אלפא 33 – סקירה היסטורית

במאי 1983 הגיחה אל העולם אלפא 33. מחליפת הסוד הציגה אמנם שיפור ניכר באיכות החומרים והגימור, אך גם נסיגה משמעותית בהתנהגות הכביש. והתוצאה?

בשנת 1971, בתערוכת טורינו, הוצגה לראשונה אלפא סוד. הייתה זו מכונית קומפקטית חדשה, תרתי משמע. לא זו בלבד שהמכונית החדשה לא חלקה אף לא בורג משותף אחד עם אחיותיה לסמל, היא הייתה בעלת הנעה קדמית (לראשונה באלפא) ויועדה להיות מכונית עממית יחסית. על מנת להפוך אותה לעממית וזולה הוחלט על ייצורה במפעל חדש יחסית שנחנך בשנת 1968 בפומוליאנו די ארקו, סמוך לנאפולי בדרום איטליה. בנוסף, אזור נאפולי היה באותה העת עני יחסית ומוכה אבטלה. ייצור מכונית שתימכר בכמויות גדולות יחסית היה אמור לפתור את בעיות האבטלה  של האזור.

המכונית החדשה תוכננה על ידי מהנדס אוסטרי בשם רודולף הרוסקה שעבד שנים ארוכות בפורשה הגרמנית, בדיוק בתקופה בה תוכננה החיפושית. זו נקודה מעניינת בתולדות האלפא סוד שכן כמו בחיפושית, גם באלפא סוד היה מנוע בוקסר עם 4 בוכנות וקירור מים אך בניגוד למנוע החיפושית (ולמנוע הסובארו FF1 שהוצגה ב-1966), היה בעל זוג גלי זיזים עליונים, יחס דחיסה גבוה יחסית ומהלך בוכנה קצר ביחס לקדח - מה שהעיד על כוונה להגיע להספקים גבוהים יחסית. האלפא סוד עוצבה על ידי ג'יאורג'יטו ג'יוג'יארו האיטלקי, שעיצב מכונית קומפקטית נאה, שאמנם הייתה במבנה האצ'בק אך הייתה בעלת מרכב 4 דלתות,  כשהגישה לתא המטען הייתה דרך דלת אחורית קטנה.

התוצאה הסופית הוצגה כאמור בתערוכת טורינו 1971 וקצרה מחמאות מכל עבר, בייחוד בכל מה שנגע בצד הדינאמי. המכונית החדשה לא ביישה את הסמל שעל חרטומה והפגינה התנהגות כביש מעולה, שלא על חשבון נוחות הנסיעה וביצועים טובים יחסית. גם תמחור המכונית היה נכון וביחד עם אבזור עשיר יחסית, המכונית נחלה הצלחה מכובדת בהחלט. את הבעיה העיקרית של המכונית גילו הרוכשים עד מהרה - איכות הפח הייתה איומה, מה שגרם למכוניות להחליד למוות חודשים ספורים לאחר הרכישה. בתוספת איכות גימור והרכבה איטלקיות אופייניות, רק הלנצ'יה בטא הצליחה להתחרות בה במרוץ אל העולם שכולו טוב.

בשנת 1980 הועברה לראשונה אלפא סוד מקצה שיפורים יסודי במסגרת מתיחת הפנים שנערכה בה ומיגון הפח שופר משמעותית. רק בשנתה האחרונה, 1983, הגיעה אלפא סוד לבשלות מלאה, כשקיבלה דלת חמישית ותא מטען בגודל מלא ונוח להטענה. שנות ה-80 המוקדמות היו תקופה טובה בהחלט לחברה ממילאנו. למעט ה-6 הביזארית משהו, קו המוצרים של החברה היה אטרקטיבי והציע דגמים ספורטיביים שקרצו לנהג חובב ההגה, וגם המכירות היו טובות בהחלט.

למרות הצלחת האלפא סוד, היה ברור לאלפא שעל מנת לעמוד בתחרות הגוברת מצד קומפקטיות אירופאיות אחרות (בראשן הגולף של פולקסווגן, הקאדט של אופל שהוצגה ב-1980 והאסקורט החדשה) חייבים לפתח מחליפה לסוד שחגגה עשור להצגתה. מאז הצגת האלפא סוד דרישות השוק השתנו ובנוסף לביצועים והתנהגות כביש, גם חיסכון בדלק, נוחות ואבזור עשיר הפכו להיות מצרך מבוקש למדי. בשנת 1980 הוצגה גם הלנצ'יה דלתא, שהייתה קומפקטית בגודלה של האלפא סוד, שהציעה רמת גימור והידור שלא נראו עד אז. באלפא בהחלט התייחסו אליה בעת פיתוח מחליפת הסוד.

בשל היות אלפא רומיאו חברה ממשלתית, תקציבי הפיתוח היו באישור ממשלתי. מה שאומר שלרשות המהנדסים עמד תקציב מצומצם למדי, שחלק ניכר ממנו יועד להסבת המפעלים לייצור אוטומטי, כמקובל באותן שנים. ההחלטה הראשונה שעשו הייתה שימוש במכלולי הסוד, והעובדה שהם טובים דיים סייעה בקבלת ההחלטה. ההחלטה השנייה הייתה עיצוב עצמי, וכך נחסך סכום לא מבוטל. המכונית החדשה נקראה TYPE 905 ולאחר מכן נקבע שמה הסופי - 33. באותה העת אלפא החלו לנטוש את השמות בעלי האוריינטציה האיטלקית והחלו "למספר" את המכוניות, וכך זה נמשך עד ימינו אנו.
כאמור, עיצוב המכונית נעשה ע"י אלפא עצמם ועל העיצוב חתום ארמנו קרסוני, שעיצב בין היתר את הג'ולייטה. ה-33 נטשה את הקו העגלגל של הסוד והעיצוב הפך להיות חד וזוויתי. למעשה המכונית הייתה במבנה "שתיים וחצי קופסאות", בדומה לפורד אסקורט או וולבו 340. מבנה זה מאפשר תא מטען גדול יותר, מבלי לחטוא בסרחי עודף ארוכים. למרות הקווים החדים, הציגה המכונית החדשה נתון מקדם גרר טוב למדי CD 0.36.

גם עיצוב הפנים בוצע בידי אלפא עצמם וכאן השינוי היה כולו לטוב. האלפא סוד סבלה מעיצוב פנים מיושן למדי ובעל הנדסת אנוש תמוהה משהו ואילו אלפא 33 הציעה פנים מודרני ונאה, מבלי לוותר על לוח המחוונים האופייני לאלפא. כמו בסוד, גם ב-33 גלגל ההגה ניתן היה לכיוון לגובה, אלא שב-33 הציעה אלפא פטנט מעניין - לא רק מוט ההגה עלה וירד, אלא גם תיבת המחוונים. רמת האבזור גם היא עלתה מדרגה וה-33 צוידה בגרסאות היקרות שלה באביזרי מותרות כמו חלונות חשמל, נעילה מרכזית, צג בקרה משוכלל ואפילו מחשב דרך.

ה-33 השתמשה אמנם במכלולים המכאניים של הסוד, אולם גם כאן בוצעו כמה שינויים. יחידות הכוח נותרו כשהיו ומנועי ה-1.2, 1.35 ו-1.5 ליטר המשיכו הלאה. מערכת הבלמים שונתה, וב-33 הדיסקים הקדמיים לא היו צמודים לדיפרנציאל אלא עברו לגלגלים עצמם ואת מקומם של בלמי הדיסק בסרן האחורי תפסו בלמי תוף. בהחלט נסיגה משמעותית, שסיבתה העיקרית הייתה כמובן עלות הייצור הנמוכה בהרבה. המתלה הקדמי שונה גם הוא ושפיעת הגלגלים השלילית של הסוד שונתה.נושא חשוב שדרש טיפול היה החלודה וטיב הטיפול בפח. כאן הבטיחו באלפא שינוי מהותי, ולטובה, כשהרובוטים המרכיבים אותה ידאגו לאיכות הרכבה הולמת.

המכונית הוצגה בפני עיתונות הרכב במאי 1983 וזכתה לביקורות מעורבות. איכות החיים ב-33 הייתה גבוהה בהרבה מזו שבסוד, האבזור העשיר והעיצוב הנאה עשו את החיים לנעימים יותר. אולם הפן הדינאמי בהחלט יצא נפסד מהניסיון לחסוך בעלויות. ה-33 הייתה כבדה מעט יותר מהסוד והביצועים נפגעו מעט. אולם דווקא בתחום בו הסוד הצטיינה, התנהגות הכביש, אלפא 33 הציגה נסיגה די משמעותית.

אולם למרות הביקורת, אלפא 33 קיבלה ציונים גבוהים למדי והייתה אחת הקומפקטיות הטובות ביותר באותה התקופה. התמונה השתנתה בשנת 1984 עם הצגת הגולף MK2 , שהייתה מכונית איכותית מאוד, ושנה לאחר מכן, עם הצגת אופל קאדט E שהייתה נאה ומצוידת. לאלפא 33 היו מתחרות חזקות גם מבית - לנצ'יה דלתא.
המכירות היו די בינוניות, ואלפא הוציאה ב-1984 גרסה ספורטיבית שנקראה, איך לא, עלה תלתן ירוק. דגם זה צויד במנוע 1.5 ליטר עם זוג מאיידים כפולים שהפיק 105 כוחות סוס וניסה להתחרות בהוט האץ' הגרמניות, לא בהצלחה מרובה. חוסר ההצלחה והמכירות הבינוניות את אלפא עד מהרה לבצע מתיחת פנים במכונית בת השלוש.

במסגרת מתיחת הפנים שונה כליל עיצוב הפנים, מה שאומר שפנים המכונית הפך לפשוט בהרבה ואמור היה להיות איכותי יותר מזה שהוחלף. מנוע ה-1.35 ליטר קיבל גרסה בעלת זוג מאיידים כפולים, מה שהעלה את הספקו ל-86 כוחות סוס ונוספה גם גרסת סטיישן (שאפילו הוצעה בגרסת הנעה כפולה). על מנת ליצור דגם ספורטיבי אמיתי, נוסף מנוע 1.7 ליטר שסיפק 118 כוחות סוס. שוק הקומפקטיות מונעות הדיזל החל לצמוח במהירות באותה העת וגם אלפא החליטה להצטרף ולנגוס את חלקה בעוגה. לצורך כך, אלפא פנו ליצרן מנועי הדיזל  MV ואלו פיתחו עבורם מנוע 3 בוכנות בנפח 1.8 ליטר, מוגדש טורבו, שסיפק 73 כוחות סוס וביצועים טובים יחסית. מנוע הדיזל 3 בוכנות הורכב לרוחב, מה שדרש התאמה יקרה יחסית, והיה ברור בעליל שמדובר במהלך לא כלכלי.

באותה שנה הופרטה אלפא רומיאו ונקנתה על ידי קונצרן פיאט. כך מצאה עצמה פיאט עם שלוש מכוניות קומפקטיות שמתחרות בעצם זו בזו, בעיקר באיטליה. אמנם הריטמו של פיאט לא ממש הייתה בתחרות, אבל הדלתא של לנצ'יה בהחלט הייתה, וכך שקונצרן פיאט לא הרוויח מאום מהמהלך. גם מתיחת הפנים לא ממש האיצה את המכירות ולכן הוחלט לבצע במכונית מתיחת פנים משמעותית יותר, שתכלול שינוי מהותי בעיצובה.

בתחילת שנת 1990 הוצגה אלפא 33 החדשה, שנקראה  Type 907. העיצוב הבסיסי נותר אולם החרטום עוצב ברוח האלפא 75 והזנב היה העתק של ה-164 שהוצגה ב-1987. התוצאה הייתה טובה מאד והמכונית הנאה ממילא נראתה טוב עוד יותר. עיצוב הפנים לא שונה מהותית, אולם הצד המכאני זכה בהחלט לתשומת לב. מנוע ה-1.7 ליטר קיבל גרסה בעלת גלי זיזים כפולים וראשי מנוע עם 16 שסתומים. גרסה זו, שהייתה אמורה להיות הספורטיבית ביותר, צויידה בהגה כוח בעל תגבור משתנה וסיפקה 137 כוחות סוס מכובדים וביצועים חמים בהחלט. הגרסאות הבסיסיות אפשרו בחירה בין זוג מאיידים להזרקת דלק, הגה כוח היה אופציה בדגמי ה-1.5 ליטר ואילו חלונות חשמל קדמיים או נעילה מרכזית הפכו לציוד תקני.

למרות מסכת השיפורים, אלפא 33 לא עמדה בתחרות ונראתה ארכאית למדי. מה גם שפגמים בסיסיים רבים כלל לא טופלו - תנוחת ישיבה, תפעול ההילוכים ואיכות הייצור והגימור. בניגוד ללנצ'יה דלתא, שזכתה לעדנתה דווקא בזקנתה, בעיקר בשל גרסת האינטגרלה, ה-33 לא זכתה למזל דומה. למעט עיצוב נאה ומנועים מעולים לא היה לה מה למכור.
בשנת 1988 הוצגה פיאט טיפו, שמעבר לחשיבותה כמכונית, הציגה פלטפורמה חדשה לחלוטין שעליה היו אמורות להתבסס יורשות האלפא 33 והלנצ'יה דלתא, וכך באמת קרה. בשנת 1995 הוצגה אלפא 145 שהחליפה את ה-33. זו אמנם עשתה שימוש במנועי הבוקסר המעולים של ה-33, אך הציגה שלדה חדשה לחלוטין.

בסך הכך תיזכר אלפא 33 כמכונית שהייתה טובה למדי בזמן הצגתה, אך השינויים המהירים בשוק והצגת מתחרות חדשות עמעמו עד מהרה את זוהרה, עד כדי כך שגדמיה האחרונים די ביישו את הסמל שעל חרטומה.