מבחן דרך – דאצ'יה סנדרו

מעל לדאצ'יה סנדרו מתנוסס תואר "המכונית החדשה הזולה בישראל" שאמנם ימשוך לא מעט אנשים לאולם התצוגה, אבל מה בעצם עומד מאחוריו?

כאשר יצרניות משקיעות הון בעיצוב אולמות התצוגה שלהן, כדי ליצור שפה ייחודית למותג עם מעצבים שגובים הון תועפות כדי לתכנן חללים שיעבירו מסר של "עוצמה מאופקת" או "פאר טכנולוגי" או כל שטות שיווקית אחרת - אולם התצוגה של דאצ'יה בא בהפוך על הפוך והוא אולי כרטיס הביקור הכי מייצג של המותג הזה או של כל מותג אחר שראיתי עד היום. הפוך על הפוך אומר שלא תראו פה פינות ישיבה מעוצבות, או גופי תאורה מתוחכמים, בלי אנשי מכירות בחולצות מעומלנות ונעלי לכה מבריקות, כאשר במבט ראשון נראות כל המכוניות שעומדות שם כאילו פוזרו ברחבי ההאנגר הענק כלאחר יד, אתה לא בטוח מה תפקידם של הבחורים האדיבים בסרבלי העבודה הכחולים (שהיו נקיים מדי בשביל מכונאים – כי אלו בעצם נציגי המכירות), הפוך על הפוך זה אפילו המכוניות המאופסנות בקומות על קיר האולם נראות כמו מרכז לוגיסטי שבמקרה מוכרים בו מכוניות. המסר פה הוא ישיר ותכליתי – המסר הוא בדיוק מה שתקבלו במכוניות האלו.

קופיקס

אני יוצא עם הסנדרו מאולם התצוגה, לפני כמה שניות סיימתי את הצימוד של הטלפון שלי לדיבורית של המכונית, אין פה מסך מגע או משהו דומה אפילו, והוא מבוצע דרך פקדי השליטה על מערכת השמע שליד ההגה ועל פי הוראות במסך מערכת השמע. כל ההפוך על הפוך באולם תצוגה עשה לי חשק לקפה הפוך, אז עכשיו אני מחכה להוראות הנסיעה של הוויז, ביקשתי ממנו לקחת אותי לסניף הקרוב של קופיקס. משהו נראה לי מאוד נכון לפתוח נסיעת מבחן בסנדרו בביקור ברשת הקפה שהפכה לסמל של קפה במחיר של חמישה שקלים – התרסה מול מחירי הקפה של 12,15 ואפילו 17 ו-19 שקלים שאנשים משום מה היו מוכנים לשלם בעבר. כמו סנדרו שבאיגוף תחתון הציבה תג מחיר של 55 אלף שקלים למכונית חדשה.

בתנועה העירונית אני מופתע מכמה קליל ורך המצמד, נכון, סנדרו לא שונה מאוד ממכוניות ידניות חדשות אחרות בהיבט הזה, אבל אני עתיד לשמוע במהלך ימי המבחן כל כך הרבה אנשים פוסלים אותה על היותה ידנית ("מה, להתחיל ללחוץ על הקלאץ'? למי יש כוח"), כאילו המכונית הידנית אחרונה בה נהגו הייתה משאית ריו עם הילוכים לא מסונכרנים או קומנדקר בצבא. וזה לא שלא הייתה תנועה, שתהייה בריאה פתח תקווה, כמה מכוניות, מה כבר יש לחפש פה?

לא עיצוב שיגרום לחייך אליה בבוקר

אז עומדים ועומדים ובינתיים אני ממזמז קצת את החומרים מסביבי. ב"מילון קלישאות מבחני הדרכים השלם" שאני עמל על כתיבתו אשמח לצרף את תמונת תא הנוסעים הזה תחת הערך – תא נוסעים בסיסי. הכל פה פשוט זול וישיר, החומרים סביב הם מדרגה אחת מעל כוס מנה חמה (גם אותה מוכרים בקופיקס – 5 שקלים). זה לא רק איך שהוא נראה ומרגיש, זה אפילו הריח, פתיחה של הדלת אחרי שסנדרו עמד כמה שעות בשמש וגל ענק של ריח פלסטיק חריף מכה בנחיריים, אבל לא בקטע של ריח של "רכב חדש" אלא יותר פלסטיק של רכב לא חדש. מה שכן, הכל פה מורכב טוב מאוד, המשטחים מהודקים ונטולי חופשים – אם כי הגימורים בחלק מהמקומות מאוד לא נעימים וחסר הליטוש של מכוניות מודרניות.

הנדסת האנוש פה מוזרה, עם הגה שאינו מתכוון לעומק וכיוון הגובה שלו מביא אותו לזווית שלי אישית לא הייתה נוחה. מנגנון כיוון גובה המושב הוא ידית שצריך למשוך ואז "להקפיץ" את הישבן כדי שהכיסא יתרומם או ללחוץ מטה כדי שירד, מתגי החלונות החשמליים זרוקים מאחורי הקונסולה המרכזית, אלו הקדמיים בתחתית שלה ולידם פקדי בקרת השיוט (בונוס אבזור מאוד מפתיע לטובה) וגם מחשב הדרך מאוד בסיסי.

פשוט, בסיסי, זול, הנדסת האנוש מוזרה, אבל רמת ההרכבה טובה

המרווח פה טוב מלפנים וגם המושבים די נוחים, בכלל רמת הנוחות פה טובה ומפתיעה לטובה. ההתבססות על הדור הקודם של הקליאו והייעוד שלה למדינות מתפתחות ומאותגרות תשתית הכתיבו כיול רך למתלים והיא בולעת שיבושים יפה מאוד. ההגה קצת כבד במהירות עירונית וזה לא עוזר בתמרון פה. הראות טובה לכל הכיוונים בזכות קורות דקות והמבנה הרבוע שלה. המושב האחורי שלה הוא גם תזכורת לתחילת שנות ה-2000, הוא ספסל שטוח, לא מאוד מרווח (בין מכונית מיני לסופר מיני), לראש דווקא יש מקום.

כשנגשתי לפתוח את תא המטען פגשתי ידיד ותיק, כפתור עגול ובולט שלא ראיתי כבר שנים, מה נשמע חביבי. אבל כשמניפים את הדלת החיוך מתחלף בפליאה, יש כאן תא מטען מאוד מכובד, תצורת "אמבטיה" עם  320 ליטרים מאוד שימושיים אפילו למשפחה צעירה, אבל אמאל'ה תצטרך להניף את העגלה מעל לסף הטענה גבוה.

קפה לקחת

בתוך העיר, למנוע ה-1.2 ליטר אין בעיה, כאן לא צריכים את כל 75 הסוסים שלו. הבעיה כאן היא תיבת ההילוכים, או ליתר דיוק מהלך הידית שלה. הוא ארוך ולא ממש מדויק, עם "מדרגה" בכניסה של הבורר לסוף המהלך שלו שמביאה לתנועה לא חלקה. יש לו גם "בור" בין ההילוך הראשון והקצר להילוך השני ובין השני לשלישי שמביא לצניחה של הסל"ד ומפריע כאשר רוצים שהזינוק שלה מהמקום יגיע לדרגת "איטי" במקום "איטי להפליא". בשאר ההילוכים אגב זה לא חזר.

כן, אני יודע, ממכונית כזו אתה לא מצפה לביצועים עוצרי נשימה, כי אנחנו מצפים לקבל פחות כשמשלמים פחות, ממש כמו הקפה שנמצא לידי במחזיק הכוסות, אגב, שני אלו ועוד תא קטן הם פחות או יותר כל מה שהיא מציעה לאחסון בתא הנוסעים. אז בחזרה לביצועים, עד 100 קמ"ש הסנדרו מאיצה בלי להפריע לתנועה מסביב, שם היא מתייצבת על 3,000 סל"ד לא שקטים. עד 120 קמ"ש צבירת המהירות עדיין איטית, אבל משם וצפונה ובמיוחד מגזרת 130-140 נראה כאילו היא צוברת קמ"ש בודד בכל פעם ובליווי רעשי רוח וצמיגים.

בכל מה שקשור להתנהגות היא לא מהנה או משהו, אבל מאוד בטוחה, סלחנית מאוד לטעויות נהיגה עד לגבול שהוא הרבה מעבר לטעם הטוב. בנהיגה מהירה בואכך מוגזמת, המתלים הרכים גורמים למרכב לנטות בזוויות גלגול שמצננות התלהבות ובבלימות הטובות שמייצרים הבלמים פה החרטום ממש צולל למטה.

חשבון בבקשה

דווקא כאשר החזרתי את הסנדרו יצא לי להיות עד לשיחה בין בחורה חמודה להפליא לנציג מכירות, הם עמדו ליד סנדרו אחרת לידי וזה נשמע כך:

בחורה: "זו כמו מכונית של פעם כזו"

נציג מכירות: "מה זאת אומרת?"

בחורה: "נו, כזו מרובעת בעיצוב שלה"

נציג מכירות: "כן, אבל תראי איזה טמבון ספורטיבי יש לה".

דאצי'ה סנדרו היא בהרבה מובנים דרישת שלום מתקופה אחרת של מכוניות, וזה ניכר. בעיצוב חיצוני שלא יגרום לאף אחד לחייך אליה בבוקר, ברווחים בין משטחי הפח שלה, ברמת הגימור של גומיות הדלתות ומרזבי הגג, בכיסויי הפלסטיק לגלגלים, בהנדסת האנוש בארבע כריות האוויר וציון הריסוק הלא עדכני בן 4 כוכבים. אבל בכל זאת, ועל אף מגרעותיה – אני חייב לציין שסיימתי את המבחן בתחושה חיובית כלפיה. אני? אני לא אקנה אחת, אני אישית מחפש משהו אחר במכונית שלי, אבל בבחינה אובייקטיבית - עם תג מחיר של 55 אלף שקלים היא לא גרועה יותר מרוב מכוניות המיני שקטנות ויקרות ממנה בכ-10,000 שקלים, אבל היא כן גדולה, נוחה ושימושית מהן, עם 14.2 ק"מ לליטר בנהיגה לא ידידותית לסביבה בכלל, אפשר לצפות למכונית חסכונית בידיים פחות נבזיות משלי. היא כן תתאים למי שרוצה מכונית חדשה בכל מחיר ומוכן לשלם את המחיר על המחיר...

כמו לקופיקס בשוק הקפה "על הדרך", אני נוטה גם לייחס לדאצ'יה חלק גדול מאפקט ההוזלות הגדול שראינו בשוק הרכב המקומי בשנת 2015. התרגלנו לשלם הרבה על מכוניות ובדאצ'יה סנדרו משלמים הרבה פחות על פחות – הוגן למדי.