תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • דאצ'יה
  • דאצ'יה דאסטר
  • דאצ'יה דאסטר דיזל 4X4 – מבחן דרך

    דאצ'יה דאסטר

    דאצ'יה דאסטר דיזל 4X4 מציע יכולות שטח שמתעלות על אלו של כל ג'יפון מצוי, צריכת דלק מצוינת ונוחות נסיעה טובה. אבל הוא סובל מהנדסת אנוש לקויה והעדרו של גיר אוטומטי. מבחן דרך.

    • 23-04-2015
    • מאת: יואב פולס | צילום: פבל צ'רניצקי

    בקיץ האחרון פרסמנו כאן מבחן דרך לסובארו XV 1.6 ליטר ידנית, שעמדה אז די בודדה בנישה משל עצמה. בציפייה נבואית משהו רשמנו את המילים הבאות: "לסובארו XV בגרסת ה-1.6 ליטר אין כרגע מתחרים ישירים של ממש. אולי בעוד כמה חודשים, כשיגיעו ארצה רכבים כמו דאצ'יה דאסטר או סוזוקי ג'ימני יהיה אפשר לאגד את שלושתם לסוג של קטגוריה מעניינת."
    והנה חלף הסתיו, ומרבית החורף, ואנחנו על פתחו של האביב, בערך שישה חודשים אחרי אותו מבחן. והנה אנחנו נוהגים בדאצ'יה דאסטר, כשמאחורינו נוסע ג'ימני (אמנם ישן, אבל רפרנס מצויין להבדלים).

    דאצ'יה דאסטר

    הדאצ'יה דאסטר 'שלנו' מצויד במנוע טורבו-דיזל בנפח 1.5 ליטר (מנוע ותיק ומוכח של רנו, משמש גם את הפלואנס והמגאן דיזל) עם גיר ידני 6 הילוכים (הילוך ראשון קצר מאוד) וכמובן שמערכת הנעה כפולה (4X4). לא רק המנוע הושאל ממחסן החלפים של רנו אלא גם שלל מתגים וכפתורים בתא הנוסעים. כך למשל מי שנסע אי פעם בניסאן מיקרה יזהה בוודאי את גופי התאורה ואת פתחי המזגן. מי שנהג ברנו פלואנס יזהה את ידית ההילוכים ואת הכפתורים שעל ההגה ומי שנהג בקליאו החדשה יזהה את מערכת המולטימדיה המקורית.

    אין לנו בעיה עקרונית עם זה, בהתחשב בעובדה שהדאסטר, כמו שאר הדגמים של דאצ'יה, מתיימר להיות זול ולא מתיימר להיות חדשני. כן יש לנו בעיה עם הנדסת האנוש שנוצרת מהשעטנז הזה. כי נדמה שכל המתגים האלו, שהגיעו מכל מיני רכבים, לא תמיד מתחברים בצורה האופטימלית. כך למשל פאנל ההפעלה של המזגן ממוקם נמוך מידי וידית ההילוכים מפריעה בגישה אליו. גם כפתורי השליטה על מערכת השמע ממוקמים מאחורי ההגה ולא עליו. הצרפתים כבר נפתרו מהמיקום המעצבן הזה, הרומנים שמתבססים על החלקים הישנים שלהם עדיין עושים שימוש באותה ידית מעצבנת.

    אבל החיסכון בעלויות הייצור מגיע לא רק בדמות שימוש במתגים ישנים מתוצרת רנו-ניסאן. הפיינשמקרים שביניכם ישימו לב ללא מעט דברים שכבר נעלמו מרוב הרכבים החדשים שנמכרים היום בישראל. החל מידיות הדלתות החיצוניות שנפתחות מלמטה ולא מלמעלה ומרגישות כאילו הן לא יחזיקו הרבה זמן. דרך מראות האיפור, שלא רק שאין להם תאורה אלא גם שאין להם כיסוי נגלל. ועד לכפתור כיוון גובה פנסי החזית, שממוקם במקום מוזר מאוד בתחתית תא הנוסעים והוא מכאני לחלוטין. בכל יפנית מאמצע שנות ה-90 ואילך הכיוון הזה מתבצע בצורה חשמלית, אני לא זוכר מתי נתקלתי במתג מכאני כזה.

    דאצ'יה דאסטר

    אנחנו מתחילים את הנסיעה על דאצ'יה דאסטר ברחובות רמת השרון. הדאסטר מדלג מעל הבאמפים שהציבה העירייה ברחובות בלי למצמץ. פשוט מרחף מעל ברכות שלא זכורה לי משום רכב. זו תישאר גם התמונה בנסיעה בכבישים פתוחים. גיהוץ מוחלט של כל תחלואי הכביש ברכות ונינוחות. יש מי שלא יאהב את הרכות המוגזמת הזו, אבל למרבית רוכשי הדאסטר מדובר ברכב שמצדיק את המוצא הצרפתי – רך ונעים לנסיעה. הרכות הזו נמשכת לאורך כל מהלך המתלה והיא לא פרוגרסיבית כמו ברכבים מודרניים. התוצאה של זה היא נדנוד מוגזם בשטח, גם על הציר האורכי וגם על הציר הרוחבי של הרכב. האוטו פשוט מתנדנד מדי, וכאשר מרווח הגחון הוא 21 ס"מ (ומזה צריך לנכות את מה שגזלו המיגונים ההכרחיים) מקבלים מדי פעם חבטות מאבנים שבכל רכב פנאי-שטח רגיל לא הינו מבחינים בכלל בקיומן.

    את מבחן השטח שלנו עשינו ביום הבחירות, במזג אוויר מושלם. ירדנו מאזור דליית אל כרמל לכיוון הר סומק וכרם מהר"ל. מרבדים ירוקים ממלאים את כל הנוף, ופרחי בר פורחים וממלאים את שדה הראייה. פה ושם שלוליות בוץ שאין ברירה אלא לעבור דרכן ופרות עם עגלים שמסתכלים עלינו במבט של "מממממממ.....אנחנו לא חושבים על דבר". את אגני הבוץ הדאסטר צולח בקלילות. על הבולדרים, לעומת זאת, אנחנו זוחלים באיטיות.

    דאצ'יה דאסטר

    כך מתחילים להתגלות החסרונות הראשונים. ההילוך הראשון אמנם קצר, אבל עדיין ארוך מידי. לשמחתנו מנוע הדיזל המצוין מחפה מעט על חוסר זה עם הגמישות, אבל זה לא ממש רכב שטח אמיתי עם טרנספר והילוך כוח LOW. אנחנו ממשיכים בדרך ופוגשים קבוצה ראשונה של ג'יפאים – טויוטה פראדו, צ'ירוקי קלאסיק ודיסקברי 1 בנזין, וזוכים למבט של "מה לעזאזל אתם עושים כאן?". אבל אנחנו לא מתייחסים וממשיכים בדרך. לעיתים השביל נפתח ואפשר לפתח מהירות – הרכב מגהץ בצורה נפלאה את התוואי ורץ על השביל כאילו אין מחר.

    בהינף כמה לחיצות גז, הג'ימני נעלם מאחורינו בעננת אבק קלה, כשהדאסטר פשוט מרחף מעל כל המהמורות. הג'ימני נשאר מאחור, כשהוא מקפץ לו על השבילים המשובשים כמו חמור פרא. פוגשים עוד שני ג'יפים. הראשון עם פג'ארו קינג ארוך, (ילד אחד עם חצי גוף מחוץ לסאן-רוף, שני ילדים אחרים תלויים מבחוץ, עומדים על המדרגות ומחזיקים את הרלס שעל הגג. לפעמים אני לא מבין מה עובר לאנשים בראש). השני עם סוזוקי גרנד ויטארה, מסתכל על הדאסטר במבט של "אתם לא אמורים להיות כאן עם הדבר הזה" וזורק לנו "אתם יודעים שהדרך ממש קשה בהמשך?". אנחנו מחייכים וממשיכים. מגיעים לכמה הצלבות. הדאסטר עובר בזהירות מירבית, לאט לאט. ואז מגיע הג'ימני, ופשוט יורד אותן בלי להבין על מה הדרמה. 

    דאצ'יה דאסטר

    בשורה התחתונה גם עם דאצ'יה דאסטר אפשר לעבור את המסלול הזה בקלות. באמת בקלות. התחושה היא שלא ממש אתגרנו אותו. יחד עם זאת, חשוב להבין שהוא לא תחליף לטויוטה לנדקרוזר. זה לא רכב פנאי עם הילוך כח, מרווח גחון וצמיגים גדולים עם פרופיל שטח. גם אם תגביהו אותו ותמגנו אותו מכל כיוון אפשרי – הוא לעולם לא יהיה כזה.

    הוא עדיין רכב טיולים מצוין. לדאסטר הזה תוכל להיכנס בקלות משפחה עם שני ילדים על כל ציודה. המושב האחורי מציע מרווח די נדיב ותא המטען נפח הטענה גדול. הדרך עד לטיול תעבור בנינוחות בזכות כיול המתלים וגם בחיסכון מרשים למדי בדלק. בנסיעה בין עירונית רגועה אפשר יהיה לגרד כנראה את ה-20 קילומטרים לליטר. בנסיעה משולבת זה יהיה קצת פחות, צפו למשהו סביב ה-16 קילומטרים לליטר. גם אם בידוד רעשי המנוע והצמיגים אינו מהמרשימים שפגשנו, אפשר לחיות עם זה.

    דאצ'יה דאסטר

    דאצ'יה דאסטר דיזל 4X4 – סיכום

    מצד אחד, אנשי השטח כנראה לא ירכשו אותו. במחיר שלו הם יעדיפו רכב שטח אמיתי אך משומש. מצד שני, זה לא ג'יפון אופנתי סטייל קיה ספורטאז' או סוזוקי קרוסאובר – אין לו את מקדם השופוני, ובעיקר אין לו גיר אוטומטי. הדאסטר גם לא ממש תחליף למכונית משפחתית חדשה, שתעלה גם היא כ-130 אלף ₪. בלי גיר אוטומטי, גם כאן הוא מצמצם בצורה משמעותית את גודל הקהל הפוטנציאלי שלו.

    ואז אנחנו חוזרים לפסקת הפתיחה שלנו. שני המתחרים העיקריים של הדאסטר 4X4 הם סובארו XV בגרסת ה-1.6 ליטר הידנית או סוזוקי ג'ימני המחודש.
    הדאסטר לועס את ה-XV הידני ולא משאיר פירורים. הוא פחות מודרני מהסובארו, פחות מעוצב מהסובארו, ולא נהנה מהמוניטין המצוין שיש לסובארו בשוק. מצד שני, הדאסטר משמעותית יותר חסכוני מהסובארו, המנוע גמיש בהרבה מזה של הסובארו, תאוצות הביניים שלו משמעותיות יותר טובות בזכות המומנט העדיף של הדיזל ובשטח הוא מרגיש חסון יותר. הוא מרווח מאוד, נהנה מנוחות נסיעה מצוינת, ואני מניח שעם המכלולים הפשוטים והמוכחים של רנו, לא הייתי חושש מעניין האמינות (אבל כן הייתי משלם עוד כמה שקלים בחודש על הרחבת האחריות ל-5 שנים, ליתר ביטחון).

    מול הג'ימני הסיפור שונה בתכלית. מי שרוצה את יכולות השטח המלאות של הג'ימני לא יוכל להסתפק בדאסטר. מי שרוצה גיר אוטומטי, לא יכול להסתפק בדאסטר. מי שרוצה 5 דלתות לא יזמין נסיעת מבחן בג'ימני, וכמוהו מי שרוצה מנוע דיזל חסכוני.

    הדאסטר הוא רכב מיוחד במינו. חסכוני כמו שרק דיזל ידני יכול, בעל יכולות שטח לא מבוטלות אבל לא ברמה של ה-SUV הגדולים, נוח מאוד לנסיעה בכביש וגם בשטח. מנגד הוא סובל מהרבה דעות קדומות, חלקן מבוססות וחלקן לא. האם זה מספיק כדי למלא את פנקס ההזמנות של קרסו? ימים יגידו.

    דאצ'יה דאסטר בקטלוג הרכב של CarsForum
    דאצ'יה דאסטר - מפרט טכני

    דאצ'יה דאסטר