זיבאר דור 3 – מבחן ממגזין הגה

המהדורה העדכנית של הזיבאר, כלי הרכב הצבאי הייעודי מבית עדו כהן, הוא מכונת מלחמה מלוטשת שמרחיבה נחיריים למראה בוץ, חול ושטח. לקחנו אותו להדגמת יכולת לפני שהוא יוצא לעשות חיל באמריקה

מלפנים שדה קנים בגובה של שלושה מטר, מסביב אקליפטוסים ומתחת לקנים - השד יודע מה מחכה מתחת לקנים. "סע, סע ישר, אין בעיה" אמר עדו בנימה של שיחת חולין על קפה של בוקר. מכיוון שאני מכיר את עדו כבר למעלה מ-25 שנים, עניתי באותה הנימה הנינוחה, שאין בעיה, אני מתקדם. למרות ההיכרות הארוכה, לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי - לאן לעזאזל הוא רוצה שאתקדם כאן?

הזיבאר המשיך ללא היסוס, שיטח את הקנים, כאשר לפתע החרטום צנח אנכית לערוץ נחל נסתר. לחיצה על הדוושה, נהמת ה-V8 גוברת ואנו ממשיכים. אבל ההתקדמות קצרה, כי מלפנים מתנשא קיר. אז נועלים דיפרנציאלים. הנעילה הקדמית לא עובדת, אבל אני מצמיד את הדוושה ללא חשש - וזו הגדולה של הכלי הזה, אין חשש לנצל את הכוח האדיר כדי להתגבר על כל מכשול, כי המכלולים החסונים בנויים לזה. הזיבאר מזנק על הקיר, כותש אותו תחת צמיגיו הגדולים ומתייצב כרוטוויילר דרוך לאתגר הבא.

קצת היסטוריה

בשנת 2002 פנה הצבא לעידו בחיפוש אחר פתרון יצירתי לבעיית "קו-התפר", או יותר נכון, לסיורים לאורכו. בפנייתם, מבקשים אנשי יחידת הלוגיסטיקה בצבא לקבל הצעות לפיתוח רכב חדש - רכב סיור מהיר, שיידע להתמודד עם תוואי שטח לא אחידים, בעל תגובה מהירה ועבירות ללא פשרות - שלא על חשבון יכולת נשיאת חיילים וציוד.
עידו מציג שני כלים ומרשים את אנשי הצבא, ולאחר תצוגת התכלית המשכנעת, הוזמנו שני כלים נוספים. ביצועי הכלים יוצאי דופן, ברמה שהצבא אינו מכיר. במקביל, מתקיים תהליך של פיתוח ושיפור מתמיד בתקווה להתגבר על בעיות אמינות נוכח השימוש במכלולים מיושנים.

לאחר הניסיון המוצלח פונה עדו לקהל הרחב והמוסדי - בארץ ובעיקר בחו"ל. כהן עובד על "תיק מוצר" הנדסי שישמש את המפעל בארה"ב עימו יצר את שיתוף הפעולה, לבניית שלדות בפס ייצור סדרתי. הזיבאר, כך שמו, מפורק לגורמים ונבנה מחדש. במהלך הבנייה הוא עובר סדרת עידון הכרחית בה הוא מקבל חזות ואיכות המזכירים רכב בייצור סדרתי -  חלונות, כיסוי ברזנט, לוח מחוונים מפורט ושלל אבזרי נוחות בסיסיים - מראות ומזגן עצום, למשל.
משנואש מהתנהלות מכרזי הצבא, מקבל עדו החלטה אסטרטגית - לפנות לקהל המוסדי והפרטי בחו"ל. הוא מקבל אישור נסיעה על הכביש במדינת אריזונה ומתכנן להקים מפעל הרכבה שם, שיתבסס על הובלת שלדות שייוצרו בארץ (במפעל תע"ר בנצרת) והלבשת הכלים במיטב המכלולים שמגיעים בלאו הכי מארץ החלומות המוטוריים- ארה"ב.

השלב האחרון והמעודכן ביותר באסטרטגיית השיווק הוא התייצבות בתערוכת SEMA שמתקיימת בלאס-וגאס בנובמבר, והצגת שני דגמים: אחד בסטנדרטים צבאיים ואחד מתוק במיוחד, אזרחי המצויד במנוע של קורבט המשופר להספק של 700 כ"ס. בריאות.

איך זה בנוי?

הזיבאר נראה ככלי שנלקח היישר מתחרויות עבירות האקסטרים בערוצי הספורט בארה"ב. שלדת צינורות, צללית נמוכה וגלגלי ענק - "מזכיר קצת האמר", אומרים כולם, וזה מאוד מצחיק את עדו. יש דמיון חזותי בין שני הכלים, ושם בדיוק נגמר הדמיון.

הזיבאר מצויד בסרני דנה 70 מפלצתיים המגובים בציריות של חברת 'דיינה טראק' חסונים במיוחד, צלבי הנעה של 'סופר ג'וינט', ונעילות דיפרנציאל של ARB. מערכת המתלים מבוססת על מבנה של חמישה חיבורים מלפנים ומאחור, קפיצי סליל ארוכי מהלך, ובשני בולמי זעזועים בכל פינה של KING . מפרקי המתלים של חברת 'ג'וני ג'וינט' ותפוח זרוע A של 'מקסי דרייב' משלימים את מערכת המתלים המופלאה והחסונה המספקת כ- 45 ס"מ של מהלך בכל פינה (!).נתוני העבירות היבשים מבשרים על זווית המרכב המעולות - זווית גישה של כ-88 מעלות (!), וזווית נטישה של כ-65 מעלות.

העברת הכוח מתחילה במנוע GM בתצורת V8 בנפח של 5.7 ליטר. ההספק צנוע יחסי ועומד על כ-220 כ"ס בריאים ואמינים. המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית של GM מפוקדת אלקטרונית וזו מעבירה את הכוח לתיבת העברה 'אטלס' של 'אדבנס-אדפטור'. יחס העברה בסרנים הוא 5:13 ל-1 המאפשרים הנעה נטולת חשש לצמיגי 42 אינץ'. זרועות הרדיוס ממוקמות בצורה חכמה בשלדה, כך שזווית גלי ההנעה ויציאת הסרן מונעות פגיעה פיזית, כמו גם סיכוי לוויברציות לא רצויות.

כמו שהבנתם, איכות המכלולים הינה מהטובות שנמצא בשוק - כולל צינורות בלם וצינורות דלק, מחברים ומפרקים - עובדה שתבוא לידי ביטוי באיכות הנסיעה והביצועים מאוחר יותר. בתכנון הכלי ניכרת חשיבה על פרטים קטנים אך חשובים בתפעול כלי שכזה; הגישה למחשב ניהול המנוע וצמת החשמל העיקרית פשוטה ונוחה, ללא צורך בפירוק לוח המחוונים. כך גם  מיקום והגישה למסנן האוויר שאינה דורשת פתיחת מכסה מנוע, ולמעשה גם אינה דורשת שימוש ב"שנורקל". המצבר ומדחס האוויר ממוקמים בצורה מצוינת מתחת למושבים כדי שהגישה אליהם תהיה נוחה ומיידית.החלונות הקדמיים מתפרקים בקלות, על מנת לאפשר שימוש בעזרי נהיגה בחושך. מיכל הדלק ממוקם מאחור ומכיל 240 ליטר, מה שאמור לאפשר טווח נסיעה של כ-1,000-800 ק"מ.

איך זה מתנהג?

הנדסת האנוש שופרה ביחס לכלים הקודמים, המושבים ניתנים לכוון בצורה סבירה וכך גם גלגל ההגה. לוח המחוונים קריא וברור ומסודר בסדר הגיוני למדי. דגש מיוחד הושם על בידוד רעשים וחום, דבר שנוכחנו לדעת שתורם לא במעט לנהיגה נינוחה. מזגן אדיר הותקן מאחור ותנאי השירות השתפרו להפליא. הברזנט החדש מוסיף ומשרה אווירה נעימה ומוכרת של "ג'יפ" אמיתי ולא באגי שכונתי.
התנעה מהירה והמוזיקה מתנגנת - אין דבר הדומה לצלילי מנוע V8 אמיתי הבוקעים מצינור מפלט פתוח למחצה המבצבץ במעלה השלדה מאחור. תענוג. תגובת הדוושה מיידית ומשכרת, מאלצת אותי לשחרר בחנייה כמה נהמות אדירות מהמפלט כמו ילד.

שילוב אגרסיבי של ידית ההילוכים למצב 4 (D) והמומנט מועבר לגלגלים, מנדנד את הכלי קלות לפנים. הכנפיים הבולטות מלפנים מזכירות את ממדי הכלי וגובהו ומרגיעות אותי בתמרון בין המכוניות והמבנים ברחוב. דרוך כולי, אני מחכה לשטח הפתוח ומשחרר את המפלצת - הצליל בתאוצה מדהים והכלי הגבוה שועט קדימה בגמלוניות מהירה. אני יודע שזה נשמע בלתי אפשרי, אבל בחיי שזה נכון - זהו כלי גמלוני ומהיר גם יחד... ההיגוי אמריקאי למהדרין ונטול כל משוב או דיוק. הבלמים, לעומת זאת, עושים עבודה מצוינת והכלי עוצר בנחישות וללא סטיות מדרך הישר.

נהיגה קצרה בשבילים המהודקים מוכיחה כי הכלי מאפשר נהיגה נינוחה גם במהירויות גבוהות וגם בנסיעה שגרתית בעליל. תמיד אנו מתפתים לתת בגז ללא הכרה, שוכחים את הפרטים הקטנים נוכח שיכרון החושים של המהירות ויכולת השיכוך המדהימה. אלא שבמפתיע עבור כלי כזה ממוקד, גם נסיעה נורמאלית מתקבלת ברצון והכלי מאפשר נהיגת טיול נינוחה לפרק זמן ארוך בלי שום בעיה. בהשוואה לקודמיו זהו כלי הומוגני ובשל הרבה יותר.
אך זה פחות מעניין - מה שמעניין הוא עד כמה גבוהה היכולת, והאם היא בכלל מוגבלת. אז אני מפנה את החרטום לתעלת מים בצדי השביל, לוחץ את הדוושה ומוצא את עצמי בנסיעה על הדופן בזוית צד העולה להערכתי על 40 מעלות. באופן מרשים, זווית הגלגול אינה דרמטית והכלי נשאר צמוד לקרקע ללא מורא. עידו טוען כי התכנון היה למקם את מערכת המתלים גבוה יחסית, כך שהכלי "תלוי" על המתלים בצורה שטוחה למדי ויוצר צללית ומרכז כובד נמוכים ביחס לרכבי שטח קונבנציונליים - וזה עובד.

עידו מחייך ואני לוחץ - יורד לקרקעית, עולה לדופן השנייה התלולה יותר - ומערכת המתלים סופגת כל קפל קרקע ללא קושי. מלאכת השליטה בכלי נטולת כל מאמץ. נהיגה בשבילים כבושים, לא חשוב מה מצבם, נוחה להפליא, ובעיקר מזמינה ללחוץ על הדוושה ללא חשש. הכלי רחב מאוד ומשרה בטחון. הבעיה מתחילה כשהביטחון הזה מוביל למהירויות גבוהות מדי ליכולתו של הנהג... מזכיר קצת את התחושה ב- RZR של פולריס - הכלי משקר את הנהג ומשרה עליו תחושת של נהג ראלי מהר מאוד, וזה עלול להיות מסוכן.
אני נעצר מול קיר סלע כמעט אנכי. משלב למצב Low, נועל את הדיפרנציאלים, מהדק את חגורת הבטיחות - ונותן בגז. הכלי מטפס, מניף גלגלים במפלס הראשון, נוחת ומטפס שוב. אך הגלגלים האחוריים נכנעים ומתחפרים. עידו אומר שאני צריך להיות בהילוך שני - אני מסכים איתו ויורד לניסיון נוסף.  

מיד עם מעבר ההילוך, הכלי מקבל מומנט תנועה מדהים, מניף גלגלים באוויר ותוך שניות ניצב על במעלה השביל הדרדרתי. כמה פשוט. את המשך היום, בילינו בניסיונות עבירות כמעט בלתי אפשריים: תעלות אנכיות, הצלבות מהגיהינום, טיפוס קירות ומעברי מים עמוקים. זהו כלי משחק יוצא דופן ובלתי מתפשר - כוון לאן שצריך וסע.

יכולת התמרון סבירה בהחלט נוכח קוטר הגלגלים וזווית ההיגוי הצנועה יחסית. למרות זאת, לא התקשינו להעביר את הזיבאר בין העצים בחורשה הסבוכה, תוך טיפוס על מתלולים בלתי אפשריים וירידות אנכיות לחלוטין. בכל פעם הכלי דחק את המונח "בלתי עביר" רחוק יותר - והתחושה היא שהמגבלה האמיתית תמיד תהיה הנהג ולא הכלי.

סיכומון

קשה להאמין, אבל דווקא מישראל הקטנה יצא כלי מהפכני של ממש, רכב השטח האולטימטיבי. הקונוטציה הראשונה שעלתה לי בראש כשנהגתי בו הייתה תחרות ה-King of Hummers. תחרות שתופסת תאוצה בארה"ב כענף ספורט מוטורי להמונים, שילוב של מירוץ מדבר עם עבירות כמו שרק האמריקאים יכולים להמציא. הזיבאר ישתלב בתחרות כזו באופן מושלם: הוא יודע לנסוע בכביש כמעט כמו טנדר שברולט ממוצע, מהיר כמוהו, מדויק אפילו יותר ומאכלס ארבעה נוסעים ומטען ללא כל קושי.

לטעמי, כלים אחרים אינם יכולים לעמוד מול הזיבאר, כי כולם טובים בתחום מסוים, והזיבאר הוא באמת כלי רב תכליתי יחיד ומיוחד. היכולת של עדו ליצור רכב כל כך ורסיטלי בתצורה וביכולות מעוררת השראה וגאווה אמיתית. הישג מוטורי כחול-לבן, שראוי להתפאר בו. כולי תקווה שהאמריקאים יבינו זאת גם הם.

למובילים לחוצים במיוחד, מוצעת גרסת הטנדר של זיבאר - חמושה במנוע דיזל דורמאקס המפיק כ-400 כ"ס והררי מומנט. הטנדר הזה יכול להוביל רהיטים או משגרי טילים, במהירות ובדיוק. ללא מטען בארגז היה הזיבאר טנדר מהיר ועצבני להפליא, מפרפר בגלגליו הענקיים גם במהירויות תלת ספרתיות.