שבוע משפחתי בחללית: רשמי טיול קצר בצפון מערב גרמניה.

לקראת חג הסוכות כינסנו מועצת משפחה, ומצאנו כי הכוכבים מסתדרים יפה בחג: החיילים בחופש, הסטודנט בחופש, האשה בחופש, ורק אני אמור לעבוד (חלקית), אבל הצטברו לי מספיק ימי חופש. הוחלט לנצל זאת על מנת לבצע דבר שלא נעשה 6 שנים: טיול משפחתי בהרכב מלא.

 

חיפוש קצר במרשתת העלה כי חברת JAF, שעמה טסנו באותה עונה לפני שנתיים, מציעה טיסות במחיר נוח אפילו בחג, מרחק הנסיעה מבריסל לקלן אינו מוגזם, וכיון שהטיול המשפחתי האחרון היה בדרום גרמניה, הפעם ניסע לצפונה.

 

לפיכך הוזמנו 5 כרטיסי טיסה - הלוך בערב סוכות וחזור בערב שמחת תורה, וניגשנו לתכנון הטיול. בסופו של דבר הוחלט כי נבצע טיול עירוני בקלן, וטיול כוכב מדרום לה.

 

כיאה לחברת Low Cost טיסותיה של חברת JAF מתבצעות בשעות מאוד לא נוחות. הפעם ההמראה בסביבות 23:00 והנחיתה בבריסל בסביבות 03:00. כמובן שמדובר בשעות מאוד לא נוחות, ובודאי שלא רציתי לנהוג נהיגת לילה באזור לא מוכר אחרי לילה לבן, ולפיכך מנמה"ת עברנו בשאטל למלון Ibis Budget הסמוך, אשר מוכר לנו מהנסיעה הקודמת. מלון עם חדרים זעירים, בכל אחד מהם מיטה כפולה ומעליה מיטה בודדת, שירותים ומקלחת קומפקטיים ביותר - אבל המיקום קרוב לנמה"ת, והמקום נקי למופת. מספיק למנוחה קצרה, מקלחת וחיסול הסנדביצ'ים שהגיעו מחיפה (במלון אין חדר אוכל, אפשר לאכול בתשלום נוסף במלון סמוך של אותה רשת).

 

בבוקר נסעתי בשאטל האחרון (10:00) לנמה"ת על מנת לקבל את הרכב השכור. במחשבה שאנחנו 5 מבוגרים עם 5 מזוודות הוזמן רכב בקטגוריה של Opel Zafira - ואן עם 7 מקומות, במחשבה שהמושבים האחוריים יקופלו לטובת המזוודות. החוויה בתחנת ההשכרה לא היתה מרנינה, ובסופו של דבר יצאנו לדרך עם חללית אמיתית - Renault Espace, ואן מפואר שאינו מוכר בארץ, ואשר ידובר בו בהמשך.

 

לאחר איסוף שאר המשפחה יצאנו לכיוון קלן, כאשר לאחר בדיקת מספר אופציות הוחלט על ביקור במובלעת ההולנדית Maastricht. בעיר יש אתר מעניין שכולל את המצודה עתיקה St Pieter, ומתחתיה "עיר תת קרקעית" במכרה ששימש לכריית אבן גיר לבניה, ובמהלך השנים הפך למקום בילוי לאמידי העיר וגם למקלט לאוצרות אומנות הולנדיים שנבזזו על ידי הגרמנים במלחה"ע השניה. בילוי של כ-2-3 שעות בשני סיורים מודרכים ששעותיהם מתואמות בהפרש קטן. למעוניינים - לשים לב שמרבית הסיורים בהולנדית, ומיעוטם באנגלית, מומלץ להזמין מראש.

 

בסיום הסיור המשכנו בדרכנו לקלן, עם עצירה קצרה להצטיידות במזון ובכרטיסי SIM גרמניים.

 

את שלושת הלילות בקלן בילינו בצימר בחלקה המזרחי של העיר. למרכז העיר הגענו בחשמלית, מרחק כ-20 דקות נסיעה. תוכנים הטיולים בעיר כללה יומיים, ובהתאם למזג האויר מרביתה היתה באתרים סגורים: קתדרלת ה-Dom מידועה, כולל טיפוס 533 מדרגות למרפסת התצפית שעל מגדל הפעמונים, ירידה למרתפי אוצר הכנסיה, המוזאון הרומי-גרמני הסמוך ובו ממצאים אריכולוגיים עשירים מהימים בה היתה מושבה רומית. את היום קינחנו בסיור עשיר ברכילות במוזיאון הבשמים (צריך להזמין מראש) של משפחת farina, כאשר למתחרה המפורסם 4711 חנות מפעל אך לא מוזיאון. כבונוס זכינו לתצוגת תכלית של אוהדי קבוצת הכדורגל טוטנהאם שבאה לשחק מול הקבוצה המקומית לברקוזן בגביע האלופות. הרבה רעש, ריכוז גדל של כל כוחות הביטחון המקומיים, אבל בלי אלימות. הבנים ניצלו את ההזדמנות לחוויית צפיה במשחק בדרגה גבוהה כזו (שוב, הכרטיסים הוזמנו מראש והלו"ז נבנה סביב המשחק).

 

יומנו השני בקלן כלל עוד סדרת מוזיאונים - מוזיאון ספורט, מוזיאון שוקולד (של Lindt, אם כי פה ושם פרגנו גם למתחרים), המוזיאון לתולדות העיר.

 

לאחר לילה נוסף בצימר יאנו לכיוון דרום, כאשר המלון נמצא בעיירה Emmelshausen. בדרך עצרנו בשני אתרים: האחד קרוי Drachenfels. חניה למרגלות הגבעה, נסיעה לארמון המקומי ברכבת שיניים, ביקור בארמון וביקור בגן חיות קטן שעיקרו זוחלים. על עליה לפסגה הסמוכה לצורך תצפית ויתרנו אחרי שהתברר כי העננות כבדה והראות ירודה. בהמשך אותו יום ביקור בעיר קובלנץ - סיור בעיר וביקור במוזיאון הצבאי, שבמבט ראשון נראה כאוסף הג'אנק של צבא גרמניה, אך בהמשך מתגלה כאוסף ענק (בניין גדול בן 5 קומות) של כלי נשק, ציוד צבאי, מדים ועל מה שמתקשר אליהם מצבאות גרמניה משך מאות שנים. מי שמתעניין צריך להקדיש למקום די הרבה שעות.

 

למחרת סיור בערים מיינץ וורמס. במיינץ התחלנו במוזיאון לספנות עתיקה, שבנוי סביב שרידי 5 אניות בנות 1000 שנה שנמצאו בנהר הסמוך. נראה כי מדובר במוזיאון חדש שטרם הושלם, ולמעשה חוץ מאותן ספינות לא נמצא בו עניין רב. מוזיאון גדול נוסף הוא מוזיאון גוטנברג, לכבוד המצאת הדפוס שהתרחשה בעיר זו. משם לעיר וורמס שם נמצאים מוזיאון יהודי בבית רש"י, בית הכנסת המשוחזר ובית העלמין היהודי העתיק ביותר באירופה.

 

התלבטו היכן לבלות את היום האחרון בטיול לפני החזרה לבריסל לטיסה ארצה. בסופו של דבר הוחלט לנסוע לעיר העתיקה Trier. עיר עתיקה ומיוחדת, בה ביקרנו בשער העיר העתיק ("השער השחור"), מוזיאון העיר, מוזיאון קרל מרקס וכמובן השלמנו קניות במדרחוב הארוך והחביב.

 

היום השביעי היה יום החזרה ארצה. בשל חשש מפקקי התנועה סביב בריל הקדמנו לצאת לדרך, כך שהגענו לבריסל כשעתיים לפני זצן הצ'ק אין. ניצלנו את הזמן לביקור במוזיאון מכוניות עצום שבו מאות מכוניות במצב מדהים, מעתיקות בנות כ-100 שנים ועד דגמי הספורט היוקרתיים ביותר מהשנים האחרונות. מקוצר הזמן ויתרנו על מוזיאוני התעופה והרכבת הסמוכים, אף כי גם הם נראים מבטיחים.

 

קצת צדדים טכניים:

 

טיסות - בוצעו בחברה המוזלת JetAirFly, שהיא הזרוע הבלגית של TuiFly. מטוסי B738 עם מחלקה יחידה. בדרך הלוך הזמנו שני מושבים במושב מעבר החירום בגלל פגיעה בברך של אחד הבנים, אבל כיון שהתברר שמושבי הרקארו בעלי המסעד הדק משאירים די מקום למרות ה-pitch הקצר ("29) ויתרנו עליהם בדרך חזור. סה"כ טיסה כצפוי מ-LCC - מטוס מלא, שעות מאוד לא נוחות אבל עמידה טובה בזמנים ונוחות ישיבה סבירה. במטוס נמכרות ארוחות במחיר סביר, הבאנו אוכל מהבית ולא בדקנו אותן.

 

מלונות: היינו בשלושה. על הראשון, בקרבת נמל התעופה של בריסל, הרחבתי קודם. בעיר קלן לא מצאנו מקום במלון במחיר סביר, בסופו של דבר מצאתי צימר בצידה המזרחי של העיר (מרכז העיר נמצא ממערב לנהר הריין). חוסר התאמה בין חלק מהתמונות באתר Booking.Com לבין תאור הצימר גרם לי לאתר את מספר הטלפון של בעלת הצימר - התברר כי באתר הופיע רק אחד מתוך שלושה צימרים שהיא משכירה, היא שחררה לנו צימר אחר שיותר מתאים לצרכינו ואותו שכרנו. הודענו לבעלת הבית על הגעה יחסית מאוחרת והיא המתינה לנו, הצימר עצמו היה מרווח מאד, נקי, מצוייד היטב ונוח, ולצידו גם גינה די גדולה. החסרון העיקרי היה העדר מקלחת אלא המצאות ג'אקוזי ענק שחשתי בו חוסר ביטחון בשל חשש להחלקה בכניסה וביציאה ממנו. המלון השלישי היה בעיירה Emmelshausen. מלון משפחתי קטן שחזיתו פונה לחורשה - בעונה הזו בצבעי שלכת מדהימים. חדרים מרווחים ונקיים, ארוחת בוקר מצויינת ויחס נעים מאד של בעלי הבית. למרות שמדורג *3 ושאין בו מעלית מדובר באחת משהיות המלון הנעימות ביותר שלי מעולם.

 

רכב ונהיגה: כיון שמדובר בפורום רכב השארתי אותם לסוף. נושא הנהיגה התחיל כמה ימים לפני הנסיעה, כאשר צריך לבחון כיצד אגיע עם כל המשפחה על ציודה לנתב"ג בערב חג. בימים כתיקונם ז היה מתבצע ברכבת, אבל, כאמור, ערב חג ואין רכבת. לפיכך הוצאנו 5 ממזוודות ועלינו למכוניות, בדקנו קודם את ה-SX4 שלה לכאורה תא המטען הגדול ביותר, אולם בסופו של דבר הצלחנו להכניס את המזוודות דווקא לסוזוקי קרוסאובר שלי ולפיכך נדחסנו בה עד השדה.

 

בבריסל קיבלנו Renault Espace. להלן "רובוטריק". הרושם הראשון - בהרמת הדלת האחורית מתגלים 5 כפתורים. לחיצה על כל אחד מהם "מפילה" משענת של מושב באחת משתי השורות האחוריות. סביבת הנהג מצויידת בכל טוב - לוח מחוונים אלקטרוני שניתן לתכנות (בחרתי בצג אנלוגי מואר בירוק), מערכת התראה מקרבה לרכב שלפנים (בלי צפצופי מובילאיי), מצלמת רוורס עם קוי הנחיה, מערכת התראה היקפית לגופים קרובים, mood lighting, וגולת הכותרת - מערכת ניווט (וגם כל שאר המחוונים) דוברי וכותבי עברית. תא המטען קצת אכזב, למרות קיפול המושבים האחרוניים לא היה בו יותר מקום מאשר בסוזוקי שלי. לעומת זאת המושבים רחבים מאד, והיושבים בספסל האמצעי לא סבלו מצפיפות. את תפעול לוח המגע השארתי לנווט שלי (הבן הבכור), מדובר בכלי מורכב מדי לתפעול תוך נהיגה. זה היה הניסיון שלי גם עם צרפתיה אחרת - סיטרואן קקטוס - לדעתי נהג זקוק לכפתורים פשוטים, מעכת תפריטים טובה כאשר אפשר להתרכז בה ולא צריך להתרכז בדרך. עוד משהו קטן שהפריע לי היה בלם היד החשמלי, אני רגיל לזנק בעליה עם בלם יד ונזקקתי לשיטת המעבר המהיר מהבלם לגז. יתכן שיש Hill Hold אבל לא מצאתי אותו, ובשכירות כה קצרה כמובן שלא טרחתי לנסות לפענח את ספר ההוראות שהיה בהולנדית 0או שמא צרפתית? לא בטוח. בכל מקרה, לא אנגלית).

 

מבחינת נהיגה - כבר הזכרתי איזה שרשור לפני שבועיים-שלושה, אבל אחזור כאן: הנהיגה בכבישים המהירים בבלקיה (והקטעים בהולנד) לא היתה בעייתית כלל וכלל כיון שהיתה באור יום ומזג אויר נוח . בגרמניה סיפור אחר - הימים ימי סתיו גשומים וערפיליים ושקיעת השמש מוקדמת, כך שקטעים רבים היו בתנאים די קשים של חושך, ערפל וגשם עם ראות מוגבלת מאד, חלקם מהסוג שמצריך 3 זוגות עיניים על הכביש וגם הם לא מספיקים. גם הנהגים הגרמניים הפתיעו אותי מפעם לפעם - מצד אחד חדוות החזרה לימיןם גרמה להם לעבור לנתיב הימני קרוב מאד לחרטום שלי (לא נעים ב-130 קמ"ש פלוס), מצד שני מי שיצא לעקיפה וראה משאית בנתיב הימני באופק לא טרח לחזור אליו, גם אם מדובר בנסיעה של 2 ק"מ עד שפוגשים במשאית. וכמובן שלא חסרו טייסים שנצמדו לשמאל. המפתיעים ביותר היו נהגים שחתכו את היציאות מהאוטובאהן, אמנם לא בסגנון הישראלי של "אני לא פראייר ולא אסע אחריך בנתיב היציאה", אבל בחלת חיתוך של 3 נתיבים במהיכות גבוהה. ושיא החוצפה - מרצדס שחסם אותי מלצאת מהחנייה של הצימר בקלן.

תודה על הסקירה המפורטת.

חסרה לי תמונה או שתיים, לגירוי התיאבון, וכן שמות של חלק מהאתרים והמלונות/צימרים בשפת המקום, לשימוש עתידי ע"י מי שיחפוץ להתחקות על עקבותיכם.

המלון ב-Emmelshausen נקרא Muenster - כשם העיר שהיא גם שם הבעלים.

המלון מומלץ ביותר, היחס של הבעלים מעים מאד והמלון נקי ומעוצב בסגנון שמאוד אהוב עלי. בניגוד למלונות שבהם נתקלתי בשנים האחרונות באירופה הצפונית החדרים גדולים ומרווחים מאד. החסרון העיקרי הוא העדר מעלית, צריך לסחוב מזוודות במעלה המדרגות, לבנים שלי זה היה 3 קומות. צריך להתנהג בהתאם, לכבד ולשמור היטב על המקום. לי היתה אי נעימות - כאשר יצאתי מהמלון ניגשתי לבעלת הבית ושאלתי אם עלי לשלם משהו (העסקה בוצעה על ידי חד הבנים עם כ"א של אשתי ולא עקבתי אחר החיבים) - והיא שלחה אותי לדרכי. בעליה למטוס התקשר אלי בעלה והתלונן כי עזבתי בלי לשלם. כמובן שאישרתי לו להשתמש במספר כ"א שהיה ב-booking.com, אבל חוסר התאום בינו לבין אשתו גרם לי להרגיש רע.

הצימר בקלן נקרא Cologne Leisure & Business. לעסק מספר צימרים באזור (שנקרא Rath Heumar) . הצימר הספציפי נמצא בRoetgensweg 44 סקומה התחתונה - יש עוד צימר באותו מבנה - ויתרונו הגדול ביותר הוא קרבה (כ-100 מ') לתחנת טראם בה עוברת כל 10 דקות רכבת למרכז העיר. שוב, הצימר במצב מצויין ומצוייד בציוד די משוכלל, ואם מישהו שוכר אותו הוא מתבקש להתנהג בצורה שתכבד אותו ואותנו כישראלים.

תמומה אחת שאינה אישית מדי, פנורמה ש-google יצרה באופן אוטומטי מכמה תמונות שצילמתי מחדר המלון ב-Emmelshausen:

 

 

 

הריין במבט מארמון Drachenfels. מייצגת את מזג האויר האפרורי בעונה:

 

השוק במיינץ:

 

ומשהו מהעיירה Trier:

 

עניין קטן שנזכרתי בו בזכות שרשור מקביל: תקשורת. בגרמניה יש חברות שמגבילות שימוש ב-VoIP וכל מיני הגבלות דומות. כמוכן מי שרוצה דור 4 צריך לשלם פרמיה. קניתי כרטיסי SIM של O2, עולים 5 אירו ומגיעים עם קרדיט של 10 אירו, שאותו ממירים לחבילה שכוללת 200 דקות\SMS ו-750 ג"ב גלישה, בלי חסימת VoIP. סיפק את צרכינו בלי קושי.

עריכה אחרונה ב-16 לנובמבר, 2016 על ידי sperial

אני שותף להרגשה שלך על הרכב, גם אני קיבלתי אותו אבל ייתכן את גרסת ה 5 מושבים? אולי היו עוד מושבים מקופלים ולא שמתי לב.

מבחינת באג'ז נכנסו לי המזוודות בול, כל עוד לא עולים איתם לגובה זה בערך אותו נפח כמו באוקטביה שלי.

לי לקח קצת זמן להתמקצע בתפריטים ובהגדרות, רק ביום השני הצלחתי להבין איפה לעזאזל מגבירים/מנמיכים את הווליום ורק ביום השלישי מצאתי את המוט עם הכפתורים בהגה ששולטים עליהם. לא הבנתי למה זה לא בהגה עצמו. בהגה עצמו כמעט שום כפתור לא עבד לי.

 

אני דווקא נהנתי להעביר בין המצבים ולבחון אותם, במהיר עברתי למצב אדום, תגובת הרכב משתנה לחלוטין, בנהיגה רגועה הייתי על ירוק או כחול.

אהבתי מאד את העיצוב הפנימי ואת השליטה המלאה בכמעט כל פרמטר ברכב, ביום האחרון אפילו גיליתי שהתא כפפות הוא בעצם מגירה חשמלית היכולה להכיל מלא מקום.

 

היו חסרים לי כפתורים פיזיים למזגן ולווליום, כל שינוי קטן במזגן הצריך יציאה מה NAV וכמובן הסתכלות מלאה, זה אגב למה אצלי עדיין יש את הספיריט, מאוד מפריע לי בכל רכב/בלוטות עכשווי עם מסך TOUCH - זה אמנם יפה, אבל חסר לי הפרקטיות של לשנות דברים בלי להסתכל. לפעמים השמש מסנוורת, חיוג כל ספרה במספר זה ממש סכנה.

קרוב לודאי שלא שמת לב למושבים המקופלים. אני בכלל לא בטוח שיש גרת 3 מושבים. אפשר לקטר הרבה על המהידים הצרפתיים, אבל לנצל את המקום הם יודעים היטב (בשעתו אהבתי מאד את ה-5008). אם אכן מדובר בדגם העכשווי של האספאס (הדגם הוחלף ב-2015) היה לך למטה משמאל פאנל עם לחצנים לקיפול המושבים. כמוכן כיסוי הבגאז' היה די מתוחכם - קיבלנו אותו גלול בתוך תיבה על רצפ תאת המטען, והיינו צריכים לפרוש אותו מעל המזוודות כדי להסתיר אותן ולהניח עליו כמה שקיות ותיקי גב. היה קצת tricky, אבל בשביל מה לוקחים את הדור הצעיר?

כתבתי באחד השרשורים לפנישנה וחצי שצריך לאסור על מסכי המגע ברכב. אבל כמו האופניים החשמליים, הסוסים ברחו מהאורווה. ד"א - דווקא השליטה בטמפרטורה היא על ידי שני גלגלים פשוטים מתחת לצג המגע. את תפעול המגע השארתי לבן שישב לידי, רוב הזמן אני נהגתי והוא היה בתפקיד הנווט והתצפיתן. נתתי לו לנהוג כמה קטעים קצרים (ז"א איזה 100-200 ק"מ), ואחרי שלא הפסיק להעיר לי על הנהיגה שלי דווקא הוא היה זה שפגע עם גלגל במדרכה, למזלנו ללא נזק. בסופו של דבר מדובר בבהמה לא קטנה, ובעקר הרבה יותר גדולה מכל רכב בו הגתי עד כה, חוץ מאשר, אולי (ולא בדקתי זאת) המונדיאו סטיישן ששכרתי ב-2009 והטנדר פיג'ו 404 שבו נהגתי לפעמים בצבא, אבל הרכב הזה הוא נושא לסיפורים אחרים לגמרי.

את המגירה מצאתי ביום הראשון, דומני שהיא אפילו מקוררת על ידי המזגן.

לגבי מערכת הניווט - בדרך כלל פעלה היטב, אבל פעמיים-שלוש נתקלנו בחסימות שהצריכו עקיפה והמערכת התעקשה להחזיר אותנו לחסימה. אבל דאגנו שיהיה גם וייז לגיבוי, שאפשר לפתור בעיה זו.

חיישני הקרבה ההיקפיים ומצלמת הרברס המשובחת הם ממש כיף.

לא אהבתי את בלם היד החשמלי - אני מכיר את הפטנט הזה מה-5008 שהיה לי בטיול המשפחתי האחרון לפני 6 שנים - ודי הפריע לי לזנק בעליה בלי בלם יד. לפחות מדובר בדיזל, גם אם לא כוחני במיוחד (130 כ"ס, אבל כ-30 קג"מ) - כך שהיה מספיק מומנט לזינוק בלי סיוע הבלם. יתכן שיש Hill Hold אבל, כאמור, לא גיליתי אותו.