סימקה-מטרה ראנצ'ו – סקירה היסטורית

זה סיפורו של ה-SUV הראשון, שהקדים את זמנו בכ-30 שנים ולא הפך להצלחה אדירה. סקירה היסטורית על סימקה-מטרה ראצ'ו מאת חן פרחי.

בשנת 1967 הציגה סימקה הצרפתית את ה-1100, מכונית קומפקטית שמבחינות רבות הקדימה את זמנה. הסימקה 1100 הייתה בעלת מרכב האצ'בק, 3 או 5 דלתות, כשהדלת האחורית הפכה את המכונית לשימושית במיוחד. ל-1100 הייתה הנעה קדמית ומנוע רוחבי, הגה בשיטת מסרק ומוט משונן ומערכת מתלים מתקדמת יחסית. באותה תקופה ייצרה סימקה גם את ה-1000 הקטנה שהייתה בעלת מנוע אחורי והנעה אחורית וגם את ה-1300\1500  שהיו בעלות מנוע קדמי והנעה אחורית. כך הייתה בעצם סימקה החברה היחידה בעולם שייצרה מכוניות בכל התצורות האפשריות.

הסימקה 1100 אמנם לא הייתה מכונית נאה במיוחד, אולם הציעה שימושיות רבה, ביצועים סבירים והתנהגות כביש מצוינת ששולבה בנוחות נסיעה צרפתית אופיינית. כמקובל במכוניות רבות מאותה תקופה, הוצגה מעט מאוחר יותר גרסת סטיישן וגרסה מסחרית קלה, כמו גם טנדר, שהיו בעלי בסיס גלגלים ארוך יותר וכושר העמסה גבוה.

שנתיים לפני, בשנת 1965, הוקמה חברת מטרא הצרפתית שהייתה תאגיד טכנולוגי שעסק בפיתוח ציוד צבאי מתקדם (באותם השנים צרפת הייתה מובילה בתחום הציוד הצבאי, ציוד רפואי ואפילו אופניים(. המכונית הראשונה של מטרא הייתה מכונית ספורט שנקראה DJET והוצגה לראשונה בשנת 1962, אבל לא כמטרא אלה על ידי חברה שנקראה רנה בונט. רק בשנת 1965 החלה המכונית להקרא מטרא. ה-DJET  עשתה שימוש במכללי רנו שונים והציעה ביצועים טובים יחסית לנפח מנועה הצנוע לצד התנהגות כביש מצוינת.

המכונית הבאה של מטרא הייתה ה-530, שהייתה המכונית העצמאית הראשונה שתוכננה על ידי מטרא. ה-530 השתמשה במנועים של פורד טאונוס V4 וכמו קודמתה, אף היא הציעה שילוב מצוין של ביצועים והתנהגות. באותה תקופה החלה מטרא לעשות חייל במסלולי המרוצים וזכתה בלא מרוצי גרנד פרי, מה שהקנה לחברה כולה תדמית ספורטיבית. לא לחינם כונתה "לוטוס הצרפתית".

שיתוף הפעולה של מטרא עם סימקה החל בשנת 1973. לחברה הצרפתית נוסף מעצב יווני בשם אנטוניס וולאניס, וזה עיצב מכונית ספורט ייחודית למדי בעלת מרכב פלסטי ומנוע מרכזי. במכונית החדשה, שנקראה סימקה-מטרא בגרה, הותקן מנוע 1.3 ליטר שנלקח מהסימקה 1100TI, שהייתה הגרסה החמה של ה-1100 ובעצם הייתה מחלוצות הקומפקטיות החמות. הבגרה הייתה מכונית נאה מאוד, שבזכות משקלה העצמי הנמוך הציעה ביצועים טובים ובשל המנוע המרכזי וחלוקת המשקל המושלמת נהנתה מהתנהגות כביש מעולה ומהנה. שוב עלה הדמיון ללוטוס הבריטית. למרות מחיר לא נמוך, זכתה המכונית להצלחה מכובדת ושני הצדדים, הן מטרא והן סימקהף יצאו נשכרים מכך.

כשנתיים מאוחר יותר, הגה המעצב וולניס רעיון ייחודי. הוא נטל סימקה 1100 מסחרית, ניסר את גגה בחלק שמעל המושבים הקדמיים והרכיב גג מוגבה מפוליאסטר ופיברגלאס. הגג המוגבה כלל חלונות הזזה עבור הנוסעים ומעליהם חלונות קבועים שנועדו להכניס אור למכונית. על מנת להתרחק ככל האפשר מהמקור המסחרי, שלא היה נאה במיוחד (בלשון המעטה), הוסיף קשתות פלסטיק מעל בתי הגלגלים, פגוש קדמי שחור מפלסטיק (נדיר למדי בשעתו) שכלל פנסי ערפל והגדיל את קוטר הגלגלים.

התוצאה הייתה מכונית דמוית כביש-שטח, ללא יכולת שטח אך בעלת שימושיות רבה ומראה מושך ונאה. לוח המחוונים והמושבים הקדמיים נלקחו כמות שהם מדגם ה-GLS, שהיה המהודר בהיצע ה-1100. ללוח המחוונים התווסף מד סל"ד ואילו המושבים רופדו מחדש באריג דמויי משבצות. רמת הגימור הייתה גבוהה יחסית ונעשה מאמץ רב להסתיר את המקור המסחרי של המכונית. כמובן שיושבי המושב האחורי נהנו ממרחב משופר, עקב גובה הגג, ואורכה של המכונית אפשר התקנת זוג מושבים נוסף, שפנו לכיוון ההפוך אך השתמשו במשענות ראש משותפות. כך הפכה המכונית החדשה למעין מיניוואן בעל 7 מקומות, הרבה לפני שיצרנים אחרים חשבו על הרעיון.

בשנת 1976 הוצגה הסימקה-קרייזל 1307\1507, מכונית פאסטבק בה הוצג לראשונה מנוע 1500 סמ"ק חדש. מנוע זה היה למעשה הגדלה של מנוע ה-1300 סמ"ק, שהיה באותה העת המנוע הגדול ביותר בהיצע סימקה. מנוע ה-1500 סמ"ק היה בעצם בעל נפח מוזר משהו של 1442 סמ"ק והפיק בעזרת מאייד כפול הספק מכובד של 85 כוחות סוס. למרות שהמנוע לא הוצע באף גרסה של ה-1100, החליטו במטרא לשדך אותו למכונית החדשה וזאת על מנת להציע ביצועים שלא ייבישו את השם מטרא. הספקו של המנוע הופחת קמעה ל-80 כוחות סוס, על מנת לשפר את גמישותו.

המכונית החדשה הוצגה בשנת 1977 ונקראה סימקה-מטרא ראנצ'ו. עד מהרה הסתבר לסימקה ומטרא שהקהל לא ממש ידע איך "לבלוע" את המכונית החדשה וזאת, בצרוף לתמחור גבוה יחסית, גרם להצלחה די בינונית. בשל המנוע הגדול והחזק יחסית הציעה הראנצ'ו ביצועים סבירים מאוד, התנהגות כביש מצוינת ונוחות נסיעה גבוהה. למרות המראה הקרבי הראנצ'ו לא הייתה בעלת הנעה כפולה ולמעט מרווח גחון משופר לא נהנתה מעבירות משופרת.

עד מהרה נוספו למכונית גרסאות שונות שנועדו להגדיל את כוח המשיכה שלה כשהגרסה הבולטת ביותר נועדה לשטח קל וכללה אפילו כננת חשמלית ונעילת דיפרנציאל קדמי, כמו גם גלגל חילופי שהותקן על גג המכונית.

בשנת 1980 כל מכוניות סימקה-קרייזלר חזרו לשם המיתולגי טלבו, וכך החליפה הראנצ'ו את שמה לטלבו-מטרא. ייצור המכונית נמשך עד סוף 1984, שבסך הכל הורכבו 58,000 מכוניות בקירוב. את הראנצ'ו יועד להחליף מיניוואן חדשני שתוכנן על ידי מטרא, אך בשל קשיים תקציביים נמכר הפרויקט בשלמותו לרנו. כך נולד האספאס, המיני-וואן הראשון בעולם. הראנצ'ו תיזכר לעד בתור אחת המכוניות המפוספסות ביותר בהיסטוריה המוטורית, מכונית שהקדימה את זמנה בלפחות עשור שלם.

את מבנה חלקה האחורי של הראנצ'ו העתיקה לנד רובר בשלמותו כשהציגו את הדיסקברי ב-1989, ואילו התפיסה של רכב כביש שטח הפכה בשנים האחרונות לפופולארית להפליא, תוך שהיא הולכת וכובשת פלחי שוק שלמים. הראנצ'ו אמנם לא הציעה יכולות מרשימות בשום תחום, אולם היא הציגה תפיסה חדשנית שתפסה את מקומה בשוק הרכב הרבה אחרי שהראנצ'ו ירדה מפסי הייצור.
בשנת 1984 חדלה מטרא לייצר מכוניות, מאחר וטלבו הייתה בפירפורי הגסיסה האחרונים שלה ורנו היו שקועים בצרות כלכליות שלא יפשרו לה להיכנס להרפתקאות מיותרות.