סוזוקי ג'ימני – מבחן דרך (חלק ראשון)

לסוזוקי ג'ימני יש בארץ קהילה לא קטנה בכלל של משוגעים לדבר. מה סוד הקסם ועל מה תצטרכו לוותר ברכב השטח הזערורי הזה? אלירן מסכם את דעתו, שהיא כנראה לא ממש אוביקטיבית.

יש מעט מאוד מבחני דרך שאני יכול לכתוב עוד לפני שיצאתי מהמשרד הממוזג, המבחן של סוזוקי ג'ימני הוא אחד מהם. הרכב הצמוד שלי בשנה השנה האחרונה הוא ג'ימני. אמנם ישן (בקרוב חגיגות הבר-מצווה), קצת חבוט וקצת משופר, אבל עדיין – הקשר שלו לג'ימני החדש שאספתי מהסוכנות רב. אז אם אתם מחפשים מבחן דרך מזווית פחות משוחדת, לחצו כאן ועברו לחלק ב' של הכתבה.

הג'ימני מיוצר כמעט ללא שינויים משנת 1998 ועד היום. מדובר בפרק זמן ארוך למדי, שבכל מקרה אחר היה זוכה לערמות של ביקורת צוננת. אבל בסוזוקי הבינו מזמן שסוס מנצח לא מחליפים, והסוס הזה ששמו ג'ימני הוא בהחלט סוס מנצח. ההיסטוריה של הג'ימני מתחילה בשנות ה-70 כשבסוזוקי החליטו לחכות את ה-CJ המצליח של ג'יפ, אבל בקטן. התוצאה התגלגלה להיות הסמוראי, אביו המיתולוגי של הג'ימני. גם הסמוראי, כמו הג'ימני, נשאר בייצור שנים ארוכות והוחלף על ידי הג'ימני רק בשנת 1998 (מודל 1999 בישראל). הדור הבא של הג'ימני, אגב, צפוי להופיע באולם התצוגה שברחוב המסגר רק בעוד כשנתיים. עד אז מסתפקת סוזוקי במתיחת פנים קלה לג'ימני הוותיק, במסגרתה קיבל הרכב את בקרת היציבות שחסרונה היה הסיבה העיקרית להפסקת שיווקו בישראל.

אז מה סוד הקסם של סוזוקי ג'ימני? קשה להסביר. מדובר ברכב שכמות החסרונות שבו עולה על כמות היתרונות. רק שעל כל החסרונות הללו הוא מפצה בהמון המון אופי, מהסוג שכבר נדיר לפגוש היום במכוניות מודרניות. אני אנסה לעבור על כל החסרונות ורוב הקסמים. אפתח דווקא בחסרונות, כדי להשאיר לכם טעם טוב בפה לקראת הסוף.

נתחיל בגודל. הג'ימני קטן, קטן מאוד. הרישיון מראה שיש לו מקום ל-4 נוסעים בלבד, בפועל מדובר בנתון אופטימי למדי וסביר להניח שבשלב כזה או אחר תוותרו על מקום אחד או שניים. גם בגלל שהגישה לספסל האחורי לא נוחה, אבל בעיקר בגלל תא המטען הקטן. 113 ליטרים נפחו, פחות ממה שיש למכוניות מיני מודרניות כמו סיטרואן C1 או יונדאי i10. זה אומר שבכל פעם שתרצו להוביל יותר משישיות מים תצטרכו לקפל את המושבים האחוריים. קצת בעייתי, במיוחד ברכב שאמור לשמש כרכב לטיולים שהם קצת יותר ארוכים מטיול לסינמה-סיטי.

הג'ימני גם איטי, איטי מאוד. בחזיתו מותקן מנוע בנזין בנפח 1,300 סמ"ק שמפיק ביום טוב 85 כוחות סוס. כשהוא משודך (ברוב המקרים) לתיבת הילוכים אוטומטית מיושנת עם 4 הילוכים, זה לא מתכון לביצועים מרשימים באף קנה מידה. בתוך העיר זה עובד לא רע והג'ימני שומר בקלות על קצב התנועה בין הרמזורים של דרך נמיר. אבל מחוץ לעיר? בעייתי. עליות קלות שלא ירגשו אף משפחתית 1,600 סמ"ק עלולים להשאיר את הג'ימני בלי אוויר.

גם נוחות הנסיעה של סוזוקי ג'ימני היא לא משהו לרוץ לכתוב עליו הביתה. זאת כמעט תמיד בעיה במכוניות קטנות עם בסיס גלגלים קצר, שנוטות להיות קופצניות למדי. לג'ימני יש בעיה נוספת ושמה "שני סרנים חיים". יש סיבה שרוב יצרניות הרכב נטשו את התצורה הזאת. אפילו בטנדרי עבודה כמו טויוטה היילקס כבר ויתרו על אחד משני הסרנים החיים ואת הסיבה לכך אתם תבינו בכל פעם שתעלו על בור ביוב שקוע. הג'ימני פשוט קופצני מידי ולא מספיק נוח.

גילו המתקדם למדי של הרכב מוחשי, לא רק בעיצוב החיצוני המרובע אלא גם בתא הנוסעים. אני לא מדבר על הפלסטיקה הקשיחה והחלולה או על העובדה שיש כאן רק 2 כריות אוויר. זה קיים ומציק ברמה כזאת או אחרת, אבל עזבו את זה לרגע. לג'ימני אין כיוון גובה להגה או למושב, כך שתנוחת הישיבה היא לא משהו שצריך למצוא אלא פשוט משהו שצריך להתרגל אליו. אגב, אם יצא לכם לראות הרבה אנשים שנוהגים בג'ימני עם חלון פתוח ויד בחוץ גם בשיא החום - זה לא בגלל שהם מתקמצנים על המזגן. זה בגלל שהרכב צר ורק כשהחלון פתוח והמרפק בחוץ אפשר לשבת בנוחות. בג'ימני אין בקרת אקלים או הפעלה אוטומטית של האורות ואפילו לא תאורת יום (DRL). הממדים הזעירים מכתיבים גם מינימום של תאי אכסון ואלו שקיימים קטנים למדי. אין, זה מה יש. תתמודדו.

איפה הקסם שהבטיחו לכם? הנה הוא מגיע, אני מבטיח. אם תסתובבו קצת ברחובות תל אביב תראו לא מעט סוזוקי ג'ימני מסתובבים בעיר, משל היו גרסה מוגבהת של סוזוקי אלטו. די ברור שמתכנני הג'ימני לא התכוונו להפוך אותו לחיית שטח עירונית, אבל לפעמים יוצאים דברים טובים גם כשלא משתדלים. זה לא רק בגלל שיש לו מזגן מעולה, כזה שיקפיא אתכם גם כשבחוץ 90% לחות. זה גם לא רק בגלל ה-4X4, שיזכיר לכל רווק או רווקה תל אביבית את הצד הפראי שבהם.

תנוחת הנהיגה גבוהה והראות החוצה מעולה. בזכות העיצוב המרובע אפשר לראות הכל, לצדדים או מלפנים. מראות הצד הענקיות מבטיחות שאף קטנוע לא יעלם לכם משדה הראיה. וכשנוסעים רוורס לא ממש צריך חיישני חניה או מצלמת רוורס (רכב ההדגמה צויד בהם בכל מקרה), מספיק להסתכל אחורה ואפשר ממש לראות את הקצה של האוטו.

כניסה לחניה צפופה ברחובות תל אביב? אין שום בעיה. לג'ימני יש רדיוס סיבוב מעולה וסרחי עודף קצרים במיוחד. זה אומר שגם שצריך להיכנס לחניה קטנה במיוחד ברחוב צפוף במיוחד, אין חשש שהחלק הקדמי יפגע ברכב אחר. ואם טעיתם וחניתם קצת רחוק מידי מהמדרכה? לא נורא, הרכב צר באיזה 15 סנטימטרים לעומת טויוטה קורולה, כנראה שהוא לא בולט יותר מידי.

ומה לגבי יכולות השטח של סוזוקי ג'ימני? מה לא נכתב ומה לא סופר בזכותו של הרכב הקטן והחצוף הזה שעולה 100-120 אלף ₪ ויכול לנסוע לטייל בשטח עם כלים שעולים פי 3 ו-4 ממנו. ככה, כמו שקיבלתם אותו מהסוכנות, עם צמיגי כביש ובלי יותר מידי מיגונים, קחו אותו ופשוט סעו לטייל. ככה, כמו שהוא מגיע מקורי מהסוכנות, הוא מוכן לצאת לכל הרפתקה שרק תעמוד בדרך.

הסרנים החיים, אותם סרנים שממש הפריעו לכם על בורות הביוב של תל אביב, מתגלים כיתרון עצום בשטח. יש להם מהלך מתלה מעולה והם מסייעים בשמירה על מרווח גחון טוב לאורך כל הנסיעה. לג'ימני יש זווית גישה ונטישה טובות. בדגם החדש קצת פחות, בגלל פגוש קדמי שבולט יותר מידי קדימה, אבל עדיין טובות. הג'ימני גם קטן, ובשטח זה אומר שהוא עובר בין מכשולים שמפריעים לרכבי שטח גדולים ממנו.

הדגמים החדשים מגיעים עם בקרת משיכה כחלק מבקרת היציבות, שמסייעת בנהיגת שטח ויכולה להוציא אתכם מהצלבות (מצב בו גלגל אחד או שניים באוויר). זה לא תחליף מלא לנעילת דיפרנציאל, לבקרה לוקח איזה שניה להבין שיש מצב של הצלבה ואז עוד שניה להבין איך לצאת מזה. בזמן הזה הנהג צריך להחזיק רגל קבועה על הגז ולהאמין ביכולת של האלקטרוניקה לעבוד. נעילת דיפרנציאל, לעומת זאת, תעבוד בשניה שמתחילה ההצלבה ולא תדרוש את אותה המתנה מייגעת. אבל לדעתי ל-95% מהרוכשים היא לגמרי תספיק, רק תלמדו לבטוח בה. יכולת העבירות של הג'ימני הסטנדרטי גבוהה גם ככה מרוב מה שהרוכשים שלו ינצלו.

סוזוקי ג'ימני – סיכום

אם אתם לא מתכוונים לרדת איתו לשטח – חפשו רכב אחר. עם מחיר של 120 אלף ₪ לדגם האוטומטי (או 100 אלף ₪ לדגם הידני), כל סופר-מיני חדשה תעלה לכם פחות ותיתן לכם הרבה יותר אבזור, הרבה יותר בטיחות, הרבה יותר שימושיות והרבה יותר ביצועים. גם צריכת הדלק שלו היא לא משהו לרוץ לספר עליו לחברה', אל תצפו להרבה יותר מ-12 קילומטרים לליטר ביום טוב.

אם יש לכם משפחה או ליתר דיוק אם התא המשפחתי שלכם כולל יותר משני אנשים – חפשו רכב אחר. דאצ'יה דאסטר דיזל ידני או סובארו XV אולי לא יהיו גיבורים בשטח כמו הג'ימני, אבל מי שלא מחפש את הדרך הכי אתגרית בנגב יוכל להסתפק בהם. בטוח שהם יהיו שימושיים יותר, נוחים יותר ובטיחותיים יותר.

אז למה כן? כי אין אף רכב שטח חדש במחיר הזה שייתן לכם את מה שהג'ימני נותן בשטח. ככה, כמו שהוא, אפשר פשוט לנסוע אייתו לטייל כמעט בכל מסלול בארץ עם הרבה חיוכים גדולים על הפנים. כשתרגישו שיכולת השטח שלו קטנה עליכם יעמוד לרשותכם פוטנציאל שיפורים כמעט אין סופי שיאפשר לכם לקחת את הג'ימני הסטנדרטי עוד צעד אחד (או שניים, או שלושה) קדימה. כשתרגישו שהוא קטן עליכם פיזית תוכלו למכור אותו במהירות, כי רכבי השטח הקטנים של סוזוקי תמיד היו (וכנראה גם תמיד יהיו) מבוקשים בשוק היד השנייה.

אז נכון, עם הג'ימני אתם תצטרכו להתרגל לנהיגה אחרת. תתחילו להתרגל לנסוע 95-100 קמ"ש בכביש החוף כי מעבר לזה הג'ימני מרגיש ממש לא בבית. תתחילו להתרגל לחפש את בורות הביוב ולברוח מהם, כי אחרת הם ישברו לכם את הגב מהר מאוד. תתחילו להתרגל לתנוחת נהיגה לא ממש נוחה כי את המושב אי אפשר לכוון. אבל תתרגלו גם לעובדה ששביל עפר בדרך לעבודה הוא כבר לא מכשול, הוא רק תירוץ. ויום אביבי יפה הוא לא רק סיבה לפתוח את התריס במשרד, הוא תירוץ לגנוב יום חופש ולנסוע לטייל.

לחלק השני של הכתבה - לחצו כאן

סוזוקי ג'ימני בקטלוג הרכב של CarsForum
סוזוקי ג'ימני - מפרט טכני