ג'יפ גרנד צ'ירוקי WK2 Laredo 2011

ג'יפ גרנד ציירוקי (WK2) ויתר על שני הסרנים החיים שהיו בדורות הקודמים אבל מנסה לחפות על חסרונם בעזרת לא מעט אלקטרוניקה.

יש דברים שלא אספר

לא אספר על ההיסטוריה של ג'יפ ולא על המורשת של הצ'יף. גם  לא על זה שה-WK ויתר על הסרן החי הקדמי בעשור הקודם, וה-WK2 על הקדמי בשנת 2011. גם לא ארחיב על העיצוב החיצוני, למרות שמדגדג לי לכתוב שהוא "אגרסיבי אך עדין", ואסתפק בזה שאכתוב שהוא נראה כמו הג'יפ של אשתו של הקבלן. עוד לא אספר לכם על המנוע המרשים, שיש לו שם משלו (פנטאסטאר) וש-90% מהמומנט המרבי (35 קג"מ) מגיע כבר ב-2000 סל"ד.

אני ממש מתאפק שלא לדבר על ממוצע 9 ק"מ לליטר בנזין, שכאשר מתחשבים בכך שמדובר בג'יפ ששוקל 2.2 טון, זה בהחלט נחשב לחסכוני (לפחות במושגים שלי), וגם לא על מיכל שנפחו 93 ליטר, המאפשר לכם לגמוע את כל הארץ פעמיים בלי לתדלק. את זה, אגב, תעשו בנינוחות יוצאת דופן, בזכות מרכב מרוסן. גם בסיבובים לא יהיו לכם תלונות, כי המתלים והשלדה באו מגרמניה. אפשר לסכם את הפרק בכך שהג'יפ הזה ממש טוב בכביש, בלי להרחיב.

ממש לא בא לי לפרט על מערכת השמע המשודרגת, על הכיסאות המתכווננים מאחור, או על תא המטען שכלב יכול ללכת בו לאיבוד. גם לא על כך שיש מרווח לחמישה מבוגרים "בריאים", ושהוא מבודד את הנוסעים מהחלל החיצון כמו חללית של נאסא.

את כל אלה לא אספר, בעיקר כי אתם כבר יודעים.

לכל בעיה יש פיתרון, ולכל פיתרון יש בעיה

כידוע, שום דבר לא בא בחינם. על יכולת הכביש משלם הג'יפ, כמו כולם, בשטח. הגראנד צ'ירוקי החדש מנסה להחביא את החסרונות המכניים שלו, או להתגבר עליהם, על ידי פלסטיק ואלקטרוניקה. בחלק מהמקרים זה עובד, ובחלק מהמקרים - פחות.

הג'יפ נמוך. כמעט 22 ס"מ בין הגחון לכביש ומרחק סרנים של קרוב ל-3 מטרים הם מתכון בדוק לביצוע עבודות עפר ולשבירת מיגוני הגחון, ולא לתיקול סלעים. את הבעיה הזו פתרו מהנדסי ג'יפ עם מתלי אוויר מתכווננים, אשר מוסיפים כעשרה ס"מ מכובדים מתחת למרכב, ובהחלט מאפשרים לרכב להתמודד טוב יותר עם בולדרים בדרך. יש בעיה ויש פיתרון, אלא שהפיתרון הזה עולה 30 אלף ש"ח, ואפשר להזמין אותו רק בגרסת הלימיטד, שעולה גם היא 30 אלף ש"ח יותר מהלארדו. כלומר, במחיר של הגבהת המתלים וחור בגג אפשר לקנות גי'פ יד שנייה. תעשו אתם את החשבון.

הגחון הארוך של הג'יפ - נטול בליטות. אין שום מכלול היורד מתחת לשלדה. למעשה, אם התגרד המרכב - יש סיכוי סביר שהנזק מסתכם בשריטה לקורות הפלדה המאסיביות ותו לא. הרדיאטור, לעומת זאת, נמצא בחלק הקדמי ביותר והנמוך ביותר ברכב, חשוף לכל סלע מזדמן ולכל מהמורה אשר שולחת את מסת הרכב לכיוון הקרקע. אם לא די בכך, חצאית הפלסטיק הקדמית מכילה אנכים אשר מעבירים את המהמורות שהיא סופגת ישירות אל הרדיאטור. הרדיאטור, כן? זה שבלעדיו תמתינו שעות לחילוץ, בלי מזגן.

מערכת ההנעה של הגראנד החדש מאסיבית ויש לה יחס העברה קצר מכובד - 1:2.72, אבל ההילוך הראשון כל כך ארוך, שהייתי מגדיר אותו שני. אולי שני וחצי. בכביש זה לא מפריע כי המנוע חזק, אבל בשטח טכני, כשצריך "ראשון קצר", אז אין. יש גיר קצר, אבל אין ראשון... הפיתרון בא בדמות מערכת אלקטרונית הקרויה "בקרת ירידה במדרון", אשר בולמת באופן ממוחשב כל גלגל בנפרד, ומאפשרת לנהג לבחור באיזו מהירות יתקדם הרכב, בין 1 קמ"ש ל- 5 קמ"ש. תחי האלקטרוניקה. אלא, שהמערכת עובדת ללא דופי רק כל עוד המדרון לא טכני ולא מכניס את המרכב לזיוות צד. כאשר מדובר במדרון סלעי הדורש תמרון (הרכב נמוך) המערכת נכשלת. המחשב שולח אותות בלימה לגלגלים "כאילו אין מחר", גורם לרכב לצאת משיווי משקל, להתנדנד ולהידרדר לצדדים, והשליטה על הרכב איננה בידי הנהג. באותם מדרונות שאינם סלעיים, בהם המערכת עובדת נהדר, היא לא ממש נדרשת, וכשהיא נדרשת - עדיף בלעדיה.

הגלגלים של הגראנד צ'ירוקי גדולים, יתרון ברור בכל שטח. חבל שלפחות את החגיגה הזו אי אפשר להמשיך על ידי הפחתת לחץ אוויר בצמיגים, בגלל החתך הנמוך. מה גם שאין הרבה צמיגי שטח במידה המעניינת הזו - 265/60-18.

טוב, ידוע שאף ג'יפ לא נמדד במצבו המקורי, כפי שהוא יוצא מהיצרן. הרי לכל ג'יפ יש ערכות שיפורים והגבהות מכאן ועד אילות. אפילו לסובארו פורסטר יש קיט הגבהה מאושר על ידי היבואן. מחשבה נחמדה, אבל... יש מעט מאוד ערכות הגבהה לרכב בארה"ב, והיבואן לא משתף פעולה כדי לאשר את התקנתן בארץ באופן חוקי. אזכיר לכם שמדובר בג'יפ שמשרת את בעליו בכל יום בשבוע, ולא ב-cj ספרטני הנשאר בחניה במשך השבוע, ורואה רק שטח.

נו, אז איך הוא בשטח?

המאמר הזה נכתב בעיקר בגלל שהשאלה "נו, אז איך הוא בשטח?" חוזרת שוב ושוב, כמעט מכל ג'יפאי שפגשתי, בכביש ובשטח. מצד אחד זהו ג'יפ גראנד צ'ירוקי - רכב שטח אמיתי, מנגד יש לו ארבעה מתלים עצמאיים ופאסון מיותר.

ברור שזה לא הצ'יף האינדיאני הזכור לטוב, זה עם שני הסרנים החיים ועם תבניות השיפורים האינסופיות. גם ברור שהוא לא מישיר מבט, ללא מתלי האוויר המתכווננים, לעליות האמיתיות בהר חורשן, או לשאר מעלות הארץ. אז מה הוא כן?

יש לו מערכת הנעה יעילה מאוד. חלקה מכנית וחלקה אלקטרונית, ובסופו של דבר היא עובדת נפלא והג'יפ מתקדם כמעט בכל מצב, למרות מהלך המתלים הקצר. לחיצה מתונה ואחידה על דוושת הגז תגרום לגלגלים החופשיים להינעל והכוח עובר לגלגל שעל הקרקע, בלי הרבה דרמות ובאופן די משכנע. למעשה, כל עוד השביל לא מאתגר את זוויות המרכב הקבועות, אין סיבה שהג'יפ יעצור. החלק הפגיע ביותר בג'יפ, והוא זה שיוצר את המגבלה האמיתית של הג'יפ בשטח, הוא הרדיאטור, וכל עוד לא מסדרים לו פגישה עם הבולדר, הג'יפ עובר.

וזהו בעצם סיכומו של ג'יפ. יש מדרגה, שאם ג'יפ עובר אותה, הוא עובר הכול. ואם הוא לא עובר במכה ראשונה, הוא נלחם. ואם הוא מפסיד, הוא מפסיד בכבוד (עם דרייבשאפט שבור לפחות). הגראנד צ'ירוקי לא יכול לגשת אל המדרגה הזו, בגלל אותו רדיאטור נמוך ופגיע, בגלל מרווח הגחון הבינוני - שיגרום לו להיתקע עליה, קצת בגלל העדרו של הילוך ראשון ראוי - שיפריע בעיקר בירידה חזרה, ובעיקר בגלל שאין אפשרות מעשית להגביה את המרכב ובכך לפתור 90% מהבעיות.

אז הוא ג'יפ, והוא גראנד צ'ירוקי, אבל הוא לא יכול לשאת את הסיסמא הותיקה Only in a Jeep.