יגואר F-Pace - מבחן דרך

האם שילוב האיכויות של יגואר F-Pace יחד עם השינויים שעשתה חברת המזרח בהיצע הגרסאות שלו יביא אותו לקדמת הבמה או שזה מעט מדי מאוחר מדי? מבחן דרך לג'יפון הראשון מבית החתול המזנק

אחרי 10 שנים של פירוד, בשנת 2008 לנד-רובר ויגואר שוב התאחדו תחת בעלות משותפת. לפני כמה חדשים, כחלק מאסטרטגיית שיווק עולמית, המותגים התאחדו בארץ תחת יבואן אחד, יגואר עברה מידי קבוצת "מאיר" לידי קבוצת המזרח, אשר בתורה החליטה על שינויים בהיצע הדגמים שהיא מוכרת. אחד מהם היה תחילת שיווק היגואר F-Pace, עם מנוע בנזין שלא שווק לפני כן בארץ. סיבה טובה להוציא אותו למבחן.

מאז הופעתו אחרי מלחמת העולם השניה , המותג יגואר תמיד היה מאין דוגמה מובהקת לתעשיית הרכב הבריטית על כל המשמעויות של רכב בריטי. כל אדם שתשאלו מה לדעתו מסמל רכב בריטי מיד יגיד "יוקרה". רכב בריטי זה רכב אצולה. אמנם אין הרבה ממנו על הכביש, אבל כולם מכירים אותו. אפילו אימא שלי, נטולת כל הבנה בתחום, מכירה את המותג.

PACE-F

סגמנט רכבי הפנאי הפך כבר מזמן לחשוב ביותר והרווחי ביותר בשוק המכוניות המודרני, אז קשה להיות מופתעים מהעובדה שגם יגואר ירצו להשתתף בחגיגה. אומנם זה נשמע לנו קצת מוזר, אבל כשעל אותם הכבישים מסתובבים פורשה קאיין, בנטלי בנטאייגה ומזראטי לבנטה, גם ליגואר מותר.

ה-PACE-F הוא אמנם הניסיון הראשון של יגואר בתחום, אבל עם אחות כמו לנד-רובר לצידם, אין חשש שהם לא יצליחו במשימה. הדגם הוצג בתערוכת דטרויט לפני כשנתיים, והתחיל להימכר בארץ לפני כשנה. רכב המבחן הגיע בגרסת Prestige PLUS האמצעית ומחירו 459,000 ₪ לא מבוטלים, כאשר מחירי הגרסאות האחרות נעים בין 389,000 ל-498,000 ₪. מחירי פרימיום לכל הדעות.

כאמור, לצד שינויי המחירים, היבואן החדש עשה שינוי בגזרת המנועים. היום לא ניתן יותר לרכוש את מנוע ה-3 ליטר דיזל כפול המגדשים בהזמנה רגילה, ובמקומו נמכר מנוע 2.0 ליטר טורבו בנזין עם 250 כ"ס המתפקד כמנוע הבכיר ולצידו מנוע 2.0 ליטר טורבו דיזל בעל 180 כ"ס.

מבחוץ

היגואר PACE-F ממשיך את הקו העיצובי החדש של יגואר. ליגואר תמיד הייתה שפה עיצובית שבידלה אותם והעניקה לדגמים שלה זהות מיידית. אני שמח שגם היום הם מצליחים לשמור עליה. הגריל הגדול, הפנסים האחוריים, ועוד אלמנטים עיצוביים מאפשרים לזהות את היצרן בלי לקרוא מה כתוב על מכסה תא המטען. יחד עם זאת, בפרופיל ניתן לזהות סממנים לנדרובריים עדכניים, במיוחד בחלק האחורי.

כאשר מסתכלים  ל-PACE-F בתוך הפנסים מתקבל הרושם שלחיה הזאת יש להתייחס בכבוד. הגריל הגדול יחד עם גוף ברוחב של מעל 2 מטר והבליטות האגרסיביות לאורך מכסה המנוע, מעבירים את הדימוי הכוחני של חיה טורפת. בחלק האחורי יש חלון צר, שמזכיר כאמור את הקו העכשווי של לנדרובר.

אין מה להגיד, היגואר הזה יפה ואלגנטי בדיוק כמו החיה שעל שמה הוא נקרא. העיצוב לא צעקני ובולט אלא אלגנטי ומאופק. לחיוב רב - וכאור לרכבים אחרים - יצוין מעבר לצמיגי A/T וחישוקי 18 אינץ', במקום אופנת ה- 20 פלוס הנוכחית. למרות צמיגי ה-A/T, נראה שיגואר בכל זאת מבינים שלרוב הרוכשים חשוב יותר לשמור על המכנסיים שלהם נקיים, אז הדלת של ה-F-Pace (כמו בהרבה קרוסאוברים אחרים) מכסה את צד הרכב על כל גובהו, ובכך מגינה על ספי הדלתות מלהתלכלך. לשלילה תצוין העובדה שפתחי הדלתות עצמם אינם גבוהים מספיק, והראש שלי פגש את קורת A יותר מפעם אחת.  

מבפנים.

עיצוב פנים ממשיך את הקו האלגנטי, למרות שפה הקרבה המשפחתית ללנדרובר מורגשת מאוד. בורר ההילוכים, מיקום הכפתורים של חלונות החשמל והקווים של הקונסולה המרכזית מאוד מזכירים את הדיסקברי 5. שילוב הצבעים בין מושבים בצבע קרם ופלסטיקה בצבע חום כהה עובד טוב, אם כי לטעמי בלקסוס RX השילוב הזה עובד יותר טוב, משום מה.

לוח השעונים גדול וקריא עם צג מרכזי שמכיל המון מידע. אבל אם תחליפו את סמל החתול שעל ההגה באליפסה עם המילה KIA בתוכה, כנראה שתוכלו להתבלבל ולחשוב שהוא נלקח היישר מפיקנטו. בלילה, עם הדלקת התאורה הראשית אנחנו מקבלים תאורת פנים כחולה מרשימה, אבל קצת חזקה מדי לטעמי. חוסר אפשרות לעמעם אותה יכול להציק אם נוסעים הרבה זמן בחושך.

הקונסולה המרכזית ולוח השעונים עשויים מפלסטיק שלא משדר איכות גבוהה או יוקרה מיוחדת, וכך גם פסי הפלסטיק שמשני הצדדים של הקונסולה האמצעית בין מושבים, שמרגישים כאילו יוצרו מ-ABS תעשייתי לא מעובד. אך בניגוד אליהם, המתגים והכפתורים דווקא כן מרגישים איכותיים. תלונה נוספת מופנית לכיוון מושבי עור שנדבקים לגב ומייצרים נטיפי זיעה לא סקסיים בעליל. למרות שאפשר להשיג תנוחת ישיבה טובה, כרית המושב ארוכה ורחבה מדי. מבחינת המרווח מלפנים וגם מאחור אין תלונות בזכות רוחב המרכב.

אבזור

תמורת 459,000 השקלים שיעלה לכם ה-F-Pace הנבחן תקבלו מערכת סטראו משובחת מתוצרת מרידיאן, צמיד שמתפקד כמפתח חכם מאפשר כך שאם תרצו ללכת לים, תוכלו לענוד אותו ולהשאיר את המפתח ברכב. תקבלו גם מערכת חביבה לניתור הנהיגה שתיתן לנהיגה שלכם "ציון חסכון".

תקבלו גם את צמיגי השטח, שהוזכרו קודם. כן, רבותי. חזון אחרית הימים. ג'יפ עם גלגלים שבאמת אפשר לרדת איתם לשטח וגם לצאת ממנו אחר כך. יש כאן גם מערכת ASI, שבדומה למערכת Terrain Response של אחותה מזהה את סוג המשטח עליו אתם נוסעים ותתאים אליו את מערכת העברת הכוח ויתר מערכות הרכב; בקרת שיוט אדפטיבית עם פונקציית זחילה בפקקים ותאורת באטמן במראות שמאירה את הלוגו של יגואר על הרצפה בשני צידי הרכב עם פתיחת הנעילה.

אבל גולת הכותרת היא, ללא ספק, מערכת מובילאיי בהתקנה מקומית. כן, כן. מובילאיי. אתם כנראה לא מאמינים לי, אז הנה זה בא שוב: מ-ו-ב-י-ל א-י-י בהתקנה מקומית. מה שהכי מגוחך וביזארי בסיפור הזה היא העובדה שהרכב מאובזר במערכת בקרת סטיה מהנתיב, כלומר יש לו בדיוק את אותה החומרה. והמוביל איי באמת לא עוקב אחר סטיה מהנתיב, אלא רק מנתר מרחק ומזהה הולכי רגל, שזה עניין תוכנתי גרידא. אז מה הקטע?

מה שלא תקבלו תמורת אותם 460,000 ₪ זה כניסה ללא מפתח או כל זכר למערכת ניווט, אלא אם כן שניהם מוחבאים באיזה תת-תפריט שלא מצאתי במערכת המדיה.

בתנועה.

מנוע הבנזין 2 ליטר טורבו מספק 250 כ"ס ומומנט של 36.5 קג"מ שמועברים על ידי תיבת הילוכים אוטומטית עם שמונה הילוכים (8ZF) לדיפרנציאל מרכזי וממנו לסרן אחורי. כן. במצב רגיל, הרכב הוא הנעה אחורית, הכוח מגיע לגלגלים הקדמיים רק אם יש צורך. במחשב הדרך אמנם יש מסך שמראה את חלוקת הכוח בין הסרנים אבל במציאות לא הרגשתי בשום שלב שהכוח באמת מגיע לגלגלים הקדמיים.

עוד סממן קלאסי של יגואר זה הצליל שהמנועים שלהם מפיקים. כאן, לצערי, החוויה הייתה שונה. בסל"ד נמוך מאוד (בזחילה או בנסיעה עד 40 קמ"ש בערך), המנוע מייצר מין צליל באסי שמייצר תהודה לא מאוד חזקה אבל מאוד לא נעימה. אני לא מתכוון ל"לא ערב לאוזני" אלא לחוסר נוחות פיזי שמזכיר תחושה של המצאות ליד רמקול שמרטיט לך את המעיים. בהתחלה חשבתי שזה רק אני, אבל גם הבן שלי דיווח על התופעה.

ה-PACE-F מאיץ בצורה מהירה וחזקה, והוא יספק לכם כל צורך בכוח שנדרש בהתניידות יומיומית. אבל כמובן שהמשקל משחק כאן תפקיד, ובזינוק מהמקום קיים היסוס והרכב לא מתקדם אם רק משחררים את הבלם, כך שכדי להתקדם יש ללחוץ על הגז. זה יוצר בעיה שמוכרת לנו מתיבות רובוטיות, בפקקים. כדי להתקדם בקצב איטי צריך ללחוץ על הדוושה הימנית, ואז - המנוע התחיל לגדוש ורוצה להתקדם יותר ממה שצריך, אז צריך שוב לחזור לבלמים. לא מתאים לרכב עם תיבה פלנטרית הטובה בעולם (אבל אופי שכבר פגשנו באלפא ג'וליה, שמצוידת באותה התיבה. העורך). ניתן לעקוף את זה על ידי העברת חטיבת ההינע למצב ספורט יותר עצבני, אבל זה לא נראה לי כמו פתרון אופטימלי.

גם מבחינת ההתנהגות המצב לא חד משמעי וברור. מצד אחד, המתלים מכוילים בצורה מצוינת. הם לא קשיחים מדי ולא רכים מדי. ה-PACE-F מתמודד יפה עם מהמורות בכביש משובש בעיר ובשביל ביער, אבל לא מתפזר על כביש גלי. המרכב מרוסן ולא רוכן בפניות, כמובן ביחס לגודל ולגובה, אבל הוא גם לא קופצני על באמפרים ומהמורות.

מצד שני, יש תחושה שמערכות הבקרה שלו מתירניות מדי, וביחד עם הנעה אחורית וצמיגי "לא-ממש-כביש" מגבלות האחיזה מגיעות מהר מדי ובצורה מורגשת מדי. היגוי יתר מופיע מוקדם מהצפוי ואפילו במהירות דו-ספרתית אתה מתחיל להרגיש את האחוריים מנסים לפסוע הצידה בזמן שהחרטום מנסה לפנות. עם הצמיגים האלה, די ברור שסיבובים הם לא כוס התה של החתול הזה.

אני לא יודע אם הצמיגים האלו הם הברקה של היבואן או היצרן, אבל הם תוספת מאוד מבורכת. החתך הגבוה בזכות חישוקי 18 קטנים תורם לנוחות הרכב וליכולת של ה-P-Pace להתרחק מהאספלט. הוא יכול לעבור במקומות שאפילו לא היה עולה בראשי לעבור עם קרוסאובר יוקרתי אחר, בטח שלא כשהם כולם נועלים צמיגי כביש בחתך נמוך. בשבילי היער היגואר הזה זוחל בביטחון ונחישות לעבר הטרף בקרחת היער.

חווית שימוש

חווית השימוש היא אותו שלם, שהרבה יותר גדול מסך חלקיו. היא הנגזרת מכל אותם הדברים שלא כתובים במפרט אבל מאוד משפיעים על איך מה אנחנו מרגישים בזמן הנהיגה. הרעש הלא נעים מהמנוע, העור החלק במושבים וקורות A הנמוכות מסתכמים לחוויה לא מאוד נעימה, למרות האיכויות והייחוס של הרכב.

מבחן האשה

בדרך כלל, כשנופל לידי רכב חדש ומעניין, אני מבקש מזוגתי להתרשם ממנו מנקודת מבט שפחות מעניינת בהשחזת אפקסים וטיפוסים בסל"ד. מבחינה ארגונומית לא נרשמו תלונות, והרכב בהחלט ניתן לנהיגה עם עקבים.

הייתה תלונה אחרת, מעניינת מאוד. למרות שגודלו של ה-PACE-F קרוב יותר לזה של קיה סורנטו שאשתי מכירה לא רע, היא טענה שהנהיגה בה הזכירה לה יותר דווקא את האינפיניטי 60QX, אותה היא מכירה מקרוב גם כן. כנראה שהרוחב מבטל את יתרון ה"קוצר" של ה-F-Pace.

בסוף כל מבחן אני שואל את עצמי שתי שאלות:

האם הייתי רוצה כזה?
ובכן, התשובה היא לא. למרות שמדובר באחת המכוניות היפות בסגמנט אבל כל אותם הדברים שדיברתי עליהם בחווית שימוש גורמים לי לשלול אותה לגמרי.

האם הייתי קונה כזה?
גם לשאלה זו התשובה תהיה שלילית. בתור אחד שמכיר מקרוב את קטגוריית הפרימיום אני חשב שאיכות החומרים יכולה להיות יותר טובה. בנוסף לכך קשה לי מאוד מבחינה אידאולוגית לשלם מעל 400 אלף שקלים עבור רכב עם מוביל איי בהתקנה מקומית, למרות שעל  היעדר קילס מלא ומערכת ניווט אני מוכן לסלוח.

סיכום

כאשר אתם שומעים את השם "יגואר", אתם מצפים ליצירה מוטורית שמבוססת על מסורת של כל אותם ערכים שהביאו את תפיסת המותג למקום בו הוא נמצא היום. אבל אנחנו מוכרחים להודות שלא תמיד יש את כל התימוכין מאחורי הסמל. אומנם מבחוץ היגואר הזאת מספקת את הסחורה, ואין ספק שהעובדה שיגואר מנסים את עצמם בפלחי שוק רווחיים וחשובים כמו SUV ולא דורכים במקום היא חשובה וראויה לציון.

מה גם, שלפי כמויות ה-PACE-F שאני רואה באירופה, נראה ששם הוא כנראה מתומחר בצורה תחרותית יותר. אבל בארץ יש כל כך הרבה מכוניות טובות בסכומים האלה, שקשה לי לנבא לו הצלחה אל מול המתחרים מאותה סביבת מחירים.

רוצים לשאול אותנו שאלות או לקרוא מה מובילי הדעה שלנו חשבו על הF-Pace? רוצים לספר לנו מה דעתכם עליו? הצטרפו לדיון בפורום.