על מעבורות, עגלות, ריאליטי ונהיגה מתקדמת - רשמים מביקור באנגליה

שלום,

כפי שחלקכם יודעים, במסגרת העבודה יוצא לי לנסוע ולטוס ברחבי האיחוד האירופי. לאחרונה, דווקא במסגרת חופשה, ביקרתי באנגליה בפעם הראשונה ורציתי לשתף אתכם בחוויות נבחרות מהטיול.

1. המעבורת

התחלתי את הטיול בדיסלדורף, שם הייתי לצורך עבודה. התכנית המקורית הייתה לטוס למנצ'סטר או לונדון ולשכור שם רכב, שכן הטיסות בקווים אלה זולות (כ-40 יורו הלוך ושוב) וכך גם השכרת הרכב באנגליה. רציתי לנצל את ההזדמנות וללמוד איך נוהגים בצד השני של הכביש, למקרה שיום אחד אצטרך את זה.

עקב בעיות לוגיסטיות בעבודה לא הצלחתי להזמין כרטיס מראש, וכשכל התאריכים כבר היו סגורים, המחירים עלו. אי לכך, החלטתי לשנות את המסלול, לקחת את הרכב בגרמניה ולעשות את כל הטיול בנהיגה. ההחלטה הוכיחה את עצמה, בעיקר לאור העובדה שבאנגליה הנהיגה הייתה שונה ומאתגרת כשלעצמה, גם ללא הצורך להתרגל לקואורדינציה השונה הכרוכה בהגה בצד ימין.

לאחר נסיעה של 4 ומשהו שעות (גרמניה-הולנד-בלגיה-צרפת), הגעתי לעיר הצרפתית Calais, ממנה יוצא קו המעבורת הקצר והזול ביותר החוצה את התעלה האנגלית. אני חייב לומר שהקלות הבלתי נסבלת של חציית גבולות אירופאיים מדהימה אותי כל פעם מחדש - בעיקר בין הולנד לבלגיה, שם זה בערך כמו לחצות את הגבול בין יפו לבת ים. בכל אופן, חזרה לענייננו, אופציה נוספת לחציית התעלה היא ברכבת (חצי שעה מול כשעתיים דרך הים) וזה עולה בהתאם (כ-100 יורו לעומת כ-50 או פחות דרך הים). ביליתי את הלילה בצרפת ובבוקר עליתי על המעבורת. למעשה, זוהי ספינה גדולה (כמו אלה של "מנו ספנות", רק קטנה בכ-20%) שבסיפוניה התחתונים חונות כמה מאות מכוניות וכמאתיים אוטובוסים ומשאיות, ובסיפונים העליונים ישנן חנויות דיוטי-פרי, ברים ומסעדות, אולמות משחק לילדים וטרקלינים להעברת הזמן. קשה לתאר את הגודל והעוצמה של הדבר הזה, אבל זה היה מרשים ביותר, במיוחד בעת העזיבה והכניסה לנמל, כאשר מרגישים את המנועים רועדים דרך כל גוף הספינה ורואים באיזו מהירות ובאיזה דיוק היא מתמרנת.

לפני העליה לספינה עוברים ביקורת דרכונים של משמר הגבול הבריטי (עוד על כך בהמשך) ואז נוסעים לביתן הבא, שם מקבלים את הכרטיס. הופתעתי לראות באיזו יעילות העניין מטופל - בנמל ישנם כ-300 נתיבי העמסה לכלי רכב, מתוכם רק כעשרה בשימוש של המעבורות. הגעה מהשער לנתיב הרלוונטי 200-210 לוקחת כ-5 דקות ונעשית באופן אינטואיטיבי וברור ביותר, באמצעות שילוט וסימון מושלמים שאינם משאירים מקום לספק. הלוואי עלינו דבר כזה בכבישים הישראליים.

לאחר כשעתיים, נכנסים לרכב ויוצאים בנסיעה מהספינה, היישר לצדו השני של הכביש. ברוכים הבאים ל-Dover. ד

2. העגלות

בימים הבאים המסלול עבר דרך פורטסמות' וסאות'האמפטון, לכיוון קורנוול ולנד'ס-אנד (כבישי הנהיגה הטובים באנגליה) ומשם צפונה ליורק ובחזרה לדובר. זה לקח כמעט שבוע, ובמהלך היום הייתי עוצר בקניונים לכוס קפה ועדכונים ב-Ynet (תודות ל-WiFi החינמי). הופתעתי לראות שלא משנה באיזה חור נידח מצאתי את עצמי באותו יום, תמיד היו שם חבר'ה ישראלים עם העגלות הארורות שלהם שדחפו לעוברים ושבים את מוצרי ים המלח. קשה לתאר את העליבות שבדבר ואת תחושת הבושה הלאומית כשרואים את התופעה הזאת. האווירה של "קיצורי דרך" מתחילה כבר במיקום - בניגוד לקניונים בארץ, שם זה לא ממש נפוץ שיש דוכנים באמצע הקניון, כל מי שרוצה למכור משהו עושה זאת בחנות נורמלית. אבל סחבק לא פראייר, ובשביל לחסוך בעלויות הוא שם את הדוכן המתקפל שלו באמצע המעבר, במיקום אסטרטגי, כך שלא תוכל להגיע למעלית או לדרגנועים מבלי להיתקל בו. ואז מגיע שלב ב'.

שיטת הפעולה מזכירה לי את הטיפוסים המפוקפקים מהתחנה המרכזית שהיו דוחפים דיסקים לחיילים. סביב הדוכן ישנם כ-4 אנשים, בד"כ אחד או שניים ישראלים והשאר מהגרים כלשהם ממדינה אחרת, כל אחד תופס עוברי אורח מצד אחר. הם פונים אליך במבטא אגלי טהור (או ספרדי, או גרמני, תלוי במדינה) בחיוך כובש, שואלים שאלות כלליות, ורק לאחר כדקה מסבירים על המוצר שלהם, מציעים לך לקנות אותו ולא עוזבים אותך עד שתסכים. יש להם שמות פיקטיביים (מייקל, ג'ניפר וכיו"ב) וסיפור רקע מלא ומוכן לפרטי פרטים. הם לא חושפים את היותם ישראלים (או באותו עניין, היותם שב"חים), וכך מעבירים את היום ועושים כסף.

אם יש מונח אחד שיכול לסכם את כל הקרקס הזה, הרי שהוא "קיצור דרך". לא לעבוד קשה, להרוויח מהר. לא להוציא ויזה חוקית, לעשות קומבינות. לא לפתוח חנות נורמלית, להתמקם בדוכן. לא לחכות שיבואו אליך, לחסום את המעברים ולמשוך את האנשים בכח. אפס כבוד למקום, למנהגים ולהליכות. מקסימום רווח במינימום זמן. זה מה שנוסע לייצג אותנו בחו"ל נכון להיום. עצוב.

כנראה שזאת השהייה הארוכה בחו"ל, אבל אני לא נראה ולא נשמע ישראלי, לכן גם עליי לא פסחו בנסיונות המכירה שלהם. מספר פעמים זרמתי איתם וראיתי לאן הולכת השיחה. אחרי ש"מייקל" חירטט אותי עם סיפור חייו (סטודנט ממזרח אירופה עאלק) במשך דקות ארוכות, עברתי לעברית, ומכאן השיחה כבר התגלגלה לכיוון אחר לגמרי. כאן המקום לומר שבסה"כ מדובר ע"פ רוב בחבר'ה חיוביים שפשוט עשו בחירה שגויה בחיים, וחלקם אף מבינים זאת, אבל נשארים שם, בין אם מתוך העדפה או מתוך מחוייבות לחברה שגייסה אותם. בשורה התחתונה, אלה לא אנשים מאושרים. גם באנגליה וגם בספרד אני שומע פחות או יותר את אותו סיפור - הגענו, התאכזבנו לגלות שהמצב לא נפלא כפי שתיארו לנו, יש כסף אבל לא הרבה, אין ויזה חוקית (היא תמיד "בתהליך" אם מישהו שואל), אבל זאת חווייה, ויש חבר'ה ויש מסיבות ונוסעים לטייל מדי פעם וכן הלאה... כך מעבירים שנה שנתיים וחוזרים לארץ (או לכלא, אם היה קצת פחות מזל).

במבט אובייקטיבי מבחוץ, אני רואה אנשים שנשארים נטע זר בחברה אליה הגיעו. הם ממשיכים להתנהג כישראלים, מרגישים כתיירים, אינם מאמצים את מנהגי המקום ואף אינם מכבדים אותם. הם מספרים על "טיולים", אבל למעשה המצב הפיננסי מגביל אותם מאד מהבחינה הזאת. שוב, משוום שהם לא מרגישים מקומיים, הם גם לא חיים את החיים האירופיים במלוא הפוטנציאל, וחבל. ה"חווייה" שלהם הייתה יכולה להיות הרבה יותר גדולה אם רק היה להם יותר חופש פעולה. הם כבולים לחברה שלהם, העבודה היא העוגן, הקולגות הם גם החברים והמשפחה היחידה שיש להם, וכך עוברת לה תקופה. אח"כ הם חוזרים לארץ ומספרים שאירופה זה סתם שטויות ובישראל הכי טוב, ולא קשה להבין מאיפה מגיעה התחושה הזאת. כבר מגיל צעיר, הם חווים את העולם הגדול בצורה מעוותת, והרושם שנשאר הוא בהתאם.

3. הריאליטי

הטלוויזיה האנגלית מציגה גישה מאד מסקרנת לכל הנושא של מדיה דיגיטלית. נראה שהם כבר קלטו שסדרות לא יקחו אותם רחוק בעידן האינטרנט, לכן כיום ישנם פורמטים רבים ומגוונים של תכניות אירוח, בידור ובעיקר ריאליטי. להלן שתי תכניות מיוחדות שתפסו את תשומת ליבי:

Design for Life - קבוצה של מעצבים תעשייתיים צעירים נבחרת לתכנית לימוד בביה"ס של פיליפ סטארק בפריז. המנצח יזכה לעשות אצלו את הסטאז'.

UK Border Force - סדרה העוקבת אחרי פעילות משטרת ההגירה הבריטית בנמ"ת הית'רו, בעיר הצרפתית שהזכרתי קודם וגם באנגליה עצמה, ביומיום. מזכיר קצת את הסגנון של Cops האמריקאית. הנימוס וההליכות הבריטיים מגדירים מחדש את המונח "ברגישות ובנחישות", מעניין אם במציאות זה מתנהל גם כן בצורה כ"כ תרבותית.

ובאותו עניין, אני תוהה מתי הישראלים מהעגלות יתחילו לעשות הופעות אורח בסדרה הזאת. נראה לי שזה רק עניין של זמן.

4. הנהיגה המתקדמת

אני חייב לומר שכאן הייתה ההפתעה הגדולה ביותר. משום מה הייתה לי תחושה שבארץ נושא הדרכות הנהיגה הוא פרימיטיבי, לא רק מהבחינה שאין מסלולים סגורים, אלא גם מבחינת התוכן והנסיון של המדריכים (עם כל הכבוד לזה שהם התחרו בקארטינג במשך כמה שנים). מסתבר שטעיתי.

נרשמתי לקורס נהיגה בבי"ס מכובד למדי, DriverSkills, הנמצא ביורק. ההדרכות מועברות במסלול סגור, בשדה התעופה השני באורכו באנגליה, אותו מקום שבו ריצ'ארד המונד התרסק בזמנו עם מכונית הסילון, למי שזוכר. המדריכים הם נהגי מרוצים בעבר, כיום בעיקר מורים לנהיגה, חלקם עדיין פעילים בליגות של סופ"ש. המכוניות - פורד פוקוס ופיאסטה למי שלומד על הנעה קדמית, BMW סדרה 1 ו-3 קומפקט למי שמעדיף הנאה אחורית. ההגה מימין, מיותר לציין.

245 פאונד קנו לי יום שלם במתחם. חצי יום בנהיגת מסלול - תרגול קווי פניה, העברת משקל, האצה ובלימה וכו', ועוד חצי יום באימון דריפטינג, אבל לא למטרה ספורטיבית (הנעה קדמית במקרה שלי), אלא בשביל לתרגל שליטה במצבי חירום. האימון התקיים בקבוצות של 3-4 אנשים, המבצעים רוטציה ביניהם כאשר המדריך יושב בכסא הנוסע ונותן הכוונה. כמובן שלפני כל תרגיל המדריך עשה עם כולם סיבוב במסלול, תחילה איטי - להכרת המתחם, ואז מהיר - לתצוגת תכלית.

אז יש שם נהגי מירוץ פעילים ומסלול סגור, אבל כאן נגמר השוני. מבחינתי, היה אחלה יום כיף ושווה את הכסף, אבל מבחינת לימוד, לא למדתי שום דבר חדש. הדרכות הנהיגה בארץ נתנו לי בדיוק את אותו ידע, רק בלי האימון במסלול והמבטא הבריטי. ולהלן ההסבר:

את הדרכת הנהיגה המתקדמת שלי עשיתי לפני כשנתיים אצל אייזיק דווידוביץ', שהיה גם המורה הרגיל שלי. השקעתי כמה אלפי שקלים בקורס בן 3 מפגשים שנערך במקומות שונים - נס הרים, כבישים נטושים בשפלה ואף מספר מקומות באזור השרון. כל מפגש היה בן חצי יום, ובמהלכו כיסינו תחום אחר - נהיגה ספורטיבית, שליטה במצבי חירום ומה שנקרא באנגליה "Defensive Driving", כלומר מודעות לסביבה ויכולת לצפות את המהלכים הבאים של שאר עוברי הדרך. התיאוריה שנלמדה הייתה מילה במילה מה שעברנו בקורס ביורק. ברור שאפשרויות התרגול בארץ היו מוגבלות, אבל הכבישים בהם נסענו נתנו לנו מספיק חופש פעולה בשביל להבין את הרעיון. את הדריפטים ואובדן האחיזה לא יצא לתרגל הרבה, אך שוב, הידע היה קיים, ובמסלול באנגליה הצלחתי להפתיע את כולם בכך שידעתי את התשובות לכל השאלות התיאורטיות.

בקיצור, אל תזלזלו במדריכי הנהיגה המתקדמת בארץ. הרי בסופו של דבר, רובם עברו את ההדרכות באירופה (למי שזוכר ממגזיני "אוטו" הישנים, בשנות ה-90 ראם סמואל העביר הדרכות כאלה ב-GET סרז'י בצרפת, ובעברית) וכיום מעבירים את הידע אלינו. נהיגה היא לא מדע גרעיני, ולא צריך להיות גאון בשביל לנהוג היטב, רק לאמץ קצת תרבות ועירנות לסביבה.

נראה לי שאת הקורס הבא אני אעשה בסילברסטון, על הלוטוס, בדומה לכמה חברי פורום שכבר היו שם.

5. סיכום

3106.9 ק"מ מאוחר יותר, חזרתי לגרמניה, החזרתי את האוטו וטסתי הביתה לברצלונה. אנגליה הייתה חווייה מיוחדת במינה, עם הפתעות רבות ומזג אוויר הפכפך. הצלחתי לשרוד את הנסיעה ללא תקלות, שריטות, מכות, אבידות בנפש או דוחות חניה, ועל כך אני מאד שמח. אני ממליץ בחום על טיולי נהיגה באזור, במיוחד ב-Cornwall ו-Land's End צפונה, בחודשי האביב והקיץ מאי-יוני. אני לא ממליץ לעבוד בעגלות. משרד הבריאות ממליץ להרבות בשתיה.

ואם הגעתם עד לכאן, תודה שלקחתם את הזמן לקרוא את זה!

כתיבה יפה.

במבט אובייקטיבי מבחוץ, אני רואה אנשים שנשארים נטע זר בחברה אליה הגיעו...

אני ממש לא חסיד נלהב של תרבות הקומבינה הישראלית.

אבל לעניות דעתי, הישראלים לא שונים בצורה מהותית משאר קבוצות דור ראשון של מהגרים שמגיעות בהמוניהם למדינות מעודדות הגירה.

ככה באונברסיטה שלי במלבורן, האוסטרלים (המעטים) מסתובבים עם אוסטרלים, ההודים מסתובבים עם הודים, הסינים עם הסינים,

והישראלים מסתובבים עם היהודים. חברה טובה, לפחות לחברים שלנו יש כסף . וגם אחיות רווקות.

בקיצור, אל תזלזלו במדריכי הנהיגה המתקדמת בארץ. הרי בסופו של דבר, רובם עברו את ההדרכות באירופה (למי שזוכר ממגזיני "אוטו" הישנים, בשנות ה-90 ראם סמואל העביר הדרכות כאלה ב-GET סרז'י בצרפת, ובעברית) וכיום מעבירים את הידע אלינו. נהיגה היא לא מדע גרעיני, ולא צריך להיות גאון בשביל לנהוג היטב, רק לאמץ קצת תרבות ועירנות לסביבה.

כמי שהיה בקבוצה השנייה שהוציא ראם סמואל ל-GET ולמד תחת כמה מהמדריכים המוכרים היו כשהיו בתחילת דרכם (און וליאור, לדוגמא), אין למדריכים בארץ מה להתבייש מבחינת היידע והיכולת להסביר ולהעביר אותו (יותר חשוב אצל מדריך מהיכולות שלו!). מה שחסר בארץ היה מה ללמד ואיך, ואת זה למדו גם למדו, אבל במגבלות של המתקנים הקיימים וגודל השוק.

דרך אגב, אני גם עברתי יום הדרכה שקמור עשו בזמנו באשדוד, בשיתוף מדריכים מקומיים, המדריך הראשי של BMW ומסלולים, והיה יום הדרכה מצויין.

הבעיה עם ההדרכות בארץ, כפי שאני מבין אותה, היא שאין את מה שהיה ב-GET. כלומר, אין 4 ימים אינטסיביים של בנייה הדרגתית של מיומנויות נהיגה טכניות מישיבה נכונה ותפעול נכון של ההגה ועד החלקת המכונית אל תוך הפנייה ושמירת ההחלקה, במסלול ייעודי (ואם יש, לכו על זה...).

יום הדרכה בודד זה סבבה, מועיל וחשוב, אבל זה פורמט מוגבל שאי אפשר להגיע איתו לטכניקות מתקדמות. בטח ובטח שאי אפשר להגיע איתו אליהן בכביש ציבורי! בכביש ציבורי ניתן ללמד דברים אחרים (defensive driving) שחשיבותה ברורה, אבל לא החלקות של הרכב וטכניקות ראלי למיניהן.

אתה רוצה ללמוד יותר, אל תמשיך ללכת לכיתה א'. גם במדינה אחרת, בכל הקשור לנהיגה, אין להם פטנט אחר או פיסיקה אחרת של הנהיגה (לפעמים שוני בטכניקה כזו או אחרת). אם אתה רוצה משהו חדש, תצטרך להשקיע לשלב הבא.

ועוד נקודה חשובה:

ברור שאפשרויות התרגול בארץ היו מוגבלות,

נהיגה איננה "הבנה של רעיון" וטכניקה, ולא חשוב אם מדובר באומנות לחימה, שחייה, טניס, מה שלא תבחר, באה מפירוק רצף תנועות נדרש ולימוד של כל תנועה מהפירוק באופן נכון, עד שהמוח לומד לבצע זאת "באופן אוטומטי". אתה לא יכול ללמוד בלימת חירום מהבנת הרעיון. חייבים להתנסות שוב ושוב ושוב, עד לביצוע נכון, ואף אחד לא עושה זאת נכון מעצמו לבד, כי הטכניקה מנוגדת לאינסטינקט המקורי של כל אחד מאיתנו.

לכן אפשרויות תרגול מוגבלות זה חיסרון מהותי בלימוד.

יש מספיק אפשרויות תרגול בארץ

הבעיה היא שזה עולה כסף!

מי שנוסע לקורס בחו"ל אין לו בעייה לשלם את המחיר היקר של שבוע חופש והדרכה בת כמה ימים.

אני לא רואה אף אחד נרשם לביה"ס לנהיגת ראלי ואומר לו: אני לוקח עכשיו 4 ימי חופש, רוצה לנהוג 4 ימים רצוף ולשלם 2500 ש"ח ליום הדרכה עם רכב.

האפשרויות קיימות, המדריכים והרכבים נמצאים, לקוחות אין.

נדב

עוד אחד שיודע לכתוב ולא יודע לצלם.

תן למישהו לצלם אותך שאתה על מסלול.

אנחנו צריכים לראות שהיית שם.

איך תספר לנכדים שלך את הסיפור בלי תמונות?

אני הייתי בסילברסטון.

אבל זה לא ממש הדרכה.

זה מישהו יושב איתך ודואג שלא תהרוס את האוטו.

יש להם באותו מחיר מכונית חד מושבית שאתה יכול לעשות מה שבא לך עם האוטו.

הישראלים לא שונים בצורה מהותית משאר קבוצות דור ראשון של מהגרים שמגיעות בהמוניהם למדינות מעודדות הגירה. ככה באונברסיטה שלי במלבורן, האוסטרלים (המעטים) מסתובבים עם אוסטרלים, ההודים מסתובבים עם הודים, הסינים עם הסינים, והישראלים מסתובבים עם היהודים.

אני מסכים, אך לא במהגרים עסקינן.

אני רואה לדוגמה את הקולגות שלי שמגיעים מישראל ועושים רילוקיישן לאירופה. נכון שאת החגים היהודיים כולם עושים ביחד, אבל זה לא אומר שכל הזמן נצמדים לישראלים וחיים בגטו וירטואלי. לאירופה יש כל כך הרבה להציע, הבעיה היא שלחבר'ה של העגלות יש ע"פ רוב ראיית עולם מאד מוגבלת, הם חושבים שהם באו "לעשות מכה" ורואים בשהייה שלהם פה מצב זמני. בדרך הם מפספסים את כל הערך המוסף של ההזדמנות שניתנה להם.

הבעיה עם ההדרכות בארץ, כפי שאני מבין אותה, היא שאין את מה שהיה ב-GET. כלומר, אין 4 ימים אינטסיביים של בנייה הדרגתית של מיומנויות נהיגה טכניות מישיבה נכונה ותפעול נכון של ההגה ועד החלקת המכונית אל תוך הפנייה ושמירת ההחלקה, במסלול ייעודי (ואם יש, לכו על זה...).

עד כאן, אני מסכים איתך לחלוטין.

אתה רוצה ללמוד יותר, אל תמשיך ללכת לכיתה א'...

 

ועוד נקודה חשובה:

 

נהיגה איננה "הבנה של רעיון" וטכניקה, ולא חשוב אם מדובר באומנות לחימה, שחייה, טניס, מה שלא תבחר, באה מפירוק רצף תנועות נדרש ולימוד של כל תנועה מהפירוק באופן נכון, עד שהמוח לומד לבצע זאת "באופן אוטומטי"...לכן אפשרויות תרגול מוגבלות זה חיסרון מהותי בלימוד.

אני לא יודע אם זה רק איתי או גם עם אנשים אחרים, אבל יש לך נטייה לקחת דברים שנאמרו, לסובב אותם בצורה כזאת שיציגו משמעות שונה לגמרי מהכוונה המקורית, ואז לבוא בגישה של "המבוגר האחראי" ולהסביר לנו "איך באמת עושים את זה".

הבחירה בקורס הזה הייתה בגדר חיזוק היסודות, לא ציפיתי להתקדם הרבה מעבר למה שכבר ידעתי. עם זאת, הופתעתי לראות שבתרגול השימוש הנכון ב-ABS לדוגמה, לא תרגלו אפילו בלימה בשטח עם אחיזה מעורבת (גלגל ימני על חצץ, שמאלי על הכביש, מצב המדמה הירדמות על ההגה בזמן נסיעה). זה משהו שעשיתי בארץ, ואייזיק אף הקדיש לכך זמן רב יחסית.

מעולם לא טענתי שמה שעושים בארץ מספיק. זה לא. לא ניתן להגזים בחשיבותו של אימון במסלול. מה שאני אומר הוא שהידע הוא אותו ידע בסופו של דבר. לא צריך לצפות לניסים ונפלאות רק בגלל ששם אירופה ופה ישראל.

מאידך, בשביל לתרגל נהיגה קצת יותר אגרסיבית באופן שוטף, וגם ע"מ לחזק את מה שאתה יודע על התנהגות הנהג והרכב בשעת חרום, מן הראוי שיהיו מסלולים פתוחים לקהל (בתשלום ובהתאם לתקנון מסויים), ושם אנשים יוכלו לתרגל את מה שהם צריכים מבלי לסכן אף אחד על הכביש הציבורי. אני מאמין שזאת בעיה הרבה יותר משמעותית במוטוריקה הישראלית, שאף מדריך לא יוכל לתקן בכוחות עצמו או במסגרת תכנית לימודים זו או אחרת.

עוד אחד שיודע לכתוב ולא יודע לצלם.

אני לא מצלם בד"כ את הנסיעות שלי, עניין של טעם אני מניח. מעדיף שהזכרונות ישארו בראש ולא על המחשב.

חוץ מזה, עם מזג האוויר שהיה שם באותם ימים, חבל על הסוללות.

אני הייתי בסילברסטון.

אבל זה לא ממש הדרכה.

זה מישהו יושב איתך ודואג שלא תהרוס את האוטו.

יש להם באותו מחיר מכונית חד מושבית שאתה יכול לעשות מה שבא לך עם האוטו.

תודה, טוב לדעת.

שהייתי שם נכנסנו בהתחלה לחדר שהסבירו לנו מה הולך שם.

המדריך אמר שחבל שלא לקחנו את החד מושביות,זה יותר כיף.

ingle-Seater Experiences £169 pp

Get more time on track with our Single-Seater Experience. Learn even more about the difference between a fast road car and a genuine, bespoke racing machine. What counts here is low-mass, high power-to-weight ratio and aerodynamics. After only a few laps of our specially designed Stowe Circuit your abilities will quickly develop, providing the skills needed to make the most of your laps behind the safety car and then on your own.

General Information

These bespoke, race-prepared cars produce 140bhp and can accelerate from 0-60mph in less than five seconds. But that's only half the story. The astonishing cornering grip, direct steering and remarkable ability to change direction will give you a new-found respect for your F1 heroes and an unquenchable appetite for more.

זה חלק מהחוויה לעבור קורס כזה על מסלול מרוצים מאשר ללכת בארץ לאיזה מגרש חניה שחוקית הוא רשום כמגרש חניה.

והם עושים איזה קומבינה ומדריכים עליו.

אני פעם בשנה רואה מרוץ F1 על המסלול שנהגתי עליו ושומע איך הקריין מתלהב שהוא פעם היה שם וראה מרוץ.