משהו שהוציא את החשק ממוטוריקה?

היה לכם פעם מקרה כלשהו שהוציא לכם את החשק מכל העניין הזה של מוטוריקה? של אהבת הנהיגה, אהבת המכוניות והטיפול בהם?

למשל...

תאונת דרכים שעברתם - וחשבתם לעצמכם: אולי זה פשוט לא שווה את זה? (נניח שהתאונה נגרמה עקב ניסיון לנהיגה ספורטיבית ברכב).

תאונת דרכים שעבר חבר שלכם, ללא קשר לספורט מוטורי, אבל הכניסה בכם פחד?

התעלקויות השוטרים שברו אותכם והגעתם למסקנה שבארצנו הקטנה, בהתחשב בנסיבות, זה תחביב רע?

ההוצאות הכספיות הביאו אותכם למצב שאמרתם שאתם מפסיקים לעת עתה, עד שיהיה לכם כסף לתחזק רכב בשביל נהיגה ספורטיבית\רכב ספורטיבי?

פשוט התבגרתם ויצא החשק?

מעניין אותי לדעת אם יש כאן אנשים שהתחביב הזה יצא מהעורקים שלהם, ולמה.

(מצד שני, אנשים שהתחביב הזה יצא מהעורקים שלהם כבר לא רושמים פה...אבל נניח שיש עוד כמה).

למרות בומבות מחברינו הכחולים מחלה זו מחלה.......יש מי שחולה במחלה ןיש מי שלא חולה במחלה, אין באמצע, מי שזה עובר לו "בבגרותו" זה חולה מדומה.

משהו שעשה לי רע מאוד, והוריד לי את החשק לנהוג, ובכלל להתלהב ממכוניות.

להכשל בטסט שני, בלי שום סיבה, אחרי שהטסטר הבנ**** לקח אותי לקיבינמט ונהגתי גם שם, מקום שאני בכלל לא מכיר, כמו מלך.

ואם למישהו יש תגובה שנונה לזה, תמנעו.

מאוד מעצבן.

לילה טוב.

אור.

למרות בומבות מחברינו הכחולים מחלה זו מחלה.......יש מי שחולה במחלה ןיש מי שלא חולה במחלה, אין באמצע, מי שזה עובר לו "בבגרותו" זה חולה מדומה.

בחיי שבדיוק להודעה שלך חיכיתי.

מישהו עם עבר, ועדיין חובב מוטורי גדול.

נכון שאין באמצע במחלה הזאת, אבל אני מנחש שיש כאלה שעם השנים זה הופך להיות לפחות חמור.

למשל, כאלה שבעבר היו ממש אוהבים ספורט מוטורי אבל עם הזמן פחות...אז כעת הם אומנם לא יוצאים להחלקות והיגויי יתר, אבל בחיים לא תראה אותם חוסמים את הנתיב השמאלי על 70 קמ"ש ושאר עבירות תנועה מפגרות שעושים חסרי זיקה למוטוריקה בכלל.

השאלה היא - בחיים לא קרה שירד לך החשק\הביטחון?

שאחרי תאונה שעברת, או כמעט תאונה בעקבות משהו, חשבת לעצמך שאולי זה היה יותר מדיי קרוב?

המחלה אומנם לא עוברת אף פעם, אבל היא יורדת....

לא יודע מה איתך, אצלי זה מחמיר, אם כי מתעדן, אני נהיה אנין יותר בהעדפות שלי.

מה שהוריד לי ממש את החשק לנהוג היה שהפולו שלי התקלקלה, והיה סיוט לנסוע בה. גם קלאץ' דפוק והילוכים קשים כמו של משאית, וגם מנוע שנכבה שלוחצים על הקלאץ' (עקב לכלוך במצערת, בתקופה שעוד לא התחלתי לנקות אותה לבד).

תמיד יש עליות וירידות, מישהו פעם אמר שאם אתה עוסק בתחביב שלך יותר משעה ביום זה כבר מחלת נפש (או משהו כזה).

לי ירד ממוטוריקה אחרי התאונה, מהר מאוד האהבה חזרה אלי אבל לא באותה צורה, אני יכול להבין את ניטש כשהוא אומר "התעדנתי" אפשר לקרוא לזה ככה.

אגב טיבי למה אתה שואל ?

דניאל.

אני לא חושב שאתה מבין למה אני מתכוון כשאני אומר "התעדנתי". לפני שנתייםי ומשהו הפורום שהכי עניין אותי היה שיפורי יופי בMax-tuning. נביאי הערסיאדה עלי אדמות. עכשיו אנחנו מבינים אחד את השני?

מאז ומתמיד אהבתי מאוד מכוניות. אחרי התאונה שלי החשק שלי לנהוג ירד פלאים, כשהייתי מתיישב מאחורי ההגה מאוד פחדתי, ובכללי האהבה שלי למכוניות ירדה מאוד. עכשיו היא חזרה. אבל אני כבר לא מטורף בנהיגה.

קטע, היום נסעתי עם חבר באוטו שלי, הגענו לפנייה שבה עברתי את התאונה שלי, כשהתקרבנו למקום התחלתי להתנשף קצת והרגשתי צמרמורת בכל הגוף, אחזתי את ההגה בחוזקה והורדתי את המהירות מ50 לבערך 15-20... התחלתי פתאום להיזכר בתמונות מהתאונה, בהרגשה שהרגשתי כשהבנתי שאני הולך להיכנס בעמוד, את המכה כשעלינו על המדרכה, ואת ההתהפכות מהעמוד, ואת המראה מיד אחרי שהרמתי את הראש וראיתי עשן ואדים יוצאים מקדמת הרכב, את הדם על היד שלי, את החבר שלי בשוק טוטאלי. כל התמונות פתאום רצו לי לראש. רגע לא נעים בכלל...

בקיצור אחרי זה דפיקות הלב שלי נרגעו והנשימה חזרה לקצב רגוע. אבל התמונות עדיין מהדהדות לי בראש...

פיי סטיתי מהנושא... בכל מקרה לשאלתך, כן החשק שלי ירד, אבל חזר אחרי מספר שבועות.

אוקיי, אני לא ממש הייתי אי פעם חסיד של MAX או של שיפוריי יופי כאלה ואחרים.

אפשר לומר שרמת הידע שלי עלתה ובהתאם ה"ציפיות" או יותר נכון - יותר קשה לעשות לי את זה.

עד כאן חיים שכאלה על דניאל.

היתה תקופה שהיתה לי בעיה ספיציפית עם ה-205.

למרות שאני מאוד אוהב את הרכב, ונהנה ממנו על בסיס יומי, זה כמעט שבר אותי.

הית היתה הית היתה לי ב ב בע בעיי בעיית גמגום במנוע.

זה מעצבן.

הבעיה היתה מגיעה אחת למספר חודשים, ונעלמת אחרי 2-3 דקות, ולא מצאתי את הפתרון.

החלפתי מחשב, לא הופיעה הבעיה.

הייתי צריך להחזיר את המחשב לבעלים שלו - ויום לפני זה צצה הבעיה שוב.

הבנתי שהיא לא במחשב.

החלפתי משאבת דלק - כמעט חצי שנה - ושוב - צצה בעיה.

כך פעם במספר חודשים.

וזה היה מייאש. הייתי מוצא את עצמי מתחיל לקרטע בכביש, ואחרי מספר דקות של המתנה בשוליים - הבעיה היתה נעלמת שוב למספר חודשים.

עד שיום אחד נסעתי בת"א בשדרות רוקח, ועליתי על הגשר של צומת סמינר הקיבוצים.

למי שלא מכיר - מדובר בגשר חד נתיבי לכל כיוון, עם פס הפרדה לבן, ללא שוליים, ועם תנועה ערה מאוד.

ואז, בתחילת העליה המנוע התחיל לגמגם. התפללתי בקול רם שהרכב לפחות יגיע לשיא העליה - כדי שאוכל להתדרדר קדימה, אבל תפילותי לא נענו.

באמצע העליה המנוע כבה.

להתדרדר אחורה אי אפשר, יש מכוניות מצפצות. (לא הבנתי למה מצפצפים, אולי הם חושבים שלא הבחנתי שהרכב שלי נתקע, והם רוצים להעיר את תשומת ליבי).

בקיצור, הם מצפצפים, אני לא יכול להתדרדר לאחור, והם לא יכולים לעקוף בגלל התנועה שבאה ממול.

אחרי כ-205 שניות ומספר נסיונות התנעה כושלים ה-205 הבינה שהיא הגזימה, ואז פתאום היא התניעה ולקחה אותי משם כאילו לא קרה כלום.

ואז כמעט נשברתי.

הגעתי לחזי, וכמו סקורניס שמתי בוכטה על השולחן ואמרתי - גרזן את האוטו. (טוב, זה שייך לסיפור אחר).

בקיצור - הגעתי לחזי, שמתי לו את המפתחות על השולחן, ואמרתי לו קח - הרכב אצלך לשימושך עד שתתקע איתו ותמצא את הבעיה.

הרכבנו על הרכב שעונים, מדי לחץ, משאבת דלק עם מעקף, עוגיות מזל וכו', והשארתי אותו לשימושו של חזי.

חזי נהג, נהנה, טייל, בילה, עשה תורניות בתחנת מוניות עם ה-205, במשך חודש, והיא לא נתקעה כמובן בכל הזמן שהיתה אצלו.

אז התגעגתי, וחזרתי אליה על 4.

אז, על הגשר, היה הרגע שכמעט הייאשתי ממנה.

היום אני שמייייח שלא התייאשתי.

ובענין הבעיה - בסה"כ קצר באימובילייזר, שאחרי שפרקתי אותו רמסתי אותו עם פטיש עד דק.

את הבעיה גילה חשמלאי בשם דני ילאה, שעובד באחד ממוסכי פיג'ו והגעתי אליו דרך הפורום.

אז לשאלתך, אהבת הנהיגה אצלי רק מתגברת, וחוץ מרגע אחד של חולשה, על גשר אי שם בת"א, לא נתגלו אצלי בקיעים.

מאז כל פעם שאני עובר על הגשר אני נזכר בזה, ומבין שטוב שלא נשברתי.

לפני קצת יותר משנה עברתי תאונת דרכים חביבה (או שלא ממש...). הרכב החלופי שקיבלתי מחברת הביטוח היה ללא ביטוח כך שיוצא שבמשך שלושה שבועות לא יכלתי לנהוג (כל זה אחרי שהיה לי רישון פחות מחצי שנה).

מדי פעם עכשיו כשאני נזכרת בתאונה הזאת שאפילו לא הייתה באשמתי, אני מוצאת את עצמי משחזרת אותה לפרטי פרטים ותוהה - למה לעזאזל אני עדיין נוהגת? למה אני לוקחת את הסיכון להכנס לתאונה כזאת או גרועה ממנה?

עד עכשיו אין לי תשובה.

מה שכן - התאונה הזאת גרמה לי לרצות לשפר את כישורי הנהיגה בדמות קורסים, הרצאות נהיגה מונעת וכו'. כן, היו לי תקופות של ירידה בחשק, אבל לא לאורך זמן.

למרות בומבות מחברינו הכחולים מחלה זו מחלה.......יש מי שחולה במחלה ןיש מי שלא חולה במחלה, אין באמצע, מי שזה עובר לו "בבגרותו" זה חולה מדומה.

להישבר ?

גם לא כשריסקתי את הרכב הראשון שלי

גם לא כשריסקתי את אותו רכב שוב...

גם לא כשריסקתי את הרכב ה 3 שלי

גם לא כשפרוייקט הטורבו של הרכב ה 4 שלי לא "צלח" ו 9 חודשים לא ראיתי הגה !

גם לא כשנאלצתי למכור חלק מהרכבים שלי כי המינוס הגיע למעל 12 אלף ( אחת מהן היא אי איקס מדהימה )

גם לא כשהלך הבלוק בפורד ( הרבה אלפי שקלים )

גם לא כשחלקים למנוע החדש בוששו להגיע

גם לא כשההוצאה התבררה כגדולה יחסית למה שתכננתי ( כ 20 אלף ש"ח )

גם לא כשהיה פנצ'ר ( עם הרכב ה 7 שלי , מה אתם צוחקים היו לי על שמי בלבד 10 או 9 , וואלה לא זוכר... ) באמצע כביש הערבה ולא היה ג'ק...

גם לא כשרצתי לכביש והורדתי זוג ג'יפים של צה"ל למטרת ג'ק

גם לא כשהרכב קירטע דווקא בזמן שאני צריך "למהר" קצת

גם לא כשמצאתי את עצמי מחרטט שטויות לשוטרים על משאבת דלק בגלל שלא בא לרכב להאיץ דווקא מתי שהייתי אמור "למהר"..

בקיצור , הלוואי והיה מכון גמילה מנהיגה או ממכוניות . אני הייתי הראשון שנרשם .

זה עולה לי בינתיים ב ה-מ-ו-ן כסף , עצבים וזמן שאין .

אבל אני מכור . מכור קשה .