DS7 במבחן - תמהיל משכנע

DS7 הוא הרכב הראשון "על אמת" שיוצא תחת DS כמותג נפרד. האם הוא יכול להתחרות "על אמת" במכוניות פרימיום?

הרבה זמן חשבתי איפה השורה הבאה צריכה להופיע בתוך הטקסט, בסוף החלטתי פשוט לשים אותה כפתיח ולסגור עניין. גילוי נאות: כותב שורות אלה מחזיק בין היתר סיטרואן 3DS. זהו. שמח שזה מאחורינו.

כמעט כל מבחן או כתבה שמתייחסת ל-DS מתחילה מאיזכור של המכוניות האגדית של סיטרואן, שהייתה ונשארה אייקון של הנדסה ופאר צרפתי. לכן אין זה פלא שכאשר לפני כעשור ישבו קברניטי PSA וחיפשו נואשות איזה מנוע צמיחה שיוציא אותם מהבוץ שהם היו בו, הפתרון של מותג משנה עם ניחוח פרימיום ושם מפואר מן העבר נראה להם הגיוני.

כך נולד ליין DS של סיטרואן. דהיינו סיטרואן משודרגת. הרכב הראשון בליין היה 3DS שהיה מבוסס על 3C. לאחר מכן הגיע ה-4DS, שכמה מפתיע, היה מבוסס על ה-4C, והדובדבן שבקצפת – DS5, שגם הוא היה מבוסס על פלטפורמת ה-4C (גרסה מוארכת של פלטפורמת ה-PF2) אבל בשילוב מכונית קונספט Citroën Hypnos.

למעשה ניתן להגיד שה-DS5 הייתה המכונית הראשונה שקיבלה שפת עיצוב נפרדת. ההצלחה הייתה לא גדולה, אבל גם אי אפשר לקרוא למהלך כישלון. בשוק האירופאי אליו המכוניות יועדו הן פחות הצליחו להמריא, אבל בשוק הסיני זכתה DS המחודשת להצלחה אדירה. למעשה, סדרות DS של סיטרואן זכו להצלחה כה גדולה, שהתקבלה החלטה להפריד אותן למותג עצמאי ב-2012, החלטה שיצאה לפועל ב-2014.

אבל דיבורים לחוד ומכוניות לחוד. למרות השפה העיצובית העשירה והנסיון להשתמש בחומרים יקרים וטובים קשה היה לקרוא למכוניות שיצאו תחת כנפיה של סיטרואן כמכוניות פרימיום. הן סבלו משימוש משותף של יותר מדי מכלולים עם סיטרואן ואיכות הרכבה שלא תואמת את הציפיות של לקוחות פרימיום מפונקים.

אי לכך היה צורך להפריד את הפיתוח של DS לחטיבה נפרדת, כזו שאמורה להוציא מכוניות שבאמת תוכלנה להתחרות במיטב תוצרת הגרמנית. כל אלו היו נקודות הפתיחה שהובילו לפיתוח ה-7DS קרוסבאק. הרכב הראשון שיצא "על אמת" תחת המותג הנפרד (אם נתעלם מניסוי הכלים המקומי בסין שזכה לשם 6DS).

7DS קרוסבאק, או בשם הקצר 7DS, הושק בפברואר 2017 בתערוכת ג'נבה כשהמסירות החלו בקיץ 2017. תחילת השיווק בארץ תוכננה לפברואר 2018 ונדחתה לאפריל 2018, כאשר היבואן עושה החלטה מאוד מעניינת ומחליט להביא את הרכב רק עם מנוע דיזל ורק ברמות גימור הגבוהות ביותר הקיימות. החלטה שכנראה נבעה מהרצון להתרחק ככל האפשר מהגרסאות היקרות של פיג'ו 3008. הרכב שווק ב-3 רמות גימור במחיר שהתחיל ב-249,000 ₪ עבור רמת גימור פרפורמנס והגיע עד 299,000 ₪ עבור גרסת אופרה שהיא זו שהגיעה למבחן. לפני תקופה קצרה התחיל היבואן לשווק גם גרסת בנזין עם מנוע טורבו בנזין 1.6 ליטר בגרסת 180 כוחות סוס עם אבזור ומחיר זהים לגרסת הדיזל הבסיסית.

 

מבחוץ

אפשר בשקט לשפוך 10 עמודים של טקסט רק על העיצוב של ה-DS7. שם המשחק הוא "עיצוב צרפתי אוונגרדי", יש שאפילו יגידו מוגזם. אני אישית חושב שמעצבי "DS סטודיו" דווקא ריסנו את עצמם כדי לייצר רכב שיהיה יחסית קל לעיכול. אנחנו מכירים מה מעצבי PSA מסוגלים להוציא תחת ידיהם, כך שה-DS7 דווקא נראה די מאופק בקוים המעוגלים שלו. אפילו הגריל המסיבי ויחידות התאורה שמעוצבות לפי צו האופנה העדכני ומשלבות קריצה קלה לפנסים המסתובבים של ה-DS המקורית לא מפריעים להרמוניה הכללית.

ה-7DS הינו קרוסאובר אופנתי שמבוסס על פלטפורמת 2PF של קונצרן PSA ויחד עם הפלטפורמה חולק חטיבת הינע עם פיג'ו 3008 ו-5008. למרות אורך של 457 סנטימטרים צנועים לקטגוריה הוא נראה יותר גדול בזכות סרחי עודף גדולים מקדימה ואחורה.

בסך הכל ניתן לסכם שמעצבי DS התאמצו מאוד להוציא מכונית שמצד אחד תנגן על כל אותם המיתרים של מכוניות צרפתיות מפעם ובה בעת תהיה די בלב הקונצנזוס כדי לקרוץ לקהל יעד לא מסורתי של סגמנט היוקרה. לדעתי הצליח להם בגדול.

 

מבפנים

כאן המצב מאוד שונה מבחוץ. כאשר פותחים את הדלת של הרכב מבינים שבתא הנוסעים קיבלו מעצבי DS חופש יצירתי כיד הדמיון. התוצאה מטורפת. יהיו כאלה שיגידו שהעיצוב מוגזם. ואתם יודעים מה? הם גם יהיו צודקים, אבל מה שבטוח זה שאף אחד לא יישאר אדיש, ואף אחד גם לא יתבלבל בינו לבין אאודי כזו או אחרת.

פנים הרכב מעוצב על טהרת היוקרה עם ניחוח צרפתי חזק. מוטיב היוקרה נשפך עליך מכל פינה בתוך תא הנוסעים של הרכב. כמות העור (אמיתי, בדרגת עיבוד נאפה. למקרה ותהיתם) והחומרים מהמדף העליון לא משאירים ספק. לרוב, במכוניות יוקרה בארץ קיימת הרגשה די דיכאונית שחסכו עליך, במיוחד כשבודקים את רשימת האיבזור הבטיחותי והמערכות. כאן - לא.

יש לציין שדגם הכניסה מגיע עם מושבים, קונסולה מרכזית ודיפונים שמצופים באלקנטרה בזמן שהדגם הבכיר משתמש בעור עם תפירת פנינה מעניינת. לטעמי דווקא האלקנטרה מרשימה יותר אבל יחד עם זאת יש לציין את עניין תחזוקת הריפודים הלא פשוט, מי שיש בעברו רכב עם ריפודי אלקנטרה, יוכל להעיד.

מושבי העור מצוינים ונוחים, וחובקים את הנהג מכל הכיוונים. תוסיפו לזה איוורור, חימום ועיסוי במושבים הקדמיים למיקסום תחושת המפונקות. לוח השעונים דיגיטלי, והתצוגה אמנם מעוצבת להפליא ומאפשרת לכוון כמות מכובדת של אפשרויות תצוגה על הפאנל, אבל לא הכי נוחה. חדי העין יבחינו שמדובר בשימוש באותם מכלולי תצוגה כמו בבת הדודה מבית פיג'ו, אבל היישום הרבה יותר יפה ומוקפד. חבל שחסרה תצוגת מהירות אנלוגית או לפחות מסורתית עגולה עם מחוג, כשהכי קרוב לזה היה קו אלכסוני.

התצוגה עצמה מעוצבת סביב מוטיב המעויין, או יהלום אם תרצו, שנוכח בעיצוב החיצוני בגריל, ממשיך בפנים בגלגלות עשויות קריסטלים ובכפתורים של הרמת חלונות שנמצאים על הקונסולה המרכזית לפי מיטב המסורת הצרפתית והן במערכת בידור המעולה של Focal.

לשם שינוי היה נחמד לפגוש מערכת סטריאו שלא מתוצרת Bose, שהפכה לאחרונה לסוג של סטנדרט בתעשייה. בכלל, אפשר לזהות גאווה צרפתית לא רק בבחירת העיצוב, אלא גם המכלולים. אל המערכת מצטרפים שעון אנלוגי מתוצרת BRM הצרפתית, ואפילו דוגמת התפירה במושבים נלקחה היישר מצמידי השעונים של Chanel. שיק צרפתי, כבר אמרנו?

למרות מימדים די צנועים לקטגוריה לא נרשמו תלונות מבחינת מרחב מחיה מקדימה, בניגוד, לדוגמה, למצב בלקסוס NX. גם מאחור לא היו תלונות מצד ילדיי שרגילים למושבים אחוריים של מכוניות הרבה יותר גדולות. תא המטען בנפח של 555 ליטר מרגיש גדול יותר ממה שהוא, כנראה בגלל ניצול טוב של המקום וצורה מרובעת וחכמה. אפרופו תא המטען, כאשר פותחים אותו מתגלה רצפה כפולה שמתחתיה יש תא נוסף ומתחתיו גלגל רזרבי. במחשבה ראשונה הבמה הזאת נראית מיותרת ומגביהה את סף ההטענה ללא סיבה אמיתית, אבל אחרי שחושבים קצת נזכרים שהרכב הזה תוכנן מלכתחילה גם כרכב היברידי, והמקום אמור לשמש את חטיבת ההינע של גרסת ה-E-Tense שטרם הושקה בעולם.

מבחינת איבזור הרכב מצוייד בכל הטוב שמגיע גם ברכבים הרבה יותר יקרים ממנו. היבואן באמת לא חסך בכלום וסימן V על כל אופציה שקיימת ברכב, כולל מצלמה תרמית לראיית לילה, מערכת שמנתרת את תנוחת הראש והעיניים של הנהג פן יירדם, ומצלמה קדמית שדוגמת את מצב הכביש ומשנה את קשיחות בולמי הזעזועים בהתאם למצב האספלט.

מיותר לציין דברים כמו מערכות בטיחות ונוחות מלאות. אין שום רכב בטווח המחירים של ה-DS7, ואפילו מעט מעליו, שנותן רמת איבזור וקדמה טכנולוגית שכזאת. יחד עם זאת אי אפשר שלא לציין לשלילה את מערך המצלמות ההיקפיות - איכות התצוגה של המצלמה האחורית לא עולה בקנה אחד עם אלו של המתחרות ופחות טובה אפילו ממצלמות אפטרמרקט פשוטות. הפרוספקט מתהדר במערך מצלמות היקפי שאמור לספק תצוגת 360 מעלות, כאשר בפועל אין לנו מצלמות בתוך המראות אלא רק מצלמה קדמית ואחורית שמשלבות את התמונה לכדי תצוגה היקפית רק כאשר הרכב בתנועה. חוסר האפשרות להפעיל את המצלמה הקדמית בצורה יזומה מגביל מאוד את כושר התמרון במקומות עם מכשולים נמוכים כגון מדרכות ופסי הפרדה בחניונים. חבל. מעבר לזה ולהערה על התפעול הלא אינטואיטיבי של מערכת הבידור, באמת שאין תלונות למערכות של הרכב.

ההרכבה מלוטשת מאוד, ברמה שהמילים "צרפתית אופיינית" בכלל לא עולות בראש, דבר שהיה חסר לדגמי DS כשהיו תחת מותג סיטרואן. הסתובבתי סביב הרכב, בדקתי מרווחים בין הפאנלים. בדקתי את הדלתות וחלקי מרכב אחרים והופתעתי. לטובה, אם עדיין לא הבנתם.

 

איך זה נוסע?

המנוע כאן הוא הדיזל 2.0 ליטר הותיק והמוכר של הקונצרן. הוא מנפק כאן 180 כוח סוס ו-41 קג"מ כבר ב-2000 סל"ד ויחד עם תיבת 8 הילוכים פלנטרית (אוטומטית מסורתית) של אייסין הם אמנם מספקים את כל הצרכים היומיומיים, אבל התחושה מעט עצלה מזו של המתחרים לוגמי הבנזין. במצב ספורט מרגישים שיפור של ממש, אבל ההגה הופך להיות כבד עד כדי אי נעימות, ומעיר רצון לחזור למצב הרגיל. יחד עם זאת יש לציין לחיוב שההגה, קטום בתחתית ועם עובי שונה במקומות שונים, די מדוייק. וכמובן אילם, כמיטב המסורת של הגאים מודרניים.

כאן גם המקום להתייחס לעניין הראות שהתגלתה כמצויינת קדימה ופחות טובה לאחור, עקב מבנה המעוגל של דלת תא המטען.

גולת הכותרת של פרק זה אמורה להיות מערכת המתלים האדפטיביים עם אותה מערכת כוונון משוכללת, אבל אחרי כמה ימים וכמעט 600 קילומטר עם הרכב אני לא יכול להגיד שהתרשמתי מהטכנולוגיה. לי הבולמים הרגישו כמו בולמי ברזל רגילים שמכוילים על הצד הרך יותר. הם מצטיינים בשיבוש מהמורות עירוניות, אבל גם עסוקים ורוכנים מדי על כביש משובש. בכביש גלי הם לא הצליחו לרסן את תנודות המרכב וגררו צורך להאט את הקצב. אני לא אומר שזה רע, אלא שהתרגלנו לרכבים מרוסנים יותר בסגמנט הפרימיום וזה מרגיש שונה. זוגתי, שנוסעת על ג'יפון גרמני קשיח שכזה, מאוד אהבה את הרכות של המתלים וציינה אותה כנקודה עיקרית לטובת הרכב. יחד עם העיסוי במושבים, כי איך אפשר שלא.

פרט לכך יש לציין שההתנהגות של הרכב בכביש טכני צפויה ומאוד בטוחה בזכות שלדה שמשדרת לנהג חוסר נחת הרבה לפני שמגיעים למגבלות. בשבילים של הגן הלאומי הקרוב לביתכם הרכב מפגין חוסר פחד ובהחלט יכול לצלוח אותם בלי בעיה ובלי להתרסק על כל מהמורה, אם כי הרכות מפריעה להתקדמות בקצב שאני רגיל אליו ברכבים שלי. כמובן שלא מומלץ להיכנס עם רכבים מהז'אנר למקומות שרכב פרטי מוגבה, שזה מה שהוא באמת, לא יעבור. זה לא לנדרובר.

נקודה עיקרית לשלילה שמגיעה לצד כל הטוב הייתה דווקא כלפי בידוד הרעשים. בנהיגה על כביש פתוח חדרו המון רעשים מכיוון המתלים והצמיגים - שבניגוד לשלל הרכיבים הצרפתיים האחרים, לא היו מתוצרת מישלן אלא של קונטיננטל הגרמנית. מכיוון שהרבה פעמים מצאנו ברכבי מבחן כל מיני תופעות שלא מעידות על הכלל אלא יותר על מה שרכב הדגמה ספציפי עבר, אפשר להגיד בזהירות הנדרשת שאולי העניין הזה הוא נקודתי, אבל באותה נשימה חשוב להגיד שאם אתם לקוחות פוטנציאליים, כדאי להקדיש לנקודה הזאת תשומת הלב.

תצרוכת הדלק במשך כמעט 600 קילומטר בתנאי מבחן עמדה על 11.7 קילומטר לליטר סבירים לגמרי. אני מאמין שבתנאי שימוש רגילים ניתן להוציא 12.5 ק"מ לליטר ואף יותר. נתון מצויין לסגמנט.

 

חווית שימוש

מהרגע הראשון, הנהיגה ברכב הרגישה לי כאילו אני בחו"ל. אולי בגלל מנוע הדיזל שמגרגר כמו ברכבים שכורים באירופה, אולי בגלל האיבזור המלא והמפנק שלא אופייני בארצנו כאשר משלבים בין הקטגוריה לטווח המחירים, ואולי בגלל העיצוב הלא שגרתי.

למרות שאני בעצמי נוהג ברכב עם סמל כזה, היה ב-DS7 מין קסם מסוים, כזה שגרם לך לסלוח לו על התצוגה המוזרה והלא נוחה, על התפעול הלא אינטואיטיבי, ופשוט להתחבר ל"קטע" שלו. קטע שאין לרכבים אחרים.

אני לגמרי מסוגל להזדהות עם השיקולים של כל מי שרכש את הרכב. בתנאי שאתם לא חייבים לצאת ראשונים ברמזור כדי לעמוד ראשונים ברמזור הבא, ה-DS7 התגלה כרכב מאוד נעים ונוח למשימות יום-יומיות, הן במרחב העירוני, והן בנסיעות מתל-אביב למגדל העמק על בסיס יומי. את שתיהן הוא משלים באותה חינניות.

 

סיכום

בסוף כל מבחן אני שואל את עצמי 2 שאלות:

האם הייתי רוצה כזה? - התשובה היא בהחלט. בלי שום אבל. בכל יום הייתי בוחר בו על פני כל מתחרה אחר בעל תג מחיר זהה.

האם הייתי קונה כזה? - גם על השאלה הזאת התשובה חיובית, אם כי כנראה הייתי פוזל לכיוון רמת גימור Performance בתור חבילה עם תמורה עדיפה.

7DS קרוסבאק הוא הרכב הראשון שיצא בעולם תחת DS כמותג נפרד וככזה הוא מהווה ניסוי כלים מאוד מוצלח שמציב את התוצרת של DS באותה שורה עם המתחרות מגרמניה, שוודיה, איטליה ויפן בלי להתבייש. זה רכב שבהחלט ראוי להיות בחבורה המכובדת של סגמנט הפרימיום וגם להיות עדיף מהם בגזרת האיבזור והתמורה לכסף שמפצות על מותג פחות מנצנץ במדרכות רמת אביב. כמו שאומרים: באתי למבחן מאוד סקפטי ויצאתי מאמין בן מאמין. שאפו ל-PSA וליבואן שהרכיב תמהיל כזה משכנע.

יש לכם שאלות לרוני? רוצים לספר לנו מה אתם חושבים על ה-DS7 קרוסבק? הצטרפו לדיון בפורום וספרו לנו מה דעתכם.