מבחן דרך – DS3

מי את, DS3? עטיפה נוצצת למוצר מוכר? הצהרה אופנתית או מתחרה לגיטימית בזירת הפרימיום-שיק - זה מה שהיה לי יומיים וקצת לברר ועל זה אני מקווה לתת לכם תשובה במבחן הזה

תחילה, קצת רקע. השם DS ללא ספק מעורר יראת כבוד אצל כל חובב סיטרואן וצריך לעורר כבוד אצל כל חובב רכב באשר הוא. סיטרואן DS המקורית יוצרה במשך 20 שנה בין 1955 ל-1975 וכשמה כן הייתה (déesse משמעו אלה בצרפתית) – מכונית סאלון בעלת נוחות-על, מתלים הידרופנאומטיים, תיבה חצי אוטומטית, פנסים עוקבי פניה ומגוון חידושים נוספים, כמו היותה מכונית הנוסעים הראשונה שצוידה בבלמי דיסק. כל זאת בערך בזמן שסבא וסבתא שלי התחילו לחשוב שיהיה נחמד לעבוד על הבאתם לעולם של ההורים שלי.

צמד האותיות חזר לחיים בשנת 2009 עם הדגם שבגלגול השלישי שלו נבחן כאן, ה-DS3, כגרסת פרימיום-שיק ל-C3. בהמשך נוספו ה-DS4, DS5 ו-DS6 (לשוק הסיני). בשנת 2014 החלה סיטרואן בהפרדת תת-המותג ממתג האם לכדי מותג עצמאי, DS Automobiles. מאמצי ההפרדה ניכרים גם בארץ, כאשר למותג אתר אינטרנט נפרד. מכוניות המותג מבוססות, כמובן, על דגמים מוכרים של יצרנית-האם (במקרה זה כאמור על C3), אך כמובן בעיצוב מובחן ואבזור עשיר.

בחוץ

מכונית המבחן חדשה כמובן, מודל 2016, וקצת בדומה למה שקורה באבארט לעומת פיאט, ניכר המאמץ להוציא ממנה כל אזכור לסיטרואן. כל הסמלים הם של DS, וגם השם סיטרואן לא מופיע על גבי המכונית. דגם המבחן הוא So chic, שהיא הגרסה המאובזרת ביותר שאפשר לקבל עם שתי דוושות, עם חבילת two-tone, שלכם בעד 133,000 שקלים, לפני אגרת רישוי.

המכונית עצמה יפהפייה באדום עם גג, מראות וחישוקים בצבע לבן, יחד עם כמה פסי כרום אשר למרות סלידתי מאלה בדרך כלל, דווקא מתאימים מאד ומדגישים את הסיטרואן (כאפת שטות - DS) הקטנה. פנסי ה-DRL חבויים אנכית בפגוש הקדמי, הפנסים הראשיים מורכבים משילוב של לדים וקסנון, כאשר האור ה"נמוך" הוא קסנון העוטף את הלדים של האור הגבוה, שוב – יפהפה (ומאיר מעולה!). מאחור בגרסת המבחן ישנם פנסים עם אפקט תלת-מימד מרשים גם כן. לטעמי זוהי בהחלט המכונית היפה ביותר בקטגוריה.

בפנים

כאמור, זוהי הגרסה המאובזרת ביותר של 3DS, וככזו היא מגיעה עמוסה בכל טוב – מערך ההגנה האלקטרונית המקובל (בקרות אחיזה, משיכה ובלימה), פנסי DRL LED ופנסי קסנון כאמור, חיישני חניה אחוריים עם תצוגה גראפית (נוחה למדי), חיישני חניה ואורות, מראה פנימית מתכהה אוטומטית ומראות חיצוניות מתקפלות (עם נעילת הרכב, כמו שאני אוהב).

כניסה פנימה מגלה לוח מחוונים מעוצב עם קונסולה מרכזית שבמרכזה מסך מגע לא קטן וסביבו פס פלסטיק מבריק שלמרבה הפלא דווקא נראה טוב, אם היה יכול להישאר נקי, כי חיש מהר הוא אוסף אליו טביעות אצבע רבות. כמו כן, פתחי האוורור הותירו רושם שביר מאד ולא איכותי וממש "דרשו" כוונון עדין מאד.

אין תאי אחסון רבים, אם כי תא הכפפות שימושי. את עניין הטלפון פתרתי בהעברת זרוע לחלון מהרכב שלי, אך אם מניחים את הארנק במגרעת שלפני ידית ההילוכים – פחות או יותר מחסלים את תאי האחסון. באופן תמוה אין מחזיקי כוסות, או שפשוט לא מצאתי, ותאמינו לי – חיפשתי.

החומרים שבתא הנוסעים לא אחידים ברמתם. למעלה העסק די רך ואיכותי, עם הירידה למטה הפלסטיקים קשיחים יותר. לי, באופן אישי, זה לא מפריע והאמת בהתחשב בתמחור הרכב זה גם די מובן ונפוץ. לא נפצו בעיות הרכבה או קרקושים מיותרים.

סביבת נהג מאוד מעוצבת וגם מאוד מעצבנת לתפעול, צילום: DS

כסאות הנהג והנוסע מצוינים, נוחים ואוחזים ואפילו נראים יפה. הגישה לאחור כרוכה בקיפול המושב הקדמי, שהוא דווקא לא מסובך, אך עם ילדים המצב רחוק מאידיאלי. למי שהילדים שלו קטנים ולא נכנסים לרכב לבד, הדבר עלול להיות דיל-ברייקר, כמו בכל רכב שלוש דלתות אחר. המרווח מאחור דווקא לא רע בכלל ומעוצב יפה, עם ידיות אחיזה כחלק מדיפוני הצד שהילדות שלי אהבו מאד.

בקרת האקלים לא רעה בסך הכל, אך כבר חוויתי טובות יותר והיא גם די רועשת בעוצמות מאוורר גבוהות. היא אינה מפוצלת, אך זה לא קריטי ברכב לא גדול כמו ה-DS. התפעול, מאידך, לא הכי נוח וכאן אנחנו מגיעים, בעצם, למה שכנראה מהווה את הנ' הכי גדול ברכב – הנדסת האנוש.

תפעול המתגים, בייחוד המסך המרכזי, פשוט מנוגד להגיון במקרים רבים. כפתורי התפריטים נמצאים מתחת למסך, אך לא מיד מתחתיו, אלא בתחתית הקונסולה, בקו ידית ההילוכים פחות או יותר, כך שניווט בין תפריטים משמעו הורדת היד, לחיצה על כפתור, החזרת היד למסך וניווט בין תפריטי משנה. המסך עצמו נראה היטב רק בבהירות מקסימאלית באור השמש הנפוץ בישראל ובאופן מאד מעצבן פעולתו סובלת מהשהיות רבות במעברי תפריטים ושירים לאחר הלחיצה על "הכפתור" במסך. פעולה פשוטה ונפוצה כגון השהיית נגן או השתקת הרדיו דורשת לחיצה על שני כפתורי עוצמת השמע בו זמנית, פתרון שלא פגשתי באף מכונית ודרש עיון בספר הרכב.

חיבור הטלפון לדיבורית הבלוטות' סביר, אך תצוגת השמות מסורבלת, מציגה את שם המשפחה לפני השם הפרטי והגלילה לא נוחה, כמו ברוב התפריטים.

תפעול המערכת מההגה מבוצע באמצעות "שלט" מנוף שממוקם בשעה 4 מתחת לגלגל ההגה, ולמי שלא רגיל למיטב תוצרת PSA הוא מעצבן כהוגן. הכפתורים די גדולים, אך דורשים לחיצה בזווית מדויקת ולא כל לחיצה מניבה תוצאה. באופן תמוה אך מפתיע לטובה תפעול המנוף הנגדי, זה של בקרת השיוט, פשוט ויעיל וגם החיווי שלו על לוח המחוונים נוח ואינפורמטיבי.

לסיכום פרק זה תא המטען דווקא מפתיע ביחס לקטגוריה והוא גדול דיו (285 ליטרים) גם לעגלה ונוח לשימוש.

בתנועה

מנוע ה-DS3 מוכר לי מה-C4 והוא חזק, חלק באופן מפתיע ל-3 צילינדרים ובוודאי שדי והותר בו על מנת להזיז את המכונית הלא כבדה בסך הכל. בסל"ד גבוה המנוע מאבד מאונו, אך בסל"ד נמוך המומנט עובד לטובתך ובסה"כ ניכר שהמנוע כויל לשימוש היומיומי ולזינוקים עירוניים תכופים – בחירה מצוינת לטעמי. שילוב המנוע עם תיבת ששת ההילוכים יעיל והם משלימים האחד את השני היטב, מה שמסייע, בין היתר, בעקיפות זריזות. גם יחסי ההעברה בסך הכל מחולקים יפה. מאד אהבתי את תפעול ידית ההילוכים במסילה המשוננת, נוח ודרש זמן מועט מאד להתרגל.

נוחות הנסיעה טובה למכונית עם בסיס גלגלים קצר, ולמעט שיבושים חמורים או פסי האטה אכזריים במיוחד ה-DS התמודדה בנקל עם הכבישים הישראליים. התנהגות הכביש בטוחה בסך הכל, אם כי ברור שלמרות הצביעה והילת ה-WRC זאת לא מכונית ספורט, אף אם בהחלט ניתן לפתח אתה קצב מהיר בכביש מפותל. זוויות הגלגול מורגשות ותת ההיגוי קיים (גם אם לא מוגזם). אירוע חריג אחד נרשם כאשר בעיקול מהיר ברדיוס קבוע שבעיצומו מהמורת רוחב הופעלה בקרת האחיזה, אך לולא הייתי שם לב להבהוב הנורה סביר להניח שלא הייתי מבחין בכך. אחיזת הכביש גבוהה, כנראה לא מעט בזכות צמיגי מישלן פיילוט ספורט 2 שהורכבו על המכונית, גם אם לדעתי הם בבחינת OVERKILL עבורה.

ההגה סביר, לא מעביר רגש כמו רובם המוחלט של ההגאים המודרניים, אך לא מפריע מאידך. הבלמים טובים ולא מתקשים לעצור את המכונית, גם בנהיגה נמרצת.

צריכת הדלק במכונית סבירה, ובמבחן עמדה על כ-11 ק"מ לליטר. בנהיגה רגועה ניתן לצפות לתוצאה חסכונית יותר, כאשר כמובן ריבוי נסיעות עירוניות לא יתרום לחיסכון.

בידוד הרעשים בינוני, לא מפריע באמת, אך מאידך מרכב פרימיום שאינו ניצב על הצד הספורטיבי של הסקאלה ניתן היה לצפות ליותר.

סיכום

סיכום מכונית זאת אינו פשוט. מחד, היא ממש יפהפייה, שיקית בדיוק כשם רמת הגימור שלה ומאובזרת בכל טוב. נוחות הנסיעה שלה טובה והביצועים לא רעים. מאידך, פרט לעיצובה היא לא משאירה רושם מיוחד כעבור זמן, אינה מבריקה בשום תחום, אינה ספורטיבית במובהק ולא פונה לחובבי הנהיגה והנדסת האנוש שלה לוקה בחסר.

תג המחיר של 133 אלף שקלים מביא אותה לסביבותיה של המיני ONE, אודי A1, ובמידה פחותה הפיאט 500S והאופל אדם S. פרט לאדם החדשה יחסית מדובר על מתחרות ותיקות ומבוססות היטב, ואולי חשוב מכך – מגיעות ממותגים מבוססים ומוכרים. בשנת 2015 נמכרו 16 DS3 וזאת מול 237 מיני ONE ו-437 אודי A1. וזהו למעשה המבחן הגדול של ה-DS – האם תצליח להתברג בין מותגי ומוצרי הפרימיום למתחילים ולמכור היטב, או תמשיך להוות רכב נישה לשוחרי עיצוב בעלי מודעות נוסטלגית?

יש לכם עוד שאלות לכותב המבחן? לחצו כאן כדי לפגוש אותו ב"קארספורום"