וולבו 240 – סקירה היסטורית

ה-240 היא אחת מסדרות הדגמים המצליחות ביותר של וולבו, עם כמעט 19 שנים בייצור סדרתי וכ-2.8 מיליון רכבים שנמכרו. סקירה היסטורית שמתחילה ב-1966 ונגמרת ב-1993.

בסוף אוגוסט 1966 הוצגה בשבדיה מכונית סאלון חדשה - הוולבו 144.ה-144, פרי עיצוב של יאן וילסגארד השבדי, הייתה הוולבו הראשונה שנטשה את העיצוב העגלגל שאפיין את ה-120 וה-PV שקדמו לה. המכונית החדשה עוצבה בקווים רבועים והייתה גדולה יחסית, בעיקר על מנת לפנות לפלחי שוק גבוהים וריווחים יותר. כמו בדגמים שקדמו לה, ה-144 שמה דגש רב על נושא שלא היה פופולארי כלל באותם ימים - בטיחות פאסיבית. היא כללה אזורי קריסה קדמיים ואחוריים, מוט הגה קורס בתאונה, חגורות בטיחות אוטומטיות, מערכת בלמים מתקדמת שכללה מעגל בלימה מוצלב ו-4 בלמי דיסק ושמשה קדמית רבודה. גם עיצוב המכונית יצר רושם חסון, וזה היה גם הקו שנקטו בו אנשי השיווק של החברה השבדית.

עד מהרה הפכה הוולבו 144 לרבת מכר, למרות שתכונותיה הדינאמיות לא היו מלהיבות. אולם איכות הייצור הייתה גבוהה מאוד, המרווח הפנימי היה מכובד והמכלולים הפשוטים תרמו לאמינות הגבוהה מאוד. כמעט בכל שנת דגם טרחה וולבו ועדכנה את המכונית, כשהשינוי הגדול ביותר בוצע לקראת 1973. באותה השנה שונה לוח המחוונים והפך למודרני בהרבה וגם העיצוב החיצוני שונה, בעיקר בחלקה הקדמי והאחורי של המכונית. בסוף 1973 פרץ משבר האנרגיה, וולבו ניצלה אותו היטב ושיווקה באגרסיביות את המכונית בארה"ב, מאחר ומכוניות בעלות 4 בוכנות נתפסו כחסכוניות יותר.

לקראת 1974 בוצעה עוד מתיחת פנים במכונית, בה שופרה הבטיחות הפאסיבית על ידי שינוי מיקום מיכל הדלק והוספת פגושים מוגדלים על מנת לענות על התקנות הפדראליות בארה"ב. למרות שה-144 הייתה מכונית מצליחה מאד מסחרית והייתה לוולבו הראשונה שחצתה את קו המיליון במכירות, בוולבו הגיעו למסקנה שזמנה הגיע. על מנת לשמור על המומנטום יש לבצע במכונית מתיחת פנים משמעותית. באותה תקופה מצבה הכספי וולבו היה איתן למדי, בעיקר בשל מכירות מצוינות של חטיבת המשאיות והאוטובוסים. וולבו החלה במשא ומתן עם חברת דאף ההולנדית מהעיר איינדהובן בנוגע לרכישתה. דאף ייצרה מלבד משאיות, רק מכוניות קטנות, כשגולת הכותרת שלהן הייתה תיבת ההילוכים הרציפה שלהן, פרי פיתוחו של ואן דורן ההולנדי. בנוסף, וולבו הייתה מעוניינת מאד להשיג שליטה בחטיבת המשאיות של דאף, שהייתה מתחרה ראשונה במעלה למשאיות וולבו.

וולבו ידעו שהליך ההשתלטות על דאף יעלה להם כסף רב, ולכן החליטו שלא לפתח מכונית חדשה לחלוטין אלא לעדכן את ה-144. לכן תקציב הפיתוח היה צנוע למדי ווולבו טיפלו בעיקר בנקודת התורפה העיקרית של ה-144 - מערכת ההיגוי והמתלים הקדמיים. מערכת המיתלים הקדמית של ה-144 הייתה אמנם טובה למדי, אך יקרה לייצור. מערכת ההיגוי הייתה גרועה למדי, מה שגרם להיגוי כבד ומסורבל. בשל אילוצים תקציביים, השינויים החיצוניים היו צנועים למדי וכללו חזית חדשה, פגושים פדראליים שהפעם הוצמדו לגוף המכונית ופנים ששודרג קלות. חזית המכונית הייתה זהה לזו של דגם הניסוי שהציגה וולבו ב-1972, ה-VSEC,  מכונית בה הוצגו חידושים בטיחותיים רבים, כמו חגורות בטיחות משוכללות, כריות אוויר, משטחי ריסוק ועוד.

מערכת המתלים הקדמית של ה-144, שכללה עצמות עצה וגשר קדמי, הוחלפה במתלי מק'פרסון מודרניים עם מוט מייצב. המתלים האחוריים לא שונו כלל והסרן האחורי החי שנתמך על ידי קפיצי סליל נותר על כנו. הגה התיבה המסורבל הוחלף במסרק ומוט משונן, כשהגוי מוגבר כוח נותר בגדר אופציה. המנוע ותיבת ההילוכים נותרו על כנם, כמו במכונית המוחלפת. המנוע היה בנפח 2 ליטרים עם 82 כוחות סוס ותיבת ההילוכים הייתה ידנית 4 הילוכים ואופציה להילוך יתר נפרד, או תיבה אוטומטית 3 הילוכים מתוצרת בורג וורנר האמריקאית.

המכונית החדשה-מחודשת הוצגה באוגוסט 1974 בהשקה צנועה וכונתה 244 .עיתונות הרכב לא ממש יצאה מגדרה, בלשון המעטה, מהמכונית החדשה למרות שציינו שהשיפור מה-144 בהחלט מורגש. מה שהיה טוב ב-144 נותר - מרווח פנימי מכובד, תנוחת נהיגה מעולה, הנדסת אנוש נכונה וכמובן איכות גימור וייצור ברמה גבוהה מאוד. אך הצד הדינאמי נותר נקודת התורפה העיקרית. בנוסף, גם תנאי השוק השתנו מאוד מאז שהוצגה ה-144 בשנת 1967, ונוספו שלל מתחרות ראויות ביותר - הפורד גרנדה, פיאט 132, ב.מ.וו סדרה 5, פיג'ו 504 ועוד. למרות זאת, זכתה המכונית החדשה להצלחה מכובדת בהחלט וכמו במכונית אותה החליפה, בלטה גרסת הסטיישן שהציעה 7 מקומות ישיבה. כמו קודמתה, גם ה-244 נמכרה היטב בארה"ב ולא נזקקה לשינויים רבים על מנת להתאימה לשוק האמריקאי.

נקודת התורפה העיקרית של המכונית נותרה יחידת ההינע. לכן וולבו החלו מיד עם הצגת המכונית, לתכנן מנוע חדש ומודרני. בסוף 1976 הוצג מנוע ה-B19, שהיה זהה בנפחו למנוע ה-B20 אך היה בעל גל זיזים עליון שהונע על ידי רצועת גומי, וראש עשוי אלומיניום. הספק המנוע עלה ל 96 כוחות סוס והביצועים שופרו. המנוע החדש הורכב בהטיה של 35 מעלות, ולכן גם תיבת ההילוכים האוטומטית הוחלפה בדגם אחר.

גרסת הפאר של ה-144 הוצגה ב-1969 ולא הייתה אלא 144 בעלת מנוע 6 בוכנות בנפח 3.0 ליטרים, שהושג על ידי הוספת זוג בוכנות למנוע ה-2.0 ליטרים. המכונית כונתה 164, וזכתה אף היא להצלחה די מכובדת, כשהדגמים המוזרקים מציגים ביצועים טובים למדי. וולבו הייתה מעוניינת להמשיך לייצר גרסת פאר גם למכונית החדשה, אך מנוע 6 בוכנות לא היה ברשותם ושימוש במנוע הארוך של ה-164 לא בא בחשבון מאחר וולבו היו מעוניינים להציג חזית אחידה לכלל דגמי ה-240. לצורך פיתוח מנוע חדש, חברו וולבו לרנו ופיג'ו הצרפתית, ומתוך אינטרס משותף נולד מנוע V6 חדש שכונה PTV, ראשי התיבות של שלושת היצרניות. מאחר ופיתוח מנוע ה-V6 לא הושלם בעת הצגת ה-244 נדחתה מעט הופעת הדגם, ועל כן נמשך ייצור ה-164 עוד מספר חודשים. ב-1975 הוצגה מחליפתה וזו כונתה, כצפוי, 264.

ה-264 הייתה גרסת הפאר של ה-244 וצוידה היטב. סימן ההיכר החיצוני העיקרי היה חזית שכללה מכסה מנוע בעל "שן" בולטת. בניגוד ל-164 שיוצרה במרכב 4 דלתות בלבד, ה-264 הוצגה גם בגרסת סטיישן שנקראה 265 ונמכרה היטב בארה"ב.
מעט לאחר מכן הוצג מנוע חדש בסדרת ה-B - מנוע ה-B21 בנפח של 2,217 סמ"ק. בגרסתו המוזרקת סיפק המנוע 123 כוחות סוס וביצועים טובים למדי.

ה-244 יוצרה ללא שינויים משמעותיים בשנים 1977-1978, אך לקראת 1979 עברה לראשונה מתיחת פנים קלה. החזית הפכה למודרנית וחלקה יותר וכללה פנסים קדמיים מלבניים, ואילו האחוריים אופיינו בפנסים חדשים ועוטפים. באותה שנה הוצג מנוע נוסף, ה-B17 בנפח 1.8 ליטר שסיפק 80 כוחות סוס.
באותה שנה הוצגה גרסת הדיזל של המכונית, לראשונה בוולבו. מנועי הדיזל נקנו מפולקסווגן והיו בעלי 5 או 6 בוכנות, ושימשו את דגמי הדיזל של אודי והפולקסווגן LT המסחרית. באותה הזדמנות שודרגו רמות הגימור והגה כוח הפך לציוד תקני בדגם ה-GL.

שנת 1981 הביאה עמה מתיחת פנים קלה נוספת שכללה עיצוב פנים חדש ומשופר והחשוב מכל - גרסת טורבו למנוע ה-2.1 ליטרים. לוולבו היה ניסיון רב בייצור מנועים מוגדשים למשאיות ולפיכך נוסף מגדש גארט למנוע ה-2.1 ליטר והספקו עלה ל-155 כוחות סוס מכובדים. גרסת הטורבו החליפה את ה-GT, שהייתה רמת גימור בעיקרה. המכונית כונתה GLT ואפיינה בגימור חיצוני שונה - קישוטי הכרום הפכו לשחורים ונוספו חישוקים קלים. ה-GLT יוצרה בשלוש גרסאות מרכב, בדיוק כמו שאר הגרסאות, כשגרסת הסטיישן בלטה מאחר והפכה לאחת ממכוניות הסטיישן המהירות ביותר בתקופתה. ה-244 טורבו זינקה מ-0 ל-100 קמ"ש בתוך 9 שניות והגיעה למהירות מרבית של 195 קמ"ש - ביצועים מכובדים בהחלט.

מעודדת מהצלחתה מפתיעה למדי של גרסת הטורבו, החליטה וולבו להיכנס לתחום הספורט המוטורי. גרסת ה-3 דלתות של המכונית התחרתה במרוצי 24 השעות ובמרוצי המכוניות למכוניות סאלון וזכתה להצלחה מפתיעה בהחלט, בעיקר בשל אמינות גבוהה שגרמה להן כמעט תמיד לסיים את המרוצים.

בשנת 1983 הוצגה אודי 100 החדשה, כמו גם המרצדס 190, ומכירותיה ומעמדה של ה-244 החלו להיפגע. תגובתה של ווולבו להצגתה של האודי 100 המודרנית והעתידנית הייתה שינוי כינוי הדגם - הספרה אחרונה (2,4, או 5) שציינה את מספר הדלתות הושמטה והמכונית נקראה 240. באותה הזדמנות דגם קיבל דגם ה-2.0 ליטרים את חזית ה-264, שייצורה הופסק בסוף 1982 עקב החלפתה ב-760 החדשה. ב-1984 הוצגה ה-740, שלא הייתה אלא 760 עם מנוע 4 בוכנות שיועדה להחליף את ה-240, אך למרבה הפתעתם של אנשי וולבו המכוניות נמכרו היטב זו לצד זו.

בשנת 1985 קיבלה ה-240 את מנוע ה-2.0 ליטרים המחודש של ה-740 שכונה K וכלל חיכוך פנימי מופחת, הצתה אלקטרונית ומאייד זניט כפול. תיבת ההילוכים האוטומטית קיבלה הילוך נוסף, לטובת שיוט שקט והפחת צריכת הדלק. 1985 הייתה גם שנתו האחרונה של מנוע ה-1.8 ליטר. לקראת 1986 עברה ה-240 מתיחת פנים קלה נוספת, ואחרונה במספר. ה-240 קיבלה חזית חדשה ומודרנית יותר, גלגל הגה קטן יותר ודיפוני דלתות מהודרים יותר.

למרות הצגת ה-740, שלא לדבר על שלל מתחרות צעירות וטובות ממנה, המשיכה ה-240 להימכר היטב, עד שוולבו החליטה בתחילת שנות ה-90 להחליפה סוף סוף במכונית מודרנית וחדשה לחלוטין בעלת הנעה קדמית, שבנוסף תהייה זולה יותר לייצור (הרכבתה של ה 240 הייתה ידנית לחלוטין ויקרה יחסית(. ה-240 האחרונה ירדה מפסי הייצור ב-14.5.1993 וחתמה 19 שנות ייצור שבהן נמכרו 2.8 מיליון מכוניות, מה שאומר שצורת מרכב זו מכרה יחד עם ה-144 כמעט 4 מיליון מכוניות!

ה-240 הוחלפה על ידי ה-850 החדשה ואילו ייצור דגמי ה-940 חזר למפעל בטורסלנדה, שבדיה. עד יומה האחרון הייתה ה-240 מכונית מבוקשת, בעיקר באיטליה ובריטניה, למרות שהייתה מיושנת להחריד. ה-240 תיזכר כהצלחה גדולה של וולבו - מכונית לא מלהיבה בתכונותיה הדינאמיות, אך בעלת איכות ייצור יוצאת דופן, אמינות גבוהה, קלה לטיפול וחסינה לחלוטין בפני התעללויות.