שנתיים עם הוולבו 144-סיכום ביניים.

ממש בימים אלו חוגגת ה 144 הצהובה שנתיים ימים אצלינו,וזה הזמן לסיכום ביניים.

המכונית נקנתה לפני שנתיים מייקה חביב,שבמקרה(או שלא..)הוא חמו של הטוב שבחבריי,שהחזיק בה משנת 77'(!).

המכונית ירדה לכביש ב 11.9.72 והיתה שייכת לחברת פז.

מחירה של המכונית באותה העת היה 44,000 ל"י,כש 4,000 ל"י עלה המזגן המקורי שמותקן בה.

בשנת 77' ניקנתה המכונית במכרז,ומאז נסעה מעט מאד ונישמרה בצורה קפדנית,מה גם שבעלים הוא מהנדס טיסה,כך שידע טכני בהחלט היה לו.

עד שנת 04' בוצעו טסטים באופן שוטף למרות שהמכונית לא נסעה,ומאז היו הרישיונות מופקדים,וכך גם קנינו אותה.

ביום הקנייה הבאתי מצבר חדש,ולאחר ניסיונות בודדים,המכונית הניעה ללא בעייה,ונישמעה טוב.

מיד לאחר הרכישה בוצע יישור קו מקיף ביותר,שכלל החלפת שמנים כוללת,הח' תושבות מנוע וגיר(מצאתי אצל חבר הפורום חן פרחי-תודה רבה לו!),הח' רצועות הנעה,הח' נוזל בלמים וכמובן הח' מצתים,פלטינה,חוטי הצתה,נוזל קירור איכותי ושטיפת מנוע יסודית.

רדיו התדיראן פורק והותקנה מערכת סטריאו טובה של סוני.

למרות שהרישיונות היו מוקפאים,ולא היתה שום בעייה להחזירה לכביש בסטטוס "רגיל",העדפנו להפוך אותה לאספנות,מאחר ואין לנו שום בעייה עם מגבלת שעות הנסיעה.

אבי עושה בה שימוש כמעט יום יומי,והוא דואג להגיע לעבודה לפני 7 בבוקר-ואם לא,אזי הוא יוצא מהבית לאחר 9.

במהלך השנתיים שהוולבו אצלינו,היא גילתה אמינות מרשימה,כיאה למוניטין שלה,אבל פטור בלא כלום אי אפשר..

לפני חצי שנה,בחזרה ממפגש ברעננה,החלו דפיקות חזקות מכיוון המנוע,ולאחר שזה כבה,הסתבר שנישבר גלגל התיזמון(טיימינג)שעשוי מפיברגלאס,ועל פניו נראה שלא הוחלף מעולם.

הדיזה שדואגת לשימונו היתה סתומה,וכנראה שהגלגל נישבר עקב חום יתר.

מצאתי סט שלם אצל "עוזי וולבו" ממושב מגשימים,במחיר סביר ביותר,וכל התענוג ניגמר בפחות מ 1000 ש"ח.

בקייץ שעבר הוחלף מדחס המזגן המקורי מתוצרת YORK במדחס יפני,תרומת הרנו 18 זצ"ל של בני ל.

ההחלפה בוצעה ע"י בני ל,אלוף האילתור,ומאז המזגן מקרר ביפנית רהוטה..

ראוי לציין שאת כל מיבחני הרישוי עברה המכונית ללא שום בעייה,כשמרשימים במיוחד הם נתוני הבלימה,שמעידים שלמכונית הזו יש בלמים ברמה של מכונית חדשה.

בזמן הקרוב תוכנס המכונית לשיפוץ די מקיף,שיכלול פחחות וצביעה ברמה טובה(בכוונה אמריתי טובה ולא רסטורצייה מושלמת,מאחר והמקום שחונה בו המכונית די מועד לפורענויות.),כמו גם ריפוד איכותי למושבים.

פנים המכונית,לעומת זאת,שמור ברמה יוצאת דופן,ולמעט סדק קטנטן בחלקו העליון של לוח המחוונים,הכל ניראה ומרגיש כמו במכונית חדשה,שזה מעיד על רמת המחזוקה הגבוהה לו זכתה המכונית ועל איכות ייצור מעולה.

כל האיבזור שבמכונית פועל,כולל מפשיר האדים האחורי(!)ומערכת הוואקומים של האיוורור.

נקווה לשקט גם בשנתיים הבאות...

צרור ברכות, שתזכה (תזכו?) להנות ממנה עוד שנים רבות.

שתמשיך להנות ממנה, תמיד אהבתי את הטנקים של וולבו, יש משהו יפה ברכבים מסיביים.

בניגוד לקודמי ורבים אחרים, מעולם לא אהבתי את הוולוו, והוולוו מעולם לא אהבה אותי!

הנהיגה הראשונה שלי בוולוו היתה בגיל 17 קצת אחרי הוצאת הרשיון, לחבר היתה אחת מבציר 1972 סטיישן 245 כמדומני ויסלחו לי המלומדים, חברי היה מתעתע בה וגורם לזנבה לפרפר כזנב דג מה שהרשים את הבנים והבנות כאחד...ביום שבת אחד מוקדם בבוקר ירדנו שלושתינו (אני החבר והמכונית) לסיבוב במזרח י-ם...ובין מלון אינטרקונטננטל והחומה הסתתר לו כביש מיוחד מרובה בסיבובים וצר להחריד, מספר החלקות זנב ללא מרווח ביטחון העלו את רמות האנדרלין וושיקול הדעת של גיל הטיפשעשרה לרמות מסוכנות, נקבעה תחרות מטופשת נגד השעון כאשר הזוכה נוהג חזרה הביתה...ומבלי להיכנס לפרטים החומה, תמרור אחד שהורכב בצורה רשלנית (מי שם תמרור בצד הכביש?) וזנב הוולוו הפכו לאחד, כייאה לוולוו שהשקיעו בבטיחות פסיבית הנזק היה בעיקר לאגו אבל למדתי בדרך הקשה שחכמים (אלה שמשקעים בפח) לא יוצאים ממצב שפיקחים (אלה שדואגים לבטיחות האקטיבית) לא היו מגיעים אליו בכלל!

מים רבים (וביוב) זרמו בירקון מאז, גשרים קמו ונפלו, ואני עברתי בעוונותיי כמה וכמה קורסים בנהיגה מתקדמת ונהיגת מירוץ אבל את השיעור בהחלקת זנב לא מתוכננת של הוולוו לא אשכח לעולם...

נהגתי גם בוולוו אחרת, מכוונת לביצועים מוקשחת ופראית ועדיין היא לא עשתה לי את זה...רק בימי זקנתי (היום) שההורמונים משתוללים פחות, ויש קצת יותר בני משפחה שקוראים לי אבא ומבקשים כסף, אני מוצא עצמי מסתכל לפעמים (בעיקר אחרי משמרות מתישות ומעייפות) על איזה 850T נחמדה...

וולוו? - תעזבו אותי באימשלכם......רן

*אגב חן סופי אצלי כבר כימעט שלוש שנים...והשקעתי עליה פחות ממחיר תיקון מותחן הפיברגלאס שלך.....הרבה פחות!

מאז שהמכונית השנייה במשפחה הפכה (לטובת הנהגים הצעירים) לפיג'ו 306, מאופסנת ה144 תחת כיסוי רב עונתי עבה, ובחנייה מקורה, כך נשמר גם הצבע המקורי,פעם בשבועיים היא יוצאת מאיפסונה ועבורי זה יום חג היות ואני נהנה מכל רגע שאני יושב ונוהג בה, לא מכיר שום תחושה דומה לנהיגה בוולוו,זר לא יבין את זה,עד כה גמאה 150000 ק"מ,היה נסיון פטתי מצידי למכור אותה וקוויתי בכל ליבי שלא ימצא המשוגע שיתן את הסכום אותו ביקשתי, וכך גם היה.

עד כה הצלחתי למצוא בארץ את כל החלפים שחיפשתי ואפילו חדשים, וכמעט הכל הוחלף חוץ מהגיר והמנוע.

מוקדש לחובבי הז'אנר.

עד כה הצלחתי למצוא בארץ את כל החלפים שחיפשתי ואפילו חדשים, וכמעט הכל הוחלף חוץ מהגיר והמנוע.

זהו ללא ספק אחד היתרונות הגדולים של ה 144-זמינות חלפים מצויינת,הן חלפים מכניים והן חלקי קוסמטיקה.

וזה מיתווסף לתחזוקה קלה,אמינות בסיסית גבוהה ונסיעה נעימה יחסית למכונית בת גילה.

הבעייה היחידה של הוולבו 144 זה שהיא שרדה מידי...מה שימנע ממנה להפוך לקלאסית עוד שנים רבות,בדיוק כמו שקרה ל 121\122.

חן, מאחל לכם שתזכו לשנים רבות ומהנות ביחד

שלום

ואני מצהיר בזאת בפומבי שלפני כול שיפוץ או השקעה בה וולבו אנחנו כלומר אני ואלי פרחי [פפה של חן קרחי] נרכיב לוולבו הגה כוח

ואז גם חן וגם אלי לא יעשו יותר פיתוח שררים על ההגה המחורבן הנוכחי.

בברכה והצלחה בשיפוץ בני ל.

בניגוד לקודמי ורבים אחרים, מעולם לא אהבתי את הוולוו, והוולוו מעולם לא אהבה אותי!

הנהיגה הראשונה שלי בוולוו היתה בגיל 17 קצת אחרי הוצאת הרשיון, לחבר היתה אחת מבציר 1972 סטיישן 245 כמדומני ויסלחו לי המלומדים,

 

היי רן

 

כנראה שנהגתה על 145 סטיישן 1972

 

245 היתחילו לייצר ב-1975

שבת שלום עדי