פיג'ו 308GTi במבחן - האם GTi באמת Back?

את רכב המבחן של פיג'ו 308GTi מעטרות מדבקות ענקיות המבשרות על חזרתה של ה-GTi. שלחנו את מני לבדוק האם היא באמת חזרה (למרות שהיא לא באמת הלכה לשום מקום)

ניצלתי את ימי החורף האחרונים ולקחתי את הפיג'ו 308GTi מתוחת הפנים לדרום הארץ כדי לחוות פיג'ו ספורטיבית ועדכנית. יפה הוא, המדבר בתקופה הזו. הרים מכוסים במשטחים ירוקים, האוויר נקי וקריר - מעולה למנועים מוגדשים - המרחבים אינסופיים והכבישים ריקים ומזמינים. חזרתי עם שרירי פנים תפוסים בתצורת חיוך דבילי.

אם תתעלמו מהמדבקות המוגזמות שהודבקו ע"י היבואן (שאילצו אותי לנהוג רעול פנים), ל-308 עיצוב חיצוני מאוד סולידי. למעט צמד אגזוזים מרשימים ותגי GTi קטנים (אחד על אחוריה ועוד שניים על הכנפיים) היא נראית כמו סתם עוד דגם סופר מאובזר של סתם משפחתית לא פופולרית. מבט בוחן יגלה שהגלגלים הענקיים והיפים מסתירים מקדימה דיסקים אימתניים ומבטיחים. העיצוב הפנימי נאה מאוד - מלפנים מורכבים מושבים ספורטיביים "א-לא פיג'ו ספורט" בשילוב עור ובד עם תמיכה מצויינת, כיוונון תמיכה לגב התחתון ומסאז' (כדי להרגיע את בת/בן הזוג בהיירפינים), הגה GTi קטנטן ומחופה עור, ולוח מחוונים מעוצב ומגומר בחומרים רכים עם טקסטורה נאה.

למי שלא רגיל לתצורת ה-i-Cockpit של פיג'ו ייקח זמן למצוא תנוחת נהיגה טובה - יש לכוונן את ההגה כך שהמחוונים יראו מעליו ולא דרכו - טריק יצירתי ובעיניי מאוד מוצלח. הם יכלו להשיג פתרון דומה על ידי שימוש בפתרון קונבנציונלי יותר כמו תצוגה עילית יעילה, אבל החבר'ה בפיג'ו אוהבים כנראה להיות יצירתיים.

במקרה של ה-308 (בכל הגרסאות) מסתבר שלא היה מי שירסן את פרץ היצירתיות, מה שפוגם בהנדסת האנוש - מד הסל"ד עובד הפוך מימין לשמאל (למה לכל הרוחות?!) מה שדרש ממני הסתגלות ממושכת, ואת בקרת האקלים (היעילה והמצויינת) אפשר לתפעל רק דרך מסך המולטימדיה (האיטי), וזה כבר ממש מעצבן. מעבר לכך, השהות בתא הנוסעים מאוד נעימה והגג הפנוראמי הענק (אופציה בתוספת 10,000 ₪) מוסיף לא מעט.

בגדול, מדובר במשפחתית קומפקטית בעלת חמש דלתות - כזו שניתן לנסוע איתה בהרכב מלא, כולל הדודה מפתח תקווה (המרווח מאחור לא להיט אבל מספק). ביחס למכונית ספורטיבית שנועלת גלגלי 19 אינץ' וצמיגים עם חתך בעובי שערה (35), נוחות הנסיעה טובה יחסית, רב הזמן. במהירות עירונית, מעבר על שיבושים מורגש אך לא דרמטי. דווקא במהירות תלת ספרתית, מעבר על קטע מצולק מקפיץ את הסרן האחורי ואז היושבים מאחור עלולים לקלל, אבל בסך הכל הנוחות סבירה-עד-טובה.

זה המקום לציין, שבניגוד לכל מתחרותיה, הפיג'ו היא היחידה שמשתמשת במתלה אחורי פשוט (קורת מתח) ולא מתלה אחורי רב-חיבורי עצמאי (גם במגאן RS שאינה מיובאת), שהיה יכול להתמודד טוב יותר עם שיבושים. מאידך, היתרון של מתלה פשוט יחסית הוא ליברליות מוגדלת בפניות.

המשפחתית הסטנדרטית למראה יכולה בהרף לחיצת מצערת, לגרום לכך שהנוסעים יתחננו לרדת (בטח הדודה מפתח תקווה). את תא המנוע מאכלס מנוע בנפח 1.6 ליטר - עוד נתון ייחודי לפיג'ו הזאת - בזמן שרב המתחרות שלה משתמשות במנועי 2.0 ליטר (1.8 במגאן, אולי אם נזכיר אותה מספיק פעמים היא תתחיל להימכר כאן סופסוף, ו-2.3 בפוקוס RS שלא משנה כמה נזכיר אותה, לא תגיע).

אך למנוע הזה ממש אין במה להתבייש, מדובר ביחידת הנעה חלקה ומאוד חזקה עם 272 כ"ס ב-6000 סל"ד ו-33.6 קג"מ ב-3000 סל"ד המספקת דחף עוצמתי וליניארי עד המנתק. המאוץ הקלאסי אורך כ-6.5 שניות, למרות שהברושור של פיג'ו מבטיח 6 שניות כי באופן מסורתי הם מספקים נתון אופטימי - עם נהג בלבד. השילוב של 1,205 ק"ג בלבד שהופכים את ה-308 לקלה מבין מתחרותיה, יחד עם גיר ידני קצר מנפקים תאוצות ביניים מתפרצות בכל טווח הסל"ד. ואם זה לא מספיק לכם, יש גם כפתור ספורט שמאדים את לוח המחוונים (ואז לא רואים את הקו האדום - כי הנדסת אנוש צרפתית), מקשיח מעט את ההגה, מחדד את תגובת הדוושה, משנה את מיפוי המנוע ועוזר לו להפיק צליל נהדר בתאוצות. טוב, לא בדיוק 'לו', כי הצליל הנהדר לא מופק מהאגזוזים אלא מהרמקולים, אבל הטריק עובד מצויין וזה כיף אז זה לא ממש חשוב.

הגיר כאמור בעל 6 יחסי העברה קצרים (3000 סל"ד בהילוך שישי ב-120 קמ"ש), מה שמבטיח זמינות כח מיידית בכל סל"ד. מהלך מוט ההילוכים מעט ארוך אבל העברת ההילוכים מדוייקת, חלקה וכיף אדיר להוריד הילוכים בשילוב גז ביניים. ההגה הקטן מאוד מדוייק ובעל משקל מעולה. בהשוואה לזה של ה-306 הוא כמובן אילם - אבל בין חבריו החשמליים הוא טוב מאוד.

השלדה מאידך מספקת לא מעט מידע על מה שקורה דרך הישבן והנהג מרגיש בטוח רוב הזמן להשליך את המכונית מפנייה לפנייה. בפניות הדוקות, קל מאוד להוציא את הזנב ע"י בלימה מאוחרת או העברת משקל, מה שרק מוסיף להנאה. הבלמים האימתניים בהחלט מקיימים, הם מעולים בכל מצב ולא מתעייפים גם אחרי נהיגה תובענית וארוכה. דיפרנציאל הטורסן יעיל בהעברת הכח רב הזמן, אך ביציאה מפניות הדוקות כאשר ממהרים ללחוץ על דוושת הגז, הגלגלים מתקשים להעביר את הכח לכביש ומפגישים בין הנהג לבין אויבו המר - טורק סטיר. אם לוחצים אותה ממש לקצה, מופיע גם תת היגוי שמרמז שהגזמת. זה המקום להגיד שמצב הצמיגים הקדמיים ברכב המבחן לא היה להיט (בלשון המעטה), וייתכן שעם צמיגים חדשים לחימת ההגה תהיה פחות חריפה או תדירה.

ראוי לציין שהמנוע המעולה יודע גם להיות די חסכוני, בכל שלושת ימי המבחן צריכת הדלק הממוצעת (במשאבה) הייתה כ-8.7 ק"מ לליטר, מרשים מאוד למנוע חזק כל כך שבאמת נתן עבודה בכל נסיעה. בקטעים מנהלתיים, במהירויות כביש 6 סולידיות, מחשב הדרך הראה צריכה רגעית של כ-18 ק"מ לליטר ואני מניח שבנסיעה נורמלית (עד כמה שאפשר לנהוג נורמלי במכונית הזאת)  אפשר להגיע לצריכה של כ-12-13 ק"מ לליטר בקלות. לא רע. מה גם שהיא בכלל מעדיפה אוקטן 95, שזה נהדר לכיס. להחליף את הבלמים האימתניים, מאידך, יעלה לא מעט (כ-6,000 ₪ לפי יודעי דבר).

לסיכום - למרות שהיא כאמור לא באמת הלכה לשום מקום (היא משווקת כבר שנה וחצי) ורק עברה חידוש קטן, GTi is surely back. ה-308 היא הוט האץ' אמיתית, מקורית ומלאת אופי. מדובר במכונית מאוד מערבת, שחוויית הנהיגה בה פחות מזכירה פלייסטיישן ויותר את הדבר האמיתי. כהכנה למבחן, לקחתי סיבוב על גולף GTI דור 7 של חבר מספר ימים לפני המבחן וההבדל בין שתיהן בולט מאוד - הגולף מלוטשת ורבת יכולת אך סטרילית בהשוואה ל-308. הפיג'ו יותר גסה, פחות מנומסת מהגולף הבורגנית. "ילדה רעה", בקטע טוב. אם  להשתמש במטאפורה זולה, אז נהיגה בגולף משולה לשליחת הודעות שובבות לבן/בת הזוג, בעוד ה-308 מרגישה כמו סקס פראי עם שור זועם. על שור זועם. תוך כדי נסיעה ברכבת הרים.

ה-308 עושה חשק. ומי שממש אוהב לנהוג, חייב לעצמו לבחון אותה ברצינות - וכל זה לפני שבכלל נגענו במחיר המאוד אטרקטיבי (החל מ-200,000 ₪) ביחס למתחרות.

יש לכם שאלות למני? רוצים לקרוא מה חשבו מובילי הדעה האחרים שלנו על ה-308GTi? הצטרפו לדיון בפורום.