שלושה כוכבים וכוכב משולש - סיור במוזיאון מרצדס

מקסים ממשיך את הטיול המוטורי בגרמניה ומבזבז הרבה יותר מדי שעות בשבע קומות של מוזיאון מרצדס

אחרי שביקרו במוזיאון פורשה בעיירה עם שם בלתי אפשרי לביטוי, מקסים ושני שותפיו למסע ממשיכים בטיול המוטורי שלו בגרמניה והפעם פוגשים את מי שהייתה אחראית במידה לא מבוטלת להטמעת הקונספט של "מכונית" כפי שאנחנו מכירים אותו היום - מרצדס.

 

סיור מוטורי בגרמניה בכלל ובשטוטגארט בפרט לא שלם ללא ביקור במוזיאון של היצרן המוכר ביותר בעולם – מרצדס (לא, אין שום נתון רשמי שמגבה את האמירה הזו).

למרצדס יש שטח רחב ידיים הכולל את המפעל, המוזיאון, מרכז מסירת רכב, מרכז שיפוץ ומכירה (All time stars), מסלול ניסויים קטן, שטחי גן ומתחם ספורט לו הם נותנים חסות והוא קרוי על שמם. לצד המוזיאון ישנן פעילויות קבועות לקהל הלקוחות של מרצדס במטרה לערבם כמה שיותר וליצור קהל לקוחות חוזר מצד אחד ומועדון אקסקלוסיבי מצד שני.

המבנה עצמו של המוזיאון מרשים למדי, חלק מהקירות עשויים מבטון חשוף אבל עדיין מוקרנת תחושה של פאר. המוזיאון מכיל 160 כלי רכב, המדריכה שלנו דאגה להדגיש שמדובר ב"כלי רכב" ולא "מכוניות" כי יש גם סירות, משאיות, אוטובוסים ובלתי מזוהים.

המוזיאון מחולק ל-7 קומות כאשר לכל קומה יש יחוד ומשמעות ספציפית. ושנה שעברה חצה את רף ה-10 מיליון מבקרים.

 

ההתחלה של ההתחלה

מפקידים את התיקים ועולים במעלית לקומה השביעית כדי לפגוש סוס. כן, כן הסיור במוזיאון מרצדס מתחיל בסוס. כידוע, לפני שמכוניות הונעו ע"י מנועים, הסוסים סחבו את הנטל ההובלה ובמרצדס רוצים לתת כבוד לסוס.

הקומה השביעית מציגה בפנינו את פרי יצירותיהם של גוסטב דיימלר וקרל בנץ. מעניין לציין כי שני האנשים שהכי השפיעו על מרצדס של היום, אף פעם לא עבדו במשותף. קרל בנץ שאף לייצר רכב שלם בעוד שגוטליב דיימלר שאף למנע (להוסיף מנוע) לכל כלי תחבורה אפשרי.

כלי הרכב הראשונים בתצוגה הם ה"פטנט מוטורוואגן" והכרכרה הממונעת של גוטליב דיימלר. הראשון הוא תלת אופן ממונע שקרל בנץ פיתח בשנת 1886 בעוד לשניה אפשר לקרוא "המכונית הראשונה". שתי המכוניות האלו עומדות במרכז הקומה ומסביבן עומדים כלי תחבורה ממונעים שונים, שאת חלקם אני אפילו לא יודע איך להגדיר.

הפטנט מוטורוואגן מונעת ע"י פתיחת ברז אוויר וסיבוב גלגל (דומה לגלגל אופניים) שמותקן בצורה אופקית מאחור, ועל ההאצה והבלימה אחראי מוט. נסיעה של 100 ק"מ הייתה לוקחת כ-12 שעות, וכשקרל בנץ הציג בזמנו את הרכב לאימו היא התלוננה על מחסור בכוח ודרשה עוד הילוכים.

מנגד, דיימלר התקין מנוע בכיכרה, מטוס וסירה אשר מסמלים את היבשה, האוויר והים, אותם שלושה אלמנטים שמיוצגים בכוכב המפורסם של מרצדס. הקוואדרוסייקל (ארבע-גלגלי), אותה כרכרה ממונעת הייתה בעצם הבסיס השני לחברת מרצדס.

מרצדס חברה גרמנית וכיאה לכזו, לקראת סוף הקומה מוצגות המשאיות הממונעת הראשונות ששימשו – איך לא - להובלת חביות בירה.

 

השנים הראשונות

מסדרון ארוך מוביל אותנו לאולם השני, במסדרון יש תמונות, דגמים ופריטים כגון כלי עבודה ובקבוקי בירה שהציגו את החיים בגרמניה בראשית המאה הקודמת. האולם מכיל מכוניות מתחילת המאה ה-19 - כרכרות או ליתר דיוק מכוניות מגושמות למראה אך מרהיבות ביופיין מציגות את השנים הראשונות של חברת מרצדס. נסתייג ונאמר שחלקן עדיין לא נקראות "מרצדס" באמת. הכרכרות נאות ומצוידות בארגזי כלים מעץ בצידי הרכב (מכילים כלי עבודה לתיקונים) וסלון עם דגש על נוחות, דיפון ופאר. המדריכה שלנו הציגו לנו את המכונית הראשונה שמוצגת בקומה, המרצדס סימפלקס 60 PS רייס-לימוזין, סוג של S-קלאס הראשונה. לידה, באמצע האולם עומדת סימפלקס  40 PSמשופצת למשעי, אחת המכוניות הראשונות שהגיעו 80 קמ"ש.

באותן השנים, אמיל יאלינק, יהודי אוסטרי עשיר ובעל השפעה ששיווק מכוניות של דיימלר לאריסטוקרטים, ביקש מדיימלר לבנות לו רכב מיוחד ע"פ מפרט מסוים ולקרוא לדגם על שם ביתו – מרצדס. עד מהרה, הדגם הצליח מאוד, במיוחד במסלול המירוצים. עד כדי כך, שאנשים התחילו לקרוא לתוצרת דיימלר כולה "מרצדס". השם נתפס כ"כ חזק שחברת דיימלר עצמה החליטה לאמץ אותו.

 

תצוגת נושא: מובילי נוסעים

אולם מעניין מאוד מציג את מובילי הנוסעים של מרצדס לדורותיהם. האולם לא מסודר בסדר כרונולוגי כלשהו אלא מציג בעיקר "מהות". מובילי נוסעים בהם דגמי "השטחים" – E קלאס w123 או S קלאס w108 ואוטובוס 0303 המוכר לכולנו מתחילת שנות ה-90. שני אוטובוסים משכו את עיניי במיוחד. הראשון, LO 1112 צבעוני במיוחד שהגיע למוזיאון מבואנוס איירס, ארגנטינה. הסיבה לצבעוניות הרבה שלו היא פשוטה, בארגנטינה (לפחות בשנות השישים) חברות האוטובוס היו פרטיות ובבעלות כל חברה היו אוטובוסים בודדים ולפעמים אפילו רק אחד. החברות והנהגים נהגו לקשט את האוטובוס בשלל צבעים וסימנים מביאי מזל למשיכת הנוסעים.

המיצג שלטעמי היה גולת הכותרת של האולם הוא אוטובוס לונדוני דו קומתי משנת 1907. האוטובוס הזה לא רק כלי התחבורה הגבוהה ביותר במוזיאון אלא גם מציג שיטה מעניינת להתמודד עם המשקל - 2 דוושות בלם.

 

הקלאסיקות המקוריות

מסדרון נוסף, המציג מספר מנועים מטוסים (תסלחו לי אבל אין לי מושג מאיזו תקופה) מוביל אותנו לאולם המציג דגמים קלאסיים משנות ה-30. המכוניות עצומות בגודלן. בולטות במיוחד בתצוגה 3 מכוניות: הראשונה היא מרצדס 770 המכונה "גרוסר". Grosser בגרמנית אומר גדול, כלומר מרצדס גדולה מאוד. ואכן, אי אפשר להתעלם מהתפלץ הזה. אורך הרכב הינו כ-6 מטרים כאשר בסיס הגלגלים משתרע לכמעט 4 מטר, הרוחב היה באיזור ה-2 מטר והמנוע שהניע את הגרוסר היה בנפח של 7655 סמ"ק. לצורך המחשה – אורכה של S קלאס מודרנית הוא סביב 5-5.3 מטר עם בסיס גלגלים של כ-3 מ' בגרסאות הארוכות, ונפח המנועים נע בין 2.2 ל-6 ליטר.

הרושם שנוצר מהגודל, בשילוב עם פאר גבוה מאוד, הפך את המרצדס הזו לחביבה במיוחד על אנשים... לאו דווקא חביבים במיוחד, כמו למשל ראשי המפלגה הנאצית. אדולף היטלר, הרמן גורינג והיינריך הימלר היו בין הלקוחות המובילים.

הדגם הבא נאה במיוחד ועונה לשם SSK – ראשי תיבות של "Super Sport Kurtz" או סופר ספורט קצר (ד"א גם בעברית זה מסתדר – סס"ק), הרכב האחרון שפרדיננד פורשה פיתח עבור מרצדס לפני שהקים את החברה הפרטית שלו. מרצדס SSK היא רכב מרשים מאוד שזכה לכינוי "הפיל הלבן". מביני דבר אומרים שהסיבה לכינוי הייתה הרעש העצום שהמנוע של הרכב הזה ייצר.

הרכב היפה ביותר בתצוגה לטעמי, הוא 540K בצבע אדום. רודסטר ארוך מאוד בעל קווי עיצוב זורמים ופיצ'ר מעניין: מושב נוסף היה נפתח באיזור תא המטען של הרכב שזכה לכינוי "מושב החמות". לא ברור לי מה מקור השם והאם ממציאי הכינוי היו אדיבים לחמות שלהם או שפשוט היו צריכים להסיעה ובלית ברירה הושיבו אותה הכי רחוק שאפשר מהנהג.

 

אולם המשאיות

תסלחו לי, אך אני לא מבין בתחום המשאיות. באולם ישנן מספר משאיות משנים שונות, חלקן כוללות את הכיתוב "Diesel" על לוגו הכוכב של מרצדס. בנץ פיתחו את מנוע הדיזל ושילבו אותו במשאיות שלהם. בהתחלה, כשהשימוש במנועי דיזל לא היה נפוץ, הכיתוב נכח בלוגו אך עם הזמן, השימוש גבר ובמרצדס הפסיקו לכער את הלוגו שלהם.

אבל עזבו שטויות, גולת הכותרת באולם הזה היא Rennabteilung Transporter. לא תקבלו תעתוק מדויק לעברית, אבל התרגום הוא בערך "רכב מהיר לשינוע רכבי ספורט". מחלקת הניסויים של מרצדס פיתחה את הרכב בשנת 1955 לצורך מתן מענה עבור טיפולים לרכבי מסלול. ההסעה של המכונית ספורט למוסך במשאית רגילה לוקחת זמן והפיתרון היה לייצר משאית ספורט, לשינוע מכוניות ספורט. הגיוני. לצערנו, רק רכב אחד נבנה וגם הוא הושמד. בתצוגה אנחנו רואים שחזור מדויק של המקור ע"פ רישומים שנמצאו.

 

האולם הארוטי

אולם מדהים, מרהיב, ומטורף ביופיו הוא אולם M4 הכולל קלאסיקות של שנות ה-60. מרצדס בנץ 300S, 300 קונברטיבל, 300SLR, 300SL רודסטר, ומעל כולן, המדהימה ביותר 300SL קופה "כנפי שחף". מילים לא יכולות לתאר את האולם הזה. בקומה הזו נתקענו הרבה יותר מדי זמן והתבוננו בכל אחד ואחד מהדגמים בתצוגה.

300SL קופה "כנפי שחף" הציגה לעולם מבנה דלתות מיוחד במינו, במקום שהדלתות יפתחו הצידה כמקובל, הן מתחילות באמצע המרכב ועולות כלפי מעלה לגג. הסיבה לעיצוב המוזר הזה היא לא קוריוז או טריק עיצובי אלא נגזרת של המציאות. השילדה בנויה כך שהקורות בצדדים גבוהות למדי ויצירת דלת סטנדרטית היה דורש מפתן דלת גבוה במיוחד וזוויות פתיחה לא הגיוניות. הפתרון הנבחר, "כנפי שחף" כשמו כן הוא, דלתות שעולות כלפי מעלה, יצר קלאסיקה על זמנית.

 

כל מיני אולמות

ארבעה אולמות מעניינים למראה – גם אם לא מדהימים לתיאור – הם האולם שמוקדש לרכבי העבודה וההצלה מצד אחד ומצד שני אולם שמדגיש את המשמעות של הפיתוחים הבטיחותיים עבור מרצדס. מעניין לראות ולהתרשם מהרכבים בתצוגה אך הפרטים כאן טכניים למדי.

האולם השלישי מוקדש למכוניות של מפורסמים. התצוגה כוללת את רכב האפיפיור בעל הדפנות השקופות שמבוסס על G קלאס, את רכבה של הנסיכה דיאנה, מרצדס 190E של ניקולס קייג' ועוד. מרצדס כמובן לא יכולה להתעלם מהפרסום שלה בעולמם של הדיקטטורים ו-2 דגמים משנים שונות מייצגים את התחום. יסלחו לי קוראיי אך אני לא זוכר את שמות הדיקטטורים.

האולם הרביעי מוקדש לטכנולוגיות הנעה שמרצדס פיתחו בעבר ומפתחים עכשיו.

 

החיצים הכסופים

לסיום, אספר על האולם האחרון והמבואה. האולם האחרון מוקדש כולו למכוניות ומשאיות המסלול של מרצדס. למעט דגם פורמולה 1 מפורק לצורך התבוננות ועוד רכב מסלול עתיק (לא זוכר את שמו), כל המכוניות מסודרות על מסלול חצי מעגלי בזווית של כ-35 מעלות. המשטח נראה כמו אספלט ובהתבוננות מהצדדים נראה כאילו הקפיאו את כל המכוניות באמצע הקפה במסלול מירוצים כלשהו. הסידור הזה נראה טוב ומעניין אך לצערי מקשה להתבונן על חלק מהמכוניות, בעיקר אלו שלא נמצאות בקו הצפייה הראשון.

התצוגה מתחילה מהמכוניות המודרניות ביותר, ב-C63 DTM, דרך מספר מכוניות פורמולה 1 ומשאיות מסלול, ועד לחיצים הכסופים המפורסמים דוגמת 300 SLR W196 עטורה במספר 722 של סטירלינג מוס האגדי, מכוניות המסלול המפורסמות של שנות ה-30: w25, w125. ובסוף, אחרי כולן, מוצגת גם ה"מרצדס" המקורית, זו שנתנה את השם לכל המותג.

הסיור מסתיים במדרגות שיורדות חזרה לקופות ולכניסה. באיזור המדרגות, צמוד לגג בצורה מעגלית מוצגות מכוניות מסלול קונספטואליות משנים שונות. הירידה במדרגות מלווה בתצוגה של דגמי קונספט מודרניים יותר. באיזור הקופות יש 3 דגמי קונספט מהשנים האחרונות שמציגים את קווי העיצוב והיכולות העתידיות של החברה.

 

סיום

מרשים, מרשים, מרשים. פשוט מרשים. מרצדס, בעלי ההיסטוריה העשירה עד מאוד מצד אחד וכאחד מהמותגים החזקים ביותר בתחום הרכב ובכלל מצד שני חייבים מוזיאון עשיר ומרשים שישקף את רוח החברה ואכן, הם עומדים במשימה בהצלחה מרובה.

כתובת: Mercedes Benz Museum (אפשר להוסיף Parking לניווט ישיר לחניון) או Mercedesstraße 100,   Stuttgart, Germany אם אתם מתעקשים להקליד כתובות כאילו אנחנו בשנות ה-90.

מחיר: 10 יורו לאדם לכרטיס יומי אך אפשר לקות כרטיס משולב עם מוזיאון פורשה. סיור פרטי עולה 100 יורו אך לפי דעתי אין בו צורך אם אתם לא רוצים לרדת למעמקים ולרבדי ההיסטוריה.

החניה במוזיאון עצמו בתשלום של 10 יורו. ייתכן שאפשר למצוא חנייה חינם במרחק רבע שעה הליכה אך לא ניסינו.

שעות עבודה: 9:00-18:00 כל יום למעט ימי שני וחגים.

אתר האינטרנט של המוזיאון מאוד נוח ומציג את רוב התצוגה בצורה וירטואלית: https://www.mercedes-benz.com/en/classic/museum/

תודה גדולה לחברת כלמוביל, יבואנים מרצדס לישראל על תיאום הסיור.

השתתפו בהכנת הכתבה: דוד ודניאל חסון.

יש לכם שאלות למקסים? סיירתם גם במוזיאון מגניב ורוצים לספר לנו? הצטרפו לדיון בפורום