אודי 80 – סקירה היסטורית

אודי 80, המכונית המשפחתית של אודי שהניחה את היסודות לסדרת ה-A4 המצליחה, חוגגת יום הולדת 40. סקירה היסטורית.

חברת אודי הוקמה בגרמניה בשנת 1909 ועברה גלגולים רבים שבהם השם אודי כלל לא הופיע על מכוניותיה, עד שנרכשה בשנת 1966 על ידי חברת פולקסווגן מידי דיימלר בנץ. בידם הייתה מכונית מוכנה לייצור, האודי 100, כמו גם מכונית משפחתית בינונית שהחלה את דרכה כד.ק.וו, יצרן גרמני שהתמחה מכוניות בעלות מנועי 2 פעימות. הייתה זו האודי 60, שמאוחר יותר נקראה 75, 80 ואילו הגרסה היקרה ביותר שלה נקראה 90.

בשנת 1969 נבלעה חברת N.S.U על ידי קונצרן פולקסווגן, עקב כישלון ה-RO80, מכונית מתקדמת שצוידה במנוע וואנקל שפיתוחו לא הושלם כראוי. כשנבלעה N.S.U על ידי פולקסווגן-אודי, הייתה באמתחתם מכונית משפחתית גדולה שהייתה למעשה מוכנה לייצור ונקראה K70. ה-K70  הייתה בעלת הנעה קדמית, מנועים מתכנון עצמי של N.S.U ועיצוב מודרני ונאה. היא הוצגה בשנת 1970 ונכשלה מסחרית, בעיקר בשל מחיר גבוה מידי שנשק למחירי האודי 100 היוקרתית יותר. גם דגמי ה-75 וה-90 של אודי לא נחלו הצלחה מסחררת, בלשון המעטה, והיה ברור לאודי שפיתוח מכונית חדשה, שבה יופקו לקחי כישלון ה-K70  וה-75-90, היא מחויבת המציאות.

בהנהלת פולקסווגן אישרו לאודי תקציבי פיתוח נדיבים, כשהסיבה העיקרית הייתה כמובן שימוש עתידי הן בפלטפורמה החדשה והן ביחידות הכוח במכוניות פולקסווגן. פיתוח המכונית החדשה החל לבסוף בסוף שנת 1970 והוחלט שהיא תקרא בפשטות 80, כלומר תמוקם מתחת ל-100. הוחלט גם לא לעשות שימוש באף מכלול מכאני ממכוניות פולקסווגן או N.S.U, כלומר לעשות את התכנון ממש מהיסוד. המכונית עוצבה על ידי מחלקת העיצוב של אודי עצמם והעיצוב היה תכליתי, מודרני ונאה, גם אם לא חדשני או מושך במיוחד וכך היה גם עיצוב הפנים הפשוט אך הפונקציונאלי. הוחלט שהמכונית החדשה תהיה במרכב שלוש קופסאות, ולמרות שגרסאות סטיישן היו פופולאריות מאד בגרמניה לא עוצבה ופותחה גרסת סטיישן, לכך נשוב מאוחר יותר.

כאמור הוחלט על פיתוח יחידות הנעה חדשות, מנועי 4 בוכנות מקוררי מים בנפח 1.3 ו-1.5 ליטר. המנועים היו בעלי גל זיזים עליון שהונע ברצועת גומי, מאייד בודד והצתה קונבנציונאלית. גם תיבת ההילוכים הייתה חדשה (4 מהירויות) והוצעה גם אופציה לתיבה אוטומטית (3 מהירויות) שנלקחה מה-100 ומהטרנספורטר של פולקסווגן.
השלדה הייתה אף היא חדשה והתכנון של פולקסווגן היה לעשות בה שימוש עתידי, מה שאכן קרא בפועל. המתלים היו מסוג מק'פרסון מלפנים, כשגאומטרייה מיוחדת במתלה הקדמי דאגה לכך שבמקרה של פיצוץ פתאומי באחד הצמיגים הקדמיים המכונית לא תסטה מנתיבה  (מערכת שהוצגה לראשונה ב-K70). המתלה האחורי היה פשוט וכלל קורת רוחב, זוג קפיצים ובולמים. כך גם מערכת הבלמים שכללה משאבה כפולה ומעגל בלימה אלכסוני, דיסקים מלפנים ותופים מאחור.

אבות הטיפוס של המכונית החדשה נבחנו אין ספור פעמים בתנאים שונים מאחר ומעבר לחשיבות המכונית עבור אודי היא הייתה חשובה מאד גם לפולקסווגן עצמם, שתכננו לבצע שינוי מקיף בהיצע הדגמים שלהם בין השנים 1972 ל-1974. המכונית החדשה הוצגה בחודש מאי 1972 וזכתה לשבחים רבים, הן בשל התכנון המתקדם יחסית והן בשל הביצוע המוצלח. זכייה בתואר מכונית השנה 1973 סייעה למכונית להצליח מסחרית.

הביצועים היו טובים יחסית, בעיקר בדגמי ה 1.5 ליטר בעלי הספק מרבי של 75 ו-85 כוחות סוס. התנהגות הכביש הייתה בטוחה מאוד וביקורת נמתחה על נוחות הנסיעה ועל האבזור הדל. אודי היו מודעים היטב ליכולת המכונית ולכן בשנת 1973 נוספה גרסה ספורטיבית שנקראה, איך לא,GT80.  
ב-GT, שנמכרה בגרסת 2 דלתות בלבד, הוצג לראשונה מנוע בנפח 1.6 ליטר שבעזרת מאייד כפול גדול פיתח הספק מכובד של 100 כוחות סוס, מה שהביא את ה-GT80 לביצועים נאים.

משבר האנרגיה של 1973 תפס את תעשיית הרכב האמריקאית עם המכנסיים למטה. הציבור האמריקאי מאס באסדות הניקל משופעות הצילינדרים והחל לחפש תחליפים חסכוניים יותר.
אודי הבינה שה-80 מתאימה מאד לשוק האמריקאי ובסוף 1973 ייצאה את ה-80 לארה"ב תחת השם FOX, לאחר שעברה התאמה לשוק הבררן. גם בארה"ב זכתה המכונית להצלחה גדולה ופתחה עבור אודי שוק גדול וחשוב.

בין השנים 1972 ל-1974 עבר קונצרן פולקסווגן מהפך גדול. לאחר שהבינו, ובצדק, שימי החיפושית וניגזרותיה ספורים, ועל מנת לשרוד חייבים לשנות כיוון ולהתמקד במכוניות מודרניות בעלות מנועים קדמיים והנעה קדמית. בזה אחר זה הופסקו ייצורם של דגמים רבים, החל בפרינץ של N.S.U, המשך ב-TYPE3 של פולקסווגן, דרך ה-75 וה-90 הארכאיות של אודי וכלה ב-411 וה-412 של פולקסווגן, מכוניות שמתחו עד הקצה את הקונספציה של החיפושית. באותה העת הייתה פולקסווגן עסוקה בפיתוח מכונית חדשה - הגולף שהוצגה בקיץ 1974 ועתידה הייתה לשנות כליל את פני החברה הגרמנית.
כמחליפה ל-TYPE3  הוצגה ב1974 מכונית חדשה שלא הייתה אלא אודי 80 במבנה פאסטבק, שנקראה פאסאט. לפאסאט הייתה גרסת סטיישן, וזו בדיוק הסיבה מדוע לאודי לא הייתה גרסת סטיישן משלה ל-80.

בסוף 1976 עברה ה-80 מתיחת פנים ראשונה, במסגרתה עודן חרטום המכונית והפנים עוצב מחדש, בצורה מודרנית בהרבה. גרסת ה-GT  הוחלפה בגרסת GTE שעשתה שימוש במנוע ה-1.6 ליטר של הגולף GTI. ה-GTE  הציעה ביצועים מצוינים ששולבו בהתנהגות כביש טובה מאוד וייצרו למעשה GTI ל"כל המשפחה".

ייצור ה-80 בגרסתה הראשונית נמשך עד סוף שנת הדגם 1978 כשגרסת ה-FOX  האמריקאית נמכרה עוד כשנה. בשנת 1978 החליטו באודי להשתעשע בפיתוח מכונית בעלת הנעה כפולה, כשבניגוד לדגמי סובארו כפולי ההנעה הדגש היה על התנהגות כביש משופרת ולא על עבירות בשטח. אב הטיפוס עשה שימוש במרכב האודי 80, הציג ביצועים מעולים בתנאים קשים ולמעשה היה דגם הקוואטרו הראשון, שהפך את אודי למובילה טכנולוגית  בתחום זה.

גם האודי קופה שהוצגה ב-1980 עשתה שימוש ברצפתה של ה-80, אות ועדות לתכנון נכון. יחדות הכוח של ה-80 שימשו את קבוצת פולקסווגן שנים ארוכות והוכיחו שתכנון נכון ויסודי מניב מוצר מצליח. בסוף 1978 הוחלפה ה-80 במכונית חדשה שלא הייתה אלא מתיחת פנים מקיפה לדגם הראשון, כשהפעם כיוונה אודי לפלח שוק גבוה יותר.

בסך הכל תיזכר ה-80, המכונית הראשונה של אודי שפותחה תחת כנפי פולקסווגן, כהצלחה גדולה. כ-100 אלף מכוניות מדגם זה נמכרו בין השנים 1973 ל-1978, מספר מכובד לכל הדעות. ה-80 הייתה מכונית משפחתית פרקטית ומודרנית, שהציעה חבילה טובה לנהג המשפחתי ושמשה אבן יסוד לדגמים העתידיים של אודי, כדוגמת ה-A4.