מבחן דרך – סיאט לאון קופרה – שובו של איש העטלף

חבר הפורום falou נשלח לשלושה ימים בסיאט קופרה החדשה והתבקש לחזור עם חוות דעת על ההצעה של סיאט לקומפקטית חמה. קיבלנו קומיקס של באטמן...

לא מזמן הופיע באוף טופיק של קארספורום, בשרשור שאין לו שום קשר למכוניות, ציטוט של ביל מוריי: "תהיה עצמך. אלא אם אתה באטמן. במקרה כזה תהיה באטמן".

הבת שלי לא מאמינה בסנטה קלאוס, אבל לה סיפרתי ממזמן שאני בעצם באטמן. מאז זו הבדיחה הפרטית שלנו. גם כשניגשנו לקופרה עניתי לשאלתה ("מה זה הרכב הזה?") בתשובה המתבקשת: "זה האוטו שלי כשאני באטמן".

"זה לא נראה כמו אוטו של באטמן"

"המממ... חכי ותראי".

באנגליה קוראים למכונית כזו "Q-Cars" ובאמריקה "Sleeper". מכונית ביצועים, שכמעט לא נותנת רמזים על היכולות הביצועיסטיות שלה במראה החיצוני. הקופרה היא בדיוק זה, אלא אם אתה מתעקש להזמין אותה עם ג'אנטים ומראות בצבע כתום, כמו באולם התצוגה (ולא נתבדח על סוג האנשים שזה המראה המועדף עליהם, אנטומית או מכל בחינה אחרת. על טעם וריח אין להתווכח והגודל, כידוע, לא קובע).

בשחור הקופרה נראית לא כל כך שונה מכל לאון אחרת. הצמיגים בעובי מיקרוני ורחבים מאוד, יש איזו הצהרה על הזנב בדיוק כמה כ"ס יש, מנוסים יאתרו דיפיוזר אווירודינמי מאחור, אבל מלבד זאת, די סולידי. הכל מאוד סולידי גם בפנים, להוציא תאורת לד בצבעים שונים בדלתות, שמשתנה בהתאם להגדרות המחשב של מצב הנסיעה הנבחר (לצהלות ילדים בני שלוש, אני מניח), ומוצלח ארגונומית. הכיסאות דמויי באקטים, אבל את גזרתי הצנומה הם לא אורזים מספיק טוב.

פתחי האוורור הגדולים, המסך וכל פקדי השליטה על המולטימדיה מוקמו גבוה, בעוד פקדי המזגן (האנלוגיים) ירדו נמוך, כמו שצריך. סיאט הקפידו לעצב הכל באופן זוויתי, שגרתי ומנסה בעליל לא להאפיל לרגע על דגמי הפרימיום של אותה מכונית (כמעט) המגיעים מהקונצרן, אבל איכות ההרכבה טובה מאוד, החומרים סבירים עד נעימים, ומתרגלים לתפעול מהר מאוד.

ברוס ווין MODE

אותה אווירה שגרתית ממשיכה גם בנהיגה. גם הבת שלי ישר מאבחנת את הרכב החדש: "מרגיש שקט, חלק, חוץ מהרעש של המנוע".

"זה האגזוז..."

"טוב, האגזוז" (מבט+גלגול עיניים של "אבא נודניק").

יש לרכב הזה שלושה מצבים "אקונומי, ספורט וקופרה" שמשנים את משקל ההיגוי, תגובת המנוע, תיבת ההילוכים, המתלים, בקרת האחיזה/משיכה והדיפרנציאל (עליו בהמשך), וגם את רעש האגזוז, כאשר כל אחד מאלו ניתן להגדיר לכל אחד מהמצבים בנפרד.

נשמע מסובך אבל זה לא. אני נהגתי במצב "קופרה" כל הזמן. זה מוסיף קצת צליל לרעש לאגזוז, משקל להגה ואמור להעביר את המתלים למצב קשיח. הרכב אכן קשיח, אבל לא נחבט, להוציא בורות שצמיגי החתך הנמוך מתלבשים עליהם בזווית לא טובה. אני אומנם אדם לא מפונק בעליל וסובל קשיחות ספורטיבית בהנאה, אבל עדיין הקופרה מפתיעה לטובה (עד כמה שניתן, עם הצמיגים הללו). בשיוט היא נינוחה ובעיר היא לא מטלטלת יותר מדי.

למרות ניסיונותיי לאבחן הבדלים במצב המתלים בין המצבים השונים, לא הצלחתי להרגיש הבדל. או שמדובר בתקלה או גימיק מיותר. גם תגובת הדוושה במצב "קופרה" לא נמרצת וצריך דריכה ארוכה כדי שהמנוע ישחרר סוסיו. כנ"ל לגבי דוושת הבלם, שמהלכה ארוך מדי לטעמי. הכל נינוח.

בקיצור, לא ככה אשכנע את הבת שלי שאני אכן באטמן, אבל את הדרך העמוסה עד מפוקקת אנחנו מעבירים בשלווה,  עם מערכת קול לא רעה בכלל. גם גג השמש הפנורמי מהווה גימיק נחמד לשחק איתו בפקק.

תא נוסעים סולידי, מאובזר ואיכותי (צילום: סיאט)

הדרך חזרה הייתה כבר סיפור קצת אחר. עם פתיחת נתיב להאצה נתקלתי בתופעה שקראתי עליה בכתבה בעיתון אנגלי על הפיאט קופה. הוא זיהה, מלבד רעש המנוע, רעש מובחן של צליל גבוה, כמו יללה, כל פעם שהאיץ. גם בקופרה אני מבחין פתאום בצליל הזה, רק שבמקרה שלי מדובר בבת שלי (אצלו זו הייתה החברה), שמשמיעה קול השתנקות מופתע בשעה שהגב נדבק למושב. היא כבר מנוסה בהאצות במכוניות חזקות לא פחות, אבל האופן הפתאומי בו הקופרה הופכת משייטת נינוחה למאיצה נמרצת... מפתיע.

"אההה... רואה?! באטמן או לא באטמן..."

"כן, כן... בסדר. אבל זה לא כמו המכונית של סבא".

באטמן MODE

אבל בסופו של דבר, לא קונים קופרה להסיע ילדים, ואחרי שקמתי ויצאתי מהבית בחסות החשיכה והגשם השוטף בשעת בוקר מוקדמת ולא סבירה בעליל (כיאה לבאטמן), אני מקבל החלטה לקחת דרומה לסדום ערד.

שוב הקופרה מוכיחה עד כמה היא מכונת שיוט משובחת, כשהיא שומרת על יציבות בגשם הזלעפות שניתך עלינו בכביש 6. כמובן שמצב קופרה נזנח ברגע שרב תשומת הלב עוסקת בלחפש את הכביש מבעד למסך הגשם, שמלווה אותי עד קריית גת.

המדבר הצליח להישאר יבש עד לסוף הנהיגה, אבל הקופרה רחוקה מלהיות יבשושית. סופסוף הנינוחות נזנחת לטובת כיף, בייחוד בכביש סלול היטב ורב אחיזה כמו סדום-ערד.

רק לקבל פרופורציה, 280 כ"ס זה אולי טריטוריה של מכוניות ספורט, אבל הקופרה היא עדיין רק Hot Hatch. יחסית למכוניות ספורט היא עדיין שמנמונת עם מרכב גבוה מדי והנעה קדמית מדי. לצורך ההשואה אודי TT שבחנתי (ואהבתי פחות) היא עדיין מכונית יותר מושחזת, שיכולותיה גבוהות יותר.

אבל הקופרה אוהבת שנוהגים אותה מהר. ממש מהר. ממש ממש מהר. משקל לפנים, כניסה אגרסיבית, המכונית מתאזנת היטב לתוך הפנייה, עם תחושה שהאחיזה מתחלקת שווה בשווה בין הציר האחורי לקדמי, ומכאן והלאה זה רק אתה והדיפרנציאל מווסתים את הכוח. ויש הרבה כוח, ואפשר להוריד הרבה ממנו, כך שניתן לשחרר את הקופרה החוצה מהפניות במהירות מסחררת. כן, אפשר גם להזרים יותר מדי אנרגיה לגלגלים הקדמיים, וכממש מגזימים אפילו אפשר להרגיש זאת מההגה, וזה כיף, כי יש לך משהו לעשות כנהג. זו לא מכונית Point & Shot סינטטית לגמרי.

ההרגשה כל כך טובה שאני מנתק את הבקרות לגמרי.

או!

עכשיו מרגישים איך קודם הבקרה בכל זאת תפסה את החלק האחורי קצת בשבילי. זה לא שעכשיו הוא בורח. מאפיין ההתנהגות העיקרי, ואולי היחיד, של הקופרה נשמר. תאזן אותה על הצד בכניסה ו-גז! גז! גז! כמעט לכל אורך הדרך, כשאתה נותן לדיפרנציאל לעבוד. אני חושב שאם הייתי בא מהר מדי, היא פשוט הייתה מחליקה באופן מושלם על הצד.

אבל אני לא מעז. יש גבול לכל תעלול בכביש ציבורי. ומה איכפת לי, אני נהנה מה-G המופרך, מהמהירות, מהנוף... אחלה נהיגה.

הקופרה, גם בגלל הדיפרנציאל וגם בגלל האופן בו היא מתאזנת לפנייה, מזכירה לי איך הייתי נוהג את הפיאט קופה שלי. מה שאין כאן זה את מה שהופך מכונית כמו רנו מגאן קופה RS לאמת מידה. אין כאן שלדה שאפשר לשחק איתה בכל אופן שתרצה, בין תת היגוי להיגוי יתר למצב מאוזן. הקופרה היא יותר מכונית מסלול, שנעה בין מצב מאוזן לתת היגוי.

בחזרה למערה

אני מחזיר את הקופרה עם תחושה טובה. היא הוכיחה את עצמה שימושית לחלוטין ביומיום ועדיין מכונית נהיגה מהנה בכביש טוב, ואפילו קצת חוליגנית, תכונה שכל כך חסרה במכוניות היום. רבות מהמכוניות האייקוניות של העבר היו בעצם מוגבלות ברפטואר שלהן, וזכו למעמדן בזכות יתרונות יחסיים, למרות חסרונות יחסיים, ובעיקר בגלל שהיו קצת מופרעות.

 WRX היתה רכה, עם נטייה חזקה לתת היגוי, קליאו ספורט התקשתה להוריד את הכוח לכביש בפניות, פיאט קופה סבלה מאף כבד, שהרגיש כמו סרח עודף ענק, ועוד. אבל הן היו מכוניות טובות, כי הן בעטו לך קצת בתחת, וכשנהגת באופן שהתגבר על החסרונות המובנים שלהן, הרגשת סיפוק.

גרסת שלוש הדלתות תשאיר לכם 5000 שקלים ביד, אחת כזו לא מאובזרת ומוזלת יכולה להיות ממתק אמיתי (צילום: סיאט)

אז אם אתה רוצה את מכונית הנהיגה האמיתית, המגאן קופה RS היא המכונית בשבילך. גם בשבילי, ומבחינתי מי שלא רוצה לזחול לספסל האחורי, שייקח אוטובוס. המגאן כבר יכולה לתת פייט למכוניות ספורט אמיתיות. הקופרה לא.

אבל אם אתה טיפוס קצת יותר סוציאלי, משפחתי, מתחשב... יודע שגם באטמן לא מסיע את הילדים לבית הספר עם הגלימה עליו, הקופרה הוא אפשרות מצוינת, שעושה הכל טוב, ועם מחיר שמתחיל ב-213 אלף שקלים לשלוש דלתות ו-218 לגרסת חמש דלתות היא מגיעה גם די בזול.

נ.ב. 1 - רק הדיפרנציאל הזה הוא סיבה לא לקנות גולף GTI בכלל.

נ.ב. 2 - אני חושב שגרסת שלוש דלתות לא מאובזרת (אבל עם דיפרנציאל), בלי גג שמש, מתלים אקטיביים ושאר פינוקים, אבל עם תיבת הילוכים ידנית, יכולה לספק כאן ביצועים יוצאי דופן, במחיר שהוא כל כך טוב עד שלפעמים שקשה להאמין שאפשר לקנות בו 280 כ"ס.

סתם רעיון...