מרצדס A45 - מבחן דרך - הצגה

קרוב ל-400 סוסים, פלוס מרכב של קצת יותר מ-400 ס"מ, פלוס קצת פחות מ-400 אלף ₪, שווה טיפה מעל 400 מילישניות לשלילה. מרצדס A45 במבחן. בזק.

קחו מרצדס A קלאס. מכונית כניסה לאחד ממותגי היוקרה הנחשבים על הפלנטה, דחפו פנימה מנוע עם נפח לא גדול, סביר אפילו. הבריגו אליו טורבו עצום, תיבה כפולת מצמדים, גל הינע לגלגלים האחוריים וקשטו בתגי AMG בכל מקום פנוי. החשבון פשוט, התוצאה היא המכונית עם הכי הרבה הספק לליטר, הכי הרבה רעש לצילינדר, והכי הרבה קללות לקילומטר.

קודם כל, בואו נסיים עם עניין המספרים, כי ברגע שנתחיל לזוז, גלגלי העיניים שלכם פשוט לא יעמדו בקצב התנועה. הראיה מיטשטשת נורא מהר וקשה לעקוב אחרי מה שקורה.

מעבר למספרים הרגילים של ה-A קלאס - קרי אורך (437 ס"מ, 7 ס"מ יותר מה-A הרגילה), רוחב (178 ס"מ, זהה), בסיס גלגלים (270 ס"מ, זהה), גובה (141.7 ס"מ, 1.6 ס"מ פחות), ומשקל (1555 ק"ג, 160 יותר) - ה-A45 של מרצדס היא אסופה של מספרים שמעקמים את מוח ונוחרים בבוז על חוקי הפיזיקה.

בחרטום יושב מנוע צנום נפח יחסית - 2.0 ליטר, אבל הוא נושם בעזרת מגדש טורבו עם אחד מצינורות היניקה (וגם הפליטה, אבל לזה מגיע פרק נפרד) העצומים שפגשתי בחיי, ובעזרתו מפיק 381 כוחות סוס.

המספר הזה, 381, מרשים מאוד כשלעצמו, אבל מה שמדהים הוא ההספק היחסי שלו: 190 (וחצי) כ"ס שנורים מכל ליטר. כדי לסבר את האוזן, מנועי טורבו "עממיים" מפיקים 80-100 כ"ס מליטר, מנועים במכוניות ספורט מחלצים בערך פי אחד ורבע או אחד וחצי. כדי שתבינו את גודל המאורע, המנוע הזה מפיק יותר כ"ס לליטר מפרארי 488 (עם 170 כ"ס לליטר), יותר מפורשה GT2RS (182), ויותר מבוגאטי שירון (187.5). כן כן. קראתם נכון.

הכוח הזה, יחד עם 48 קג"מ צנועים קצת יותר של מומנט, עוברים לכל ארבעת הגלגלים דרך תיבת הילוכים כפולת מצמדים עם שבע מהירויות, ומשאירים במקום שבה הייתה לפני 4.2 שניות מרצדס קטנה, חמודה ולבנה של בנות, הרבה עיניים המומות, ורעש. הרבה מאוד רעש. ה-A, בינתיים, כבר הגיעה ל-100 קמ"ש ובדרך להביא את הנהג שלה להכרות אישית עם התובע המחוזי והכותרת של מחר בעיתון.

לפני כמה שנים, מרצדס התחילה במהלך שהיה אמור לקרב את הסקסיות של AMG להמונים. המונים יחסית, כן? היא התחילה להציע את כל המכוניות שלה, גם את אלה שמגיעות עם מנוע דיזל וכובע צהוב, עם קיט עיצוב של AMG. אני עדיין חושב שמדובר בצעד שיותר פוגע ביוקרה של מי שקונה את ה-AMG האמיתיות מאשר מעלה את ה"קול פקטור" של מי שקנה C180, אבל כנראה שהם מבינים יותר ממני.

מה ל-C180 ול-A45 אתם שואלים? התשובה היא AMG. או במילה אחרת - עיצוב.

אם אתם לא יודעים שברקסים עם חורים וקאליפרים בגודל של טוסטר משולשים משמעותם "עוף לי מהפרצוף לפני שאני משאיר אותך בענן אבק", ואם אתם חושבים שדיפיוזר מטורלל עם ספוילר מובנה משמעותו משהו אחר מ"אתה לא באמת ניסית ללחוץ איתי כרגע, נכון?", אתם כנראה לא תצליחו להבין מה הסיפור של המכונית הזאת. כי במבט ראשון היא נראית בדיוק כמו ה-"A180 AMG Sport או משהו" של הבת של השכנים.

נכון שבדגם שלפני מתיחת הפנים, העיצוב של ה-AMG ה"אמיתית" היה מעט שונה משל הרגילה, וזה גם נכון שבדגם המחודש יש הבדלים כאלו ואחרים (כמו למשל תג Turbo 4MATIC על הכנפיים הקדמיות). אבל אם אתם לא עומדים לידה בפקק, או רואים אותם בחניה, הסיכוי שתקלטו את הרמזים המינוריים האלה יותר קטן מהסיכוי שאשכרה תוציאו 400 אלף שקל על A קלאס.

אבל מה שיעזור לכם להבין שזו לא סתם עוד A קלאס - אם אתם לא גרים בקרבת "חובבי מכוניות משופרות" - הוא הצליל שארבעת האגזוזים של הדבר הזה מפיקים. דמיינו לעצמכם קרב אוויר של מטוסי מלחה"ע השניה, בגיהנום, כשמטאליקה מנגנים את הפסקול והשטן בכבודו ובעצמו שר את הסולו. אז משהו כזה, רק רועש יותר. ברכב המבחן הותקנה גם חבילת אגזוזים עם שסתום שנפתח כשמעבירים את בורר מצבי הנהיגה למצב "ספורט+" ומוסיף עוד קצת נאפלם למסיבה.

בתוך המכונית, לפחות כשהאגזוזים "כבויים", דווקא לא רע. בניגוד לעיצוב הפנים, שמלעט שניים-שלושה תגי AMG, זהה לחלוטין לעיצוב תא הנוסעים של ה-A250 AMG (שהיא כידוע לא AMG אמיתית כי יש לה מספר אחד יותר מדי בשם). הוא לא ממש גורם לכם לזכור שאתם נוסעים במכונית שיכולה לארגן לכם זעזוע מוח קל באבחת קרסול אחת. רעש האגזוזים לא נעצר בדלת, הוא אמנם הרבה פחות נוכח, במיוחד במצב "שפיות יחסית" של בורר מצבי הנהיגה, אבל הוא קיים תמיד. אגב תא הנוסעים, למרות מתיחת הפנים ותג מחיר של E קלאס בסיסית, אל תצפו לקבל כאן עץ ואלומיניום מלוא החופן. איכות החומרים עדיין נמוכה, אשכול הכפתורים המרכזי עדיין תקוע במרכז הקונסולה והורס את העיצוב, ועדיין תרגישו כנראה יותר פרימיום במאזדה 3, בטח ובטח שבאאודי A3. אבל אם באתם לכאן ללטף דשבורדים, אתם בכתבה הלא נכונה.

ל-A45 יש כאמור בורר מצבי נהיגה. יש מצב "השכנים כבר ממש שונאים אותו", או קומפורט - שמשתיק את האגזוזים (יחסית) ומרכך את תגובת הדוושה והבלמים (הבולמים ברכב המבחן לא אדפטיביים, אבל קיימת אופציה).

לידו נמצא מצב "יש לה אופי ממש טוב", או ספורט - שמרגיש מיותר כמו מטריה לדגים - או בפארפראזה על הבחורה הטובה מ'אסקימו לימון' - באת לעבוד או לדבר? הוא מחדד את הדוושות, אבל לא מספיק, ומקשיח את ההגה, אבל ממש מעט.

הלאה בבורר נמצא מצב "הגרמלין הפסיכופט ההוא עם מגרמילנס 2" - או ספורט+. חמוד ונחמד, אבל אם לא תשים לב, אתה הולך למות. המצב הזה חושף את האופי האמיתי של ה-A45. היא מתעוררת לחיים. האגזוזים משחררים נביחה (ואז עוד אחת, רועמת עוד יותר, בכל מעבר הילוך), הדוושה מתחדדת, מערכת הבלימה בונה לחץ שבבעיטה שולחת את המוח שלכם דרך ארובות העיניים והחוצה אל השמשה הקדמית, והמכונית מרגישה כאילו היא הרימה את הראש אחרי שורה של קוק.

פחות או יותר כל קטע כביש ישר הופך מיד לפס-קול. אני בקומפורט (כי כמה אפשר עם הנהמה התמידית הזו?), הכביש נפתח לרגע, הבורר מדלג על ספורט המיותר וישירות לפלוס. ה-A משחררת נחירה, שניים שלושה מעברי הילוך, כמה נביחות, ומהר מאוד ההבנה שאם אני לא מאט עוד שניה אני מסיים את הלילה בכלא מחזירה אותי לקומפורט.

נוחות הנסיעה ובידוד הרעשים (לא כולל רעשי הפליטה) של ה-A45 התבררו כלא רעים כשלעצמם, והרבה יותר טובים ממה שאפשר לצפות ממכונית עם כאלה מספרים. רעשי הרוח נבלעים היטב בבידוד, ושאון הצמיגים אמנם קיים, אך הנהמה הקבועה מהאגזוזים מתגברת עליו בכל מצבי הנהיגה.

עם כל הכבוד לבידוד הרעשים, מה שהפתיע במיוחד היה הנוחות. האמת היא שתכננתי את המבחן כך שאחזיר את הרכב מעט מוקדם ממה שתיאמתי, כדי להשאיר לעצמי מספיק זמן לאתר את כל הסתימות והשיניים שבטח יפלו במהלכו. אבל הופתעתי לגלות נוחות נסיעה סבירה לחלוטין. אל תצפו לאיזו "ספינת אהבה" אמריקאית, ה-A45 קשיחה ונוקשה מאוד, אבל היא עושה את זה בצורה כזו שאף פעם לא תרגישו שהיא מאבדת את הפאסון. היא לא מתרסקת, היא לא בועטת, וההגה לא בורח מהידיים. אתה לא תתבלבל, אתה תדע שכרגע עברת על בור ביוב, אבל תתנחם בזה שלפחות כל החוליות שלך עדיין במקום.

גם המושבים טובים, הם נוחים ואוחזים טוב מאוד. היה יכול להיות נחמד מאוד אם הם היו יותר חובקים, אבל ככה הם מספקים איזון טוב בין נינוחות לבין אחיזה צידית בפניות. ההגה נעים למגע ומערכת המולטימדיה (הגם דלה יחסית בפונקציות) תרגיש מאוד טבעית ומוכרת למי שמגיע מרכבים אחרים של היצרנית.

אבל בואו, לא באנו גם לעמוד על טיבם של אטמי החלונות או אוושת הרוח ממראות הצד. באנו כדי לראות איך המכונית הזו נוסעת. המכונית שאמורה לדגדג לכם ככה שתפנו עורף ל-RS3 של אאודי ול-M2 של ב.מ.וו, שאמורה לשגר לכם את הדופק לסטרטוספרה בכל הפניית הגה, להדביק את לשונכם לחככם מרוב האצה, ולהשיל מכם לפחות קילו של זיעה בכל סשן על כביש מפותל.

את הדרך מעמידה ל-140 קמ"ש אני לא זוכר. אני רק זוכר שהפניה התקרבה הרבה יותר מהר ממה שאני מכיר. דוושת הבלמים יורדת לרצפה, אני כבר לא מצליח להכניס אוויר לריאות מרוב עצמת התאוטה, אבל לדוושה יש עוד כמה ס"מ של מהלך. ההגה פונה ימינה, ה-A צוחקת עלי.

חזרה לגז. היא יוצאת מהפנייה כמו חתול שרודף אחרי לייזר, מזנקת החוצה במין חוסר מאמץ שמזכיר אנטילופה שבורחת מאריה שמן מדי. אין החלקה, אין אפילו רמז לאיבוד אחיזה. אפילו הנורה של בקרת היציבות ביקשה שלא יפריעו לה.

מיד אחרי הפניה הבאה יש גשר אירי. בדרך כלל אני לוקח אותה מעט רחב יותר ומוקדם יותר, כדי שיהיה לי זמן להתיישר לפני שינוי הגובה שפעם ראה את המיאטה שנסעה לפנינו כמעט גומרת בתוך היער שליד. הפעם לא היה לי זמן לחשוב על כל הדברים האלה. אפילו למרות כניסה מאוד חזקה ואגרסיבית לפניה ה-A45 לא מאבדת עשתונות ואפילו לא סוגרת בולמים במעבר על הגשר.

ההבנה מתחילה לחלחל - לתפור "קווי מירוץ" היא כנראה יכולה גם על 400 קמ"ש (לא באמת, היא מוגבלת ל-250), כדי להבין איפה נגמרת האחיזה ומה קורה כשזה קורה, צריך להפסיק לנהוג בה כמו שהתכוון המשורר. נדרשת כאן עדינות של פצצת מימן, לא של קליע מדויק. את הכמה פניות הבאות אני עושה כששני הנוסעים שלצידי נאלמו דום. הם לא יודעים שאני לא עושה את זה בשביל הכיף, אלא בשביל המדע. לא הייתה לי ברירה. היא דרשה את זה.

תרשו לי לומר קודם כל, שאם מצאתם את עצמכם מאבדים אחיזה בכל מהירות חצי הגיונית עם ה-A45, אתם עושים משהו מאוד (אבל מאוד!!!) לא נכון, וכדאי מאוד שתעצרו בצד ותרימו טלפון למדריך הנהיגה החביב עליכם. אחרת יש סיכוי טוב שתסיימו במיון.

כשה-A45 מאבדת אחיזה - ועוד קודם לכן, כשהיא מתקרבת לסף האחיזה שלה - משהו מוזר קורה. היא משתתקת. השלדה וההגה לא מאוד מתקשרים מלכתחילה, אבל ממש כשהיא מתחילה להחליק אני מבין פתאום ש"אין עם מי לדבר". המצב הזה חוזר על עצמו פעם אחרי פעם, פניה אחרי פניה. זה אמנם נמשך פחות משניה, עד שהיא שוב חוזרת לאחוז ולעקם את חוקי הפיזיקה, אבל ברגע הזה, שאני מנסה למנן את המצערת והבלם כדי לסיים במשהו שהוא לא תת-היגוי, קשה להבין מה לעשות. אולי אחרי כמה אלפי קילומטרים הניואנסים שלה יתבררו, אבל ב-24 שעות של נהיגה, שחלקן אפילו היו שפויות יחסית, קשה מאוד "לקרוא" אותה.

התחושה היא כאילו המהנדסים שכיילו אותה כל כך פחדו מהמפלצת שהם יצרו, וכל כך היו בטוחים שאין סיכוי שאף אדם שפוי יגיע אי פעם לקצה האחיזה שלה (מחשבה הגיונית בסך הכל), שהם פשוט לא הצליחו לכייל אותה שם.

אם אתם בענייני החלקות והשארת סימני צמיגים בכל פניה אפשרית, ה-A45 היא לא בשבילכם. היא חיית מסלול שטורפת פניות, היא "חבית של צחוקים" כפי שהיו אומרים זאת האנגלים. היא מכונית שכל המהות שלה זה לגרום לכם להרגיש כאילו אתם בני 18 שוב.

היא כל מה שאתם כבר לא מרשים לעצמכם להיות. רועשת, ברוטלית, וולגרית, בועטת. היא אורגיה רב חושית שמרגישה כמו לילה של הרבה יותר מדי אלכוהול, ולא רק אלכוהול. ה-A45 היא - בהיעדר ביטוי אחר - אוטו הצגה.

 רוצים לשאול אותנו שאלות או לקרוא מה מובילי הדעה שלנו חשבו על ה-A45? רוצים לספר לנו מה דעתכם עליה? הצטרפו לדיון בפורום.