תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

אקומושן 6 - העתיד, עכשיו

כנס אקומושן השישי התקיים אתמול בנמל תל אביב, והצליח לשבור את כל השיאים וגם את המוח שלי

  • 24-05-2018
  • מאת: פבל צ'רניצקי | צילום: יצרנים, אסף בר-שי, אסף קליגר, פבל צ'רניצקי

"לפני שש שנים, נפגשו כמה אנשים - חלקם מקימי חברות, חלקם בעלי חזון - על חוף הים כשהם לבושים בג'ינס וכפכפים. לכל אחד מהם החזיק לפחות כוס בירה אחת. כך נולד אקומושן." היום, 2018, נפגשו כ-3000 איש, בהם נציגים של מעל 200 חברות ישראליות ובינלאומיות בנמל תל אביב, כשהם לבושים חליפות, מציגים חברות בשלות ומדברים על סכומים של מיליוני דולרים.

העובדה שישראל היא אומת סטארט-אפים היא כנראה לא חדשות בשביל אף אחד שקורא את המילים האלה, אבל ה"וואו" (שלא לומר WTF) שעבר לי בראש בווליום מאוד גבוה כשנכנסתי לאולם המרכזי של הכנס הצליח להפתיע אפילו אותי. כדי שתבינו כמה הרושם גדול, אני צריך לקחת אתכם שנתיים אחורה, לפעם האחרונה בה השתתפתי בכנס. סיאט הודיעה על פתיחת מרכז מו"פ בישראל, כולם התרגשו מאוד, היו כמה פאנלים ובחוץ (הכנס התקיים אז ב"הבימה") היו כ-20-25 סטארטאפים חביבים, חלקם עם מוצרים שממש אוטוטו, ממש עוד מעט, יהיו כמעט מוכנים לייצור, ובעתיד יחשפו משקיעים וישתלבו בתעשיה. הסיור סביב הסטארטאפים ערך קצת פחות משעה, והביתה.

חזרה שנתיים קדימה, לאתמול. הכניסה לאולם הראשי מכה אותי ישר בפרצוף עם האנגר ענקי שמלא עד להתפקע בבני אדם ומציגים, מחולקים לקטגוריות, חלקם כבר עובדים ממש היום עם יצרניות רכב וחברות Tier 1"" שהן הספקיות הראשיות של מערכות ליצרניות הרכב.

240. תעצרו שניה ותחשבו על המספר הזה. 240 חברות שונות הציגו, השתתפו, הגיעו להשקיע, או לקחו חלק כלשהו בכנס אקומושן השנה, 240 חברות שאפילו שאני "תופס מעצמי" חנון-על ושוחה טוב מאוד בתחום האוטו-טק והמערכות האוטונומיות, את ה"קטע" של חלקן (או Magic Sauce כמו שהייטקיסטים אוהבים לקרוא לזה) אפילו אני לא הצלחתי לפצח. לא פחות מ-7 שעות הלכתי והלכתי ברחבי מתחם הכנס, ולא הצלחתי לכסות אפילו רבע. וזו הטענה העיקרית שלי כלפי ארגון הכנס, אמנם המציגים השונים והביתנים שלהם הועמדו לפי הקטגוריות הרלוונטיות, כדי לתת למשתתפים בכנס (ולעשרות המשקיעים שמגיעים אליו, ולסתם חנוני-על כמו הח"מ) מספיק זמן לדבר עם כל החברות הרלוונטיות, דרושים לפחות יומיים, אם לא שלושה.

 

אבל את חלק מהחברות כן הצלחתי להבין, ואלא כמה מאלה שהיו מהיותר מעניינות בכנס. למרות שאני בטוח שפספסתי לפחות חברה אחת או שתיים שישנו את העולם ואני בטח נורא אצטער שלא יצא לי להכיר אותן כשהן היו "סטארט-אפ קטן".

 

Adasky

רובנו מבינים, לפחות בערך, איך עובדות מערכות בטיחות אקטיביות - על בסיס רדארים ומצלמות. חברת Adasky מכניסה לתוך המתכון הזה משהו נוסף, טכנולוגיה שבתכלס זמינה כבר המון שנים, ואפילו שומשה כבר במכוניות יוקרה על מנת לאפשר להן לראות בלילה. מצלמה טרמית. המצלמה של Adasky קטנה מאוד, לא הרבה יותר גדולה ממצלמה רגילה, והיא משתמשת בטכנולוגיית צילום אינפרה-אדום כדי להצליח לראות מכשולים בתנאי מזג אוויר ותאורה קשים (בעיקר ערפל כבד וסינוור). שכבת התוכנה (גם היא מפיתוח עצמי) מתחברת למערכת ו"מודיעה" לרכב היכן נמצאים המכשולים.

הטוב: שכבת הגנה נוספת למצלמות והרדארים הקיימים, עלות נמוכה ומידות שמאפשרות להטמיע אותה במכוניות בלי שינויים בעיצוב.
הרע: הפתרונות הקיימים, בעיקר רדאר ולאידר, מספקות פתרון דומה.
המכוער: איך שאתם נראים במצלמה הזו.

 

AutoTalks

הבסיס למערכת יחסים טובה הוא תקשורת, ובאופן לא מפתיע בכלל, זה גם הבסיס לתחבורה אוטונומית בהיקף גדול. תארו לעצמכם שאתם עורכים ניסוי לרכב אוטונומי בעיר הבירה, עם סיקור, צוות חדשות, וכל החבילה. פתאום הרכב עובר באדום. או אפילו גרוע יותר, תארו לעצמכם ילד שקופץ לכביש מבעד לשורת מכוניות חונות 30 ס"מ לפני הרכב שלכם. התוצאה, כמו שאתם בטח יכולים לתאר לעצמכם, לא נעימה לאף אחד מהצדדים. אבל תארו לעצמכם את אותה סיטואציה, רק שהרכב שלכם כבר יודע איפה הילד נמצא כי הילד "אמר" לו, וכי שלושה רכבים שעברו שם לפניכם זיהו את הילד הולך על המדרכה לכיוון הכביש. המערכת של AutoTalks, שנקראת בז'רגון המקצועי V2X (או Vehicle to other) מאפשרת בדיוק את זה. "שיח" בין מכוניות לבין למעשה כל דבר אחד בו יותקן השבב שלה. רמזורים (שיודיעו לרכב באיזו מהירות להתקדם כדי לעבור בירוק), רכבים אחרים (שיעשו בדיוק אותו דבר כדי לאפשר צמתים נטולי רמזורים) ילדים (שאת השבב ניתן "לזרוק" בתוך התיק שלהם) ובעצם כל דבר אחר שאתם יכולים להעלות בדעתכם.

הטוב: המערכת עובדת, מוכנה וזולה לייצור, צורכת מעט אנרגיה ולא דורשת שום כח עיבוד נוסף.
הרע: השוק רווי מתחרים ובגלל שהפרוטוקולים הם פתוחים, קשה יהיה להציג טכנולוגיה ייחודית.
המכוער: הרכב האוטונומי שלך שעובר ברמזור אדום כשמצלמים אותו למהדורת חדשות.

 

Enigmatos

אבטחת סייבר. אין היום משפט בתחום הטכנולוגיה שהמונח הזה לא משתרבב אליו. ועל אחת כמה וכמה בתחום שכולו קופסאות מתכת של טון וחצי שיכולות להרוג אותך ממש, ממש בקלות בהינתן הפקודה "שבור שמאלה" ממחשב מרוחק כשאתה על כביש החוף ב-130 קמ"ש. תחום ההגנה, באופן לא מפתיע, הוא גם אחד התחום החמים ביותר אצל יצרניות הרכב כיום. אף יצרנית לא רוצה להיתפס עם המכנסיים למטה כשאיזה יוטיובר בן 15 מפרסם סרטון על איך הוא פורץ לאוטו של אבא שלו עם לפטופ. לכן, גם הפתרונות מגוונים, החל משכבות על גבי שכבות של הצפנה, שינוי ה"קודים" כל כמה שניות, וכלה בניתוק מוחלט של מחשבי הרכב ששולטים על התנועה לבין מערכות המולטימדיה שמחוברות לאינטרנט. Enigmatos החליטה לעשות משהו שונה, ולטעמי הרבה יותר מעניין והגיוני. הם מתקינים את המערכת שלהם ברכב לאחר שזה יצא מהמפעל (בוצעה הדגמה על סוזוקי סוויפט) והמערכת יוצרת "פורפיל" של הרכב. לכל הודעה, פקודה, מחשב, ואפילו "כל הרכב" שקיים במערכות השונות יש חתימה מסוימת, ואת החתימה הזו המערכת רושמת ואוגרת, ויוצרת מעין "טביעת אצבע" של כל מערכת ברכב. מאותו רגע, כל הודעה שהמערכת מזהה מושוות לחתימה ה"מורשית" של הרכב, ובמידה ויש אי התאמה היא מפעילה תגובה כפי שהוגדרה, לפי חומרת ההודעה. החל מרישום לבדיקה, דרך התרעה וכלה וביירוט הפקודה. כך למשל אם הפנסים "מקבלים" התרעה להידלק, המערכת תקפיץ התרעה אבל אם ההגה יקבל פקודה לשבור שמאלה עד הסוף, המערכת תבדוק אם הפקודה "הגיונית" (ע"י התנהגות שאר המערכות) ואפילו תבלום את הפקודה לחלוטין.

הטוב: מבטל את הצורך בהצפנה וניתוק המערכות השונות אחת מהשניה
הרע: פוטנציאל לא מבוטל של התראות שווא (כמו קורא טביעת אצבע שלא מזהה את האצבע)
המכוער: 2,062 התראות על הבוקר על זה שהפנסים של האוטו שלכם הבהבו כל הלילה כי הילד &%@ מהבית ליד החליט שזה מצחיק

 

Innoviz

מכל החברות שהציגו בכנס, Innoviz היא אולי הכי מדוברת, כי הטכנולוגיה שהיא פיתחה היא - כך לפי לא מעט אנשים מתחום הרכב האוטונומי - אבן יסוד להצלחת המערכות. המערכת נקראת Lidar, קיצור של Laser Radar, וזה עושה בדיוק מה שאתה חושבים. יורה קרני לייזר ב-360 מעלות, רושם כמה זמן לקח להן לחזור ומהמידע הזה מרכיב תמונה. היתרון הכי גדול של ליידר על פני רדאר הוא רזולוציה גבוהה הרבה יותר וכתוצאה מכך תמונה הרבה יותר ברורה של הסביבה ויכולת למקם את הרכב בתוך העולם בטווח של ס"מ בודדים. החסרונות הם מחיר גבוה (עד 70 אלף דולר ליחידה), קצב רענון נמוך וכדור עצום שיושב לכם על הגג של האוטו ודי מחרב את העיצוב שלו. מה ש-Innoviz עשו היה לקחת את טכנולוגיית הליידר, להבין קודם כל שלא באמת צריכים תמונת 360 מעלות, להקטין אותו, להפוך אותו ל-Solid State - כלומר עם אפס חלקים נעים - ולהגדיל את האמינות שלו, ולהוזיל אותו. מאוד. בכנס השנה הציגה Innoviz מוצר פעיל, שלא יותר גדול מנרתיק משקפיים, עולה אלפי דולרים בודדים, וגם סיפרו על דור חדש שיוצג בקרוב מאוד שיהיה קטן וזול אפילו יותר, ברמת מחיר של כמה מאות דולרים. כדי להוכיח שהחבר'ה האלה לא מדברים באוויר, מאז שהחברה הוקמה לפני שנתיים(!!) בלבד, היא כבר הספיקה לגייס מעל 93 מיליון דולר וחתמה לאחרונה על חוזה אספקה ללא פחות מאשר במוו. מרשים.

הטוב: מערכת זולה, אמינה, ויעילה, שמביאה את המכונית האוטונומית קרוב מאי פעם.
הרע: כשמצלמה עולה דולר באיביי, "כמה מאות" זה עדיין הרבה מאוד.
המכוער: ליידר מסורתי על הגג של האוטו שלכם.

 

Inpris

עד שמכוניות אוטונומיות ישתלטו לנו על הכבישים ונוכל לעשות דברים הרבה יותר מעניינים מאשר לבהות במדבקות של אבא פגום ומאמאזון בדרך לעבודה, אנחנו עדיין צריכים לנהוג. וכשאנחנו נוהגים, אנחנו עדיין רוצים לשמוע מוזיקה, לענות לטלפונים, ונווט למקומות. ותוך כדי שאנחנו עושים את כל אלה, אנחנו גם ממש לא רוצים לסיים עם הרכב שלנו בתוך אותן מדבקות של אבא פגום ומאמאזון. הפתרון של Inpris, על פניו, הגיוני ופשוט - שליטה במערכת המולטימדיה באמצעות מחוות, בלי קשר למיקום האצבע על המסך. היות והמערכת כולה מבוססת תוכנה, ניתן להתקין אותה על מערכות מולטימדיה קיימות, והיא תומכת בעברית באופן מלא. אופי הפעולה הרבה יותר פשוט מהתיאור שלו, אבל בכל מקרה - הנה: רוצים להעביר תחנה ברדיו, געו במסך עם שלוש אצבעות (שוב, לא משנה איפה) ואחר כך משכו את האצבע המורה. לפי הכיוון תיבחר התחנה שנשמרה (מתוך ארבע). רוצים לנווט? עשו את אותה פעולה עם הקמיצה. להתקשר לחמותכם? לא. פשוט לא. אין צורך. כלומר, אפשר, אבל עזבו, לא צריך.

הטוב: עפ"י ניסויים ש-Inpris ערכה, תוך 20 דקות בלבד של שימוש במערכת, הנהגים הצליחו לזהות סיכונים ב-30% יותר מנהגים שעשו את אותן פעולות במערכות מסורתיות.
הרע: מערכות זיהוי קול וזיהוי שפה טבעית מתפתחות בקצב לא פחות מהיר והופכות לא פחות יעילות.
המכוער: כל טביעות האצבעות האלה שאתם משאירים על המסך.

 

Uveye

למערכת ש-Uveye פיתחה - לפחות למיטב הבנתי - יש בדיוק אפס קשר למכוניות אוטונומיות, אבל מהיכרות עם גולשי האתר שלנו אני יודע שהמערכת הזו עשויה לעניין אותם לא פחות, אם לא יותר. המערכת הזו והנדבך השני שלה שהוכרז במסגרת הכנס, אמורים לחסוך בשעות אדם ולהפוך סריקות רכב לעניין שמתבצע תוך שניות ובדיוק גבוה במיוחד. החלק הראשון, שכבר קיים ועובד, סורק את תחתית הרכב, מפעיל כל מיני כישופים ומזהה אנומליות - בין אם זו נזילת שמן, מטען חבלה שהוצמד ע"י חבר'ה טובים או סמים/נשק שמנסים להבריח. החלק השני עושה בדיוק אותו דבר, רק לכל הצד החיצוני של הרכב. הווה אומר - שכרתם רכב, החזרתם אותו, בשני השלבים האלו הנציג שעובר איתכם על הרכב ומסמן שריטות נשאר במזגן ומשכיר עוד מכוניות, אתם עוברים דרך ה"שער" ביציאה ובחזרה, המערכת משווה את התמונות ומוציאה אתכם טמבלים כשאתם מנסים לשכנע את החברה ש"נשבע לך שהשריטה הזאת כבר הייתה שם". החלק הראשון - באופן טבעי - משמש בעיקר גופים בטחוניים, אבל יכול גם לבטל את הצורך ב"בור" בטסט או בהרמת הרכב על ליפט כדי לראות אם ישנה נזילה או גומיה קרועה, והחלק השני יכול לשמש גם חברות טרייד אין על מנת לסמן שריטות באתר המכירה, ציים שיוכלו לבוא חשבון עם עובדים ששרטו רכב במהלך יום העבודה ועוד.

הטוב: נציג חברת ההשכרה לא יוכל לעקוץ אתכם על שריטה שלא אתם גרמתם.
הרע: אתם לא תוכלו לעשות ההיפך.
המכוער: הסצינה בסניף של חברת ההשכרה כששניכם תתווכחו.

 

VAYAVISION

זוכרים שדיברנו על היתרונות והחסרונות של ליידר? ועל היתרונות והחסרונות של מצלמות? ושל רדאר מסורתי? ושל מצלמות טרמיות? אז חברת VAYAVISION (למה הכל באותיות גדולות?) החליטה שהדרך הקלה והפשוטה לתת מענה לחסרונות של כל אחת מהמערכות הללו היא פשוט להשתמש ביתרונות של מערכות אחרות. כך נוצר שעושה Sensor Fusin - או איחוד חיישנים. היא לוקחת את הרזולוציה הנמוכה של רדאר, משלבת אותה עם רזולוציה גבוהה של מצלמה ויש לכם תמונה ברזולוציה גבוהה, עם יכולת קריאת מרחק וכיוון תנועה בזכות הרדאר ויכולת לקרוא שלטים ותמרורים בזכות המצלמה. על כל זה המערכת כמובן "מלבישה" זיהוי מכשולים ומנתחת את השטח בזמן אמת. וכל זה מתגמד (תרתי משמע) ביחס לחלק הכי Mind Blowing של המערכת - מכירים את התמונות של תא מטען מלא מחשבים? אז המערכת של VAYAVISION צריכה רק שבב אחד מסחרי בודד כדי לעבוד, והיא מותקנת בכפילות על שני שבבים כאלה לטובת יתירות. ברכב ההדגמה בו נסענו המערכת הותקנה על מחשב ביתי פשוט שהחלק הכי מתוחכם ויקר בו הוא GeForce 1080 של Nvidia.

הטוב: תוכנה קלה שלא צריכה מחשבים גדולים ומסורבלים בשביל לעבוד.
הרע: הטכנולוגיה המתפחת של החומרה עשויה לייתר את הצורך באיחוד חיישנים.
המכוער: תא מטען של מכונית אוטונומית "ישנה" שנראה כאילו הוא של מכונית תופת.

 

אבל עם כל הכבוד לחברות שהציגו, הכבוד הגדול ביותר, ומה שהרשים אותי לראות יותר מכל דבר אחר היה העומדת בראשו, המנצחת על כל התזמורת המטורפת הזו. קוראים לה אורלי דהן. היא בת 31, יש לה כלב שקוראים לו בר, "כי הוא נראה כמו דובי קטן", היא הייתה בחיל האוויר בחדר מבצעים של טייסת קרב, ואז מפקדת קורס פקמ"ציות. כשהשתחררה, גויסה דהן לנהל צי מטוסים של חברת תעופה פרטית, לאחר מכן סיימה תואר במנהל עסקים, הקימה את Blitz Motors - סטארטאפ אותו מכרה לפני שלוש שנים, ועברה לייצג את ישראל במנהלת המחקר והפיתוח בנציגות האירופאית לשיתופי פעולה.

מזה כשנה עומדת דהן בראשה של קהילת אקומושן. והשינוי שהתבצע - לפחות בכנס - הוא פשוט עצום. התשוקה והאהבה לתחום בולטים בעיניים שנוצצות בכל פעם שהיא מוציאה את המילה "תחבורה" או "חכמה" מהפה, והאנרגיה שנפלטת ממנה מרגישה כאילו שום דבר לא יכול, ולא הולך, לעצור אותה.

לגבי השאיפות של דהן, היא כמובן רואה את ישראל כאחד מעמודי התווך של עולם הטכנולוגיה והתחבורה בכלל, ושל החיבור של שניהם בפרט. באשר לשאלה איפה היא רואה את אקומושן בעוד 6 שנים, התשובה הייתה ברורה ומיידית באופן שהצליח לתפוס אותי לא מוכן. "CES. בישראל. אם כבר עושים משהו, שווה לעשות אותו הכי בגדול שאפשר. זה אותו מאמץ". בינתיים נראה שהיא בדרך הנכונה, ולפי הקצב שכל הסיפור הזה זז ומתפתח, יש סיכוי לא רע שה-"CES" הזה יקרה הרבה יותר מוקדם משהיא (ואתם) חושבים.