הונדה סיוויק האצ'בק (מתיחת פנים) - מבחן דרך

פנסים חדשים, 2 כ"ס יותר ועיצוב חד יותר מסכמים את מתיחת הפנים של הונדה סיוויק. האם היא עדיין שווה את המחיר הגבוה והאם הביצועים פודים את הצ'ק שרושם העיצוב?

יש מעט מכוניות שלא דורשות שום הקדמה בקרב חובבי רכב. הונדה סיוויק, למרות שהיא בסך הכל מכונית משפחתית שגרתית לחלוטין, היא אחת מהן. מתיחת הפנים לדור התשיעי של הסיוויק בונה על הפופולריות והמוניטין של הדורות הקודמים ומרשה לעצמה לעלות יותר מרוב מתחרותיה. לקחתי אותה למבחן דרך שיבדוק האם היא עדיין מתחרה ראויה בקטגוריה או שמא נס ליחה.

גדוזילה בארץ הפיש אנד צ'יפס?

נתחיל בהבהרה קטנה. למרות שהן חולקות שם דומה, הדמיון בין גרסאות ההאצ'בק והסדאן של הונדה סיוויק בדור הנוכחי נעצר לא הרבה אחרי השם. בעוד הסדאן מכוונת להתחרות בשוק הצפון אמריקאי, ההאצ'בק שהתייצבה למבחן היא הגרסה האירופאית שפופולרית בעיקר בבריטניה. באופן מפתיע למדי, דווקא הגרסה שמכוונת ליבשת היותר קלאסית וחובבת האיפוק מקבלת את העיצוב הקרבי והמוחצן יותר.

הסיוויק המחודשת מקבלת פנסים חדשים עם תאורת יום בדמות פסי LED שיושבים בחלקו התחתון של הפנס, מדגישים את רוחבה של המכונית ובאופן כללי תורמים הרבה יותר ממה שהיה ניתן לחשוב למראה החיצוני, המוטיב ממשיך גם לפנסים האחוריים, שם פסי LED רציפים מחליפים את מערך הנורות שהיה קיים בדגם היוצא. חוץ משינויים אלו קיבלה הסיוויק גם את העדכון המחייב לפגושים, לחישוקים וגם לספוילר האחורי שצמח במידה וחצי.

למרות שגם הדגם היוצא היה נאה למדי, משהו היה בו חסר. משהו שמעולם לא הצלחתי לשים עליו את האצבע. עם מתיחת הפנים הסיוויק שמרה על המראה הקרבי ועכשיו היא נראית טוב משמעותית מהמכונית אותה החליפה. משום מה, גם הפעם אני לא מצליח לשים את אותה האצבע על מה זה בדיוק שגורם לה להיראות שלמה יותר. אבל זה עובד, אז זה לא באמת משנה.

בים מי אפ, סקוטי

תא הנוסעים עבר גם הוא בדיוק את אותו עדכון קוסמטי כמו החוץ - כלומר, כמעט כלום. תא הנוסעים עדיין נראה כמו גשר הפיקוד של ספינת חלל עם זוויות חדות בכל מקום, שפע בלתי נתפס של כפתורים ודשבורד מפוצל עם מד חום, דלק ומחוון סל"ד עצום שיושבים בקומה התחתונה ומד מהירות דיגיטלי שתופס את הקומה עליונה.

הכניסה למושב הנהג נותנת תחושה מאוד עוטפת. פס הפלסטיק שתוחם את איזור גלגל ההגה מימין יוצר מין הפרדה בין הנהג לנוסע וגורם לי להרגיש כאילו אני יושב בקוקפיט של מטוס קרב. סגירת הדלת משלימה את התחושה עם פאנל כפתורי החלונות הבולט מאוד שסוגר את מעטפת השליטה מצד שמאל ו"נועל" אותי במקום. הקונסולה מופנית כלפי הנהג ומאפשרת שליטה נוחה ואינטואיטיבית. מיקומו של כל אחד משלל הכפתורים שעל ההגה הגיוני למדי ואפילו לקודנית מצאו מקום נחמד שגורם לה להיראות כאילו היא הגיע ממפעל החברה ולא מהמתקינים ברחוב המסגר.

ביגוד לתחושה שמתקבלת, שיכולה להתפרש גם כקלסטרופובית משהו, המרווח דווקא טוב מאוד וטווח כיוון המושב וההגה גדולים מספיק כדי למצוא תנוחת נהיגה טובה. בעיה אחת היא אותו מחוון מהירות שיושב גבוה ועלול להיות מוסתר על ידי חישור ההגה אם אתם (כמוני) נוטים לשבת נמוך עם ההגה גבוה והגובה שלכם הוא בדיוק מטר שבעים ותשע וחצי. מאוחר יותר נבין שזו לא בעיה אקוטית כמו שהיא נשמעת.

גם מאחור המצב טוב למדי. שני מבוגרים ירגישו בנוח אך זה השלישי כבר יהיה פחות מרוצה בגלל המושב המוגבה והקונסולה המרכזית שנוגסת במרווח הרגליים. תא המטען סטנדרטי בגדלו (407 ליטר) אך שפת ההטענה מעט גבוהה לטעמי. אך הסיוויק ממהרת לפצות על התלונה הזאת עם מערכת מושבי ה-Magic Seats שמאפשרת גמישות גבוהה ושפע אפשרויות לקיפול המושבים האחוריים.

בחזרה לעתיד. בערך.

הונדה מתגאה באבזור הבטיחות האקטיבי המקיף של הסיוויק המחודשת, אך כשעוצרים ובודקים מה הוא כולל מגלים בלימה אוטומטית במהירויות של עד 30 קמ"ש, וזהו. ככה שלמרות המראה העתידני והמתקדם מאוד של הסיוויק היא מאובזרת ברמה סטנדרטית ומסורתית לחלוטין. יש כאן בקרת שיוט, דיבורית, שליטה מההגה, שקעי USB ו-AUX, מצלמת רוורס וכל שאר הדברים שמצפים למצוא במכונית משפחתית בשנת 2015. אי אפשר להגיד שחסר לה משהו ברשימה, אבל אני גם לא יכול להגיד שהעושר שלה הפיל אותי מהרגליים.

בגרסאות הבכירות מקבלת הסיוויק את מערכת המולטימדיה החדשה של היצרנית, אך גרסת קומפורט הבסיסית שנבחנה מסתפקת במסך קטן יותר שיושב מימין למחוון המהירות ב"קומה השניה" של הדשבורד המפוצל ונשלט ממערך כפתורים שגרתי יותר. למען האמת, ועם כל הכבוד למערכות מולטימדיה עם מסכי מגע ענקיים, הסידור בסיוויק נוח הרבה יותר ומאפשר שליטה הרבה יותר נוחה על המערכת. המסך העליון גם מתפקד כצג של מצלמת הרוורס, כך שאתם לא באמת מוותרים על שימושיות עם הוויתור על מסך המגע המגודל שמכריח אתכם להוריד את העיניים מהכביש כדי לתפעל אותו.

גם בדגם המחודש, כמו בזה הקודם, מוצעת הסיוויק בגרסת "ספורט" שמעוצבת בדמות האחות הגדולה, ה-Type-R. גם כאן ההבדל בין הגרסאות הרגילות לזו הספורטיבית מסתכמים בחישוקים, ספויילר גדול יותר ועוד אי אילו נגיעות עיצוב בלי כל שינוי לדרך בה הסיוויק מתנהגת.

כשפרויד פגש את ניטשה

כבר עם היציאה הראשונה מהמקום אני מבין שלמכונית הזאת יש חתיכת בעית אישיות. מאחורי הפנסים פועם מנוע 1.8 ליטר בנזין עוצמתי עם 142 כ"ס (שיפור של 2 כ"ס מהדגם הקודם) ו-17.7 קג"מים אימתניים של מומנט שמשודכים לתיבת חמישה הילוכים אוטומטית. הנתונים האלה, ביחד עם העיצוב בסופר קרב, משדרים שהסיוויק מוכנה לטרוף פחות או יותר כל מכונית משפחתית על הכביש ולהשתמש בעצמות שלה בתור קיסמי שיניים. אבל אל כך המצב, לא כך בכלל.

למרות המנוע הגדול, אחד מעזרי המכירה החשובים ביותר של היבואנית בישראל, הסיוויק מרגישה עצלה, אדישה וכאילו שלנסוע מהר זה הדבר שהכי פחות מעניין אותה עכשיו ותעשה טובה תעזוב אותה בשקט. גם כשמטפסים במעלה הסל"ד ומחכים שמערכת ה-VTEC תתפרץ ותדביק אותי למושב, כל מה שאני מקבל זה המון רעש ומעט מאוד תזוזה. גם ההגה מצטרף לחגיגת האנמיות עם אפס פידבק שעובר לאצבעות, תחושה מעורפלת ומשקל שמרגיש מלאכותי.

המסמר האחרון בארון הקבורה של הדינאמיות של הונדה סיוויק הם המתלים. הם רכים מאוד וגורמים לסיוויק על 1,340 הקילוגרמים שלה להתנדנד בחוסר נוחות, להעביר משקל מציר לציר כאילו היה תפוח אדמה רותח ולפתח זוויות גלגול שלא יביישו רחפת בכל פעם שאני זורק אותה לתוך פניה במהירות או בולם עם טיפה אסרטיביות.

היתרון של כל חוסר הרצון המשווע הזה לנסוע מהר מיתרגם למכונית נוחה ונעימה מאוד לכל סוג נסיעה שלא כולל דם בעיניים. בידוד הרעשים מצויין גם במהירויות גבוהות, המושבים רכים ונעימים מאוד והמתלים הרכים הופכים אותה לאחת המכוניות הנוחות בקטגוריה (כן, כן, אפילו יותר מהצרפתיות). בסוף המבחן גם צריכת הדלק הראתה 10.9 ק"מ לליטר לא מאוד נוראיים בהתחשב בכך שנדרשו לי כמה וכמה מעברים בכבישי נהיגה כדי להבין שאין לה שום נטיות ספורטיביות.

הונדה סיוויק האצ'בק - סיכום

להונדה סיוויק יש בעיה אחת מאוד גדולה, בעצם שתיים.
הראשונה היא התדמית/עיצוב. זאת לא באמת בעיה, אבל היא יכולה לגרום לכם לצפות למשהו שהסיוויק פשוט לא יכולה לספק (במתכונתה הנוכחית, עד שתגיע ה-Type-R). היא לא ספורטיבית, ואם תצפו לפגוש כאן מיישרת פניות וחורכת צמיגים אתם עלולים להתאכזב מאוד. פחות או יותר כמו כל מי ששמע את הביקורת שלי כלפיה. כי שאתה מסתכל על מכונית שנראית כמו מטוס קרב אתה מצפה שהיא תוכל לבצע.

מצד שני, כמכונית למשפחה שלא מחפשת יומרות היא באמת מצויינת. היא נוחה, שימושית, מרווחת ובוודאי גם תהנה ממוניטין טוב בשוק ושמירת ערך של דירה במרכז תל אביב.

הבעיה השניה היא המחיר. 135,000 ש"ח לגרסת שנבחנה, 9,000 ש"ח פחות לידנית או 10,000 ש"ח יותר למאובזרת ו-3,000 ש"ח נוספים לגרסת ספורט דיזיין הם פשוט מחירים גבוהים מדי כשבצידו השני של הרחוב אפשר למצוא כל כך הרבה מכוניות טובות לא פחות ולעיתים קרובות גם זולות משמעותית. ה"יתרון" של מנוע ה-1.8 ליטר שהיה להונדה מתחילת העשור הנוכחי כבר לא מחזיק מים עם המעבר של כל העולם למנועי טורבו קטנים ויעילים.

יחד עם זאת, אם אתם שוקלים את ההונדה סיוויק, כנראה שום דבר ממה שאמרתי לא ישפיע על ההחלטה שלכם. בדיוק בגלל אותה עדת מעריצים, הן מהצד של חובבי העיצוב הספורטיבי והן מהצד של חובבי האיכויות המשפחתיות שלה. אז תתחדשו.

הונדה סיוויק האצ'בק בקטלוג הרכב של CarsForum
הונדה סיוויק האצ'בק - מפרט טכני