וולוו V50 היא למעשה גרסת הסטיישן ה-S40 דור שני. כמו ה-S40 בתצורת הסדאן גם ה-V50 עושה שימוש בפלטפורמה שהושאלה מפורד, במקרה הזה פלטפורמת הפוקוס דור שני. השימוש בפלטפורמה משפחתית סטנדרטית אפשר לוולוו להוזיל את העלויות (לא מספיק, אבל מיד נגיע לזה) אבל מצד שני עלה לוולוו בכמה ויתורים. הויתור העיקרי היה בכל הקשור לאיכות החומרים, שהיא אמנם גבוהה מזו שתמצאו בפורד פוקוס אבל לא מספיק גבוהה בשביל יצרנית פרימיום כמו וולוו. אבל ויתור נוסף נעשה גם בכל הקשור למושב האחורי ולנפח תא המטען, שאינם מרשימים כמו שאולי התרגלתם לראות בדגמי הסטיישן הקודמים של וולוו. המנוע העיקרי של וולוו V50 בישראל היה מנוע ה-2.4 ליטר בנזין 5 צילינדרים בהספק של 140 כוחות סוס, אבל יש גם גרסאות עם 170 ו-230 כוחות סוס. המנוע החלש מספק ביצועים סבירים לחלוטין והחזק ביותר, וובכן, חזק ביותר. הגיר האוטומטי (5 הילוכים) טוב וגם הנהיגה עצמה מהנה למדי. אבל המחיר, אוי המחיר. זה פחות מוחשי עכשיו כשהיא משומשת, אבל כחדשה היא הייתה יקרה מידי. מה שהפך אותה לנדירה מידי ומונע מאיתנו להמליץ עליה כמשומשת. אתם יודעים, חלקי חילוף והכרות של מוסכים זה משהו שמשתפר עם הפופלאריות;
מהנה לנהיגה; עיצוב;
מושב אחורי לא מספיק מרווח; שמירת ערך;
סטיישן טובה עם מחיר לא טוב