פיג'ו 309 – יום הולדת 30

היא בכלל לא החלה את דרכה בתור פיג'ו אבל זכתה להצלחה בשוק ותיזכר כמכונית מצוינת. סקירה היסטורית על פיג'ו 309 מאת חן פרחי.

בשנת 1967 הציגה חברת סימקה הצרפתית את ה-1100, מכונית קומפקטית קטנה שהייתה חדשנית ומתקדמת לזמנה. ה-1100 הייתה בעלת מרכב האצ'בק עם דלת תא מטען הנפתחת במלואה, מה שאומר שיחד עם הרנו 16 הן היו למעשה הקומפקטיות הראשונות בעולם. המכונית החדשה הייתה בעלת מנוע והנעה קדמית, מתלים נפרדים והגה בשיטת מסרק ומוט משונן. באותה שנה הגדילה חברת קרייזלר האמריקאית את אחזקותיה בסימקה לכדי 77% והייתה למעשה בעלת השליטה בה. הסימקה 1100 זכתה להצלחה גדולה ויחד עם דגם ה-1000 בעל המנוע האחורי ודגם ה-1300\1500  בעל המנוע הקדמי וההנעה האחורית, זכו לנתח שוק מכובד בשוק הצרפתי שצמח באותם שנים במהירות.

באותם שנים היצע סימקה היה מיוחד ומעניין. סימקה שיווקה מכוניות בכל אפשרויות ההנעה הקיימות - מנוע אחורי והנעה אחורית ב-1000 הקטנה, מנוע קדמי והנעה אחורית ב-1300\1500 ומנוע קדמי והנעה קדמית ב-1100. ה-1100 זכתה להצלחה הגדולה מכולן ודגם ה-TI שלה נחשב לחלוץ הקומפקטיות החמות. מאחר וקרייזלר האמריקאית הייתה "בעלת הבית" של סימקה הצרפתית והלוגו שלה הופיע על מכוניותיה של סימקה, הם גם היו אלו שקבעו את פיתוח הדגמים העתידיים של סימקה והקצאת המשאבים לכך.

לקראת אמצע שנות ה-70 חלה ירידה חדשה במכירות סימקה, בעיקר עקב התיישנות הדגמים העיקריים. ה-1000 הייתה מכונית מיושנת ובעלת מבנה שפס מן העולם כבר בתחילת שנות ה-70, ה-1300\1500 לא זכתה אף פעם להצלחה ממשית וגם דגמי ה-160\180\200 שיועדו לפנות לפלח שוק גבוה יחסית של מכוניות הסאלון לא הפכו ללהיט, בעיקר בשל איכות ייצור ירודה ואמינות נמוכה, למרות שהיו מכוניות מתקדמות יחסית שהציעו ביצועים טובים. רק ה-1100 המשיכה להימכר היטב, אולם היה ברור לסימקה-קרייזלר שחובה עליהם לפתח קו מוצרים חדש ואטרקטיבי אם ברצונם לשרוד.

משבר האנרגיה שפרץ בסוף 1973 פגע בכל היצרנים האמריקאים וגם קרייזלר לא נמלטה ממנו, מה שעתיד היה להשפיע על פיתוח הדגמים העתידיים. למרות זאת, אישרו בהנהלת קרייזלר פיתוח של דגמים חדשים, בתנאי שעלויות הפיתוח יהיו נמוכות ככל האפשר. את ה-1300\1500 החליפה בשנת 1976 הסימקה-קרייזלר 1307, מכונית קומפקטית גדולה יחסית במבנה פאסבאק שדמתה למדי לפאסאט של פולקסווגן. ה-1307 התבססה מכאנית על ה-1100 וכך חסכו קרייזלר הוצאות פיתוח יקרות. המכונית החדשה זכתה בתואר מכונית השנה 1976 אך זכייתה בתואר לא לוותה בהצלחה מסחרית גדולה, למרות שהייתה מכונית טובה למדי עבור זמנה.

את ה-1100 תוכננה להחליף מכונית חדשה, שכמו ה-1307 תוכננה אף היא להמשיך להשתמש במכלולי ה-1100 הוותיקה. בנוסף, תכננו בקרייזלר לשווק את המכונית החדשה בארצות הברית, לאחר התאמות מתבקשות לשוק האמריקאי. ב-1978 הוצגה המכונית החדשה שכונתה קרייזלר הורייזן. ההורייזן הייתה מכונית קומפקטית בממדי הגולף המצליחה של פולקסווגן ונהנתה מעיצוב מודרני יחסית, מרווח פנימי מכובד ורמת ציוד ואבזור גבוהה יחסית. באותה תקופה הציגו רוב היצרנים האירופאיים מכוניות קומפקטיות, על מנת להתחרות בגולף של פולקסווגן ובזה אחר זה הציגו פיאט את הריטמו, רנו את ה-14 ווולבו את ה-343. למעשה רק פיג'ו נותרה מחוץ למשחק, מאחר והייתה חברה שפנתה לקהל יעד שמרני.

המכונית החדשה התבססה על מכלולי ה-1100 שכבר היו מיושנים למדי, כשלמעשה רק מנוע ה-1442 סמ"ק היה חדש, כמו גם אופציה לתיבה אוטומטית. כמו ה-1307, גם ההורייזן זכתה בתואר מכונית השנה באירופה לשנת 1979 וקרייזלר סברו שהצלחת המכונית תציל את החברה. ההורייזן לא נחלה הצלחה גדולה באירופה והתכנון שהתבסס על מכלולים מיושנים בהחלט נתן את אותותיו.
ההורייזן שווקה בארצות הברית תחת השם דודג' אומני, ודווקא ביבשת החדשה זכתה להצלחה לא רעה, יחסית.

למרות שפלח הושק של המכוניות הקומפקטיות היה בצמיחה גדולה באותה העת ההורייזן לא היוותה חלק משמעותי ממנו, מה שגרם לקרייזלר האמריקאי למכור את חלקה לקונצרן פיג'ו ולהיפרד סופית מהשוק האירופאי. תחת כנפי פיג'ו הוחלף השם סימקה-קרייזלר בשם המיתולוגי מהעבר הרחוק, טלבו. פיג'ו לא ביצעו שינויים גדולים בדגמי סימקה-קרייזלר, למעט הוספת גרסה בעלת תא מטען נפרד ל-1307\1507, שבינתיים שינתה את שמה ל-1301\1501, שנקראה גם טלבו סולרה. גם הוספת מנוע 1.6 ליטר בעל הספק מכובד של 92 כוחות סוס, דגם דיזל ומתיחת פנים שבוצעה במכונית, לא סייעו למכירות שנותרו נמוכות.

בפיג'ו הגיעו למסקנה שפיתוח יורשת למכונית היא מחויבת המציאות ורעיון החלפת ההורייזן החל להתגלגל כבר ב-1981. בתחילת שנות ה-80 נושא צריכת הדלק הפך למשמעותי מאוד עבור כל היצרנים האירופאיים וכמעט כל היצרנים הציגו מכוניות בעלות מקדם גרר נמוך ככל האפשר. גם פיג'ו השתעשעה ברעיון והציגה בשנת 1982 שני אבות טיפוס שכונו וורה 02 ו-וורה +.
הוורה 02 הייתה למעשה פיג'ו בעלת מנוע דיזל קטן יחסית, בנפח 1.4 ליטר מוגדש ושיפורים אווירודינאמיים שהורידו את מקדם הגרר מ-0.43 CD ל-0.32.
הוורהּ+ הייתה אב טיפוס של מכונית קומפקטית, שנראתה כמו פיג'ו 205 (שעדיין לא הוצגה) בתוספת תא מטען קטן, בסגנון 2 וחצי קופסאות.

אבות הטיפוס הוצגו בתערוכת פריז 1982 וזכו להתעניינות, אך את עתידם איש לא ניבא. בשנת 1983 הציגו פיג'ו את ה-205, סופר מיני חדשה ומודרנית שהחליפה את ה-104 הוותיקה. הצלחת ה-205 הפתיעה את אנשי פיג'ו וגרסת ה-GTI שלה זכתה לשבחים מכל עבר. ה-205 החדשה שינתה מקצה לקצה את תדמיתה של פיג'ו שעד אז הייתה בעלת תדמית שמרנית ומיושבת, כשקהל היעד העיקרי שלה היו לקוחות מבוגרים בעיקר.
גם מכוניות סיטרואן זכו להצלחה מכובדת ורק דגמי טלבו נותרו מאחור. למרות הצגת הסמבה הקטנה והטאגורה הסאלונית (שהתבססה על מכלולי הפיג'ו 604), לא זכו המכוניות בעלות השם המיתולוגי להצלחה ממשית.

למרות ההיצע המרשים של קבוצת פיג'ו, מכונית קומפקטית נעדרה מהם. למעשה רק הסיטרואן GSA  והטלבו הורייזן, שלא זכתה להצלחה של ממש, ייצגו אותם בפלח השוק הגדול והמשמעותי ביותר באירופה. פיג'ו החליטו לפתח מכונית קומפקטית חדשה שתחליף את ההורייזן, אך תמשיך להיקרא טלבו. שם הקוד של הפרויקט נקבע כ-LC28. פיג'ו כלל לא נדרשו לעצב את המכונית החדשה, הם פשוט אווררו את אב הטיפוס וורה + שהוצג ב-1982. כמובן שכל התוספות האווירודינאמיות הוסרו, כך שהמכונית נראתה כמו 205 בתוספת תא מטען קטן. הפנים עוצב מחדש, והיה שונה בעליל מזה של ה-205, מאחר והמכונית יועדה עבור פלח שוק גבוה יותר.

כיורשת הטלבו הורייזן, החליטו בפיג'ו להמשיך להשתמש במכלולי ההורייזן, למרות שהיו מיושנים בעליל. מנועי ה-1.1 וה-1.3 ליטר קיבלו מערכת הצתה אלקטרונית ויחס דחיסה גבוה יותר, למען הגברת הניצולת. תיבת ההילוכים הועברה אף היא מההורייזן, לא לפני שעברה מסכת שיפורים במנגנון ההעברה. מערכת המיתלים הייתה זהה לזו של ה-205, שכבר הספיקה להרשים ביעילותה.

בסוף 1985, מועד הצגת המכונית החדשה, החליטו בפיג'ו לבצע "ניקוי אורוות" והורידו מפסי הייצור דגמים רבים ובהם הפיג'ו 604 (אף שלא הוצגה לה יורשת), הסיטרואן GSA ואת כל דגמי טלבו. פיג'ו החליטו לוותר על המותג כליל, למרות שהלוגו שלהם נותר על דפי החברה הרשמיים. דגמי הסמבה, ההורייזן, הסולרה והטאגורה ירדו מפסי הייצור יחד עם המותג כולו, שלא ידע הצלחה בחמש השנים שבהם הוקם לתחייה.

למרות שהמכונית החדשה הייתה אמורה בעצם להיות טלבו נקבע שמה לפיג'ו 309, סיומת מקורית עבור פיג'ו, שאז הייתה בדור ה-05. מאחר ומפעל טלבו בפוייסי נותר מיותם, כמו גם מפעל קרייזלר ברייטון אנגליה, הוחלט על הרכבת המכונית בהם ולא במפעל הראשי בסושו. המכונית הוצגה בסוף 1985 עם מנועי ה-1.1 וה-1.3 ליטר. לדגם ה-1.1 ליטר היו כ-55 כוחות סוס ואילו לדגם ה-1.3 ליטר היו כ-65 כוחות סוס. המכונית התקבלה יפה בשוק, הן באירופאי והן בבריטי, שם זכתה להצלחה גדולה.

למרות המנועים המיושנים הביצועים היו סבירים, כשדגם ה-1.3 מפגין צריכת דלק נמוכה מאוד. התנהגות הכביש הייתה מצוינת ושולבה בנוחות נסיעה טובה מאוד, כצפוי ממכונית מתוצרת פיג'ו.
נקודות התורפה העיקריות היו אבזור דל ואיכות גימור נמוכה, שאפיינה את מרבית מכוניות פיג'ו באותה תקופה. עד מהרה הבינו בפיג'ו את הפוטנציאל הגדול הגלום במכונית והציגו דגמים עם מנוע 1.6 ליטר ששימש את הסיטרואן BX והפיג'ו 305 והספקו היה 80 כוחות סוס. דגם ספורטיבי שכונה GT  צויד במנוע 1.9 ליטר עם 105 כוחות סוס והציג ביצועים מצוינים שהלמו את יכולת השלדה.

בשנת 1986 הוצגה הגרסה החמה באמת של המכונית שכונתה 309GTI. היא צויידה במנוע ה-1.9 ליטר מוזרק דלק שסיפק 125 כוחות סוס. בשל המשקל הקל הביצועים היו מעולים והתאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש עמדה על 8 שניות עם מהירות מרבית של 206 קמ"ש. בגרסה זו הייתה ה-309GTI  אחת הקומפקטיות החמות המהירות ביותר, בייחוד בתחום האצות הביניים.
באותה הזדמנות הוצעה המכונית גם בגרסה אוטומטית, עם תיבת ZF בעלת 4 הילוכים.

ב-1988 הושמטו מהמבחר גרסאות ה-1.1 וה-1.3 ליטר שצוידו במנועי טלבו העתיקים, והוחלפו במנוע ה-TU המודרני שהוצג באותה שנה. באותה שנה נוספה גרסת דיזל בנפח 1.9 ליטר (65 כוחות סוס) שהציגה צריכת דלק נמוכה מאוד. בסוף 1989 הוצגה מתיחת הפנים הראשונה של המכונית.
האחוריים עוצבו מחדש בסגנון ה-205 והחזית הזכירה את ה-405. לראשונה הוצעה המכונית גם בגרסת 3 דלתות, שנראתה נאה בהרבה מגרסת החמש דלתות. פנים המכונית עוצב אף הוא מחדש, ונראה מודרני בהרבה ועדכני. הספק מנוע ה-1.6 ליטר עלה ב-12 כוחות סוס ל-92 כוחות סוס - דגם זה כונה SX.

אך החשוב מכל הייתה הצגת גרסת ה-16 שסתומים בדגם ה-GTI. הדגם כונה 309GTI S16 והציע מנוע 1.9 ליטר מוזרק בעל ראש מנוע עם 4 שסתומים לבוכנה והספק מרשים של 160 כוחות סוס. דגם זה הציע ביצועים מעולים בכל קנה מידה ולמעט הלנצ'יה דלתא אינטגרלה, היתה ה-S16 הקומפקטית החמה המהירה ביותר. בצירוף התנהגות כביש מעולה ומהנה, ה-GTI 16S  הייתה אמת מידה בתחומה.

למרות מתיחת הפנים ועיצוב מחודש של תא הנוסעים, סבלה ה-309 מאיכות ייצור נמוכה וגימור גרוע למדי. זה הודגש ביתר שאת עם הצגת דור חדש של קומפקטיות בסוף 1991 - פולקסווגן גולף, אופל אסטרה וסיטרואן ZX, שהיו מכוניות איכותיות מאוד. מכירות ה-309 החלו לרדת בהתמדה, למרות איכויותיה הדינאמיות, והיה ברור לפיג'ו שפיתוח יורשת הינו מחויב המציאות. ייצור ה-309 הופסק בסוף 1993, אז הוחלפה בפיג'ו 306, שהייתה יותר מיורשת ראויה לה.
ה-309 תיזכר כקומפקטית מצוינת לזמנה, שנהנתה משילוב מעולה בין התנהגות כביש לנוחות נסיעה, וסבלה בעיקר מאיכות ייצור נמוכה וגימור ירוד.