בסוף שנת 2000 עברה קיה מנטור מתיחת פנים משמעותית ראשונה. היה זה מעט לאחר שקיה נרכשה על ידי יונדאי ושרביטה של בעלת הבית החדשה בהחלט מורגש כאן. בניגוד למנטור ה"קודמת" שהייתה מכונית נחותה למדי, הפעם מדובר במכונית סבירה למדי. ראשית הוחלף המנוע הישן במנוע בנזין 1.6 ליטר חדש שהציע הספק מרבי סביר למדי יחסית לזמנו (101 כוחות סוס). תיבת ההילוכים האוטומטית עודנה וקיבלה יחסי ההעברה חדשים לשיפור צריכת הדלק. גם בתוך תא הנוסעים ניתן למצוא שלל שיפורים ושדרוגים לעומת הדגם הקודם של קיה מנטור. בעיקר בכל מה שקשור לאיכות החומרים, רמת האבזור והנדסת האנוש. מרווח הפנים ותא המטען טובים יחסית, בעיקר בזכות העובדה שמדובר באחת מהמכוניות המשפחתיות הארוכות ביותר לזמנה. אפילו נוחות הנסיעה והתנהגות הכביש לא רעות בכלל, ביחס למה שאתם אולי מצפים ממכונית כזאת. אז למה היא לא הצליחה? בעיקר בשל מחירה, שהיה גבוה ממחירה של האלנטרה המקבילה וקרוב מידי למחיר של המתחרות היפניות המובילות. המנטור נמכרה כאן במספרים זעומים והוחלפה בשנת 2005 על ידי קיה סראטו, עוד מכונית משפחתית שלא ממש זכתה כאן להכרה;
טובה מתדמיתה;
אבל לא מספיק טובה;
למחפשי המציאות בלבד;