מבחן דרך – סיאט איביזה קופרה

יומיים עם סיאט איביזה קופרה השאירו את falou עם מסקנה לא אחידה אבל נחרצת מאוד בנוגע למכונית הזו

אחרי החוויה המצוינת עם לאון קופרה, קפצתי על ההזדמנות לנסות את איביזה קופרה. השיפור שעברה הלאון הפך אותה ממכונית לא טובה, למכונית ממש טובה. היו לי את כל הסיבות לחשוב שהקסם יכול להתרחש שוב

ברשותכם, או שלא, הפעם נחרוג לגמרי מנוהל ה"פתיח מהורהר לכתבה" וניגש הישר לתכל'ס. אחרי הכל, סיאט איביזה היא אולי אחת המכוניות שאינן זקוקות להצגה או סקירה על גלגוליה ותולדותיה.

אז, מבחוץ היא נראית חביבה ביותר. איביזה מעוצבת מוצלח והקופרה מצליחה לא להיות מוחצנת מדי. בכלל, העיצובים החדשים של סיאט מצוינים, מה שגורם לי לחשוב: "מי מוציא יותר כסף על פולו?!".

אני מקבל את התשובה בפנים, כי לעומת מה שקורה בחוץ, פה קצת מאכזב. בעוד ה-208GTI עושה לך "וואו" בכניסה לרכב, עם הגימור הנאה באדום, מסך המולטימדיה ושאר התופינים, קופרה נראית כהה ומשעממת, ופתחי האוורור המגודלים נותנים תחושה תעשייתית. אז הם מכוערים אולי למראה, אבל עושים עבודה של הוריקן קטן. יופי.

מאובזרת ויעילה, אבל אין "וואוו"

המכונית שבחנתי גם הגיעה עם מערכת של Alpine, כולל סאב קטן בבגאז'. נחמד. ממשק המולטימדיה דומה לזה שבלאון, גרפיקה פשוטה, אבל ממשק יעיל ומובן. מבחינת מערכות מצבי נהיגה אין כאן את כל אפשרויות הכוונון השונות של כל פרמטר תמיכה בנפרד כמו בלאון, רק מצב "קופרה", שמקשיח את המתלים, מכביד את ההגה, מחדד תגובת דוושה וגם דואג שהאגזוז יחרחר יותר. רק שלמצוא את הכפתור שעושה את כל זה (יש אחד פיסי, ייעודי), לקח  לי זמן. בניגוד לחוויה שלי מהלאון, כאן שינוי מצב המתלים מורגש מאוד, וזו אופציה מבורכת.

אז היא לא כל כך מרשימה מבחינת תא הנוסעים, אבל זה לא העיקר... נראה איך היא בתנועה. קודם כל, נעים מאוד, גיר ידני עם שישה הילוכים. DSG זו תיבה נהדרת מכל בחינה ביצועיסטית, אבל גיר ידני יותר מעניין לנהיגה.

תחילת התנועה מאוד מבטיחה. אומנם ההגה לא מתקשר, באותו חוסר רגש מוכר מוואגיות אחרות, גם המנוע (לחובבי המספרים: 1.8 טורבו, 192 כ"ס, 32.6 קג"מ, 6.7 שניות, 235 קמ"ש) מרגיש מאוד אופייני לקונצרן, חזק, עם משיכה טובה מטורים נמוכים והעדר סיבה להתקרב לקו האדום. סה"כ הרכב מרגיש זריז, מגיב מהיר להיגוי ונותן תחושה של רכב קליל. זה מוציא ממני ישר את החוליגן, שחושב שיש חוק נגד שיוט בנתיב קבוע, ומשתדל  לאבד איזה עוקב דמיוני, שאולי מנסה להישאר לי על הזנב.

כמובן, כמו שכתבה פעם איזו חברה של אופנוען, כל הכבישים מובילים לסדום-ערד, ורצוי דרך הרי ירושלים. בשיוט איביזה קופרה  מתגלה כמכונית נעימה למדי, בטח במגבלות הז'אנר (וגם לא). אם אתה לא מתעקש לשייט במצב "קופרה", האיביזה היא קרוזרית מהירה ונוחה, ו... ממש מהירה.
באיזשהו שלב השתרכתי מאחורי איזו טויוטה בכביש 6. הוא קצת האיץ (כנראה הרגיש צורך לפתוח פער) ואני אחריו. רק כשבדקתי מה מד המהירות מראה, הבנתי עד כמה הוא אימץ את המנוע להגיע למהירות הזו, בעוד אצלי היה דווקא נינוח...

עד עכשיו הכל הלך מאוד חיובי, וציפיתי שימשיך כך.

פייר - התאכזבתי

אני אתחיל מהסוף, ואולי בניגוד לכותבים אחרים, אני אהיה נחרץ: זאת לא מכונית למי שרוצה לנהוג ממש. וזו לא השלדה. כלומר, אולי זו כן השלדה, אבל מערכת בקרת היציבות מנהלת את האחיזה והמשיכה כך שלא ברור לנהג מה עושה השלדה ומה עושה המערכת, גם במצב ספורט.

המערכת עובדת כך שבלתי אפשרי לגרום לזנב לפסוע אל תוך הסיבוב, והיא שומרת אותך על סף תת היגוי תמידי, שזה יעיל מבחינת מהירות (ובטיחות), אבל מרגיש מלאכותי לגמרי ו... משעמם. האיביזה היא פשוט סרבנית העברת משקל כרונית. זה גם האופן בו משולב ה-XDS, "הדיפרנציאל" האלקטרוני עם ה-ESP. זה שההגה אילם וחסר תחושה, מילא, כבר משהו שלמדנו לחיות איתו במכוניות חדשות – אבל הבעיה היא "שהדיפרנציאל" האלקטרוני מווסת את הכוח באופן שהוא לא ברור לנהג . רגע אחד אתה מסורס לגמרי, וברגע לאחריו כל הכוח עובר. גדולתו של דיפרנציאל מכאני היא בהעברת כוח רציפה, ובאובדן אחיזה תחת האצה שהוא הדרגתי, ומרגיש כמו סחיפה נשלטת של הציר הקדמי. כאן זה מרגיש כאילו יד נעלמה שולטת על הברז של הגז, ולא ברור מתי הוא משתחרר. רב הזמן זה פשוט מרגיש שהכוח שיש לא עובר במלואו, כדי שחס וחלילה לא יידרש הנהג להתמודד עם הנהיגה, ולעיתים, אחרי יישור ההגה, הוא מגיע כולו ובפתאומיות.

בקיצור, בנהיגה חזקה המכונית מרגישה מלאכותית, מעורפלת ולא עקבית.

חוסר העקביות ממשיך בניסיון לבדוק את התנהלות הבקרות בכיכר גדולה ונטושה. גם במצב הספורט המערכת מסרבת לאפשר להעברות המשקל להתרחש, אבל גם העדר העקביות ממשיך. לפעמים ה-ESP מתערב בברוטאליות, לפעמים לא, ופעם אחת... ווש! החלקה עד עצירה מלאה - אין התערבות בכלל. למחרת הצלחתי לשחזר את האפיזודה בכיכר אחרת. זה ממש לא תמרון שמבוצע כחלק מנהיגה תקינה, אבל עדיין, זו לא המכונית לנהוג אותה מעבר למגבלות. אתה פשוט לא יודע מתי ואיך תגיע אליהן.

האמת היא שפקפקתי קצת בעצמי, היות ודברים אחרים שקראתי לאחר מכן היו פחות נחרצים, אז לקחתי את האוטו ליניב, בלי להגיד לו מה אני חושב מראש. המסקנה שלו היתה זהה, אחרי סיבוב קצר בסיבובים המוכרים בסביבתו. התקשרתי גם לחרוצון (זה מהמבחן של האקספלורר), שיצא לו לנהוג על הרכב – אותה מסקנה.

לא טוב.

ובכל זאת נוע תנוע

אז האם זו ביקורת שקוטלת את האיביזה לחלוטין?

לא לגמרי.

 כי... מי שלא מתכוון להגיע לכבישי הכסאח, לא למד נהיגה מתקדמת, ורק רוצה רכב חזק ומאובזר, האיביזה לגמרי תספק אותו. גם מי שרוצה שהמכונית תשמור עליו, כי לנהג הלא מיומן יישאר הרושם שזה מכונית "שדבוקה לכביש". הוא לא ירגיש לרגע מאוים, כי למרות מה שכתבתי, אם לא תתעקש לדחוף אותה למגבלות בכוח באופן לא סביר, היא תישאר בת לוויה מאוד בטוחה מהירה, נוחה (עם הגמישות של שינוי רכות המתלים) ויעילה. היא רק לא מצליחה לעשות מה שאחותה הגדולה, הלאון קופרה, עושה מצויין: להיות גם וגם. גם מכונית יומיומית סבירה וגם ספורטיבית מצטיינת

הבעיה של האיביזה היא שה-208GTI עושה זאת ה-רבה יותר טוב, למרות שגם היא לא החלום הרטוב שלי, ורחוקה מלהיות מה שעשו ממנה (היא יורשת ראויה לפיז'ואים של שנות ה-90', כמו שגולדן סטייט יורשת לשיקגו האגדית). בפיז'ו הבקרה מתערבת, אבל רק אחרי שהרכב התחיל להחליק (ולא, היא לא מתנתקת לגמרי לגמרי. בדקתי...). כאמור, גם תא הנוסעים שלה מרגיש יוקרתי יותר, והיא מכונית סבירה ליומיום, גם בלי מתלים אדפטיבים, כך שלמרות מחיר מושך של 137 אלף שקלים, אני לא מוצא סיבה להעדיף את האיביזה, כמכלול. 

יש לכם שאלות לכותב המבחן? לחצו כאן כדי לפגוש אותו ב"קארספורום"