המכוניות של תערוכת פריז 2018

תערוכת פריז פותחת את שעריה ואספנו עבורכם את כל המכוניות - גם דגמי ייצור וגם קונספטים - הכי מעניינות שנחשפו בה ולקראתה, הוצגו בה וישתתפו בה

 

 

בשנים האחרונות תערוכות רכב קצת מאבדות מקרנן, פחות יצרנים מציגים בהן ופחות דגמים נחשפים בהן, אבל חשיבותן עדיין לא ניתנת לערעור, לכן גם הפעם אספנו עבורכם את כל המכוניות הכי מעניינות שתוכלו לפגוש בה, גם כאלה שיגיעו לכבישים בקרוב, וגם כאלה שכנראה לעולם לא ירקמו עור וגידים.

דגמי ייצור:

 

 

DS3 קרוסבק

בסוג של כניעה לאופנה הנוכחית, DS מציגה את מחליפת הסופר מיני שלה, ה-DS3, כקרוסאובר חמוד וקומפקטי בשם DS3 קרוסבק. הרי סיטרואן מקבלת איירקרוס, אז לא באמת חשבת ש-DS תוותר על קרוסאובר משלה, נכון?

ה-DS7, שאמנם שנראית בסדר גמור ומעניינת מאוד, אבל אפילו היא נראית מאוד מיינסטרים ליד ה-DS3 שנהנית מעיצוב שונה, דרמטי ודי משוגע למען האמת, וזה נאמר באופן הכי מחמיא שאפשר. שגעון זה ללא ספק משהו שחסר בעולם הרכב.

בדומה לאחותה הגדולה, ה-3 מפוצצת בגימיקים טכנולוגיים כולל אפילו ידיות דלתות אלקטרוניות, תאורת לילה, ופנסי לד מטריקס חכמים.

היצע המנועים כולל את מנוע ה-1.2 ליטר טורבו בנזין משולש הצילינדרים המוכר של הקונצרן, שיוצע עם אופציה לשלושה הספקים שונים - 100 ו-130 המוכרים, וגם גרסה חדשה ובכירה עם 155 כ״ס בגרסה. כן, כן, מ-1.2 ליטר. פיג'ו-סיטרואן עדיין רחוקים מלנטוש את עולם הדיזל, ולחובבי הסולר יוצע מנוע  1.5 ליטר ארבעה צילינדרים עם 100 כ״ס.

אבל הגרסה המסקרנת באמת היא הגרסה החשמלית לגמרי, שכמו ב-DS7 פלאג-אין, תיקרא e-Tense. היא תציע טווח של כ-300 ק״מ, הספק של 136 כ״ס ו-100 קמ"ש ב-8.7 שניות. גם פה DS מבטיחים שלא תצטרכו לוותר על מרווח. לא לנוסעים ולא למטען. הרכב יהיה זמין באירופה מאמצע 2019, ואצלנו מ-2020.

 

DS7 e-Tense

DS הבטיחה גרסת פלאג אין לקרוסבק שלה עוד ב-2017, כשרק הציגה אותו, ועכשיו היא מקיימת את הבטחתה, ומציגה את ה-DS7 e-Tense בערוכת פריז. למרות זאת, אנחנו נאלץ לחכות עד אמצע השנה הבא כדי לראות אותה על הכביש, ותצטרכו עוד יותר סבלנות אם אתם חושקים באחת פה בגן העדן שלנו לרכבים חשמליים יוקרתיים, כי אלינו היא תגיע - אם התוכניות יתממשו - רק ב-2020.

טווח חשמלי מוצהר מכובד ביותר של כ-50 ק״מ, ומנוע 1.6 ליטר טורבו עם הספק יפה של 197 כ״ס, מגובה בשני מנועים חשמליים שיחד מעלים את ההספק המשולב ללא פחות מ-296 כ״ס מרשימים שיאיצו את הגברת ל-100 קמ"ש בכ-6.5 שניות. גרסת הפלאג-אין היא גם הגרסה הראשונה של ה-DS7 להציע הנעה כפולה, ולפי היצרן מאחר והם מיקמו את הסוללה מתחת לרצפת הרכב, נוכל לצפות לאותו מרווח מרשים לנוסעים ולמטען כמו בגרסה הרגילה. מעניין.

אין עדיין פרטים לגבי המחירים באירופה, אבל פה היא תהנה כמובן מהטבת המס ומחיר אטרקטיבי בתנאי כמובן שהאוצר לא יחליט לשים סוף לחגיגה לפני שתספיק לעלות ארצה.

 

אאודי SQ2

 

על פניו, 300 כ"ס ומתלים ספורטיביים שהונמכו ב-20 מ"מ אולי גורמים לגרסה הספורטיבית של אאודי Q2 להיראות כמו ניסיון לסחוט עוד כמה שקלים (או אירוים) מלקוחות שרוצים קצת אקסטרה מהג'יפון התורן, אבל יכול להיות שזו תהיה הגרסה המבשרת את סוף עידן המכונית המשפחתית כפי שאנחנו מכירים אותה. בהשקת מגוון גרסאות רחב יותר לרכב שהוא גם ככה הרבה יותר קרוב למכונית כביש מאשר לכלי שטח, לא מן הנמנע שאנחנו רואים את מי שתירש את ה-A3 כמכונית הלחם והחמאה המיינסטרימית של אאודי.

תאוריות קונספירציה בצד, האאודי החמה הזו עושה שימוש במנוע 2.0 ליטר מוגדש שמעביר את הכח דרך תיבת שבעה הילוכים כפולת מצמדים למערכת הנעה כפולה שיכולה להעביר עד 100% מהכוח לגלגלים האחוריים. מאה קמ"ש מושגים תוך 4.8 שניות והעיצוב כמובן קרבי כמחוייב.

 

אאודי אי-טרון

האאודי אי-טרון היא ככל הנראה הדגם החשוב ביותר בשנים האחרונות של היצרנית מאינגולשטאט.

האי-טרון הוא SUV חשמלי למהדרין, בניגוד לתת דגמי האי-טרון של ה-A3 וה-Q7 שהם היברידיים ומונעים בבנזין (A3) ובדיזל (Q7) בנוסף למנוע החשמלי. הוא הראשון במשפחת דגמים חשמליים שיושקו בשנים הקרובות. מידות הרכב הן 490 ס"מ לאורך, 194 ס"מ לרוחב ובגובה של 162 ס"מ.

האי-טרון מונע ע"י צמד מנועים חשמליים (אחד על כל ציר) שינפקו 355 כ"ס ו-57 קג"מ במשולב. במצב boost המוגבל לשמונה שניות, ניתן לסחוט מהם עד 402 כ"ס ו-67 קג"מ. שיא המומנט מושג תוך 250 מילישניות. היא מאיצה ל-100 קמ"ש בחמש וחצי שניות ותמשיך להאיץ עד למהירות מקסימלית של 200 קמ"ש.

לשם שמירה על חיסכון בחיי סוללה, בשיוט רגוע, יניע רק המנוע היושב על הציר האחורי. בנוסף, מצוידת האי-טרון בבלימה רגנרטיבית שבבלימה חלשה הופכת את הקוטביות של האלטרנטור ומשתמשת בו כדי לטעון את המצברים.

לרכב קיימת מערכת טורק וקטורינג להנעת גלגל בודד במצבים דלי אחיזה. כמו כן, לאי-טרון מתלי אוויר המאפשרים שינוי גובה הגחון בטווח של 7.6 ס"מ.

מיקום הסוללה במרכז הרכב, מאפשרת חלוקת משקל מושלמת של 50:50 ומרכז כובד נמוך בהשוואה לרכבי SUV קונבנציונליים אחרים. הסוללה היא מסוג ליתיום-יון בקיבולת 95 קילווואט שעה. טווח הנסיעה של הסוללה הוא 400 ק"מ עפ"י תקן WLTP החדש והמחמיר יותר.

ניתן לטעון את הסוללה עד ל-80% קיבולת במטעני DC בהספק 150kW תוך חצי שעה ובטעינה משקע ביתי רגיל ניתן לטעון את הסוללה במלואה תוך לילה. ארבעת אורות הלד שבתחתית הפנסים הראשיים יחוו את מצב הסוללה בעת טעינה.

דגש רב ניתן באודי אי-טרון למקדם גרר נמוך. כחלק מהחתירה לכך- לראשונה במכונית סדרתית - הוחלפו מראות הצד בצמד מצלמות בעלות מבנה אוירודינמי המקרינות את התמונה למסכים בדלתות.

ואם הזכרנו מסכים, אז כצפוי, ובהתאם לאופנה הנוכחית, גם האי-טרון מרובה בהם. מסך 10.1" עליון ומסך 8.6" תחתון מצטרפים לוירטואל קוקפיט בלוח המחוונים וגם לצמד המחליפים את מראות הצד כאמור, מה שמביא את סך המסכים ברכב ללא פחות מחמישה - יותר מכל רכב סדרתי אחר. מערכת הזיהוי הקולי ברכב מתממשקת עם מערכת הזיהוי הקולי של אמזון - הלא היא אלקסה.

 

אסטון מרטין DBS סופרלג'רה

תמיד אמרתי ש-600 כ"ס זה של בנות. קחו DB11, דחפו למנוע ה-5.2 ליטר קילו קוקאין למחזור השמן, בנו כל פיסת מרכב אפשרית מסיבי פחמן, הרחיבו את הכתפיים, הגדילו את הגריל, וקיבלתם את ה-DBS סופרלג'רה - 750 כ"ס, 92 קג"מ, 3.2 שניות, 340 קמ"ש, וביצועים שיעקרו לכם את העיניים באותה מידה שהמראה יגרום לכם לדמוע. בקטע טוב, כן? רק, אם אפשר, באדום המקורי, ולא ב"כסוף קסנון" או "לבן אבן" המיותרים שנחשפו גם כן.

 

במוו סדרה 3

אתם לא באמת צריכים הקדמה, נכון? הדור השביעי של מי שהמציאה את המינוח "ספורט-סאלון" מבטיח להיות עוד יותר ספורט ועוד יותר סאלון. היא קלה יותר (עד 55 ק"ג פחות), בסיס הגלגלים ארוך יותר (4.1 ס"מ יותר, 285 בסך הכל), מפסקי הסרנים רחבים יותר, חלוקת המשקל מושלמת (50:50), מערכת ההיגוי חדה יותר, המרכב קשיח יותר ב-50%, בולמי הזעזועים משתמשים בטכנולוגיה חדשה (שני קפיצים ו"בולם קצה" הידראולי - דומה לזו של סיטרואן), לוח השעונים דיגיטלי לחלוטין, את הדלתות אפשר לפתוח עם הסמארטפון, הפנסים מקבלים תאורת לייזר, החלונות מקבלים זכוכית אקוסטית, מערכות הבטיחות והשליטה מגיעות כמעט בהרכב מלא מהסדרה 7 ו-5, יחד עם תצוגת ה-360 הדיגיטלית והשליטה באמצעות מחוות, אה, והפנסים הקדמיים "גונבים" את המגרעת של פיג'ו, והאחוריים את כל העיצוב (פחות או יותר) של לקסוס.

יחידות ההנעה גם יקבלו שורת שדרוגים, וכבר בשלב הראשון יהיו זמינים לא פחות משישה מנועי בנזין ודיזל - מ-150 כ"ס בגרסת הדיזל הבסיסית (318d) ועד 265 כ"ס בבנזין הבכירה (330i). בהמשך כמובן תצטרפנה גרסאות ה-M340i וכמובן ה-M3. העיצוב - הן החיצוני והן הפנימי - עדיין פושרים ולא מרגשים, ונראה אם רשימת השיפורים הטכניים הארוכה והמקיפה תהיה מספיקה כדי להמשיך לתת פייט לאאודי ומרצדס, ולקסוס, וקאדילק וולוו ואינפינטי, ואלפא, ויגואר ובונ'א יש ממש הרבה מכוניות מנהלים פרימיום בשוק.

 

וולוו V60 קרוס קאנטרי

ביורן מחפש רכב שיסיע אותו בנוחות בפקקי הבוקר למשרד בגטבורג וגם יאפשר לו לקחת את האשה, שני הילדים וכלב ההולאהונד שלהם לדיג סלמון באגם ונרן בסופ"ש. בדיוק בשביל ביורן, השיקה וולבו את גרסת הקרוס קאנטרי של ה-V60 החדשה.

הקרוס קאנטרי בעלת הנעה כפולה כמובן. היא גבוהה מה-V60 הרגילה ב-75 מ"מ, ומציעה מצב שטח בבורר מצבי הנהיגה ובקרת ירידה במדרון.

כצפוי בוולבו, הקרוס קאנטרי מצויידת במערכות בטיחות מלוא החופן, כגון מערכת לשמירה על מרכז הנתיב, בלימה אוטונומית עד ל-130 קמ"ש ובקרת שיוט אדפטיבית. עם זאת, מערכת המתריעה על תנועה חוצה לא נכללת באבזור הסטנדרטי.

בשלב זה, ה-V60 קרוס קאנטרי משווקת עם שני מנועים: בנזין T5 עם 250 כ״ס ו-35.6 קג״מ, ו-D4 דיזל עם 190 כ"ס ו-40.8 קג"מ. בשלב מאוחר יותר היא תוצע גם עם מערכת הייבריד פלאג אין. 

 

יונדאי I30N פאסטבק

נראה שיונדאי קיבלה תיאבון לאחר ההצלחה לה זכתה עם גרסת החמש דלתות, מכיוון שכעת היא בוחרת להרחיב את ליין דגמי ה-N שלה עם גרסה פרקטית יותר להאצ'בק החמה. יונדאי מציגים אותה בתור קופה חמש דלתות, הראשונה מסוגה בסגמנט.

מלבד נפח תא המטען שצמח מ-395 ליטר בגרסה הרגילה ל-450 בפאסטבק, אין הבדלים נוספים בינה לבין ה-N הרגילה. ועדיין, מדובר בהוט האצ' חמה ומוצלחת, עם ביצועים נאים של 6.1 שניות למאה בגרסה עם חבילת הביצועים, מהירות מרבית מוגבלת ל-250 קמ"ש. בתמונות מוצגת המכונית עם תיבת הילוכים ידנית, אבל בהמשך תגיע גם תיבת שמונה הילוכים כפולת מצמדים, ואז גם אנשים שלא באמת יודעים לנהוג יוכלו ליהנות ממנה.

 

מרצדס A קלאס - סדאן ו-A35

אחרי שכבר חשפה את ה-A האצ'בק, ואפילו הזמינה אותנו לנהוג עליה בקרואטיה, מרצדס הציגה את גרסת הסדאן, שהיא חד משמעית לא CLA. כי נכון, יש לה ארבע דלתות ותא מטען נפרד, אבל מרצדס מתעקשת שה-CLA היא מכונית קופה. נקודה. בכל מקרה, ה-A קלאס סדאן היא, ובכן, A קלאס עם 4 דלתות ותא מטען נפרד, שזה באופן מפתיע בדיוק כמו ה-CLA, אבל היי, מי אנחנו להתווכח.

ה-A35, מאידך, היא כנראה הגרסה הכי חשובה בהיסטוריה של ה-A קלאס. אפילו יותר מהגרסה ההיא של הדור הראשון שהבהירה לכולנו על חשיבותם על איילים. שתי הבעיות הכי גדולות של מרצדס A קלאס היו, עד עכשיו לפחות, אאודי S3 ובמוו 140. או במילים אחרות, היעדר גרסה "חמימה" שתעמוד בין ה-A250 ה'חביבה-אך-לא-מספיק-מעניינת' לבין ה-A45 ה'אתה-לא-באמת-יכול-להביא-אותה-להורים'. כלומר חזקה מספיק כדי להפליק לכל משפחתית ספורטיבית רגילה, אבל לא קיצונית מדי, ויקרה מדי. וה-A35 נותנת פתרון מכוון לייזר לשתי הבעיות האלה בדיוק.

על אגף הביצועים אמונים מנוע 2.0 חדש עם 306 כוחות סוס ותיבה רובוטית בת שבעה הילוכים המאפשרים למרצדס הקטנה להגיע למאה קמ"ש תוך 4.7 שניות בלבד. ההנעה הינה כפולה ומסוגלת להעביר את הכוח לגלגלים הקדמיים בלבד או לכולם בחלוקה שווה. עוד שיפורים הם בלמים מוגדלים, מערכת ניהול תרמי למנוע (אמ... כמו אנטיפריז? המערכת), מצבי נהיגה ולמי שמבקר תדיר במסלול מוצעת אופציה למקליט מידע, לטובת מדידת זמני הקפות ומדדי הרכב.

 

מרצדס B קלאס

למרות שמרצדס הייתה אחת האחראיות הבולטות לאופנת הקרוסאוברים-בכל-קטגוריה-אפשרית, היא לא זונחת את תצורת המרכב השימושית המקורית - המיניוואן. לתערוכת פריז מרצדס מגיעה לא רק עם ה-GLE וה-EQC החדשים, שהם.. כן... ג'יפונים, אלא גם עם דור חדש ושלישי במספר ל-B קלאס.

הדור החדש ממשיך עם העיצוב החיצוני הלא יומרני, שמגיע בקונטרסט מוחלט לעיצוב הפנים המשגע שמגיע ישירות מה-A החדשה והוא לטעמם של לא מעט אנשים, כולל אותי, תא הנוסעים הטוב ביותר בקטגוריה ופער לא קטן.

ה-B קלאס החדשה ממשיכה את המרדף אחרי "שימושיות ללא פשרות" ומציעה שלדה עם בסיס גלגלים באורך 273 ס"מ - 3 ס"מ מזה של סקודה אוקטביה שנחשבת לאחת המשפחתיות המרווחות ביותר - עליה יושב תא נוסעים רבוע עם גג ומושבים גבוהים, שפע של מרווח לחמישה נוסעים ותא מטען עצום בנפח שנע בין 405 ל-705 ליטר בהתאם למיקום המושב האחורי שנע על מסילות.

אבל ה-B קלאס לא מסתפקת בלהיות סתם קופסה יפה ומרווחת - היא מציעה גם שפע פריטים וטכנולוגיות לשיפור איכות החיים, כמו למשל תוכנית ENERGIZING (אלוהים יודע למה הם כותבים את השם באותיות גדולות) שבנסיעות ארוכות תשנה לכם את תנוחת הישיבה מדי פעם כדי למנוע כאבי גב. השינויים כמובן קטנטנים ולא פתאום ידביקו אתכם להגה או ירחיקו אתכם עד שלא תגיעו לדוושות. אני מקווה. כמובן שה-B מקבלת גם את מערכת ההפעלה MBUX שהושקה עם ה-A קלאס, שתוכל לנהל אתכם שיחות בשלל שפות (עברית לא ביניהן) ולהגיב לפקודות בשפה חופשית כמו "קר לי" או "איפה יש פיצה באיזור".

היצע המנועים יכלול מנועי בנזין עם הספקים של 136 ו-163 כ"ס ומנועי דיזל עם 116, 150 ו-190 כ"ס כאשר זה האחרון הוא מנוע שני ליטר חדש לחלוטין. שני מנועי הדיזל הבכירים גם יקבלו תיבת הילוכים כפולת מצמדים עם שמונה הילוכים, ותוצע גם חבילת AMG עם מתלים קשיחים יותר ופגושים אגרסיביים יותר, לאלו מכם שעדיין לא איבדו לחלוטין את שמחת החיים.

 

מרצדס AMG GT 4 דלתות

אוקיי, בשביל התרגיל הבא אני אצטרך את מלוא כישורי הדימיון שלכם. דמיינו מכונית מנהלים יוקרתית גדולה, כמעט הכי גדולה למעשה, עם מנוע חזק, הכי חזק, הנעה כפולה, ומיליון טונות אבזור יוקרה מהמדף העליון. איך תקראו למכונית כזו? ובכן, אם אתם מרצדס, אתם תקראו לה "גרסת ה-4 דלתות למכונית ספורט דו מושבית עם הנעה אחורית" כמובן. אלא מה, איזו עוד אופציה יש?

ה-GT הארבע מושבים מבוססת - הגם שבאופן רופף למדי - על ה-E קלאס, אלא שהיא רחבה, ארוכה ונמוכה יותר, ומעוצבת הרבה יותר. אז היא בעצם CLS, אלא שבניגוד ל-CLS, יש לה גם תא נוסעים שונה מזה של ה-E וגם מדובר כאן במכונית ייחודית לחטיבת AMG, כלומר לא תוכלו, לפחות עכשיו, לקנות גרסת 200d שלה.

את ה-GT תוכלו לקבל בשני טעמים - GT53 עם 585 כ"ס ו-82 קג"מ, ו-GT63s עם 639 כ"ס ו-92 קג"מ (כן, בדיוק כמו ב-DBS). בשניהם הכוח מגיע ממנוע ה-4.0 ליטר כפול המגדשים והכוח עובר כאמור לכל ארבעת הגלגלים.

מטרתה של ה-GT מרובעת הדלתות היא במידה מסוימת להתחרות בפורשה פנמרה, מזראטי קוואטרופורטה ואסטון מרטין ראפיד, משימה איתה ה-S קלאס כנראה לא עומדת בגבורה יתרה בגלל המוניטין ה...איך לומר את זה... קצת גריאטרי שלה. ואם כבר עשינו מכונית ארבע דלתות שימושית, ניתן לה גם תא מטען בנפח של... 395 ליטר, שזה בערך 20 יותר מזה של ה-A קלאס החדשה. אז ככה נראית מחלקת מו"פ עם יותר מדי תקציב?

 

ניסאן אלטימה

הדור השישי של ניסאן אלטימה עושה מאמצים כבירים כדי לנסות ולהפיח חיים חדשים בקטגוריית מכוניות המנהלים הגוססת עם כמה חידושים מאוד מעניינים. העיקרי שבהם הוא מנוע 2.0 ליטר מוגדש טורבו עם יחס דחיסה משתנה, כן, שמעתם (קראתם) נכון. יחס, דחיסה, משתנה. המנוע, שהושק לא מכבר באינפיניטי QX50 החדש עושה שימוש במערכת שמסוגלת לשנות את אורך מהלך הבוכנות בתוך הצילינדרים ובכך לשנות את יחס הדחיסה בזמן אמת מ-8:1 (המקובל במנועי טורבו) לטובת ביצועים ועד 14:1 (בדומה למנועי סקייאקטיב של מאזדה) לטובת חסכון בדלק. בשיא, המנוע מסוגל להפיק 248 כ"ס ו-39 קג"מ שיעברו דרך תיבת הילוכים רציפה אל - שוב, לראשונה באלטימה - למערכת הנעה כפולה שיכולה להעביר את כל הכוח לגלגלים הקדמיים או לחלק אותו שווה בשווה בין הסרנים. גם המנוע ה"רגיל" של האלטימה חדש - 2.5 ליטר אטמוספרי שמפיק 188 כ"ס ו-25 קג"מ.

האלטימה החדשה מקבלת גם מערך בטיחות מקיף, שיכלול מעתה גם בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור, ממדים גדולים יותר - 2.5 ס"מ ארוכה יותר, 2.3 ס"מ רחבה יותר, בסיס גלגלים ארוך יותר ב-4.8 ס"מ ו-2.8 ס"מ נמוכה יותר. גם העיצוב חדש, ועכשיו גם החייזרים שיפלשו לכדור הארץ יוכלו לראות את ה-V הכסוף הענק ו"יבינו מייד שמדובר בניסאן". ואתם חשבתם שהגריל של לקסוס מוגזם.

 

סיאט טאראקו

סיאט גם רוצה חתיכה מעוגת הקרוסאוברים הגדולים, ומציגה את הטאראקו (Tarraco). הטאראקו, הנקרא על שמה של העיר טארגונה בספרד, יושב על פלטורמת ה-MQB בגרסתה הארוכה ביותר. הפלטפורמה הנקראת MQB A2 נמתחת לאורך של 4.73 מטר והיא ארוכה בכארבעה סנטימטרים ביחס למתחרים מבית, הטיגואן והקודיאק.

הטאראקו יוצע בגרסאות חמישה ושבעה מושבים ויציג עיצוב דשבורד חדש עם מסך צף ולוח מחוונים דיגיטלי. היצע המנועים יכלול שני מנועי טורבו בנזין בנפח 1.5 ו-2.0 ליטר ומנוע דיזל בנפח 2.0 ליטר המוצע בשני הספקים והם ישודכו, כמיטב המוסרת, לתיבות רובוטיות כפולות מצמדים בעוד הגרסאות החלשות יותר יוצעו גם עם תיבות ידניות. הטאראקו יהיה הדגם הראשון של סיאט להציע לשוחרי איכות הסביבה אופציית פלאג-אין הייבריד, ולחובבי הביצועים אפשר לספר שגרסת FR נמצאת לא רחוק בעתיד.

 

סקודה קארוק ספורטליין וסקאוט

לתערוכת פריז החליטה סקודה לשלוח שתי גרסאות מעוצבות וחדשות לקארוק המוכר. גרסת ספורטליין המיועדת לאלו מכם החושקים בלוק ספורטיבי וגרסת סקאוט למי שמחפש את המראה הקשוח יותר. גרסת הסקאוט מגיעה עם הנעה כפולה וגלגלי 18 אינצ' כסטנדרט בעוד גלגלי 19 אינצ' בעיצוב ייחודי לגרסה זו מוצעים כאופציה בתשלום. בנוסף, בגרסת הסקאוט ניתן למצוא מעטפת פלסטיק קשיח להגנה על הפגושים ואזורים רגישים, לוח מחוונים וירטואלי ושילוב של צבעי חום ושחור לדיפון הפנים.

הספורטליין לעומתו מתהדר בחצאיות ספורטיביות, גריל קדמי וכיסויי מראות בשחור מט, מושבים ספורטיביים ותומכים יותר מהרגיל ודוושת מפלדת אל חלד. מבחינת הנעה, הסקאוט מסתפק באופציית בנזין אוטומטית אחת עם מנוע ה-1.5 TSI או לחלופין שתי אופציות דיזל בנפח 2.0 ליטר, כאשר החלשה (110 כ"ס) מציעה גם אופציה ידנית ואילו החזקה (140 כ"ס) מגיעה עם גיר אוטומטי בלבד. לעומתו, הספורטליין מוצע עם ארבעה מנועים, 1.5 ליטר טורבו בנזין הזהה למצוי בסקאוט, 2.0 ליטר טורבו בנזין חדש עם 190 כ"ס, ו-2.0 ליטר דיזל בשני הספקים (148 ו-187 כ"ס) , כאשר הנעה כפולה מוצעת רק בדגמים החזקים.

 

סקודה קודיאק RS

תודו, נכון שתמיד רציתם להקיף את הנובוגרינג בפחות מ-10 דקות, אבל זה הרגיש לכם מטופש אם אין עוד שישה חברים שיהיו איתכם? בדיוק בשבילכם הוציאה סקודה את הקודיאק RS. סקודה לקחו את הקודיאק הרגיל והוסיפו לו בקרת שלדה דינאמית עם לא פחות משישה מצבי נהיגה שונים, המכוונים את המתלים ויחידת ההנעה לפי המצב הנבחר. בקודיאק RS ניתן למצוא גם מערכת היגוי פרוגרסיבית המתאימה עצמה לתנאי הנהיגה. היגוי קל ורגוע בנהיגה מנהלתית או כבד ומדויק בנהיגה ספורטיבית. הקודיאק הזריז מגיע רק בתצורת הינע אחת, מנוע 2.0 דיזל כפול טורבו עם 237 כ"ס ו-51 קג"מ כאשר תיבת הילוכים כפולת מצמד בת שבע הילוכים אחראית על העברת הכוח לכל ארבעת הגלגלים.

הקודיאק הספורטיבי קיבל גם עזרים ויזואליים היוצרים את הבידול הדרוש בינו לבין הקודיאק הרגיל. מבחוץ, ניתן למצוא תוספות כמו גריל מושחר, חצאיות וגלגלי 20 אינץ'. בתוך תא הנוסעים הוספו תפרים אדומים במראה ספורטיבי על ההגה הקטום, מושבי הספורט, משענות היד וידית ההילוכים. סקודה לקחו את הרעיון של חווית נהיגה ספורטיבית ברצינות והתקינו מערכת להעצמת הסאונד של המנוע (מהרמקולים) כדי שהקודיאק החדש לא רק יראה ספורטיבי, אלא גם ישמע בהתאם. לפחות לכם ולששת החברים שלכם.

 

קאדילק XT4

קאדילק נמצאת בתנופה, ומציגה את הקרוסאובר הקטן ביותר שלה, הXT4-. את העיצוב הוא חולק עם אחיו הגדול, ה-XT5, עם פנסי הלד המוכרים בצורת L, גריל שחור ובולט, גלגלי 18 אינץ' כסטנדרט ועם אופציה להגדילם ל-20 אינץ'. על אלו מתווספות בליטה במכסה המנוע ופלסטיקה שחורה בתחתית המרכב לטובת הופעה קרבית יותר. הפנים מציע שילוב של חומרים איכותיים ואפשרויות התאמה מרובות, ומציג מספר חידושים בקאדילק כמו הגה בעיצוב חדש וממשק חוגה לשליטה במערכות הרכב.

יחידת ההינע היחידה נכון לעכשיו מורכבת ממנוע 2.0 ליטר טורבו ותיבת תשעה הילוכים, שמעבירים 237 כ"ס לכביש דרך הנעה קדמית או כפולה. ל-XT4 מתלים אדפטיביים לטובת נסיעה דינאמית ונשלטת יותר ומערכת בלימה אלקטרו הידרואלית (brake by wire) במקום המערכת המסורתית.

 

קיה פרו סיד

בניגוד לשני הדורות הקודמים, בהם הפרו סיד הייתה גרסת שלוש דלתות סקסית של הסיד הרגילה, הפעם קיה החליטו ללכת על כיוון אחר, ולתת את הכינוי הזה לגרסה שהיא, למרות כל המילים המאוד צבעוניות של מחלקת השיווק של קיה, גרסת הסטיישן של הסיד. אבל לסיד כבר יש גרסת סטיישן, וגם לה יש שם לא לגמרי לא הולם - ספורטסוואגון. זוכרים את העניין עם מחלקות הפיתוח הממומנות יתר על המידה? אז כנראה שככה.

אבל היי, יש לה תא מטען ממש גדול - 625 ליטר, בעוד שנפחו של זה של ה"סטיישן האמיתית" הוא 625 ליטר בסך הכ... מה?!

 

קיה סיד GT

על ה-i30N של יונדאי כולם כבר שמעו, במיוחד על הביקורות החמות שהיא קטפה מעיתונאים בכל העולם. אבל מה שלא כולם זוכרים, שהמשפחתית החמה המקורית של הקונצרן בכלל ענדה סמל של קיה. ולא, אני לא מדבר על "המכונית ההגיונית" של טופ גיר, אלא על הפרו סיד GT, שלא הייתה אלא גרסת שלוש דלתות של הסיד הרגילה (ובואו ננסה לשכוח מעצם קיומה של הוולוסטר, רק הפעם).

הדור השלישי של הסיד, איבד את הגרש, וגם את הפרו סיד (לפחות במתכונת שהכרנו אותה עד עכשיו, פירוט ממש פה למטה), אז התפקיד להוות את הגרסה הספורטיבית נופל הפעם על גרסת חמש הדלתות של הסיד הרגילה.

מסתמן שהסיד GT תהיה האחות הרגועה מבין השתיים - היא עושה שימוש ב-1.6 ליטר טורבו שמפיק 204 כ"ס ו-27 קג"מ - 70 כ"ס וכמעט 10 קג"מ פחות ממנוע שני הליטר ב-i30N עם חבילת ה"יותר מהר" - והיא גם תהיה היחידה מבין השתיים שתוצע עם תיבה כפולת מצמדים לצד ידנית עם שישה הילוכים, שהיא היחידה המוצעת ב-i30.

בהתחשב בהיות הסיד GT הגרסה החמה של הסיד, קצת מוזר שקיה לא טרחה לציין זמני תאוצה או מהירות מרבית, אבל אפשר להעריך שאלו יהיו בסביבות ה-7 וקצת שניות, ו-200 וקצת קמ"ש.

 

קיה K900

לאחר השקתה בתערוכת ניו יורק מוקדם יותר השנה, קיה מציגה גם ביבשת הישנה את הדור השני של דגם היוקרה שלה - Kia K900.

בניגוד לדור הראשון שעוצב כמשפחתית גדולה, הדור השני מכוון ישירות לסגמנט היוקרה. היא ארוכה ורחבה מהדגם היוצא (512 ס"מ ו-192 ס"מ בהתאמה) ובמבט בוחן ניתן לראות כי מעצביו שאבו השראה ממרצדס S קלאס ובמוו סדרה 7.

בתא הנוסעים, ה-K900 מאובזרת במסך 12.3 אינצ' בהתאם לצו האופנה, מושבים קדמיים ואחוריים חשמליים ומאווררים, מערכת הרמן קארדון עם 17 רמקולים ועוד ועוד.

מבחינת אביזרי בטיחות, ל-K900 יש (בין היתר) בקרת שיוט אדפטיבית מבוססת GPS, ניטור שטחים מתים ב-360 מעלות, בלימה אוטונומית המזהה גם רוכבי אופניים ותנועה בנתיב הנגדי, והתראה מפני פתיחת דלתות בעצירה במידה וקיימת סכנה מפני תנועה חולפת. קיה K900 חולקת בסיס משותף עם יונדאי ג'נסיס של חברת האם.

 

 

קונפסטים:

DS E-Tense קונספט

את ההודעה לעיתונות על ה-E-Tense קונספט פותחת DS בבקשה "לעצום את העיניים ולדמיין איך יראה רכב החלומות בשנת 2035". רמיזה לכך שמדובר יותר מכך דבר אחר על קריצה לעבר עתיד רחוק שלא בהכרח יתממש. המכונית עצמה מציגה עיצוב א-סימטרי עם שני מושבים שממוקמים באלכסון אחד ביחס לשני, כאשר אחד מהם משמש לנהיגת מסלול והשני לנסיעה אוטונומית מלאה.

האלמנט העיצובי הבולט ביותר של ה-E-Tense הוא "רעלת אור" שמחליפה את הפנסים הקדמיים והאחוריים ויכולה לשנות את תפוקת האור הכוללת לקדמת ואחורי הרכב בהתאם לצורך של הנהג.

ההנעה היא כמובן חשמלית, והיות שמדובר בקונספט, אין לנו שום בעיה עם נתוני הספק מופרכים למדי של 540 כ"ס במצב "רגיל" ועד 1360 כ"ס במצב מסלול. כנראה ש-DS צופה שבעתיד כדור הארץ יסבול ממחסור חמור בזכוכית, שכן רק המושב האוטונומי זוכה בחופה, בעוד הנהג צריך לשבת חשוף למזג האוויר. אבל היי, לפחות תקבלו גם קסדת פאוור ריינג'ר ממש ממש מגניבה!

 

סמארט forease

לציון עשרים שנות השתתפות בתערוכת פריז, מציגה סמארט את ה-forease קונספט. ה-forease קונספט אמורה להמחיש את הפירוש של חברת סמארט לרעיון הנהיגה העירונית ולהוות מחווה לדגמי קונספט של סמארט מהעבר, הקרוסבלייד והפורספיד החולקות מבנה דומה. סמארט לקחו את הפורטו EQ קבריולט, הסירו את הגג, קיצרו את השמשה הקדמית והפכו את הסמארט הקטנה לדמויית רודסטר אוורירית. ה-forease מסמלת גם את העתיד החשמלי של סמארט, שמבטיחה עד 2020 מקווה להשלים את המעבר להיצע חשמלי בלבד מחוץ לארה"ב, קנדה ונורווגיה, בהם כבר השלימה את מהפכת החישמול.

 

סקודה ויז'ן RS

רכב התצוגה החדש של סקודה אמנם הוצג תחת השם ויז'ן, אולם מדובר למעשה בקדימון לראפיד הבאה. הראפיד הבאה עתידה לעלות כיתה ולהתחרות בין השאר באחיותה לקונצרן, הגולף והלאון. גרסת ה-RS של הויז'ן מהווה קדימון לדגמי ה-RS העתידיים של סקודה, כאשר חלק מהדגמים עתידים להציע אופציה היברידית נטענת. בניגוד לעיצובייה השמרניים בעבר, הפעם בחרה סקודה בעיצוב ספורטיבי במיוחד הכולל פנסים משולשים ומחודדים, גריל מואר ובולט, חצאיות קרביות ושימוש נרחב בסיבי פחמן בחלקי מרכב שונים (גריל, ספויילר, ספליטר קדמי ועוד). העיצוב החדש אינו מתנתק לחלוטין מהראפיד הקיימת ומשמר את הדלת החמישית המושחרת המוכרת מהראפיד ספייסבק הנוכחית.

בחרטום הויז'ן RS נמצא מנוע ה-1.5 TSI של קונצרן פולקסווגן, אשר אליו שודך מנוע חשמלי הניזון מסוללה בקיבולת 13 קילו-וואט. ההספק המשולב של שני המנועים עומד על 242 כ"ס מכובדים, אשר עוברים לגלגלים הקדמיים בעזרת תיבה כפולת מצמד בעלת שישה הילוכים. הללו מאפשרים לויז'ן להאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש ב-7.1 שניות ועד למהירות מרבית של 208 קמ"ש.

 

פיג'ו E לג'נד קונספט

קחו פיג'ו 504, שימו אותה בהקפאה עמוקה, ותעירו אותה במאה ה-21. המכונית שתקבלו תהיה ככל הנראה לא מאוד רחוקה מהקונספט הזה שפיג'ו מציגה בתערוכה. העיצוב הוא הומאז' ברור ל-504 קופה, עליה התבססה פיג'ו, עם שני זוגות פנסים מלפנים, קורות חלונות דקיקים א-לה שנות ה-70 ופיסת הפלסטיק השחורה האיקונית בתחתית קורה C.

פיג'ו מספרת כמובן על ההנעה החשמלית ומצבי הנהיגה האוטונומיים של ה-E לג'נד, אבל החלק המסקרן ביותר במכונית הזו הוא אחר לגמרי - הריאליות שלה. פיג'ו אמנם לא מציינת שום כוונה להביא את הרכב לייצור, אבל היא מפזרת יותר מרמז אחד לכך שהדבר אפשרי לחלוטין, בעתיד הלא כל כך רחוק.

כך למשל מפורסמים בגלוי הממדים של המכונית - ממדים של מכונית משפחתית סטנדרטית לחלוטין, מערכת המולטימדיה (שמוצגת בצורה עתידנית כמובן) "מופעלת" על-ידי מערכת הפעלה חדשה שתגיע לדגמי ייצור של פיג'ו בשנתיים הקרובות, היא מציינת שחיפויי העץ וריפודי הקטיפה דומים מאוד לאלו הנמצאים בגרסאות ה-GT של ה-3008 וה-5008, ואפילו את העובדה שמידות הצמיגים הן מידות של צמיגי מישלין סדרתיים.

האם יכול להיות שפיג'ו מנסה למדוד את תגובות הקהל לקונספט ובעצם מתכננת לחזור לשוק המשפחתיות והקופה עם מכונית סדאן, ואולי גרסת הייצור של ה-E לג'נד הזו אפילו תהיה הקלף איתו תממש פיג'ו את החזרה שלה לצפון אמריקה, עליה היא מדברת כבר לא מעט זמן. מהלך הגיוני ואפילו פואטי, שכן מחד האמריקאים לא מצליחים להתמודד עם מכוניות בלי תא מטען נפרד, וגם היות שה-504 המקורית הייתה במידה מסוימת המכונית האחרונה של פיג'ו שנמכרה בארצות הברית בכמויות נאות.

 

יש לכם מה להוסיף? כועסים עלינו שלא הכנסנו לרשימה רכב שאהבתם? הצטרפו לדיון בפורום.