פיאט 128 – מכונית השנה 1970 – סקירה היסטורית

בשנת 1969 הציגה פיאט את ה-128, שהייתה מכונית מצוינת לזמנה ואף השפיעה רבות על הדגמים העתידיים של החברה. סקירה היסטורית מאת חן פרחי.

בשנת 1964 הוצגה באיטליה האוטוביאנקי פרימולה, מכונית סטיישן קומפקטית שעוצבה ותוכננה על ידי דאנטה ג'יאקוסה. אוטוביאנקי האיטלקית הוקמה ב-1955 כתוצאה משיתוף פעולהבין פיאט, חברת הצמיגים פירלי וביאנקי, חברה שהתמחתה בייצור גרסאות קופה וגרסאות פתוחות לפיאט 500. הפרימולה, בנוסף לזה שהייתה המכונית "האמיתית" הראשונה של אוטוביאנקי, הייתה אמורה להיות המכונית האיטלקית הראשונה בעלת הנעה קדמית. הפרימולה בהחלט לא הייתה חלוצת המכוניות הקטנות בעלות הנעה קדמית, קדמה לה המיני שהוצגה ב-1959 והייתה למכונית ההנעה הקדמית הראשונה שבה המנוע הוצב לרוחב תא המנוע, מה שאפשר ניצול מרבי של החלל הפנימי (ואכן המיני השיגה חלל פנימי מרווח להפליא ביחס לגודלה). ייחודה של הפרימולה היה בכך שתיבת ההילוכים הוצבה לצדו של המנוע ולא מתחתיו, כמו במיני. הרכבתה של תיבת ההילוכים לצד המנוע פישטה את המבנה המכאני ובנוסף אפשרה גמישות גדולה בהרבה בהרכבת יחידות כוח ותיבות הילוכים שונות.

באותה העת של תחילת שנות ה-60 רוב היצע פיאט, לפחות בתחום המכוניות הקטנות (תחום התמחות מסורתי של פיאט), היה מורכב ממכוניות בעלות הנעה אחורית ומנוע אחורי, כמו אצל מרבית מתחרותיה האירופאיות באותה העת - סימקה 1000, רנו 8, הילמן אימפ ועוד. ה-500, ה-600 וה-850 שהוצגה ב-1964 זכו להצלחה גדולה, כמו גם לגרסאות רבות, והמכירות היו מצוינות.

בשנת 1966 הציגה פיאט את ה-124, מכונית שאמורה הייתה להחליף את ה-1100 הפופולארית, כמו גם את דגמי ה-1300\1500 המיושנים. ה-124 הייתה מכונית משפחתית קטנה, שמרנית למדי בעיצובה ותכנונה, כשהפריט הבולט היחיד במפרט שלה היה מערכת הבלמים, שהייתה בעלת ארבעה בלמי דיסק, מערכת שנלקחה בשלמותה מהאוטוביאנקי פרימולה. ה-124 זכתה בתואר מכונית השנה 1967 וזכתה להצלחה גדולה. גרסאות הספיידר הפתוחות והקופה הנאה שלה עשו שימוש במנוע חדש בעל גל זיזים עליון כפול והציעו ביצועים טובים. אך למרות הצלחת ה-124, הגיעו בפיאט למסקנה שהעתיד טמון במכוניות בעלות הנעה קדמית. מה גם שיצרנים אירופאיים רבים הציגו לקראת סוף שנות ה-60 מכוניות משפחתיות קטנות בעלות הנעה קדמית - החל בסימקה 1100 הקומפקטית, הפיג'ו 204 וכלה ברנו 16 הגדולה יחסית. לכן ב-1967 החלו בפיאט בתכנון מכונית חדשה בעלת הנעה קדמית שלא הייתה אמורה להחליף שום מכונית קיימת.

עיצוב המכונית החדשה נעשה בידי פיאט עצמם כשלראשונה ניתן דגש לבטיחות הפאסיבית, בעיקר בשל העובדה שפיאט תכננה לייצא את המכונית לשוק האמריקאי הבררן, שבו תקנות הבטיחות היו נוקשות בהרבה מהמקובל באירופה. המכונית תוכננה להיות בעלת מרכב 3 קופסאות, 2 או 4 דלתות, ותוכננה גם גרסת סטיישן שימושית בעלת 3 דלתות. עיצוב הפנים בוצע גם הוא בידי פיאט עצמם, והיה פשוט ותכליתי, כמו בכל דגמי פיאט מאותם השנים.

הצד המכאני היה מעניין בהרבה. פיאט החליטה לתכנן את המכונית החדשה ממש מהיסוד, מתוך הנחה, שברבות השנים התבררה כנכונה, שמכלוליה ישמשו בעתיד מכוניות נוספות של פיאט. המנועים היחידים שעמדו לרשות פיאט באותה העת היו ה-1.2 ליטר המיושן של ה-124, בעל גל זיזים תחתון, או המנועים בעלי גל זיזים עליון כפול שהיו גדולים מידי בנפחם עבור המכונית הקטנה יחסית. לכן בפיאט החליטו לפתח מנוע חדש. לצורך כך פנו למהנדס המוכשר אורליו למפרדי, שפיתח עבור פיאט את מנוע ה-V6 של הפיאט 130. למפרדי פיתח מנוע בעל גל זיזים עליון בודד, שהונע על ידי רצועת גומי (לראשונה בפיאט), בלוק ברזל וראש אלומיניום, מאייד בודד והצתה קונבנצינאלית. המנוע שנחשב לחדשני למדי, פיתח הספק של 50 כוחות סוס אך היה בעל פוטנציאל גדול. מאחר וה-128 תוכננה להיות בעלת הנעה קדמית ותיבת הילוכים צידית, פותחה עבורה תיבת הילוכים חדשה בת 4 הילוכים, כשמעטפת תיבת ההילוכים הייתה עשויה אלומיניום, למען חסכון במשקל.
גם מערכת המיתלים פותחה מהיסוד ולראשונה בפיאט נעשה שימוש במתלה מק'פרסון קדמי והגה בשיטת מסרק ומוט משונן, במבנה מתקדם יחסית.

ראוי לציין שבאותה העת ממש תכננה אוטוביאנקי מכונית מיני חדשה שכונתה A112, שלא הייתה אלא אב טיפוס למכונית חדשה שהייתה פיאט אמורה להציג בשנת 1971 - ה-127. במקביל, ייצרה אוטוביאנקי את הA111 , שהייתה דומה מאד בתפיסתה ל-128 אך עשתה שימוש במנוע ה-1.4 ליטר של ה-124 ומערכת המיתלים שלה הייתה נחותה משל הפיאט, לכן היא לא זכתה להצלחה.

המכונית החדשה שנקראה 128 הוצגה בתערוכת ז'נבה 1969 וזכתה לתשואות רבות מהקהל, כמו גם לאהדת עיתונאי הרכב. כולם שיבחו את הפרקטיות, המנוע המצוין, הביצועים הטובים יחסית והתנהגות הכביש המצוינת שלא באה על חשבון נוחות הנסיעה. פועל יוצא של השימוש בהנעה קדמית ומנוע רוחבי היה המרחב הפנימי המצוין, כך שלמרות ממדים חיצוניים קטנים יחסית הייתה ה-128 מרווחת ופרקטית.

כמכונית, ה-128 הייתה טובה מכל המתחרות בפלח השוק שלה - הפורד אסקורט, המוריס מרינה, הרנו 12, הפיג'ו 204 והחיפושית. ה-128 זכתה בתואר מכונית השנה 1970, מה שסייע מאוד למכירות, שגם כך היו טובות. למרבה הפתעת אנשי פיאט, הצלחת ה-128 לא באה על חשבון הצלחת ה-124, למרות ששתי המכוניות פנו לאותו פלח שוק, כך שפיאט הרוויחה משני הכוונים.

אנשי פיאט היו מודעים היטה לפוטנציאל הגבוה של המכונית ולכן הציגו בתחילת 1971 גרסה ספורטיבית למכונית שכונתה "ראלי". בדגם הראלי הוצג לראשונה מנוע 1.3 ליטר, שהיה הגדלה של מנוע ה-1.1 ליטר ובעזרת יחס דחיסה גבוה יותר ומאייד כפול פיתח הספק של 67 כוחות סוס. בנוסף, מערכת הבלימה שודרגה, הדיסקים מלפנים הוגדלו ונוסף מגבר בלם. מעט לאחר מכן, בתערוכת טורינו 1971, הוצגה גרסת הקופה של המכונית.

לפיאט היו באותה העת שתי מכוניות קופה - ה-124 שהייתה גדולה ויקרה יותר, וה-128 שפנתה לפלח שוק נמוך והייתה זולה יותר. ה-128 קופה הייתה בעלת חלק קדמי זהה לדגמים המשפחתיים, אך חלקה האחורי היה שונה וכלל שמשה אחורית אופקית יחסית. הקופה הוצעה בשתי גרסאות: S, שהייתה בעלת זוג פנסי חזית, ו-SL בעלת ארבע פנסי חזית. לוח המחוונים היה כמובן מפורט יותר וכלל מד סל"ד ובנוסף גם גלגל הגה ספורטיבי. הקופה הייתה בעלת מרכב 2 דלתות נאה מאוד והשתמשה במנועי ה-1.1 וה-1.3 ליטר שעשו שימוש במאייד כפול וסיפקו 64 ו-75 כוחות סוס בהתאמה. הביצועים היו טובים יותר מאשר בדגם המשפחתי. דגם ה-1.3 ליטר זינק מ-0 ל-100 קמ"ש בתוך 12.5 שניות ורשם מהירות מרבית של 160 קמ"ש.

פיאט תכננו להציג גרסת ספיידר למכונית אך המעצב האיטלקי ברטונה, במהלך שנחשב לגאוני מבחינתו, "דאג" שהמכונית תהייה בעלת מנוע מרכזי ותהייה מספיק יקרה לייצור, על מנת שירכיב אותה בעצמו במפעלו בגרואליסיקו. לבסוף הוצגה גרסת הספיידר ב-1972, אך זו לא נקראה 128 ספיידר אלא X1/9, וכל השאר היסטוריה.

באותה שנה (1972) עברה ה-128 מספר שינויים שהיו מכאניים בעיקרים. שינויים אלו כללו שדרוג מערכת הבלימה והצעת מנוע ה-1.3 ליטר גם בדגם בעל 4 הדלתות משנת 1974, לאחר שמאייד בודד החליף את הכפול ולכן ההספק ירד ל 60 כוחות סוס. בשנת 1975 החולף דגם הקופה בדגם שכלל 3 דלתות, למען השגת שימושיות משופרת, ודגם זה כונה P3. בסוף 1976 עברה ה-128 מתיחת פנים שהתבטאה בחזית חדשה (את פנסי החזית העגולים מחליפים פנסים מלבניים), פנסים אחוריים גדולים ומעוצבים יותר ותוספת קישוט פלסטיק לקורה האחורית. גם הפנים עוצב מחדש והפך מודרני יותר.

הדור השני של ה-128 הוצע אף הוא עם מנועי 1.1 ו-1.3 ליטר וההספקים לא שונו. לקראת סוף שנות ה-70 הוחלט בפיאט על פיתוח יורשת למכונית הפופולארית, כשהפעם יינתן דגש על עלויות ייצור זולות ככל האפשר, על מנת לעלות את שיעורי הרווח. יורשת ה-128 הוצגה ב 1978 ונקראה ריטמו, מכונית קומפקטית שכוונה ישירות לפלח השוק של הגולף, שהפך באותה תקופה לגדול וחשוב. ייצור דגם הסטיישן נמשך עוד מספר שנים.

בשל העובדה שה-128 הייתה מכונית פשוטה יחסית, זולה וקלה להרכבה, היא הורכבה בלא מעט מדינות. הגרסה הבולטת ביותר הייתה של זסטבה היוגוסלבית שהוצגה ב-1971, שהפכה את ה-128 למכונית בעלת 5 דלתות והייתה אחת הקומפקטיות הראשונות בעולם. בנוסף היא הייתה המכונית המזרח אירופאית העדכנית ביותר והייתה שימושית אף יותר מה-128  האיטלקית, לכן לא רק שנמכרה היטב ביוגוסלביה אלא יוצאה למדינות רבות בהצלחה לא מבוטלת. במפעלי סיאט בספרד הורכבה הקופה P3, שבניגוד לגרסת המקור האיטלקית השתמשה במנועי ה-1.2 ו-1.4 ליטר של ה-124.

ה-128 תיזכר כמכונית מצוינת לזמנה, שהצדיקה לחלוטין את תואר מכונית השנה שניתן לה. בנוסף השפעתה על מכוניותיה העתידיות של פיאט הייתה גדולה והשקעתה של פיאט בפיתוח המנועים החדשים בהחלט הצדיקה את עצמה. מנוע ה-128 בגלגוליו השונים ליווה את מכוניות פיאט עמוק לתוך שנות ה-90, אות ועדות לתכנון בסיסי נכון.