מרצדס CLA במבחן – כמה זה שווה לכם

הדור השני של מרצדס CLA הוא כבר לא האופציה היחידה במשפחת הדגמים למכונית סדאן. האם החופש היצירתי הנוסף שמאפשר התפקיד הנישתי מצדיק את החופש התמחורי הנוסף שננקט ע"י היבואן?

מרצדס CLA הראשונה, מעבר להיותה אמירה, הייתה בתכלס גם כורח המציאות. היא הייתה האופציה היחידה למי שרצה את ה-A קלאס, אבל לא הסתדר עם תצורת ההאצ'בק שלה. בנוסף, היא גם הייתה אופציה מעניינת למכונית סדאן קטנה יותר מה-C קלאס הגדולה והיקרה יותר. בדור השני של ה-A קלאס הסיפור השתנה ואת מקומה של ה-CLA בתור A קלאס סדאן לקחה, ובכן, A קלאס סדאן, שהוצגה בגרסת בסיס גלגלים ארוך בסין עוד לפני חשיפת דגם ההאצ'בק, ומאוחר יותר הגיעה בגרסת בסיס גלגלים "רגיל" גם לשווקים אחרים – בהם ישראל.

אז אחרי שבחנו את ה-A קלאס הסטנדרטית, החלטנו לפגוש גם את ה-CLA כדי לבדוק מה הרעיון שלה? למי ולמה היא טובה? למה שמישהו ירצה לקנות אותה? ואיך משלימים עם המחיר הגבוה (מאוד) שדורשים עבורה – בין 253 ועד 370 אלף שקלים?

 

מה הרעיון?

למעשה, הרעיון הפעם לא שונה בהרבה מהפעם הקודמת, רק שעכשיו – עם ה-A סדאן בהיצע – ה-CLA יכולה להרשות לעצמה להיות יותר מובחנת, יותר מעוצבת, יותר מעניינת, וגם יותר שונה. לא טוב לכם? קחו את הסדאן. פשוט.

העיצוב של ה-CLA עוקב באופן כמעט מוחלט אחרי אחותה הגדולה – ה-CLS. אלא שכאן העיצוב מרגיש הרבה יותר נכון וזורם. הפרונט משתפל בזווית פחות חדה ופרטי העיצוב מלפנים נראים יותר פרופורציונליים לגודל המרכב, צדודית ה"קופה ארבע דלתות" עובד טוב עם חלונות קטנים (שבמפתיע לא מסתירים הרבה משדה הראיה החוצה) והרבה מאוד שטח פח. יחד עם זאת, האחוריים של ה-CLA עדיין דורשים התרגלות, שאני לא הצלחתי להשלים, וכמו ה-CLS, הישבן נראה "נוזל" מדי לטעמי.

"אבל רגע" בטח תגידו, "לא יכול להיות שזה כל הסיפור – רק עיצוב?". ואתם צודקים, זה לא רק זה. משיחה עם אנשי מרצדס, מסתבר שמתחת לפני השטח יש כמה וכמה הבדלים בין ה-A סדאן לרכב המבחן שלנו, בהם מפשקי סרנים רחבים יותר ב-5 ס"מ ותצורת מתלים מעט שונה שאמורה לשפר את התנהגות הכביש של ה-CLA – איפה שה-A סדאן תהיה רכה ונינוחה, ה-CLA אמורה להיות יותר ממוקדת ומהודקת.

בפנים אנחנו מגלים בדיוק (אבל ממש בדיוק) את אותו תא נוסעים כמו בשאר משפחת ה-A, והאמת היא שטוב מאוד שכך. זה בלי צל של ספק תא הנוסעים המעניין, המעוצב והאיכותי ביותר שיש לקטגוריית המשפחתיות על כל תתי-הקטגוריות שלה להציע. החומרים מעולים, העיצוב שונה ומיוחד (הגם שלא לטעמו של כל אחד, במיוחד עם פתחי המיזוג המוארים), ואחד מחברי הפורום שפגש אותה במסגרת מפגש פורום הכריז "או! זה פרמיום!" תוך שהוא לוחץ על פחות או יותר כל כפתור שהוא ראה.

אני לא אלאה אתכם יותר מדי בתיאור תא הנוסעים, שכן הוא כאמור זהה לתא של ה-A קלאס עליו אתם יכולים לקרוא במבחן שערכנו לה, אבל אני כן אציין את העובדה שכאן המסכים המרכיבים את לוח המחוונים ומרכז השליטה על מערכות הרכב גדולים יותר, ואת העובדה שאני עדיין לא מצליח להבין איך אין כפתור לדילוג שיר על ההגה. אם מישהו יכול לחשוב על סיבה הגיונית, אני אשמח לקרוא אותה בשרשור (בו תוכלו גם לשאול פחות או יותר כל מה שאתם רוצים על הרכב).

שני הבדלים אפשר למצוא בין תאי הנוסעים של ה-A האצ'בק לזה של ה-CLA – הראשון הוא העובדה שהחלונות ב-CLA נטולי מסגרת. אני לא לגמרי מבין – חוץ מ"מגניב פקטור" – למה זה טוב, אבל זה שם. באופן די מפתיע, ובניגוד מוחלט למכוניות אחרות עם אותו מחסור במסגרות חלון, לא נשמעו יותר מדי רעשי רוח מכיוון החלונות והבידוד נותר טוב. יכול גם להיות שזה מאוד קשור לנתון מקדם הגרר של ה-CLA שעומד על 0.23Cd, אחד הנמוכים בעולם, מקביל לטסלה מודל 3 ונמוך מטויוטה פריוס (זה של שתי ה-A האחרות, אגב, הוא 0.22cd, הנמוך ביותר בעולם למכונית סדרתית).

ההבדל השני הוא המושב האחורי. למרות בסיס גלגלים זהה למה שתמצאו בשתי גרסאות המרכב האחרות של ה-A קלאס (273 ס"מ), הגג המשתפל של ה-CLA מגביל את מרווח הראש והופך את הספסל האחורי שלה להיות זה שפחות תרצו לבלות בו זמן מבין השלוש.

אוקיי, אז הרעיון הוא גרסת סדאן (מצטער, אני לא קונה את ה"קופה ארבע דלתות" הזה. היא סדאן) מעוצבת ומגניבה יותר מהסדאן הרגילה. לגיטימי.

 

למי היא טובה?

אז בינתיים הבהרנו שה-CLA היא יותר יפה (לטעמי. ואני כותב את זה, אז אני מחליט) משתי אחיותיה – בין היתר בגלל פנסים קדמיים מוצלחים יותר, פחות מרווחת מהן, ובשאר הפרמטרים הסטטיים, דומה-עד-זהה.

אוקיי, אז היא פחות מוכוונת שימושים משפחתיים. אלא שאז מגלים שתא המטען שלה – עם נפח של 460 ליטר – הוא הגדול ביותר בשלישייה. עקבי מאוד מצד מרצדס. מאוד...

אז אם היא לא הכי זולה (ה-A הרגילה) ולא הכי פרקטית (A סדאן), למי היא מתאימה? ובכן, התשובה די ברורה – למי שרוצה ביצועים והתנהגות ספורטיביים. וההתנהגות שלה אכן מצוינת. ה-CLA מרגישה מצוין בכל מקום שהוא לא רחובות שבורים לחלוטין, בהם היא קצת "מאבדת את זה" עם עבודת מתלים מורגשת למדי על שיבושים חדים או עמוקים במיוחד.

על כבישים נקיים יותר, דבר שהפך להרבה יותר שכיח בישראל של השנים האחרונות, ה-CLA מרגישה בדיוק כמו שמצופה ממנה. היא מאוד מהודקת ומעבירה את תוואי הכביש לישבן של הנהג, אבל לא מעמיסה עליו עודף אינפורמציה בדמות תזוזת מתלים או מרכב מוגזמת. היא מעלימה לחלוטין את המרקם הגבשושי של האספלט ומציעה את מה שאני יכול לתאר רק כ"איכות נסיעה" גבוהה במיוחד. היא שומרת על תא הנוסעים שקט גם בשיוט במהירות לא חוק... ז'תומרת, 120 קמ"ש, ומצליחה – למרות הנוקשות היחסית – להיות מאוד נוחה בנסיעות ארוכות להחריד, כמו אלו שהיו מנת חלקי בסוף השבוע של המבחן, במהלכו ביליתי במצטבר קרוב ל-20 שעות מאחורי ההגה שלה.

גם בפיתולים ה-CLA שומרת על פאסון. היא מציגה אחיזה גבוהה וכניסה נחושה לפניות, תגובת דוושה מצוינת, שלדה מאוזנת שמגיבה היטב לפקודות ההגה והדוושות, והיא מצליחה לפתח קצב לא רע בכלל. המרכב נשאר מרוסן, הבקרות לא היסטריות במיוחד וגם כאשר נגמרת לה האחיזה (בסרן הקדמי כמובן) זה קורה בצורה מתונה ונשלטת, ועם אפס דרמה.

אבל בעוכריה נמצא המנוע – 1.33 ליטר מוגדש טורבו שפותח בשיתוף פעולה עם רנו. כן, כן. ממש אותו מנוע נמכר היום עם מכוניות כמו דאצ'יה דאסטר ורנו גרנד-קופה. למען כבוד המשפחה בילינו הרבה מאוד זמן, הרבה יותר ממה שנוח לי להודות, בחיפוש לוגו או סמלים של רנו ברחבי תא המנוע, ואני שמח לדווח שלא נמצאו כאלה. אז אתם יכולים להיות רגועים אם החבר'ה שלכם יבקשו מכם ש"פתח, פתח מכסה מנוע, נראה מה יש שם".

בתנאי יומיום המנוע מספק לחלוטין. הוא מפיק 163 כ"ס ו-25 קג"מ ומרגיש הרבה יותר גדול ובשרני ממה שאפשר לנחש מנתון הנפח. המנוע מרגיש תמיד מאוד דרוך ומוכן לטוס במעלה הסל"ד אם מתעורר הצורך ותיבת ההילוכים כפולת המצמדים היא פרטנרית מושלמת לאופי שלו, עם העברות מיידיות ויכולת לירות יחסי העברה שונים בהתרעה של שבריר שניה.

אבל, בתנאים של יותר מסתם "יומיום", כשמתחילים ללחוץ את המנוע ואת ה-CLA שלו, מגלים שאין מה לעשות, וכדי להזיז את 1420 הקילוגרמים שלה בצורה שתהיה יותר מאשר "מספקת לחלוטין" צריך היה לתת שם עוד כמה סמ"קים לתאי הבעירה או PSIים של גדישה. אפילו על חשבון העלאת הסל"ד בו מתקבל המומנט המרבי מה-1600 הנמוכים מאוד.

אם כך, ה-CLA טובה למי שרוצה מכונית שיכולה להיות שותפה יעילה לשתיית אינספור קילומטרים, ולהיראות (ולהרגיש) מצוין בזמן שהם עושים את זה, אבל לא ממש מחפש מכונת ביצועים מושחזת.

 

למה שמישהו ירצה לקנות אותה?

התשובה לשאלה הזו מאוד פשוטה, והיא שונה לחלוטין משורת הסיכום שתגיע עוד מעט. הסיבה שמישהו (או מישהי) ירצה לקנות אותה היא פשוט כי ה-CLA היא באמת, באמת, עם יד על הלב ובשיא הכנות, מכונית נהדרת. מעולה. מצוינת. היא לא לגמרי במקום של להיות "מהממת" או "מדהימה" אבל היא ללא ספק נהדרת, ולגמרי נותנת את האקסטרה שצריכה לתת מכונית פרימיום, בין אם זה בעיצוב, באיכות החומרים, באופי הנסיעה, ואפילו באבזור, שכולל את כל מה שצריך במכונית כזו.

 

איך מתמודדים עם המחיר שלה?

זו כבר שאלה הרבה יותר קשה. במחיר של רכב המבחן – 336 אלף שקלים, וגם בהרבה פחות אם לומר את האמת, אפשר לקבל הרבה מאוד מכוניות נהדרות, מצוינות, מעולות, וכו'. למשל לקסוס IS שתתן איכויות נסיעה טובות לא פחות ועיצוב חיצוני לא פחות מעניין, או קאדילק XT4 שתהיה מעוצבת במידה שתמשוך לא פחות עיניים או תשומת לב. סדרה 3 של במוו תענה על סעיף האיכות ותמורת תוספת זניחה (1,000 ₪) תוכלו לצאת מאותה סוכנות עם M140i שאמנם פחות מעוצבת ואיכותית מה-CLA, אבל תגרום לה לרוץ מתייפחת לאמא שלה בכל כביש מפותל (אבל תצטרכו להזדרז כל עוד הדור היוצא עדיין נמכר).

אז אני יכול רק להניח שמרצדס בכלל לא מוטרדים משאלות כמו "איך מתמודדים", אלא יותר מכוונים לאלה ש"רוצים" וזהו. הם רוצים, בא להם את "זה", ולך תשכנע אותם אחרת. המחיר של ה-CLA הוא לכל הדעות (לכל הדעות שלי. יש לי הרבה מהן, לפעמים מנוגדות לחלוטין) מופרז. לא רק ביחס למחירי מכוניות בישראל באופן כללי או למתחרות שלה (במחיר נמוך יותר תוכלו לקבל גם S3 מאאודי), אלא ביחס לאחיות שלה עצמה, מהבית.

פער של למעלה מ-30 אלף שקלים ביחס לגרסה מקבילה (A200 AMG Line) של A סדאן הוא פשוט גלולה מרה מכדי לבלוע, ומחיר זהה ל-C300e היברידית נטענת עם 70 קג"מ – כן, כן, 70, כמעט פי שלושה – כבר מרגיש כמו השורה התחתונה של בדיחה לא מאוד מצחיקה. וחבל, כי ה-CLA אולי לא מדהימה, אבל היא מכונית ממש נהדרת.