לוטוס סופר 7 החיפאית עושה עליה למרכז וזוכה לבעלים חדשים

לשמחתי יש לי גם חברים שלא רק מבינים ברום כרמל... בקיצור, חבר טוב הגשים לאחרונה חלום ארוך בשנים ורכש את הלוטוס סופר 7 S4 החיפאית, מיורשי הבעלים שהיה יד ראשונה(!) של המכונית.

למכונית זו היה טסט עד תחילתה של שנה זו ואחרי שהבאנו אותה למרכז ובדקנו אותה בדיקות ראשוניות, ביצענו התנעה ראשונה. יאמר לזכותה (ולזכות מנוע הפורד שלה) שהיא הניעה בקלות יחסית והיא עובדת טוב.

בשלב הראשון יעשה לה הבעלים החדש יישור קו ראשון, אשר לאחריו יחליט אם וכאשר ואיזה עומק שיפוץ הוא מעוניין לבצע בה.

לעת עתה, הבעלים "מתבייש" לצאת "מהארון", אז אני עושה זאת בשבילו (באישור כמובן) ובבקשה ובשאלה: אם מישהו מכיר את המכונית המסויימת הזו, ההיסטוריה שלה, או כל פרט מעניין אחר (כולל לינקים מעניינים הקשורים למידע על המכונית), הוא מוזמן לכתוב על כך בשרשור זה.

אז בינתיים להלן תמונות ראשונות של המכונית בעת הבאתה למרכז.

און

איזה אוטו מדליק, אני הייתי מוריד את ריפוד ההגה המזעזע דבר ראשון!

לגלגלים מגיע משהו מתאים יותר על סיגסוגת מתכות מתאימה.

ריפוד פנים קומפלט, שידרוג סביבת הנהג למשהו קצת יותר מודרני.

וזהו בעצם, כלום רכב על מנוע טוב, מרשם בטוח להנאה! - רן

היי און

אני ועוד חבר פה בפורום שבטח יכתוב בהמשך השרשור מכירים את בעליה הקודמים של המכונית אישית ומתגעגעים אליו.

הוא והמכונית מאוד חסרים בנוף החיפאי.

הייתה לו גם סובארו פורסטר טורבו בנוסף ללוטוס.

לגבי ההיסטוריה אני לא יודע, חבר הפורום השני ודאי יודע יותר..

הרכב היה בשימוש קבוע, תוחזק בצורה סבירה אבל לא היה מושלם, לפחות לא בתקופה שאני זוכר אותו.

הבעלים היה בחור נהדר שאהב לגלוש ולשבת בבתי קפה בכרמל ומעטים ה"כרמליסטים" שלא הכירו אותו.

אני זכיתי להכיר אותו אישית כשעזר לי עם צרה כלשהי, ואבי שגם לו הייתה סובארו פורסטר טורבו היה תמיד מדבר איתו על האוטו (מתבכיינים יחדיו על הצריכת דלק בעיקר).

דניאל.

לראשונה נתקלתי בלוטוס של מולי גרובר ז"ל לפני כ-30 שנה. היינו שני טינאייג'רס חיפאים שיצאו לבלות במרכז הכרמל, כאשר מולי דהר לתוך תחנת פז הצמודה לתחנת המוניות. מולי עצר לתדלק ואנחנו הקפנו את המכונית בלסת שמוטה, נדהמים מהמינימליזם שלה. זמן קצר לפני כן התפרסמה בירחון 'טורבו' כתבה על הקייטרהם סופר 7, כך שלראות את הפלא הזה מולנו היה בבחינת נס משמיים

לאחר מספר שנים ועוד כמה מפגשים אקראיים אזרתי עוז ונקשתי על דלת הסטודיו של מולי. רציתי לקנות את הלוטוס. הוא נשבע שלא ימכור את המכונית כל עוד הוא חי, בועט ובעיקר גולש(מולי היה מחלוצי גלישת הרוח בארץ), אבל התידדנו.

מספר פעמים ביקשתי ממולי "סיבוב", אך הוא סרב. איש לא נהג בלוטוס מלבדו. אלא שערב אחד הפתיע אותי האיש היקר בשיחת טלפון קצרה; בוא, קח מפתח, סע לבד, תהנה.

זה היה ערב נעים והנסיעה היתה בלתי נשכחת. אפילו הצמיגים הגמורים לא הורידו לי את החיוך מהפרצוף. הלוטוס היתה קלה, זריזה, חדה ומגיבה במיוחד והמראה לפנים מעל למכסה המנוע הארוך, הכנפיים וזוג הפנסים לקח אותי למקומות אחרים. מאידך, נוחות היא מושג שלא קיים במכונית הזו. המתלים מתרסקים, מיגון הרוח אפסי והדרגש העונה לשם מושב אינו מתכוונן

מאז זכיתי לנהוג בה עוד פעם אחת, כשמולי ביקש ממני לסדר בה משהו.

מולי, שהביא עמו את המכונית מאנגליה ב-1972, אהב את המכונית אהבה מיוחדת אבל לא ליקק אותה. לא אחת איכלס את מושב הנוסע הגלשן שלו, מותיר אחריו שובל של חול וטיפות מי ים...

אאל"ט, המכונית טופלה בקביעות במוסך סלים ברברה בחיפה, שטיפל גם בלא מעט סוסיתות. המכניקה פשוטה מאד והמנוע היה המנוע הבסיסי של הסופר 7; 1.6 ליטר עם 84 כ"ס, היישר מהקורטינה GT. המכונית הזו תמיד נסעה ומעולם לא החסירה טסט.

מותו בטרם עת של מולי הותיר לא מעט אנשים המומים וכואבים. אהבנו לשבת באותם בתי קפה, העברנו שעות בשיחות על מכוניות, אנשים ותובנות חיים. מולי היה איש שיחה מרתק, דעתן, שופע חן והומור. איש נדיב, עם נשמה ולב ענקיים.

אין שבוע שאני לא מהרהר בחסרונו.

__________________________________________________________________________________

מזל טוב לבעלים החדש ובהצלחה לשניכם במלאכת השיפוץ. המכונית במצב יותר טוב ממה שאתם משערים מהתרשמות ראשונית.

יופי של תגובה אחמדינג'ד.

התמונות והכתיבה העלו בי עוד המון זכרונות.

את מולי בימי שבת הייתי פוגש פעמיים.

הפעם הראשונה בצהריים-אחה"צ בחוף הים (דרומית לחוף הסטודנטים) כשהייתי הולך להריץ את הכלבים.

בערב הייתה הפעם השנייה, ופה היו שלוש אפשרויות. שלושתן קרובות אחת לשנייה ומצטיינות באווירה טובה וקפה מצויין.

הראשונה שתיים סוכר, השנייה קפה נטו והשלישית כפיות. שלושתם כמובן בתי קפה.

בבית קפה כפיות ישנו שולחן לזכרו של מולי עם ציור של הלוטוס המדוברת עליו.

עוד זיכרון ממולי הוא מתקופתי בצבא.

ישבתי לי במגדל שמירה בדרום מזרח ירושלים ופתאום הטלפון צלצל. אסור לענות! זה שמירה.. אבל מה? נסנן את מולי?

מסתבר שהבחור הנהדר עבר על הזכרונות בטלפון ראה אותי והחליט סתם לחייג. בתקופת הצבא ביליתי פחות בחיפה וכמעט שלא ראיתי את מולי. אז דיברנו איזה 20-25 דקות על מכוניות, על זה שצה"ל זה לא משהו ועל קפה.

לא פגשתי אדם שהכיר את מולי ולא אהב אותו.

מולי אהב מאוד את העיר חיפה. לא פעם דיברנו על אהבתנו המשותפת לעיר, על כמה שהיא מיוחדת וכמה שהיא קיבוץ.

חבר קיבוץ יקר מאוד הלך, והשאיר אחריו חור גדול וזכרונות טובים.

אשמח מאוד לראות את הלוטוס שלו נשמרת ונאהבת.

המון בהצלחה,

דניאל.

כחיפאי יצא לי לראות אותה מספר פעמים ופעם גם להצטלם איתה שעמדה ליד בית קפה בכרמל, את הבעלים אני לא מכיר אבל הרכב נראה יצירת מופת.

לראשונה נתקלתי בלוטוס של מולי גרובר ז"ל לפני כ-30 שנה. היינו שני טינאייג'רס חיפאים שיצאו לבלות במרכז הכרמל, כאשר מולי דהר לתוך תחנת פז הצמודה לתחנת המוניות. מולי עצר לתדלק ואנחנו הקפנו את המכונית בלסת שמוטה, נדהמים מהמינימליזם שלה. זמן קצר לפני כן התפרסמה בירחון 'טורבו' כתבה על הקייטרהם סופר 7, כך שלראות את הפלא הזה מולנו היה בבחינת נס משמיים

 

לאחר מספר שנים ועוד כמה מפגשים אקראיים אזרתי עוז ונקשתי על דלת הסטודיו של מולי. רציתי לקנות את הלוטוס. הוא נשבע שלא ימכור את המכונית כל עוד הוא חי, בועט ובעיקר גולש(מולי היה מחלוצי גלישת הרוח בארץ), אבל התידדנו.

 

מספר פעמים ביקשתי ממולי "סיבוב", אך הוא סרב. איש לא נהג בלוטוס מלבדו. אלא שערב אחד הפתיע אותי האיש היקר בשיחת טלפון קצרה; בוא, קח מפתח, סע לבד, תהנה.

 

זה היה ערב נעים והנסיעה היתה בלתי נשכחת. אפילו הצמיגים הגמורים לא הורידו לי את החיוך מהפרצוף. הלוטוס היתה קלה, זריזה, חדה ומגיבה במיוחד והמראה לפנים מעל למכסה המנוע הארוך, הכנפיים וזוג הפנסים לקח אותי למקומות אחרים. מאידך, נוחות היא מושג שלא קיים במכונית הזו. המתלים מתרסקים, מיגון הרוח אפסי והדרגש העונה לשם מושב אינו מתכוונן

 

מאז זכיתי לנהוג בה עוד פעם אחת, כשמולי ביקש ממני לסדר בה משהו.

 

מולי, שהביא עמו את המכונית מאנגליה ב-1972, אהב את המכונית אהבה מיוחדת אבל לא ליקק אותה. לא אחת איכלס את מושב הנוסע הגלשן שלו, מותיר אחריו שובל של חול וטיפות מי ים...

 

אאל"ט, המכונית טופלה בקביעות במוסך סלים ברברה בחיפה, שטיפל גם בלא מעט סוסיתות. המכניקה פשוטה מאד והמנוע היה המנוע הבסיסי של הסופר 7; 1.6 ליטר עם 84 כ"ס, היישר מהקורטינה GT. המכונית הזו תמיד נסעה ומעולם לא החסירה טסט.

 

מותו בטרם עת של מולי הותיר לא מעט אנשים המומים וכואבים. אהבנו לשבת באותם בתי קפה, העברנו שעות בשיחות על מכוניות, אנשים ותובנות חיים. מולי היה איש שיחה מרתק, דעתן, שופע חן והומור. איש נדיב, עם נשמה ולב ענקיים.

 

אין שבוע שאני לא מהרהר בחסרונו.

 

 

 

 

__________________________________________________________________________________

 

מזל טוב לבעלים החדש ובהצלחה לשניכם במלאכת השיפוץ. המכונית במצב יותר טוב ממה שאתם משערים מהתרשמות ראשונית.

אכן מולי גרובר היה דמות שכל חיפה הכירה וכמובן את הלוטוס המיוחדת הזו שהסתובבה עשרות שנים בעיר.

שמעתי בזמנו שאת הלוטוס הוא הביא כקיט להרכבה בחלקים והיא הורכבה עבורו בארץ והועלתה לכביש.

וזהו בעצם, כלום רכב על מנוע טוב, מרשם בטוח להנאה! - רן

 

 

לראשונה נתקלתי בלוטוס של מולי גרובר ז"ל לפני כ-30 שנה. היינו שני טינאייג'רס חיפאים שיצאו לבלות במרכז הכרמל, כאשר מולי דהר לתוך תחנת פז הצמודה לתחנת המוניות. מולי עצר לתדלק ואנחנו הקפנו את המכונית בלסת שמוטה, נדהמים מהמינימליזם שלה. זמן קצר לפני כן התפרסמה בירחון 'טורבו' כתבה על הקייטרהם סופר 7, כך שלראות את הפלא הזה מולנו היה בבחינת נס משמיים

 

__________________________________________________________________________________

 

מזל טוב לבעלים החדש ובהצלחה לשניכם במלאכת השיפוץ. המכונית במצב יותר טוב ממה שאתם משערים מהתרשמות ראשונית.

רן הרבה רכב, גאוניות של רכב, שהכל בו מיועד למטרה אחת הנאה . לא פינוקים.

כחיפאי לשעבר יצא לי לראות את הרכב מספר פעמים אך לא להכיר את בעליו.

בעוונותי הייתי בעל מאושר במשך כשנתיים שלוש של אחותה הפחות מינימליסטית , לוטוס אלאן S130 2+2 באמצע שנות השבעים, (עם מנוע הרבה יותר בשרני אבל גם עם תוספת משקל לא קטנה) , שהובאה לארץ ע"י יהודי דרום אפריקאי, מכפר שמריהו ג'ף טולמן שהיה בעליה של רשת דניש אינטריורס והיום רשת חנויות טולמנ'ס.

אחמד זו המכונית שהייתי מוכן לאמץ כאספן אפרופופו השרשור ההוא.

רק מה, בארץ מוצאה ההגה נמצא בצד הנכון , כך שיש בעיה קצת לייבא.

למרות מאמצי טרם הצלחתי לעלות על המכונית "שלי" לאחר שמכרתי אותה ברוב טיפשותי.

אהבתי את מה שכתבת גם על הרכב וגם על בעליו ז"ל.

חבל שבתוך המשפחה לא היה מי שירים את הכפפה , ועכשיו היא יצאה לרעות בשדות זרים. נקווה שיתנו לרכב את אותה האהבה.

מאמין שכן אם היא שייכת לחבר של און

אחרי הסטריפטיז שהוא מבצע לגברת טינה, תניח לגברת הזאת, קצת קוס מטיקה ולכביש.

כחיפאי יצא לי לראות אותה מספר פעמים ופעם גם להצטלם איתה שעמדה ליד בית קפה בכרמל, את הבעלים אני לא מכיר אבל הרכב נראה יצירת מופת.

שלום ,

אני הבעלים המאושר של הלוטוס . יש לך במקרה את התמונה ?

למרות מאמצי טרם הצלחתי לעלות על המכונית "שלי" לאחר שמכרתי אותה ברוב טיפשותי.

שלח הודעה פרטית למשתמש NITCH. יש לו אחת כזו. אולי זו מכוניתך לשעבר.

שמעתי בזמנו שאת הלוטוס הוא הביא כקיט להרכבה בחלקים והיא הורכבה עבורו בארץ והועלתה לכביש.

ממש לא. מולי קנה אותה מורכבת בלונדון. להבדל מהקייטרהם, לוטוס יצרה בעצמה לא מעט יחידות של ה-7.

כשהמכונית הגיעה לארץ פקידי הרישוי לא כל כך ידעו "לעכל" את הדבר הזה והוציאו לו רשיון בשם 'פורד לוטוס'.

היי און

אני ועוד חבר פה בפורום שבטח יכתוב בהמשך השרשור מכירים את בעליה הקודמים של המכונית אישית ומתגעגעים אליו.

הוא והמכונית מאוד חסרים בנוף החיפאי.

הייתה לו גם סובארו פורסטר טורבו בנוסף ללוטוס.

לגבי ההיסטוריה אני לא יודע, חבר הפורום השני ודאי יודע יותר..

הרכב היה בשימוש קבוע, תוחזק בצורה סבירה אבל לא היה מושלם, לפחות לא בתקופה שאני זוכר אותו.

הבעלים היה בחור נהדר שאהב לגלוש ולשבת בבתי קפה בכרמל ומעטים ה"כרמליסטים" שלא הכירו אותו.

אני זכיתי להכיר אותו אישית כשעזר לי עם צרה כלשהי, ואבי שגם לו הייתה סובארו פורסטר טורבו היה תמיד מדבר איתו על האוטו (מתבכיינים יחדיו על הצריכת דלק בעיקר).

 

דניאל.

הקטע הוא שבדיעבד אני מבין שגם אני הכרתי אותו. כאשר אספנו את הסופר 7, דיברנו עם הבן שלו שהזכיר לי שלפני מספר שנים עשיתי להם קורס נהיגת ראלי. הם אכן הגיעו עם שתי סובארו לקורס (שנעשה בסובארו).

עולם קטן...

הקטע הוא שבדיעבד אני מבין שגם אני הכרתי אותו. כאשר אספנו את הסופר 7, דיברנו עם הבן שלו שהזכיר לי שלפני מספר שנים עשיתי להם קורס נהיגת ראלי. הם אכן הגיעו עם שתי סובארו לקורס (שנעשה בסובארו).

 

עולם קטן...

און,

לא דיברת עם הבן אלא עם האחיין. מולי הותיר אחריו ילדה חמודה, כיום בת 4.

למשפחות גרובר ושטראוס(סוכן סובארו בחיפה) סבא משותף - והגרוברים נוסעים כבר שנים בסובארו. האימפרזה GT הראשונה שנמכרה בארץ(1995) נמכרה לאחיו של מולי - ומאז החליפו אותה סובארו מוגדשות חדישות יותר.

מולי עצמו נהג שנים בטנדר סובארו כרכב יומיומי, לפני רומן קצר ולא מוצלח עם מיצובישי מגנום, שהוחלפה ע"י פורסטר טורבו.

בוקר טוב ושבת שלום און

מברך אותך על הרכישה החדשה נחמד שהיא מצאה בית אצלך בטוחני שהיא תזכה לטיפול נאות

בהצלחה

מזל טוב לקונה המאושר,

תמיד משמח לשמוע על עוד מכונית נדירה בארצנו השכונה, ועוד סופר 7 יד ראשונה... וואו!!!

נשמע שהיא עוברת מאדם נהדר לאדם שיידע להעריך ולטפל בה.

שאו ברכה!

נשמח לעדכונים.