איך אתם נפרדים מ"הפרוייקטים של החיים" ?

ערב טוב.

סוגייה שמטרידה / מעניינת אותי זה זמן רב וחשבתי שזה המקום הכי מתאים לשאול לברר וגם להבין (אולי) למה ואיך.

במיוחד בפורום הזה, פורום אספנות, ניתן לראות ולהתרשם מהרבה פרוייקטים, שיפוצים, פרוייקטים מקיפים של הפשטת הרכב למכלוליו עד רמת הבורג. יש אפילו פרוייקטים (אני לפחות קורא לזה פרוייקטים) של רכישת והבאת רכבים מחו"ל שלא לדבר על הפרוצדורות במכס והעבודה על הרכב אח"כ.

תמיד חשבתי, שזו חתונה קתולית, לפחות במה שקשור לרכבי האספנות, אבל נוכחתי שלא, ושלפעמים (וזה קורה, כך שמתי לב) רכבים שעברו פרוייקטים (מהם מורכבים, יקרים ומסובכים מאוד) - נמכרים לעיתים ועוברים לידיים אחרות.

אשמח לדעת ולהבין, איך קורה כזה דבר ? (טוב, אני מניח שיש גם אילוצים כלכליים, פרוייקטים אחרים, האשה לוחצת...).

איך אתם "משתחררים" (רגשית) מאותו רכב שהיה מושא חלומותיכם, ושישבתם יום ולילה, פרקתם והרכבתם אותו, ו"נתתם" לו את הסטארטר הראשון, לפעמים אחרי 20-30 שנה ?

אשמח לדעת גם איך אתם מתגברים על הרגשות המעורבים אחרי המכירה (מה מרגישים ? שמחה שמכרתי או עצב , או שניהם יחד ?) והאם פרוייקטים חדשים מקהים את הכאב / הרגשה / או שזה בכלל ב"פסים" אחרים (שמחה).

האם יש לכם הרגשות חרטה לפעמים ?

אשמח לתגובותיכם (בדר"כ השרשורים כאן הם "טכניים" או אינפורמטיביים. מקווה שיש לכם כח גם לשרשור "פסיכולוגי" אחד...)

(יאללה, חייב לרוץ לרופא השיניים...)

ידידי רכב אספנות מספק לך רגש וימים מאושרים !

במיוחד יומיים ״ היום שקנית והיום שמכרת״

:mm_yeah:

ידידי רכב אספנות מספק לך רגש וימים מאושרים !

 

במיוחד יומיים ״ היום שקנית והיום שמכרת״

לי אישית היה מאוד, מאוד, קשה למכור את חיפי.

אבל אתה יודע ששם - יהיה הרכב בידיים טובות יותר.

כמובן שזו מחלה, ולא עובר מספיק זמן וכבר יש פרוייקט חדש שאתה מפנטז עליו...

אני יכול להגיד שאצלי זה לא פשוט בכלל. כבר הרבה זמן אני מתלבט האם למכור או להשאיר חיפושית ששיפצתי בהרבה אהבה והשקעה. הפרדתי בודי-שאסי, פחחות, שחזור ריצפה וכו' וכו' אבל אז החיים לקחו אותי לכיוונים אחרים והרכב נשאר מכוסה בצד. בתקופה האחרונה, ולאחר הרבה מאוד לבטים, הגעתי למסקנה שמבחינה כלכלית לא נכון יהיה להמשיך ולהחזיק ברכב ובקרוב אצטרך להיפרד ממנו. לא קל אבל מתחייב.

אין. פשוט אין סיכוי לוותר על פרוייקט חיים שכזה. בעד שום הון שבעולם. שהרי פרוייקט שכזה הוא חלום. הגשמת חלום. ולא מוכרים חלום. שלא לדבר על העובדה שזה פשוט לא שווה כלכלית, לאור ההשקעה העצומה בזמן ובכסף, ביחס לתמורה שתתקבל.

אבל... בדיוק כמו בזוגיות, לפעמים יש שחיקה, לפעמים קצת נמאס. פתאום העינים פוזלות לעבר מישהי אחרת (אנחנו עדיין מדברים על מכוניות, כן?) ואתה חייב שהיא תהיה שלך. חייב! בכל מחיר. כן, גם במחיר של למכור את האהבה הישנה שלך. זהו תהליך שלוקח זמן, שמבשיל לאט, שאתה משכנע את עצמך שזה צריך לקרות, שהגיע הזמן. שצריך להיפרד. וכשזה קורה, הראש כבר נמצא שם, בפרוייקט הבא. ואז... כבר פחות משנה כמה תקבל על המכונית הישנה, פנקס החשבונות נדחף עמוק-עמוק למגרה, כי חייבים. פשוט חייבים להשיג את המכונית הבאה. יעלה כמה שיעלה.

כן, התחושה הזו מוכרת. היא אותה תחושה שהרגשת כשראית לראשונה את האהבה הישנה (זו שעכשיו אתה כבר "מת" להיפטר ממנה) ואמרת לעצמך: אני חייב להשיג אותה, יעלה כמה שיעלה...

כנראה שזה טיבו של עולם וזה טיבנו. רוצים את מה שאין לנו. מעטים וברי המזל הם אלו שמתחזקים אהבה יציבה וארוכת שנים עם אותה אחת (אנחנו עדיין מדברים על מכוניות, כן?) ופשוט טוב להם. ישראל עם הרובר 1946, הוא הראשון שעולה לראש, כמי שמתחזק זוגיות עם אותה מכונית מאז 1969 (כמדומני).

מי משני הטיפוסים יותר מאושר? זה המתחזק זוגיות ארוכה בשנים, או זה הקופץ מחלום לחלום? אין לי מושג. אני עוד נמצא בשלב העשייה של פרוייקט החיים (הראשון) שלי. ואני לא אוותר עליו בעד שום הון שבעולם. שהרי פרוייקט שכזה הוא חלום. הגשמת חלום. ולא מוכרים חלום. שלא לדבר על העובדה שזה פשוט לא שווה כלכלית, לאור ההשקעה העצומה בזמן ובכסף, ביחס לתמורה שתתקבל...

16-6-68

אני דווקא רואה את העניין בצורה יותר פשוטה, פחות נפשית פסיכולוגית שלא ממש קשורה לתחושה של פרידה מאובייקט אהוב, אלא דווקא יותר כעניין שקשור בשיקולים חומריים .. כן . ממש כך - כסף ומקום.

לאספן אמיתי , שיש לו מספיק כסף ומספיק מקום אחסון - לא תעלה בכלל האפשרות של למכור פרוייקט שהושקע בו כ"כ הרבה . השאלה הזו תעלה רק אצל מי שאין לו מקום לעוד ועוד כלים והוא נאלץ למכור כלי אחד כדי לממן את רכישת הפרוייקט הבא ולארגון עבורו מקום פנוי בחניה/מוסך.וכמובן יש שיקולי רישוי וביטוח שגם הם משחקים תפקיד למי שחי על תקציב מחושב..

ולעומת זאת - אם הגעת למצב שנמאס לך מרכב שגמרת לעבוד עליו, וכבר עבר הלהט וההתלהבות הראשונית לשפץ ולטפח אותו - זאת אומרת שכבר לא צריכה להיות דילמה, ואין קושי להיפרד..

אין , אין סיכוי שהמוריס למכירה ,

באמת כפי ששאלת: "איך נפרדים מפרוייקט חיים"

7 שנים מהחיים , זו אכן תקופה בחיים , וכשהמשפחה מעורבת בתהליך .

ואצתת מישהו שאמר: "זה כמו ילד בבית- וילד מוכרים " ?

אין סיכוי . הכסף בכלל לא העיניין פה . בכלל .

דרור .

אני חושב שאצל רוב האנשים הסיבה לפרידה מפרוייקט אהוב בד"כ אינה כספית - אלא פרקטית.

אם אתה רואה שבגלל שאין לך זמן להשקיע ברכב או שאתה פשוט עסוק ולא משתמש ברכב ורואה גווע לאיטו - אז אתה מבין שאולי כדאי למכור אותו למישהו אחר שגם ישתמש בו.

יש פה משתמש בשם triumph ששיפץ טריומף 1300 ואחרי שנה-שנתיים הבין שהוא מזניח את הרכב - ומכר אותו ברגשות מעורבים לאספן אחר.

אני אספר לך,למה בדיוק ניפרדים "מהפרוייקטים" בתחילה חיפשנו לנו רכב ,חלק מאיתנו מצאו גרוטאה מקומית רקובה ושבורה ובנוסף גם מקולקלת,ולעבודה שעות באינטרנט ,שעות במוסך ,ימים ולילות בחיפוש אחר חלפים,תוסיף את הפחחות והצבע טסט ואישורים ויש לנו רכב. החלק השני שמעדיף את החיים הקלים מחפש בחו"ל רכב ומתחיל את הסבב רישיון יבוא ,הובלה לארץ, שיחרור מכס רישוי ויש לנו רכב והכל טוב ויפה ואנחנו בעננים לפחות ככה אנחנו משדרים. ונוסעים למיפגשים בימי שישי , ולעוד כמה תצוגות ועכשיו האמת מה יש לנו בעצם רכב עם טכנולוגיות מיושנות מאד ונתחיל -הגה ענק שיהיה אפשרי לסובב בעזרתו את הרכב, בלמים בגדר המלצה תוסיף את הגיר ואת המצמד = ועכשיו תתחיל להילחם בכולם שהדבר הזה ינוע תוסיף קצת תקלות חשמל קירקושים ורעשים חשודים ואז תבין מדוע אתה חוזר עייף הביתה.הכי חשוב שכחתי את המזגן שאין בדרך כלל ברכב.וביום למחרת אנחנו נוהגים ברכב שמשמש אותנו בשוטף ,רכב מודרני עם בקרת אקלים, אוטומטי הגה כח ואין ספור פינוקים .לא כתבתי על עלוית של שיפצורים חניון וכדומה -הוצאה לא מבוטלת כלל. הנה הסיבות למכירת הפרוייקט ואין סיפור אחר.

המסקנה:

הרוב קובע כי, כמו שנאמר בהמנון הלח"י:

כולנו גויסנו לכל החיים,

משורה משחרר רק המוות.

נ.ב. 1

גם לי יש מכוניות ישנות שאני מחזיק משנות השמונים ולא חושב להפרד מהן.

יש לי גם מכוניות עם כל הפינוקים ובכל זאת בשבת נוסע "על חשבוני" ברכב אספנות ומוותר על פינוקי המאה ה 21 .

נ.ב. 2

בנראה שאני יוצר דופן כי אני עם אותה אשה משנות השבעים...

ישנם כאלה שמכורים לשיפוץ עצמו.

זה כיף אדיר . האדרנלין, ההתקדמות ,

לראות את הגרוטה קמה לחיים.

את האמת אני רואה לא מעט מודעות של רכבים משנות ה80 ומטה, שהם יד 1! ורובם נדירים במצב שמור!

ואני לא מבין איך אדם יכול להפרד מהרכב לאחר שהחזיק בו עשרות שנים??? והרבה פעמים זה בשביל כמה אלפי שקלים בודדים! בשביל כמה אלפים באמת שווה למכור 30 שנה של זיכרונות?

וכמו כן יש אנשים שמצטערים אחרי כמה שנים ויודעים שעשו טעות גדולה ברגע של חולשה!

שאלה יפה - איך נפרדים מרכב אספנות אחרי שהושקע בו כ"כ הרבה זמן/כסף/נשמה.

אני חושב שפירות ההשקעה האמיתיים נמצאים בליבו/ראשו של המשפץ, ולא בגוף הרכב. עדיף למכור רכב שמיצינו אותו כדי שמישהו אחר ירויח חוויה דומה.

המחשבה שההשקעה כולה טמונה במכלולי הרכב, גורמת לעיתים למוכרים לדרוש מחיר הזוי, וחבל