קאן אם מבריק X3 - חוויה מדברית

את כל הפרטים הטכניים על ה-X3 ועל הגרסאות השונות שלו אפשר לקרוא כאן.

אני פה בשביל לספר על החוויה שבכלי הזה.

את ההשקה המקומית בחר היבואן לעשות במסע שהתחיל במצפה רמון והסתיים באילת. 190 ק"מ של תוואי שטח מגוון למדי שאמור לתת תחושה כללית לגבי יכולות הכלי ולגבי החוויה של להיות בעלים של אחד כזה.

בגדול, מדובר בבאגי, כלי ייעודי לנסיעה בשטח ששוקל כ-660 ק"ג עם מנוע 3 בוכנות מוגדש טורבו שמפיק 154 כ"ס ובולמים-מתלים עם מהלך של בין 50 ל-60 ס"מ (תלוי בדגם).

החידוש שהביאו מהנדסי BRP  בכלי הזה לעומת הכלים הקודמים או המקבילים לו הוא במבנה השילדה ומיקום הנהג בתוכה. המבנה החדש שם את הנהג בתנוחת ישיבה נמוכה המזכירה יותר נהיגה ברכב ספורטיבי או רכב ראלי ולא נהיגת שטח בג'יפ גבוה.

בנוסף לישיבה הנמוכה הכלי בורך בבסיס גלגלים ארוך של 260 ס"מ ורוחב של 182 ס"מ. כל הנתונים האלה גורמים לך להרגיש כמו סופרמן בשטח, בשבילים אתה נוהג כאילו היית נהג WRC  ומכשולים אתה עובר כאילו היית ביגפוט. בתחושה הכללית, הכלי נותן לך את ההרגשה שאתה כל יכול.  אם יכולת והבנה בנהיגת שטח היתה תכונה הכרחית למי שרצה להנות מטיולים בשטחים לא סלולים עם הג'יפ שלו התכונות האלו הופכות למשהו שולי למדי. הכלי טוב מדי, אתה רק צריך קצת אומץ והרבה מזומנים בשביל להנות ממנו.

הטיול התחיל בחניון בארות. ממנו יצאנו לנחל הרדון, נסיעה שהתחילה בשבילי עפר של כורכר מדברי אותם גיהץ ה-X3 ללא מאמץ מיותר. בשבילים "סלולים" ניתן להעביר את בורר מצב ההנעה ל-2X4. מה שמאפשר לך לייצר, דיי בקלות, דריפטים מהנים ופוטוגונים למדי. 

מהר מאוד מגיעים למסקנה שה-X3 הוא כלי מאוד נח. לא רק בגלל הבולמים האדירים שלו אלא גם בגלל קלות התפעול שבו. גז, ברקס, הגה קטן שמסתובב חצי כיוון לכל צד מבלי להפעיל הרבה מאמץ וזהו, ברז האנדרנלין נפתח והזרם בו נישלט על ידי רגל ימין ובלוטת האומץ.  

לאחר מכן, תוואי השטח השתנה לנסיעה על סלעים בנקיקי קניונים. בולדרים ומכשולים שגם ג'יפאים מנוסים היו שוקלים לגרז את הכננת בשביל לצלוח, חולפים על פניך כאילו היו פסי האטה בשכונת מגורים.

לאחר מס' שעות של נהיגה, הגענו לציר הנפט. ציר ישר, כ-23 ק"מ של שביל חצץ\עפר בעליות וירידות חדות. בשביל מי לבש את ה-X3 בקצה הגפיים שלו באותו רגע, המסלול הפך למסילה של רכבת הרים. רק שבניגוד לרכבות שבלונה פארק, כאן מדי פעם גם מתנתקים מהמסילה לכמה שניות עוצרות נשימה ונוחתים בחזרה ברכות מפתיעה. מאתגר זה לא. מהנה? מאוד.

בסוף הדרך הזו עצרנו לקפה אחרון לפני ההגעה לאילת. הערב התחיל להתעורר, הקור להתגבר אבל רמת האמביציה שלנו להמשיך לנהוג לא דעכה לרגע. את מעלה גרופית ירדנו בקלות אופינית לכלי. למי שלא מכיר, מדובר במדרון תלול שמהווה אתגר לא קטן לבעלי רכבי שטח.

משם, בחושך, המשכנו לכיוון אילת לאורך גדר המערכת בדרך שהיתה פחות מעניינת מכל מה שקרה עד עכשיו. לאחר כ-9 שעות של נהיגה בקור מדברי של כ-4 מעלות הגענו ליעד. מלאים באבק, אנדרנלין וחוויה שיהיה קשה לשכוח. שלא יהיה ספק, אם מישהו היה שואל אותי באותו רגע אם אני מעוניין לנהוג את הדרך חזרה הייתי עונה ללא היסוס שכן. 

בדרך חזרה לתל אביב, הרהרתי ביני לבין עצמי על המשמעות של להחזיק כלי כזה. 

לא מדובר בדבר זול...

שניייה, אני אנסח מחדש, מדובר בכלי מאוד יקר, איפשהו בין 160 ל-200 אלף שקלים עולה הזכות להיות הבעלים של אחד כזה. כתלות בגרסה ובשיפורים שתרצו לשים עליו. מעבר לזה מדובר בכלי שצריך לטפל בו לעיתים דיי תכופות. 

מצד שני, מדובר בחווית אנדרנלין שמעט מאוד דברים על גלגלים יכולים לספק כמוה. ביננו, במדינת ישראל יש יותר אפשרויות להנות עם רכב כזה מאשר עם רכב ספורטיבי.

אז למי זה מתאים? 

אם הדולרים מצויים בכיסכם, אם אתם חובבי טבע ומרחבים ומדי פעם אתם רוצים להפר את השקט שבו בצלילי אגזוז צווחניים. אם אתם אוהבים לנהוג ואוהבים את התחום המוטורי בכללי, הכלי הזה בשבילכם.

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו בפורום.