מבחן דרך – רנו קדג'אר 1.5 דיזל, דיינמיק

רנו מצטרפת לחגיגה של קרוסאוברים להמונים עם הקדג'אר. לקחנו את גרסת הדיזל ויצאנו להיכרות ראשונה עם מי שאמור להיות התשובה של רנו למתחרים היפנים והקוריאנים

 

זו לא פעם ראשונה של רנו במסיבה הזו, הם כבר ביקרו בה לפני כמה שנים עם רכב שהיה שעטנז בין מכלולים של ניסאן קשקאי ואקס-טרייל, יוצר על ידי סמסונג הקוריאנית ושווק עם סמל רנו – אבל תנו לשף צרפתי להכין ארוחה משאריות של אוכל יפני בשיטת בישול קוריאנית ואל תתפלאו אם גם לכם ייצא בצלחת ייצור כמו הקולאוס, מכונית שהייתה ונעלמה ולא נודעו עקבותיה...

אז רנו חוזרת שוב, גם פה חולקת אי אלו מכלולים עם ניסאן, אבל הפעם עם עבודה הרבה יותר מהודקת, לא עוד מישמש – אלא מוצר שברור מאוד שכדאי להשקיע בו עבודה ורצינות – כי בניגוד למה שהיה אז, היום הסגמנט הזה הוא מכרה הזהב של תעשיית הרכב.

העיצוב גנרי, הצבע הלבן פחות מחמיא לו

סיבוב בחוץ ובפנים

טוב, סיבוב קצר סביב המכונית הזו במיוחד בצבע לבן מעלה את השאלה הברורה: "סליחה? יש לכם את זה ביותר גנרי?". כי הוא בהחלט נאה, זה כן, אבל גם מאוד חלבי. להוציא הסמל המפלצתי בחזית, אין במראה שלו משהו שמותיר חותם או מזהה ומבדיל אותו מכל עדר העדר, אז לא צריך ללכת לקיצוניות נוסח חזית ה"ביקרתי אצל האורטודנט" של פיז'ו 3008, או "התנגשתי מאחור במשאית כרום" של מיצובישי אאוטלנדר – אבל משהו, בכל זאת.

חטיבת המשאיות תרמה את הסמל?

בתוך תא הנוסעים המילה "נעים" על שלל הטיותיה תחזור על עצמה המון פעמים. לוח המחוונים הדיגיטלי הוא פיצ'ר מדליק ומאפשר לשחק עם התצוגה שלו, להחליף צבעים, סגנונות, רקעים. התפריטים בעברית ואפילו די תקנית, בלי שיבושי תרגום נוסח גוגל. אהבתי מאוד את גלגל ההגה, יש כאלו שאתה פשוט מחזיק והם נעימים לך – זה אחד מהם. גם המושבים הקדמיים היו מאוד טובים, אפילו אחרי המון ק"מ רצופים, כולל פקקי ענק. כמות תאי האחסון טובה, יש איפה לזרוק מפתחות, טלפון, ארנק, כרטיס חניה ושאר פיצ'יפקעס מהכיסים.

מערכת המולטימדיה היא הדור השני של R-Link מערכת המולטימדיה של רנו, שכוללת מעבר למוזיקה גם ניווט (אם כי מאוד לא מעודכן שלא זיהה אי אלו כבישים, נושא שאמור להיפתר עם עדכון שלה בשבועות הקרובים), גם פה יש תמיכה מלאה בעברית בכל התפריטים ולו הנידחים ביותר – ויש כאן בלי עין הרע ערימות של תפריטים ואפשרויות כולל חיווי אודות זיהום האוויר בחוץ ומנגנון סילוק ריחות מתוך תא הנוסעים (ותחסכו ממני את הבדיחה), חבל שהיא לא מהמערכות שננעלות בזמן נסיעה ומאפשרות לנהג עוד אפיק להיסח דעת.

מערכות הבטיחות המתקדמות פה (פה ולא ברמת האבזור הנמוכה, וחבל) מזהות סטייה מנתיב, רכב בשטחים מתים, זיהוי תמרורים ותאורה אדפטיבית לאורות הגבוהים. 

שורת המושבים מאחור מאוד מרווחת, גם לרוחב וגם במקום שהיא מציעה לרגליים והמושבים עצמם נוחים. תא המטען גדול מאוד, פתח ההטענה שלו רחב ומתחת לרצפת הלבד יש תאים קטנים יותר לכפכפים מהים, או לבגדי הרכיבה המג'ייפים.

סיבוב מוצא

מתחיל תנועה ברחובות עירוניים צפופים ושבורים, הראות לפנים לא טובה במיוחד, אבל זה נפתר עם חיישני החניה ההיקפיים, הם לא פותרים את הראות המוגבלת בגלל קורות A העבות, אבל זה גם משהו. בכבישים האלו הנוחות טובה למדי, אבל הצקצוקים פה מגיעים מכל כיוון, מאוחר יותר התברר שמכונית זו הייתה המכונית אותה פירקו לגמרי כדי להתאמן על התקנות – אז למה להשאיר אותה ועוד כמכונית מבחן? לקרסו הפתרונים.

מערכת ה-start-stop  איטית בתגובות שלה, מיהרתי לבטל אותה ולעזאזל דובי הפנדה. בתוך העיר מנוע הדיזל 1.5 ליטר טורבו על 110 הסוסים שלו ו-25.5 הקג"מ מרגיש רדום משהו ומגיב בשיהוי ללחיצה על הדוושה ותיבת ההילוכים כפולת המצמד לא נעימה בהורדת הילוכים בהאטה ולקראת עצירה.

גם ביציאה מחוץ לעיר הנוחות נותרת טובה מאוד, במהירות החל מתלת ספרתית ובמיוחד צפונית ל-120 מצטרפים רעשי רוח מהמראות, לא משהו שעוד קצת ווליום מהמוזיקה לא פותר. גם פה המנוע לא מאוד נמרץ וסך הכל כל העסק זז ברמה סבילה מינוס. צליל הדיזל מאוד נוכח במאמץ, ועם הביצועים שלו, הוא במאמץ לא מעט פעמים ככה זה כש-110 סוסים סוחבים 1,482 ק"ג...

כל עוד שומרים על נהיגה בגבולות הטעם הטוב למכונית כאלו, הוא זז בסדר גמור ביחס לקבוצה שלו שסובלת מיכולות דינאמיות נמוכות לכתחילה. תגזימו ותקבלו איתות ברור בדמות נדנוד זנב מלחיץ בהעברות משקל מהירות.

סוף יומיים, בודק צריכת דלק, 18.2 ק"מ לליטר, פששש...

סיבוב פרסה

בהגעה באיחור למסיבה יש יתרונות מסוימים, אתה נמנע מהשלב ההוא בו אתם מעט מדי אנשים על יותר מדי חדר, נושאי השיחה מתמצים מהר מאוד עד כדי התדרדרות לשיחות נוסח "כמה מטרים הדירה?", מצד שני, אם כבר הגעת מאוחר כדאי לדעת איך להיכנס כמה שיותר מהר לעניינים.

רנו קדג'אר הגיע מאוחר למסיבה, אבל מתקשה "לדפוק כניסה". כי יש במסיבה הזו כמה כוכבים שכבר די הרבה זמן חולשים פה על העסק. הם נראים טוב, כולם מכירים אותם בחבר'ה ויצא להם שם של אחל'ה מן אחל'ה ושאפשר לסמוך עליהם. הוא מגיע בלי שוס של הופעה חיצונית, בלי שוס מחיר (הוא מתחיל ב-140 אלף לגרסת הבנזין 1.2 ליטר ברמת הגימור הבסיסית, מאוד בסיסית) ובינינו עדיין בלי השם שמוכר מספיק כדי למכור.

מתוך ארבע רמות גימור, מכונית המבחן היא ברמת הגימור דינאמיק, שמעליה נמצאת האינטנס המאוד מאובזרת. מחירה – 154 אלף שקלים. היא מאובזרת, נוחה, נעימה לנסיעה, מרווחת אבל האס שלה היא צריכת דלק פנטסטית. זה גם לדעתי יהיה התמריץ העיקרי להעדיף אותה על המתחרים הקיימים, אף ג'יפון בנזין בקבוצה שלה לא מתקרב למספרים האלו. למי שרצה רכב בסגמנט ונוהג המון – הוא הבחירה האוטומטית. עבור שאר האנשים, הוא מתקשה לייצר איזה פאנץ' ליין מטורף שימגנט אליו את תשומת הלב במסיבה הזו.  

יש לכם עוד שאלות לכותב המבחן? לחצו כאן כדי לפגוש אותו ב"קארספורום"