קאדילק XT5 - מבחן דרך - כמות-איכות

קאדילק XT5 ממשיך את מגמת הצערת המותג ורוצה להיכנס לכם לחניה בזכות שיטת ארבעת השלבים של קאדילק.

במשך 7 שנים היה ה-SRX - באופן הזוי משהו - הנציג היחיד של קאדילק בסגמנט ה"SUV לא מפלצתי". הדור הראשון שלו היה בכלל מעין גרסת סטיישן מוגבהת של ה-CTS, והדור השני היה SUV אמריקאי "על אמת", עם מרווח ענקי, מנועים עתירי סמ"קים ורשימת אבזור כאורך הגלות.

עכשיו, נגמר תורו של ה-SRX. הרוח החדשה של קאדילק, שהביאה לנו את ה-ATS וה-CTS שהצליחו לשים את שלישיית הגרמניות - ולא פחות מכך את זוג היפניות - על הכוונת, הנחיתה במחוזותינו לא מכבר את קאדילק XT5. איתו רוצה קאדילק לעשות לפלח הקרוסאוברים בדיוק את מה שעשו ה-ATS וה-CTS (אבל בעיקר ה-ATS) ולהצעיר אותו. את כל זה קאדילק מנסה להשיג - לפחות איך שאני רואה את זה - בשיטת ארבעה שלבים.

שלב ראשון: עיצוב-מיצוב

ה"בעיה" הכי גדולה של קאדילק היא, שאצל האדון ברחוב היא פשוט אינה נתפשת כ"יוקרתית" באותה רמה שנתפשות מרצדס, ב.מ.וו או אאודי. וזאת בדיוק התפישה שקאדילק רוצה לשנות. איך גורמים לאיש ברחוב לחשוב שהאוטו שלך יוקרתי יותר מזה של השכן? התשובה די פשוטה למען האמת: תגרום לו להיראות כאילו הוא כזה.

וזה בדיוק מה שקאדילק עשתה. אחד הדברים הבולטים ביותר בדור האחרון של דגמי קאדילק הוא העיצוב. ממכוניות שמרניות עם עיצוב מאופק ומפוהק, עברה קאדילק לעצב מכוניות שנראות מעולה. מודרניות, זוויתיות וכאלה שאי אפשר אפשר לטעות לגבי השיוך שלהן, בעיקר בזכות חזית עם פנסים יחודיים ושימוש נרחב במשטחים שטוחים שמפזרים את האור וההשתקפויות בצורה גאומטרית ועתידנית. מספיק מוחצנות, אבל לא מדי מצועצעות.

ה-XT5 לא שונה מהבחינה הזו, הפנסים הקדמיים שלו משלבים בין חתימת אור מבוססת פסי לד יחד עם פנסי ערפל - גם הם פסים - עומדים, ויחד הם ויוצרים חזית מרשימה להחריד שממוסגרת באור משני צדיה. מאחור בולטים הרמזים ל-SRX המוחלף עם חלון אחורי משתפל ופנסים בצורת ר'.

בפנים המצב פחות עתידני. מצד אחד הוא כן מצליח להיות מרשים, עם תאורת אווירה כחלחלה ושפע כרום ואלומיניום, וגם משלב (ברכב המבחן) גוונים של אפור בהיר במקום צבעי קרם/חום, אבל מאידך יש בו נקודות שמרגישות פחות יוקרתיות - בעיקר התצוגה במערכת המולטימדיה ובלוח השעונים - שמשהו בהן מרגיש מעט מיושן. אולי אלה הפונטים ואולי הצבעים, אבל הייתי שמח לראות תצוגה מודרנית יותר ומבולגנת פחות.

הבלאגן הזה בולט במיוחד במסך בלוח המחוונים. הוא מורכב מלא פחות משלושה "חלונות" תצוגה שבכל אחד מהם אפשר להציג פריט מסוים (לדוגמה צריכת דלק, טלפון ורדיו) מתוך רשימת דברים ארוכה. זה מאפשר להציג הרבה מידע שרלוונטי לנהג הספציפי, אבל דורש - לפחות בהתחלה - הרבה התעסקות.

 

שלב שני: איכות-כמות

ואחרי שכבר הזמנת את אותו איש מהרחוב להיכנס לאולם התצוגה, השקת אותו בקפה איכותי ונתת לו להסתובב בין המכוניות היפות, אתה מציג לו את הפרוספקט. ושם מתגלה הצעד השני במתקפת ארבעת השלבים של קאדילק - רשימת האבזור.

המחירים של ה-XT5 מתחילים ב-335,000 שקלים, וכבר במחיר הזה אתם מקבלים חבילת אבזור עשירה מאוד, משמעותית יותר מזו של המתחרים. כבר בגרסת הבסיס מקבלים מראות נגד סנוור, פנסי לד מלאים, מושבי עור עם כוונון חשמלי מלא, הנעה מרחוק, חימום הגה ומושבים קדמים, כניסה ונעה ללא מפתח ועוד. אבל בעיקר מקבלים חבילת בטיחות מלאה כמעט לגמרי עם תיקון סטיה מנתיב, בלימת חירום אוטונומית (במהירות עירונית בלבד), ניטור שטחים מתים, אורות גבוהים אוטומטיים ואזהרת התנגשות עם זיהוי הולכי רגל.

בגרסת פרימיום הבכירה שנבחנה (395,000 ש"ח) כבר ממש קשה לחשוב על משהו שאין ב-XT5. לאבזור הבטיחות נוספת בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת הכנה לתאונה עם מותחני חגורות הבטיחות הכי היסטריים שחוויתי מעודי, ולאבזור הנוחות מצטרפים אוורור במושבים הקדמיים וחימום באחוריים, מערכת שמע משודרגת, חניה אוטומטית, ועוד ועוד ועוד.

קרוסאוברים בכלל ואלה היוקרתיים בפרט, קשה מאוד לחלק אותם עפ"י קטגוריות גודל מובהקות. יש את הדגמים הקטנים יותר שמכוונים לאירופה, ואת הגדולים יותר שמכוונים לאמריקה הצפונית. ה-XT5 של קאדילק, כמו הלקסוס RX, אינפיניטי QX70 ומרצדס GLE נמצא בקטגוריה השניה, איפשהו בין ה"סתם גדולים" דוגמת אאודי Q5 וב.מ.וו X3 ובין הג'מוסים הענקיים באמת כמו אאודי Q7 ומרצדס GLS. שם יש לקאדילק את האסקלייד.

הוא אולי לא נראה ממש גדול בתמונות, אבל זה בעיקר בזכות העיצוב והפרופורציות שבוחרות לבלוע את הממדים שלו במקום להדגיש אותם. כמה הוא גדול? ובכן, יש בו אופציה ל"כניסת נוחות" שמקלה על הכניסה והיציאה, ובעוד שבמכוניות אחרות הפונקציה הזו מזיזה את המושב אחורה ולפעמים אפילו מרימה אותו למעלה, כאן היא מורידה אותו ומסיטה אותו קדימה.

התוצאה היא שגם בכל הנוגע למרווח מקבלים הרבה מאוד "כמות". גם ארבעה אמריקאים שכל נסיעה שלהם מתחילה בדרייב-ת'רו של ברגר קינג יצליחו למצוא שפע מקום במושבים, ואם מדובר בבני אנוש במימדים צנועים יותר, אז גם חמישה יוכלו למצוא די מקום. במיוחד הודות לרצפה שטוחה לחלוטין. גם האופציה להזיז את המושבים האחוריים קדימה-אחורה ולהסיט את גב המושב תורמת לתחושת המרווח. ואם אנלוגיית ארבעת האמריקאים לא הספיקה להבהיר עד כמה ה-XT5 ענק ומרווח, אז אומר שנפח תא המטען שלו, לפני קיפול המושבים, עומד על 850 ליטר. בערך 200 ליטר גדול יותר משל כמעט כל דבר אחר בקטגוריה ורק 40 ליטר פחות מגרסת חמשת המושבים של ה-Q7.

המחיר לכל הטוב הזה? האיכות. קשה לי להגיד בלב שלם שהיא שם. כן, תא הנוסעים של ה-XT5 עדיף - כנראה - על כל דבר אחר שמשלב את הגודל והמחיר שלו, אבל הוא עדיין לא מספיק איכותי, מהודר ומפנק כמו של מכוניות שנתפשות כפרימיום "אמיתי". העור המרפד חלקים הרחבים מתא הנוסעים מאוד נעים ורך, אבל שאר החומרים מרגישים פחות איכותיים, גם אם לא בפער מאוד מורגש, מאלה שמציעות המתחרות.

 

שלב שלישי: כוח-מוח

החלק השלישי במתכון של קאדילק הוא כוח. וגם כאן - כמו בחלקים האחרים - מדובר בהרבה ממנו. איפה שיצרניות אחרות (למעט אינפיניטי) משיקות גרסאות בסיס עם מנועי 1.8 או 2.0 ליטר צנומים, ה-XT5 מגיע לישראל עם מנוע אחד. V6 בנפח 3.6 ליטר שמפיק 310 כ"ס ו-37.6 קג"מ שמשודכים לתיבת שמונה הילוכים אוטומטית פלנטרים ועוברים - לפי מצב הנהיגה - לגלגלים הקדמיים או לכל הארבעה. בגרסת לקשרי הבסיסית תאלצו להסתפק רק בהנעה קדמית.

עכשיו בטח תגידו "כן, אבל למנועים של המתחרות יש טורבו, וזמינות מומנט טובה יותר ו..." ופה אני כנראה אקטע אתכם עם המשפט האו-כה אמריקאי "There's no replacement for displacement". או בשפת הקודש "טורבו זה אחלה, אבל גדול יותר זה טוב יותר".

6.7 שניות יקח ל-XT5 להגיע למאה קמ"ש, אבל באופן די מפתיע. אחרי כמה מאות קילומטרים איתו, אני חייב להגיד שאני פחות ופחות מסכים עם המשפט מהפסקה האחרונה, ושוב אני מוצא את עצמי במצב של "כן, אבל...".

הכוח של ה-XT5 מגיע מאוחר למדי. ב-5,000 סל"ד הוא יפיק את מלוא המומנט וכדי לקבל את ההספק המקסימלי תצטרכו להתאפק ולא להעביר הילוך עד 6,700 סל"ד קולניים מאוד. כן, הוא מושך מאוד יפה, ואם ממש תתעקשו, בכבישים מפותלים הוא אפילו יצליח לפתח קצב שיגרום לקצת פיפי לצאת, אבל בשימוש רגיל ה-XT5 מרגיש הרבה פחות חזק מההספק המוצהר שלו. וכאשר המתחרים מרגישים לרוב חזקים מההספק המוצהר שלהם, הרי שאם לא תשוו בינו לבין המתחרות ראש-בראש, יש סיכוי שהוא לא ירגיש חזק מהן.

ועם מנוע גדול בא צמא... לא כזה רציני האמת. ה-XT5 שרף בממוצע ליטר של בנזין על כל 8 קילומטרים - בזכות מערכת עצור וסע וניתוק שני צילינדרים בזמן שיוט. בחלק התובעני יותר מחוון הצריכה הראה 6.5 ק"מ לליטר מתקבלים על הדעת. 

שלב רביעי: נינוחות-התנהגות

זוכרים את 6,700 הסל"ד הקולניים? אז זה בערך הדבר היחיד שמצליח לחדור את מעטה הבידוד המאוד מוצלח של הקאדליק המגודל. זה, ומעט מאוד רעשי רוח במהירויות שיוט, שמגיעים בעיקר מכיוון הגג וחודרים את הסאנרוף הכפול. קשה לצפות למשהו אחר, ואכן, גם נוחות הנסיעה מצוינת. ה-XT5 אמנם נופל בסעיף הזה מה-RX של לקסוס, אבל באותה נשימה אפשר גם לשאול מה לא נופל מה-RX בנוחות?

כל זה מיתרגם להתנהגות מאוד טובה והדוקה בכבישים מפותלים, כזאת שאפילו גורמת לכם אשכרה לרצות לנסוע מהר בין הפניות במקום להסתכל על הנוף. רגע, מה?! נוחות טובה, בידוד טוב, והתנהגות טובה?! כן. בדיוק ככה. המהנדסים של קאדילק איכשהו הצליחו למצוא את האיזון הנכון בין שיכוך וריסון, וברגע שמתרגלים לזוויות הגלגול - שהן עצמן מפתיעות בקוטנן - מוצאים מכונית שמצליחה אפילו להעלות חיוך, למרות שזו ממש - אבל ממש! - לא סביבת המחיה הטבעית שלה.

שורה תחתונה: אגרה-תמורה

בסופו של דבר, תוכנית ארבעת השלבים של קאדילק XT5 יוצרת קרוסאובר טוב. טוב מאוד אפילו. הוא מאוד מאובזר, מאוד מרווח, חזק (אם מצליחים להתגבר על ה"פינוק-טורבו" שלנו), מתנהג, נוח וכו' וכו' וכו'. וזאת בדיוק הייתה מסקנתם של כמעט כל מובילי הדעה שלנו שנהגו בה (ואת חוות הדעת שלהם תוכלו לקרוא בפורום בלינק בסוף הכתבה), כולם מאוד התרשמו ממנו ואת חלקם הייתי צריך לגרד ממנו באיומים.

אבל הקטע הוא, שאחרי המבחן, אני נמצא באותה סירה כמו אותו איש ברחוב, ולא מצליח לשים את ה-XT5 באותה משבצת עם המרצדס או הב.מ.וו המקבילים. כי למרות שיש לו את כל "מה שצריך" עדיין אין לו את ה"איך שצריך" החמקמק הזה. שרכב יוקרה "אמיתי" צריך. קאדילק אולי עדיין לא שם. אבל הם לגמרי בדרך, והם ממש ממש קרובים.

הכתבה אולי נגמרה אבל הדיון רק מתחיל. בואו לדבר איתנו ולקרוא מה חשבו מובילי הדעה שלנו על קאדילק XT5.