קיה ריו - מבחן דרך - פרספקטיבה

קיה ריו החדשה מכריחה אותנו לחשוב מחדש על מה המונח "סופר מיני" אומר. מתאימה למשפחה? או שהיא פשוט עדות לצמחיה המתמדת בדרישות

אם לפני 15-20 שנה הייתם צריכים לקנות מכונית האצ'בק משפחתית, כנראה שהייתם מסתכלים על מכוניות עם מנוע 1.6 ליטר שמפיק כ-100 כ"ס, עם בסיס גלגלים באורך של בין 250 ל-260 ס"מ, ותא מטען בנפח של בערך 300 ליטר. קיה ריו החדשה מציעה בדיוק את כל זה (למעט מנוע שנפחו 1.4 ליטר אבל מציע בדיוק את אותם 100 כ"ס), ובמחיר של 96,000 שקלים, אפשר לחשוב שהיא מציעה חלופה מעניינת מאוד למשפחתית המסורתית.

אז האם אפשר להגיד שעל בסיס המידות שלה בלבד היא משפחתית, או שמא הדרישות שלנו התפתחו באותו קצב כמו המכוניות? מבחן דרך על סטנדרטים, ממדים, ופרספקטיבה.

 

אף נמר

קיה ריו החדשה היא מכונית נאה למדי, אבל לא פורצת דרך בשום צורה. ברור שהיא כוונה מראש למרכז הטבלה בכל הנוגע לעיצוב. אין לה את האטרף העיצובי של הסיטרואן C3 או את השיק שאפשר למצוא במיני, מצד שני היא גם לא מכוונת להיות אקסצנטרית כמו הראשונה או יקרה כמו השניה. בסך הכל מדובר על עיצוב נעים שעובר חלק בגרון, לאנשים שמחפשים משהו פרקטי, שלא ינקר את העיניים של השכנים, ולא יקרוץ לוונדליסט החובב.

בפנים ממשיך אותו המתכון. העיצוב מאוד תכליתי, עם מערכת מולטימדיה שמגיעה ישירות מהפיקנטו - עם מסך מגע בגודל 7 אינץ' שמשום מה דרש לחיצות חזקות מהרגיל כדי לבצע את מה שביקשתי. רוב פלטת הצבעים מורכבת מגוונים שונים של שחור, עם מעט (מדי, לטעמי) נגיעות של כסוף, קצת שחור פיאנו (הרבה מדי, לטעמי. בכלל, אופנה מיותרת לטעמי) ואינסרט לרוחב הדשבורד שהזכיר לי (ולא רק לי) את זה שנמצא בג'ולייטה של אלפא. עם המעבר לדור החדש, הריו ויתרה על אחד הדברים הכי מגניבים בעיצוב הפנים שאפיין את הדגם הקודם - פסנתר הכפתורים בתחתית הדשבורד. חבל.

הנדסת האנוש טובה מאוד - ולו בגלל מיעוט המערכות - בקרת האקלים פשוטה מאוד לתפעול, תפקידו של כל כפתור על ההגה מובן תוך ארבע שניות בערך, ומערכת המולטימדיה מציגה את כל הפונקציות שלה עם אייקונים גדולים או טקסט קריא מאוד.

איכות החומרים לא תזכה בשום פרסים, אבל היא גם לא תשאיר אתכם עם טעם רע בפה (אלא אם כן תכניסו אותם לפה, ואז זו כבר לגמרי הבעיה שלכם). העור על ההגה נעים ורך, וריפוד המושבים מרגיש עמיד, אבל חסרו לי חומרים נעימים יותר על משענות היד בדלתות, שמסתפקות בשילוב של פלסטיק קשה ומחוספס עם פלסטיק קשה וחלק.

תנוחת הישיבה בריו הפתיעה לטובה, טווח הכוונון של ההגה והמושבים מאוד רחב, ההגה מתכוונן לעומק ומאפשר מציאת תנוחת ישיבה טובה. המושבים סבירים, הם נוחים דיים, ומציעים מעט תמיכה צידית, שמאוחר יותר תתגלה הרבה יותר ממה שצריך, בסיסי המושבים מספיק ארוכים ולא נרשמו תלונות יוצאות דופן, אבל גם לא הורעפו שום שבחים מיוחדים.

 

משפחתית של פעם

אחרי שאחד הבוחנים החזיר את הריו, הוא אמר ארבע מילים שפתאום גרמו לי לחשוב אחרת לחלוטין על המכונית הזו. "היא לגמרי מתאימה למשפחה". האמת? הוא צודק, במידה מסוימת. בסיס הגלגלים של הריו הוא מהגדולים בקטגוריה - 258 ס"מ, תא המטען גם הוא לא קוטל קנים - 300 ליטר. כשאני חושב על המכונית ששירתה את משפחתי כשאני הייתי רגיל לשבת מאחורה, אני פתאום קולט שהמידות של "ההיא" מאוד דומות למידות של "זו".

מאחור המרווח לגמרי יספק שני ילדים, אפילו שני מבוגרים לא יתלוננו. הם אולי יתלוננו קצת שהברכיים שלהם מתחככות במושב שמלפנים כשהם "נוזלים" למטה במהלך הנסיעה, אבל מרווח הראש יספיק כדי שתגידו להם להזדקף ולסתום את הפה. לשלושה אנשים יהיה צפוף, אבל לשלושה אנשים היה צפוף גם במשפחתית "של אז" וגם במאזדה 6 של היום.

תא המטען כאמור יספק משפחה עם ילדים שלא דורשים 14 טון ציוד, ואם אתם עדיין חושבים שהוא קטן, תסתכלו בדף הנתונים של אחת ה"תת-משפחתיות" ותראו שהן לא מציעות הרבה יותר מקום, מה גם שכאן כמובן תוכלו לקפל את המושבים ולהנות מנפח נוסף (923 ליטר בסך הכל). הילדים שלכם פחות יהנו מזה שקיפלו עליהם את המושבים, אבל היי, אתם הקרבתם בשבילם, עכשיו תורם להקריב בשבילכם.

אבזור הנוחות של הריו הוא - בהיעדר מילה אחרת - סביר, בעוד שאבזור הבטיחות הוא באמת קצת "של פעם". כשחברת טלקאר השיקה את הריו, החדר בו נערך האירוע התמלא בתגובות מופתעות כשגילינו שהמהלך שהחברה התחילה עם הספורטאז', והמשיכה עם הנירו - לאבזר את המכוניות בכל אבזור הבטיחות שמציע היצרן - לא הבשיל כאן לכדי ביצוע. לא אלאה אתכם ב"למה, כמה, ואיך" אבל מהטון של אנשי היבואנית היה ניכר שגם הם ממש, אבל ממש, לא מרוצים מהעובדה שאנחנו מקבלים את הרכב מהמפעל במקסיקו, שאינו מציע אבזור בטיחות אקטיבי כלל וכלל.

טלקאר מבטיחים שהריו תתחיל לקבל אבזור בטיחות מלא בהקדם האפשרי, אבל אף אחד לא יודע מתי ההקדם האפשרי הזה יקרה.

מעבר לכך, האבזור של הריו הוא לא פחות ולא יותר ממה שהתרגלנו לקבל בקטגוריה - בקרת שיוט, אותה מערכת מולטימדיה (עם קישוריות מלאה לשיקוף הטלפון) מדוברת, חישוקים קלים, מצלמת רוורס, חיישני חניה ועוד. היה נחמד לראות פה עוד אביזרים כמו חיישני גשם ואורות, כניסה והנעה ללא מפתח, או אפילו מסך מולטימדיה מעט יותר מושקע ומעניין. אבל שוב, הסיפור כאן הוא תכליתיות.

 

מנוע של פעם

הדבר היחיד בריו שאני מתקשה "להחליק" הוא המנוע. נכון לרגע זה, קונצרן קיה-יונדאי משווק את הרוב המוחלט של המכוניות שלו עם מנועים ותיבות הילוכים מיושנות. מיושנות מדי, ולא רק לטעמי. המנוע כאן הוא אותו מנוע 1.4 המוכר מהדגם הקודם, ואם הוא לא היה מספיק חלש שם, קיה החליטו - בשם נתוני צריכת דלק - לחנוק אותו קצת ולגרוע ממנו 9 כ"ס. התוצאה היא 100 כ"ס, 13.6 קג"מ ו-13.4 שניות למאה קמ"ש שהיו מתקבלים ממש בברכה בסוף המאה ה-20, אבל היום, כשמנועי טורבו גמישים ובשרניים הפכו לברירת המחדל ברוב רובן של המכוניות, הביצועים האלה כבר לא עומדים ברף.

חצי נחמה מגיעה בדמות תיבת ההילוכים החדשה - שישה הילוכים פלנטרית שמחליפה את תיבת ארבעה ההילוכים הארכאית בה צויד הדגם הקודם. היא עובדת חלק מאוד ומעלה הילוכים מהר יחסית. ניכר שהיא מצליחה לסחוט את מעט הכוח שהמנוע מספק בצורה נאותה, אבל הספק המנוע פשוט נמוך מכדי לעמוד ראש בראש מול מנועים מודרניים.

הריו אמנם מצליחה להתנהל בצורה סבירה, ואפילו לשייט במהירויות כביש 6, אבל ברגע שתרצו לצאת לעקיפה בכביש דו-סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, מהר מאוד תתקלו בהרבה רעש ומעט תאוצה. גם הגיר ידרוש מכם מעט סבלנות, כי למרות שבפסקה הקודמת הוא העלה הילוכים מהר וחלק, בפסקה הזו הוא משתהה בהורדה שלהם.

הגיר החדש תורם את חלקו גם לצריכת דלק טובה יותר, שעמדה בסוף המבחן על כ-13.5 ק"מ לליטר, אבל גם כאן, מנוע טורבו עם פחות נפח ויותר מומנט בסל"ד נמוך היה כנראה מציג מספרים טובים יותר.

 

כמו משפחתית

עוד פן "משפחתי" שמציגה הריו הוא אופי הנסיעה שלו. בזכות בסיס הגלגלים הארוך ובולמי הזעזועים הרכים, הריו מצליחה להיות נוחה למדי. היא אמנם מרגישה מעט עסוקה רוב הזמן, אבל בו בזמן היא מצליחה להיות נינוחה יחסית ולהרגיש גדולה בהרבה ממה שהיא באמת. למרות שברוב הזמן תרגישו את פני הכביש, הריו לא מתרגשת משיבושים בכביש עירוני או מגלים בכביש מהיר ונשארת יציבה גם אחרי מעבר על קטעי כביש שסלולים על הספקטרום שבין "נורא" ל"מזעזע". בידוד הרעשים, מאידך, היה יכול להיות טוב יותר, עם רעשי כביש מורגשים למדי.

ההגה של הריו עמום ואילם, אבל הוא קל מאוד ומספיק מדויק, מה שמנתק את הנהג מטרחת הנהיגה - דבר טוב כי זה פרמטר שחשוב לרוכשים הפוטנציאליים בערך כמו מחירי הסולת בטולוז. ההתנהגות נוטה באופן די מובהק (ודי מובן למען האמת) לתת היגוי, וזה - שוב - לא ממש מעניין את הריו או את הרוכשים שלה. ריגושים לא תמצאו כאן. אבל אם כבר החלטתם לדחוק אותה אל מעבר למגבלות האחיזה, תגלו שעזיבה של דוושת הרעש (ולא הרבה יותר) תביא אותה חזרה לקו הרצוי בקלות ובלי דרמות.

מה שכן מעודד במידה מסוימת הוא שבאותה השקה מוכת הלם, אנשי היבואן הביעו את מורת רוחם גם על העובדה שבשלב זה אנחנו לא יכולים לקבל את מנוע הטורבו והתיבה כפולת המצמדים של קיה. וגם כאן הם הבטיחו לעבוד קשה כדי "לתקן" את העניין.

 

פרופורציות ופרספקטיבה

לפני שאתם ממשיכים לקרוא, תעצרו רגע ותחשבו על מה חשוב לכם במכונית.

אם אתם רוצים שהסופר מיני שאתם מחפשים תהיה שיקית, מגניבה, מאובזרת, ואולי אפילו קצת ביצועיסטית ומתנהגת, או בקיצור "אוטו של צעירים", הריו כנראה תהיה אחת התשובות הפחות נכונות עבורכם. כל פאביה, 208 או קליאו יעשו את העבודה הזו טוב יותר. המנוע של הריו לא עומד בסטנדרט של הסגמנט והביצועים שלה גרועים בפער ניכר מכל מכונית עם מנוע טורבו - עם או בלי תיבת הילוכים מתקדמת ויעילה יותר. העיצוב שלה, למרות ששופר על פני הדור הקודם שהיה נאה כשלעצמו, עדיין פושר יחסית למכוניות כמו ה-C3, והאבזור שלה - במיוחד הבטיחותי - לא מצליח לסמן ב"וי" מספיק סעיפים.

מאידך, אם אתם מחפשים מכונית בוגרת ורצינית, בלי טריקים ושטיקים, שתוכל גם לשרת את כל המשפחה מדי פעם, הריו לגמרי תענה על הצורך הזה, שכן הקלף הכי חזק שלה הוא המרווח בתא הנוסעים ובתא המטען. אבל אז שוב עולות השאלות - האם המרווח הוא הדבר היחיד שהופך מכונית למשפחתית? האם תוכלו - למרות חסכון של עשרות אלפי שקלים - לוותר על מערכות בטיחות או על אבזור נוחות? לדעתי, התשובה לזה היא לא, לפחות כל עוד אנחנו לא מקבלים אבזור בטיחות מספק.

חושבים שהריו מתאימה למשפחה או שאתם לא מוכנים לוותר על אבזור בטיחות? יש לכם שאלות אלינו או לבוחנים האחרים? הצטרפו לשיחה בפורום