קופרה לאון – מבחן דרך

עם מיתוג, סמל ושם חדשים, לקופרה לאון כבר לא מספיק להיות רק אחת מעסקאות הכ"ס לש"ח הכי טובות בשוק. רומן יצא לראות האם היא משנה את המתכון המוכר או ממשיכה באותו כיוון ורק מגבירה את הקצב

עבר

בראשית הייתה האיביזה. הדור השני שלה היה הראשון שהציג את השם הדי מוזר, יש לומר, והסביר לעולם שהוא שילוב של Cup ו-Racing. יחסית לשנות ה-90 היא הייתה הוט האץ' מכובדת לחלוטין, עם מנוע 2 ליטר אטמוספרי (הרבה לפני שגעת הטורבו) ו-150 כ"ס שלמים. השם לא הוצמד לגרסה ספציפית, אלא רמת גימור טיפה מצועצעת לאיביזה GTI, שהייתה זהה לחלוטין מבחינה מכאנית ולפחות בארץ לא תפס במיוחד, ולא רמז על מה שעתיד להתרחש פחות מעשור לאחר מכן. מתיחת הפנים הדי מקיפה של הדור השני הגיעה בלי השם המפורש (אך עם מכירות נאות ופריחה של סצינת השיפורים שכאילו נתפרה למנוע ה-20VT שלה) ואז, עם הצגת הדור השלישי של האיביזה, הגיעה הראשונה שהעלתה את השם קופרה למעמד שלו כיום. 180 כ"ס, ים מומנט ועוד יותר שיפורים.

הלאון, שבדיוק הוצגה בדור השני שלה, כבר הביאה את הביצועים הרציניים באמת. הקופרה הביאה לשולחן הדיונים 240 כ"ס, מספר מאד גבוה להוט האצ'ים של התקופה, והקופרה R העלתה עוד 25 כ"ס, וכל זה לפני המעבר הכמעט הכרחי של רוב היחידות שנמכרו בארץ בסדנאות שיפורים אלה ואחרות. המירוץ (או, יותר נכון, המיאוץ) לביצועים החל ופרח. לאף אחד לא הפריע שהיא לא באמת פונה, והקהלים שחיפשו ביצועים והתנהגות התנהלו באופן די מקביל האחד לשני, בלי נקודות ממשק חוץ מאשר ריבים לא חשובים באינטרנט.

כל זאת עד הגעת הדור השלישי של הלאון והקופרה 280, אשר באופן לא מפתיע בכלל קיבלה 280 כ"ס (שעלו בהמשך ל-290). לכאורה, עוד קפיצה בהספק שגם ככה היו משיגים באלפי שקלים בודדים, אלא שזה היה רחוק מלהיות המצב. שלדה חדשה לחלוטין ויכולת פניה מאד מרשימה הפכה את הקופרה למכונת זמנים וקצב מוחלטת, שלא ביישה ולא התביישה לעלות למסלולי המירוצים שהופיעו גם הם בארץ, ונתנה תוצאות שלא הסתדרו עם תדמית המכונית לקו ישר, והיא אכן לא הייתה כזאת. פתאום היה נדמה שהנה יש לנו הוט האץ' אידיאלית – מכונת מסלול בסופ"ש, ומשפחתית ראויה (ואפילו אוטומטית) לכל המשפחה לשאר ימות השבוע, והמכירות המעולות (בחסות תמחור אגרסיבי ומצוין) שיקפו את הפניה לקהל היעד הרחב.

בינתיים, ללא ספק בהשראה מסוימת ממותג אבארת, ראתה VAG העולמית כי טוב וחיפשה מותג צעירים/ספורט משלה. סיאט, שעד אז כבר צברה ניסיון לא רע במירוצי ראלי ומסלול (אליפויות ראלי זוטרות ואליפויות טורינג בכירות, כולל האליפות הראשונה למנוע דיזל), ומכירות רבות לדגמי הקופרה השונים, הייתה הבחירה ההגיונית. אם הניסיון למתג את סיאט עצמה כ"אלפא רומיאו של הקונצרן" כפי שהתבטאו בכירים רבים לא הצליח מי יודע מה, אז הפכו את קופרה למותג והנה, בתערוכת ג'נבה 2018, הוצג דוכן שלם עמוס צבעי ברונזה ולוגו שכאילו עוצב בהשראת קעקועים מוזרים, אבל תואם את רוח המותג. כעבור כשנתיים, נפתח אולם תצוגה נפרד גם בארץ הקודש.

 

הווה

הקופרה לאון, כפי שעולה משמה, אינה אלא גרסה ספורטיבית של הסיאט לאון, הנמצאת עתה בדור הרביעי, והשני לפלטפורמת ה-MQB הנוכחית של הקונצרן (או MQB Evo אם אתם מתעקשים). עם בסיס גלגלים של כ-2.68 מ' ומפשקי סרנים נדיבים מרווח הפנים נדיב כצפוי, ונהג בגובה כ-1.80 מ' יכול לשבת מאחורי עצמו בנוחות מרשימה ואין כל בעיה להושיב שני מבוגרים "בגודל מלא" במושב האחורי, גם לנסיעה ממושכת. התלונה (המינורית) היחידה שהייתה לי היא מיקום מעט גבוה מדי לטעמי של מושב הנוסע. תא המטען גדול למדי (380 ליטר) והגישה אליו נוחה. גם קיפול המושב האחורי נוח ויעיל. תנוחת הנהיגה מצוינת ואפשרויות כיוון מושב הנהג מצוינות אף הן. אין ספק, שאת הפן המשפחתי של ההוט האץ' ממלאת הלאון באופן מיטבי.

על הנעת הלאון אחראי מנוע שמפיק 300 כ"ס ו-40.8 קג"מ, כשמספרי הסל"ד הנקובים במפרט הם אמנם 5,300-6,500 להספק המירבי ו-2,000-5,200 למומנט המירבי, אבל בפועל יש כוח, המון, תמיד, גם אם השהיית הטורבו לא גדולה, אך מורגשת. אותו כוח מועבר לגלגלים הקדמיים באמצעות תיבת DSG7 עם מצמדים רטובים דרך דיפרנציאל מוגבל החלקה מכאני, מפוקח אלקטרונית. הלאון לא קלה במיוחד, ושוקלת 1,490 ק"ג במדידה לפי תקן EU, שזה כ-1,420 ק"ג ללא נהג, אם-כי על הכביש היא מרגישה קלה לעומת הדור הקודם, וקלה יותר ממשקלה המוצהר.

על הצמדת הרכב לכביש אחראים בולמים אדפטיביים, בסכימה די סטנדרטית של מקפרסון מלפנים ורב-חיבורי מאחור.

הלאון מאובזרת בכל טוב – מערכת התומכת באנדרואיד אוטו ואפל קאר פליי (כפי שמתבקש מכל מכונית מודרנית שמכבדת את עצמה) עם משטח טעינה אלחוטי, גג שמש פנורמי, מערכות בטיחות אקטיבית מקיפות – זיהוי התנגשות, זיהוי הולכי רגל, תיקון סטיה מנתיב וניטור שטחים מתים עם התראת תנועה צולבת – כולן עובדות מצוין.

תאורת אווירה בעלת אפשרות לבחירת צבע (שגם הופכת לצהוב בהפעלת התראת שטח מת – עובד נהדר!) והקרנת סמל קופרה מהמראה לרצפה אחראית על לקיחת הפרנסה מסוחרי עליאקספרס למיניהם. רכב המבחן צויד במלוא האופציות האפשריות – חבילת Black Pearl הכוללת מושבי עור שחור עם מושב נהג מופעל חשמל ומצויד בזיכרונות, חימום מושבים קדמיים וחימום הגה, וכן חישוקי 19" בגוון ברונזה. בנוסף הגיע רכב המבחן כשהוא צבוע בצבע כחול מאט יפהפה בעיני (גם אם, ככל הנראה, לא פשוט לאחזקה ולתיקון פגיעות). בכלל, המראה החיצוני של הדגם מאד הרמוני ונאה, וראוי להוט האץ' מהשורה הראשונה, פרט למראות החיצוניות, שחולקות צבע עם משטחי פלסטיק שמצויים בתחתית הפגוש, במקום להיות אחידים עם גוון המרכב או מצופות בדפוס קארבון או כל דפוס ספורטיבי אחר, ונראות מעט לא קשורות למכונית.

מחיר המחירון של רכב המבחן, כולל הצבע וחבילת ה-Black Pearl, נושק ל-275,000 ₪, אלפי שקלים רבים מעל מחיר הבסיס של 243,266 ₪ כולל אגרת רישוי.

 

בפנים

כצפוי, עיצוב הפנים תואם את הדגמים החדשים של הקונצרן, בין אם זה הגולף ובין אם האאודי A3, והעיצוב כמעט זהה להם. החומרים טובים מאד מעל קו פתחי האוורור, ופשוטים הרבה יותר מתחתיו. איכות ההרכבה נראית טובה, וכל המשטחים בהם נוגע הגוף בנהיגה, כולל הדלתות, טובים ונעימים. ההגה בגודל טוב להאץ' ספורטיבית, לא גדול מדי אך גם לא קטן מדי, אם-כי הייתי מעדיף את משוטי העברת ההילוכים קרוב יותר לאצבעות (נסתפק בכך שהם כבר לא עשויים מפלסטיק זול מדי ולא קטנים מדי כמו בדגמים הקודמים).

רוב תפעול הלאון מבוצע מהצג המרכזי, וכאן העניינים מתחילים להסתבך. התפעול, בין אם בשיטוט במפרטים ובין אם בפסי הטאץ' שמתחת למסך השולטים על הטמפרטורה של בקרת האקלים ועוצמת השמע (את פסי הטאץ' שמפעילים את גג השמש ותאורת הפנים דווקא מצאתי נוחים מאד) אינו אינטואיטיבי ומצריך לימוד וקשב רבים מהרצוי. גם מיקום ותפעול הכפתורים על ההגה יכול היה להיות טוב ונוח יותר, ואופן המענה וסיום שיחות הטלפון מאוד לא נוח, וגם הפעלת בקרת השיוט מסורבלת מאד. שינוי מצבי הנהיגה דורש שינוי מספר חלונות בתפריט, ושינוי מצב בקרת האחיזה דורש לעבור לתפריט נוסף. מערכת הזיהוי הקולי גם היא לא עובדת באופן מיטבי, וגם כשהיא מבינה אותך היטב, לעתים היא מפסיקה "להקשיב" מוקדם מדי.

בצד החיוב – ללוח מחוונים ישנן אפשרויות התאמה אישית מצוינות ורבות. התצוגה בהירה ונראית היטב בכל תנאי תאורה, וכך גם זו שבמסך המרכזי. קישוריות אנדרואיד אוטו עובדת מצוין, ולא נצפו בעיות ניתוק או חוסר חיבור. איכות השמע טובה עם רמקולים של “Beats”, וכמו בדגמים נוספים של הקונצרן יש סאב וופר מובנה בגלגל הרזרבי, בלי לגזול מקום מטען יקר. פיצ'רים נוחים נוספים הם השתקת עוצמת השמע בפתיחת דלת ובנסיעה לאחור, שימושי ונחמד.

בתא הנוסעים מקומות האחסון סבירים - תאים בדלתות, תא בין המושבים, ומשטח טעינה אלחוטי לטלפון עם מעין צלעות שמונעות ממנו לצאת ממקומו גם בנהיגה ראויה לייעוד הרכב. יש כיסים בגב המושבים הקדמיים לטובת יושבי המושב האחורי. פתחי האוורור הקדמיים האמצעיים נמוכים מדי לדעתי, אלה שמאחור מתכווננים היטב.

הראות מהרכב טובה, מצלמת הרוורס מעוותת מעט את התצוגה, אבל נוחה סה"כ, והתצוגה הגראפית של חיישני החניה טובה ונוחה.

 

בנסיעה

גם מכונית הספורט הכי קיצונית, כל עוד אינה מוגבלת למסלול בלבד, מבלה את רוב זמנה על הכביש הציבורי, בנסיעות מנהלתיות לכל דבר. והלאון, יש לומר, די מצטיינת בכך. כשמגדירים את המתלים למצב קומפורט הנוחות טובה, בוודאי ביחס למידות הצמיגים הדי מופרכות שלה (235/35R19) וההתנהלות נינוחה, עד שפוגשים במכשולים חדים כגון בור שלא נראה או שיבוש רוחב, אז נכנעת דופן הצמיג והיושבים ברכב מרגישים חבטה של ממש, שמלווה לעיתים גם בהופעת תקלה במערכות ה-Frontal Assist (בלימת חירום ובקרת שיוט אדפטיבית) שמסתדרת מעצמה כעבור זמן-מה או בהתנעה מחדש. בידוד הרעשים טוב ברובו, פרט לרעשי רוח מאיזור גג השמש והמראות. בקרת האקלים עושה עבודה טובה, וגם חלונות הרכב מתמודדים היטב עם השמש. החשש המובנה לוילון מחורר של גג השמש התגלה כלא מוצדק, והוא עושה עבודה טובה.

המנוע ותיבת ההילוכים נינוחים מאד במצב קומפורט, ומאפשרים למומנט הרב להזיז את הלאון בלא מאמץ מיותר.

בסך הכל הלאון מתגלה כמכונית יומיומית טובה מאד, והנהג הלא מיומן לא ירגיש שהוא נוהג במכונית ספורט מאיימת או כזו הדורשת מאמץ מיוחד, פרט לקוטר סיבוב לא מצטיין (אם-כי לא נורא) בתמרונים הדוקים.

צריכת הדלק בנסיעה מנהלתית נעה בין כ-9 ק"מ לליטר בנסיעה מעורבת פקוקה, לכ-13-14 ק"מ לליטר בנסיעה בינעירונית רגועה.

 

בנהיגה

עם כל הכבוד לגיוון ולשימושיות הרבה של הלאון, אנחנו כאן בשביל לתת בראש, חזק והרבה.

בכל מה שקשור לביצועי קו ישר, קשה לי לחשוב על עוד מכונית מונעת דלק בעירה פנימית, בקטגורית המחיר של הלאון, שמאפשרת תאוצה כה מהירה, וכה חסרת מאמץ (את הפורמנטור/אטקה שכחת? העורך). השילוב בין המנוע בעל המומנט האינסופי עם תיבת ההילוכים המהירה והחלקה מאיין כל שינוי גובה והופך כל עקיפה לעניין של שניות בודדות. הלאון מקצרת ישורות בקצב של מכוניות יקרות בהרבה, והכל במאמץ אפסי לחלוטין. המיאוץ הקלאסי ל-100 קמ"ש אורך 5.7 שניות, תאוצות הביניים מצוינות גם כן והמהירות המירבית הנקובה (250 קמ"ש) נראית כמו נתון פסימי במיוחד, ואם לא תשאלו שאלות, לא תשמעו שקרים. גם הבלימה ראויה להאצה, עם עוצמת בלימה גבוהה והתנגדות גבוהה לדעיכה, גם כשריח הבלמים השרופים מורגש היטב. פעולת דוושת הבלם שונה מעט מדגמים קודמים ודורשת לחיצה עמוקה יותר מבעבר, אך הבלימה נותרה חזקה כשהייתה.

כשמגיעים לסיבוב הקצב לא יורד. במצבי ספורט וקופרה (הבחירה בהם בכל הקשור למתלים תלויה בעיקר באיכות סלילת הכביש בו תנהגו, וכאן יש יתרון גדול לאפשרות ההתאמה האישית של המצב האינדיבידואלי) זוויות הגלגול שטוחות ביותר ובקלות רבה מאוד הפניות נלקחות במהירות גבוהה ביותר. פניות מהירות ואיטיות כאחד נעלמות במראות הרכב במהירות מרשימה. ההגה ישיר, המתלים יעילים, והמנוע ותיבת ההילוכים, בצירוף הדיפרנציאל המצוין, מסייעים לצאת מהפניות במהירות וביעילות. התנהגות הרכב מאד אופיינית למכוניות מהקונצרן, צייתנית ואחידה.

זה גם המקום לציין לטובה את מערך הבקרות שדומה כי עבר עדכון, ועובד באופן הרבה יותר שקוף לנהג, שרוב הזמן לא מודע להתערבות האלקטרוניקה. הכוח לא נחתך בפראות, אין את רעשי "נקישות" ה-ABS, והגמדים האלקטרוניים עושים את העבודה בשקט וביעילות בשמירה על קצב ההתקדמות. רק כשחוזרים על אותו קטע כביש עם בקרות מנותקות, זוכים להרגיש תת היגוי תחת האצה או בריחת זנב בהרפיה נמרצת מדי מהגז.

עם כל זאת, ועם כל הכבוד לקצב המאוד גבוה שמייצרת הלאון, נורא קשה להשתחרר מההרגשה שהנהג די מיותר במשוואה והמכונית הייתה יכולה לעשות את הכל טוב באותה מידה גם בלעדיו. אמנם רכב המבחן הרגיש חי יחסית ואפילו נוטה להחליק מדי פעם (כולל היגוי יתר בפרובוקציה די מתונה), אך זאת בעיקר בגלל צמיגי ברידג'סטון שבבירור ידעו ימים טובים יותר, ולא בשל כיול שלדה שמח במיוחד. ההגה (המהיר עם 2.1 סיבובים בין נעילות) לא מעביר כל תחושה שהיא ומשקלו קל מדי בכל מצב, הן ביחס לדור הקודם והן, למשל, ביחס לגולף GTI הנוכחית. גם מהשלדה לא מקבלים המון היזון חוזר, אם-כי המצב שם עדיף מההגה. אפילו צליל המנוע מגיע מהרמקולים, ולמרות שלא הוא ולא הרמקולים עצמם רעים, המחשבה שהחוויה סינטטית מדי תמיד נשארת בתת-מודע. הנהיגה בלאון דומה מאד לנהיגה בסימולטור מאד משוכלל – הרכב מאיץ, בולם, רוכן (במתינות) ומתגלגל (במתינות גם כן), אבל הכל מאד קל ומנותק. אין כל ספק, כי מבחינת בחינת הלאון כהישג הנדסי היא מרשימה ביותר בכך שהיא מאפשרת קצב לא הגיוני עם סלחנות לא טבעית לטעויות ופקודות נהג לא מדויקות, אבל לנהג שרוצה גם להרגיש, כלל לא בטוח שהיא נותנת את הפתרון המיטבי.

למרות שאין כל ספק, שמבחינת הקצב שהיא מייצרת היא לא נופלת מאף מתחרה, קשה שלא להיזכר בכך שמכוניות כמו הסיוויק טייפ-R או היונדאי i30N, וגם מתחרות ששווקו עד לאחרונה כמו הפיג'ו 308GTi לא נופלות מבחינת קצב וביצועים, והציעו מעורבות והנאה רבה יותר ממעשה הנהיגה הספורטיבית. למעשה ובאופן לא ברור לאור זהות הפלטפורמה, גם הגולף GTI מרגישה שונה מאד, ולחיוב, באופן בו היא מתקשר עם הנהג, בין אם באמצעות ההגה ובין אם בהיזון החוזר מהשלדה והמתלים, ובעיניי עדיפה בהיבט ההנאה מנהיגה, חרף חיסרון משמעותי של 55 כ"ס.

בנהיגה מהירה מתגלה חיסרון נוסף של הלאון, והוא מושב הנהג שתמיכתו הצדית אינה מספיקה ונחותה ממושבי מתחרות כגון אותן סיוויק טייפ-R או היונדאי i30N, וגם מתחרות מהבית כמו הגולף GTI או אפילו האחות פורמנטור.

אם וככל שזה מעניין מישהו, צריכת הדלק ב"מוד טיול" הנה כ-5-6 ק"מ לליטר.

 

סיכום

הלאון קופרה החדשה היא מכונית טובה. לא מושלמת – כאשר לחובתה בעיקר הנדסת אנוש מסורבלת – אבל בהחלט טובה מאד. עיצובה נאה, הגימור מוקפד מאד ברובו, האבזור עשיר, לרבות אבזור הבטיחות. היא מאפשרת התניידות יומיומית כמעט חסרת פשרות ומרווחת דיו לכל המשפחה, על ציודה.

אך האם היא מכונית ספורטיבית טובה? זה כבר נתון להעדפתו האישית של כל אחד ואחד. מי שביצועים וזמנים עבורו הם חזות הכל, יתקשה למצוא תמורה טובה יותר. אין דרך זולה יותר בישראל לרכוש מכונית חדשה עם 300 כ"ס, והיא מאפשרת כמעט לכל אחד להפיק ממנה ביצועים שעד לפני לא כל כך הרבה שנים היו שמורים למכוניות-על. הנהיגה בה, גם נהיגה ספורטיבית, דורשת מעט מאד מאמץ והיא לא תכניס אותך לצרות כמעט בשום תרחיש הגיוני. גם פוטנציאל השיפורים שלה בלתי מוגבל הלכה למעשה, ושוק האפטרמרקט לרכבי הקונצרן עצום ומגוון. מי שנהיגה ספורטיבית עבורו היא תחושות, היזון חוזר, קשר בלתי-אמצעי עם הרכב והדרך עבורו חשובה מהתוצאה, כנראה ימצא מזור במכוניות אחרות.

יש לכם שאלות לרומן? בואו לפגוש אותו בפורום.