מרצדס 190E חוגגת יום הולדת 30 - סקירה היסטורית

מזל טוב לאחת מהמכוניות החשובות והמזוהות ביותר עם המותג מרצדס, שחוגגת יום הולדת 30. מרצדס 190E - סקירה היסטורית.

סוף שנות ה-70 היו תקופה מצוינת ליצרן הגרמני משטוטגרט. היצע הדגמים התבסס בעיקר על דגמי ה-E (שכונו במרצדסית W123) ודגמי סדרה S (שכונו W116, סדרה שהוחלפה ב-1980 בדגם חדש שכונה W126) והמכירות היו מצוינות, למרות תמחור גבוה ופניה לפלח שוק גבוה יחסית. שני הדגמים נמכרו היטב ולמרצדס, בניגוד לרוב היצרנים באותן השנים, לא היו דאגות כלכליות. אולם מרצדס הייתה מודעת לתדמיתה המבוגרת יחסית ולמעט דגמי ה-SL וה-SLC לא היה למרצדס מה להציע לנהג חובב ההגה. בניגוד מוחלט לשכנתה מדרום, ב.מ.וו. דגם הבסיס של מרצדס היה ה-200E, שהייתה מכונית יקרה יחסית. מרצדס החליטו לפנות לפלח שוק מעט נמוך יותר, שהיה תפוס ברובו על ידי סדרה 5 של ב.מ.וו. בנוסף, מרצדס נעדרו כמעט לחלוטין מתחום הספורט המוטורי. למרות שמבחינה תדמיתית היא לא ממש הייתה זקוקה לזה הוחלט במרצדס בכל זאת להיכנס לתחום וברור היה שהסדרות E ו-S הן לא ממש הנשק האידאלי לכך.

לכן הוחלט על פיתוח מכונית חדשה לחלוטין, שתהווה תחרות נאותה לסדרה 5 של ב.מ.וו שנהנתה בשוק הגרמני מבלעדיות בכל מה שנגע לצד הספורטיבי. מלאכת העיצוב הוטלה על מעצב בשם ברונו סאקה, שקיבל חופש פעולה לעצב מכונית שתחרוג מהקו הקלאסי של החברה. סאקה הגיש סקיצות עיצוב של מכונית שהייתה קטנה מסדרה E אך עדיין גדולה יחסית שנהנתה מעיצוב מודרני שכלל את הגריל המרצדסי, כשהמוטיב העיצובי הבולט היו הקווים החדים יחסית והקורה האחורית המובחנת, שהייתה שונה מאד מעיצובי מרצדס בעבר. גם מקדם הגרר יצא נשכר מהעיצוב המודרני והמכונית הציעה נתון של 0.33 CD שהיה מצוין לזמנו. עיצוב הפנים היה מרצדסי טיפוסי ובניגוד לעיצוב החיצוני, מרצדס נותרו נאמנים לקו הקלאסי שלהם.

מנהלי מרצדס שחפצו בהצערת תדמית החברה, אישרו את העיצוב והתפנו לתכנן את המיכלולים המכאניים. הוחלט על המשך שימוש במנוע ה-2 ליטר המוכר, שיוצע בשני גרסאות עיקריות. E, בעלת הזרקת דלק והספק של 122 כוחות סוס, שהייתה אמורה להיות הנמכרת ביותר. אליה הצטרפה גרסת מאייד עם 90 כוחות סוס שהיתה אמורה להיות זולה בהרבה לביטוח (באותה העת מחיר הביטוח בגרמניה היה נגזרת של הספק המנוע). תיבת ההילוכים הייתה ידנית (4 או 5 הילוכים) או אוטומטית בעלת 4 הילוכים, כמקובל במרצדס.

המתלה הקדמי דמה לזה של דגמי מרצדס הגדולים יותר - עצמות עצה כפולות, קפיצי סליל ומוט מייצב. החידוש העיקרי היה הסרן האחורי - את מקום הזרועות העוקבות שאפיינו את מכוניות מרצדס שני עשורים, תפס מתלה חדש לגמרי, רב חיבורי. המתלה היה מורכב מ-5 "אצבעות" שהיו מחוברות לגוף המכונית באמצעות גומיות והיו אמורות להעניק למכונית התנהגות כביש ברמה גבוהה בהרבה.
זו הייתה הפעם הראשונה בה הוצגה מכונית סדרתית שצוידה במתלה אחורי כה משוכלל, שאמור היה להכיל את הטוב שבכל סוגי המתלים הנפרדים. בנוסף מרצדס רצו לבחון את ביצועיו מאחר וגם יורשת ה E תוכננה להשתמש במתלה דומה.
ההיגוי, כרגיל במרצדס, היה בשיטת התיבה והתפוחים. גם מערכת הבלמים הייתה שגרתית, עם 4 בלמי דיסק. לראשונה במרצדס צוידה המכונית החדשה בבלם יד שמוקם בין המושבים ולא בבלם רגל.

המכונית החדשה נקראה 190, על מנת למצבה מתחת לסדרה E שנהנתה ממכירות מצוינות באותה העת. המכונית הוצגה בהשקה צנועה למדי שהתקיימה בגרמניה ועיתונות הרכב התרשמה ממנה לטובה. במיוחד צוינו לטובה התנהגות הכביש המצוינת, האיכות המוכרת ונוחות הנסיעה המצוינת (שהייתה פועל יוצא של המתלה האחורי החדש). ביקורת נמתחה על המרווח הפנימי הצנוע, התמחור הגבוה והמנועים הרועשים.

המכונית, כמעט כצפוי, זכתה להצלחה מכובדת והשלימה היטב את ההיצע של מרצדס. לראשונה הייתה למרצדס מכונית שהתחרתה בסדרה 5 של ב.מ.וו ובאודי 100 החדשה. מאחר ומרצדס שאפו להיכנס לתחום הספורט המוטורי, סוף סוף הייתה להם מכונית מתאימה. לכן עד מהרה נוספה למכונית גרסה "חמה".
לצורך כך חברה מרצדס לסדנת קוזוורט הבריטית, ובסוף 1983 הוצגה ה-190E 2.3 16V שכללה מנוע שבבסיסו היה של מרצדס, כמובן, אך ראש המנוע היה מתכנון של קוזוורט, מה שסייע לו לספק הספק מכובד של 185 כוחות סוס. המכונית הוצעה עם תיבה ידנית בעלת 5 הילוכים, כשההילוך הראשון מוקם שונה מהסידור הרגיל על מנת שההילוכים 2-3 יעמדו מול ההילוכים 4-5. הקוזוורט צוידה גם בדיפרנציאל אחורי בעל נעילה חלקית לשיפור המשיכה ובמתלים מוקשחים. דגם ה-16V צויד בחישוקים גדולים יותר ובצמיגים רחבים, וזכה אף הוא להצלחה גדולה. המכונית החלה להתחרות במרוצים שונים ומרצדס אף ארגנה מרוץ במכוניות כאלו. הזוכה היה נהג ברזילאי בשם איירטון סנה.
הופעת המכונית נתנה את האות לשפע מכוניות משפחתיות-סאלון-ספורטיביות שהוצגו בסמוך אליה - אלפא 75 טורבו, פורד סיירה קוזוורט וב.מ.וו M3.

בסוף 1983 הוצגה גרסת הדיזל של המכונית, שנועדה מן הסתם לקסום לנהגי מוניות. מנועי הדיזל היו בנפחים של 2.0 ו 2.5 ליטר ובהספקים שנעו בין 73 ל-122 כוחות סוס בגרסה המוגדשת. לקראת 1985 נוספה אופציה למנוע 2.3 ליטר עם 136 כוחות סוס שהשלימה את גרסאות ה-2 ליטר. לקראת 1987 הוצעה ה-190 לראשונה עם מנוע 6 בוכנות בנפח 2.6 ליטר שהגיע מאחותה הגדולה יותר (ה-E החדשה) ועם הספק של 166 כוחות סוס הציעה המכונית ביצועים מצוינים.

הגרסה החמה באמת הופיעה ב 89' וכונתה אבולושיין. המכונית שהייתה אפופה בשלל ספוילרים, נראתה קרבית לחלוטין והציעה מנוע 16V שהספקו עמד על 202 כוחות סוס ועלה עד ל 235 כוחות סוס שהביאו את המכונית למהירות מרבית של 250 קמ"ש. בסך הכל יוצרו 502 מכוניות כאלו, שנוצרו לצורך תקינה מחייבת.
בשנת 1991 נוסף דגם בסיסי לסדרה שצויד במנוע 1.8 ליטר עם 115 כוחות סוס ויועד להגביר את כוח המשיכה של המכונית שהחל להיחלש, בעיקר בשל הופעת סדרה 5 של ב.מ.וו ב-1989. ה-190 יוצרה עד 1993, אז הוחלפה בסדרה  C שהייתה דומה לה מאד מבחינת התכנון.

בסך הכל תיזכר ה-190 כהצלחה גדולה של מרצדס. מכונית חדשנית, הן עיצובית והן תכנונית, שנהנתה מהיתרונות המסורתיים של מרצדס אולם הציעה אופי רענן וצעיר.