זה רק ענין של תחושה, הבלמים כמובן מתפקדים היטב.

מעבר להיבט האקולוגי והכלכלי, החוזקה הגדולה של הנירו הן מערכות הבטיחות, מערכת שמירה על נתיב, מערכת בלימה עצמונית (במקרה של גילוי מכשול), בקרת שיוט אדפטיבית כולן מגיעות כציוד תקני והכל עובד ממש טוב.

להבדיל מרכבים טובים ויקרים יותר, המערכות עובדות היטב, לא משגעות את הנהג ושומרות על בטיחותו, לצערי הרב, קראנו להם בציניות "מערכות עזר לסימוס תוך כדי נהיגה"... ואין לי צל של ספק, שהן אכן יהיו עזר רב לנהג המסמס תוך כדי נהיגה. חבל.

הרכב מגיע עם 3 שנות אחריות "פגוש לפגוש" ו- 5 שנות אחריות על המערכת ההיברידית.

שלבו את זה עם תג המחיר הסופר אטרקטיבי (137 אלף שקלים), הבטיחות ועם כך שמדובר ברכב נוח ומרווח ונראה שלמרות החששות הזהירים של אנשי טלקאר, יש להם קלף מנצח ביד שלא נתפלא אם יהיה על הכבישים בכמויות של ספורטאג' ופיקנטו.

קיה נירו

מנוע, הנעה	היברידי בנזין-חשמל, קדמית
נפח	1,580 סמ"ק
הספק/סל"ד	141/5,700
מומנט/סל"ד	15/4,000
תיבת הילוכים	כפולת מצמד, 6 הילוכים

 

מידות

אורך (ס"מ)	436
רוחב (ס"מ)	181
גובה (ס"מ)	155
בסיס גלגלים (ס"מ)	270
תא מטען (ליטרים)	401
משקל (ק"ג)	1,425

 

מתלים, בלמים,צמיגים

מתלים קד'/אח'	מק'פרסון, רב חיבורי
בלמים קד'/אח'	דיסק מאוורר/דיסק
צמיגים	205/60 16R

 

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו בפורום