יש מי שמטייל ויש מי ש"עובד"....

שבת, שש בבוקר..... מי זה האידיוט שמצלצל בסלולארי שלי?! אופס, זה אני, שכוונתי את השעון המעורר.

היום מתקיים המירוץ השני של "קרוס קאנטרי", באיזור ראש העין ו"צריכים" את הג'יפ שלי...

הכנות אחרונות, כריכים ושתיה לילדים ולי ויורדים לג'יפ. מורידים את הגגון מתקינים את האנטנה עם דגל ישראל, המועדון ופלמח ויוצאים לדרך יחד עם אחי ובנו. שני ג'יפים מהמועדון, בני 123 שנים ביחד.... הדרך בבוקר הקריר, על הג'יפים הפתוחים.....ברררררר.... בטח שלקחנו מעילים.

08:10, מתייצבים על הדקה באיזור הכינוס. השכבנו את החלון הקדמי.....הכניסה צריכה להיות מרשימה.....ופתאום הבנו. המפלצות, סליחה הג'יפים המאובזרים והמצוידים בכל מיני, מכל טוב הטכניקה והמכניקה.....מה אנחנו עושים כאן...

טוב, ברור היה מלכתחילה, שאנחנו לא מתחרים אלא מלווים את השיירה על שבילים מקבילים או נושקים למירוץ.

לא אלאה אותכם בפרטי המירוץ, אבל בהגיענו לקטע מעבר של נחל, שבסוף העליה ממנו חציית פסי רכבת, התחילה ה"חגיגה".

הג'יפים המצוידים עברו את זה בקלות יחסית ואז הגיע תורינו. עופר, עם ה55 האזרחי שלו, לוקח "שוונג", עובר את הנחל בקלות ונתקע לרוחב המסילה....מתנדנד על הפס הראשון....דחיפות, משיכות, עיקומים ועבר בשלום. אני לוקח שוונג, ברור שכולם מסתכלים, לראות את ה42 הקרבי הזה עושה משהו....ראשון, פרונט ספיישל, פול גז וערימת הפחים בת 68 שנה מזנקת לנחל, עולה ומקפצת באוויר מעל המסילה....כאילו לא היה כלום. כן, אנחנו יודעים שלא חוצים מסילות ברזל ביום חול....

ממשיכים ומגיעים למעברים צרים ומפותלים, שלוליות בוץ מאיימות ודרך בוצית, עם קוליס בעומק.......עמוק. אני מוביל את שיירת המלווים הקטנה ועובר את הקוליס בשלום, כשהגיפ שלי מרוח כולו, מלמטה, בבוץ חלקלק. מחנה את הגיפ בצד, לא להפריע למתחרים השועטים בדרך ואחי מתעכב.....ומתעכב......ומתעכב. מניע, נוסע בחזרה לבוץ ורואה את ה55 שלו שקוע עד השאסי.

בטח שיש לו כבל גרירה, שנקשר לטמבון הקדמי שלו ושלי ואני ברוורס, מחלץ אותו מהבוץ. כן, היו מחיאות כפיים. כאן כבר הבטן קרקרה והשמש הקופחת עשתה את שלה, המשכנו עוד מעט לראות עוד מכשולים וחזרנו הביתה בשלום, לא לפני שעברנו בתחנת סיכה בנס ציונה, לרחצה יסודית של הגיפים, מלמטה. הלא ידוע שהבוץ, אם נשאר, מהווה כר טוב לחלודה...ואצלינו העיקר זה לשמור על הג'יפים. אנחנו באים מתוך "אספנות" לא ביצועים ותחרויות. היה כייף גדול, למרות ואולי בעיקר בגלל ה"קטעים"...

אז בעוד חברינו הצפוניים מטיילים להנאתם, יש מי ש"עובד" ומוכיח, שגם האספנות שווה משהו.

ועוד כמה תמונות...

דורון

כל הכבוד על ה"אומץ" ועל ה"גבורה" שהפגנת בטיול......

שבוע טוב

סיגל

סגלגלים יקרים

כל הכבוד.

בברכה

אבי נוף.

כמו בדברים אחרים, הביצועים תלויים בעיקר בנהג ולא בגיל או בגודל של הכלי

זה מזכיר לי את הסיקס הראשון שלי:

אחרי שלמדתי לנהוג בשטח, זה קרה הרבה פחות...

כל הכבוד על הקרביות!

נמרוד

אני חושב שחציית פסי הרכבת הוא מעשה מאד לא אחראי מצדכם,מעבר לנזק העלול להגרם לכלי הרכב יש פה סכנה מאד גדולה,לפי דעתי חציית פסי רכבת היא דבר שאין לעשותו! יש מספיק דרכים לבדוק את עבירות הג'יפ.

חן.

אני חושב שחציית פסי הרכבת הוא מעשה מאד לא אחראי מצדכם,מעבר לנזק העלול להגרם לכלי הרכב יש פה סכנה מאד גדולה,לפי דעתי חציית פסי רכבת היא דבר שאין לעשותו! יש מספיק דרכים לבדוק את עבירות הג'יפ.

חן.

חן, תודה על הדאגה. חציית מסילת הברזל היתה חלק מהמסלול שתוכנן מראש למתחרים, אחרי תיאום וברור שלא תעבור שם רכבת....

בטיול שטח "רגיל", אכן אסור לעלות על פסי רכבת.

כל הכבוד. ג'יפים נהיים עצובים אם לא נותנים להם לרוץ בשטח מדי פעם...

אסף.

מדהימה אותי תצורת הרכבים האלו. איבזור היא בהחלט מילה גסה

שבת, שש בבוקר..... מי זה האידיוט שמצלצל בסלולארי שלי?! אופס, זה אני, שכוונתי את השעון המעורר.

היום מתקיים המירוץ השני של "קרוס קאנטרי", באיזור ראש העין ו"צריכים" את הג'יפ שלי...

הכנות אחרונות, כריכים ושתיה לילדים ולי ויורדים לג'יפ. מורידים את הגגון מתקינים את האנטנה עם דגל ישראל, המועדון ופלמח ויוצאים לדרך יחד עם אחי ובנו. שני ג'יפים מהמועדון, בני 123 שנים ביחד.... הדרך בבוקר הקריר, על הג'יפים הפתוחים.....ברררררר.... בטח שלקחנו מעילים.

08:10, מתייצבים על הדקה באיזור הכינוס. השכבנו את החלון הקדמי.....הכניסה צריכה להיות מרשימה.....ופתאום הבנו. המפלצות, סליחה הג'יפים המאובזרים והמצוידים בכל מיני, מכל טוב הטכניקה והמכניקה.....מה אנחנו עושים כאן...

טוב, ברור היה מלכתחילה, שאנחנו לא מתחרים אלא מלווים את השיירה על שבילים מקבילים או נושקים למירוץ.

לא אלאה אותכם בפרטי המירוץ, אבל בהגיענו לקטע מעבר של נחל, שבסוף העליה ממנו חציית פסי רכבת, התחילה ה"חגיגה".

הג'יפים המצוידים עברו את זה בקלות יחסית ואז הגיע תורינו. עופר, עם ה55 האזרחי שלו, לוקח "שוונג", עובר את הנחל בקלות ונתקע לרוחב המסילה....מתנדנד על הפס הראשון....דחיפות, משיכות, עיקומים ועבר בשלום. אני לוקח שוונג, ברור שכולם מסתכלים, לראות את ה42 הקרבי הזה עושה משהו....ראשון, פרונט ספיישל, פול גז וערימת הפחים בת 68 שנה מזנקת לנחל, עולה ומקפצת באוויר מעל המסילה....כאילו לא היה כלום. כן, אנחנו יודעים שלא חוצים מסילות ברזל ביום חול....

ממשיכים ומגיעים למעברים צרים ומפותלים, שלוליות בוץ מאיימות ודרך בוצית, עם קוליס בעומק.......עמוק. אני מוביל את שיירת המלווים הקטנה ועובר את הקוליס בשלום, כשהגיפ שלי מרוח כולו, מלמטה, בבוץ חלקלק. מחנה את הגיפ בצד, לא להפריע למתחרים השועטים בדרך ואחי מתעכב.....ומתעכב......ומתעכב. מניע, נוסע בחזרה לבוץ ורואה את ה55 שלו שקוע עד השאסי.

בטח שיש לו כבל גרירה, שנקשר לטמבון הקדמי שלו ושלי ואני ברוורס, מחלץ אותו מהבוץ. כן, היו מחיאות כפיים. כאן כבר הבטן קרקרה והשמש הקופחת עשתה את שלה, המשכנו עוד מעט לראות עוד מכשולים וחזרנו הביתה בשלום, לא לפני שעברנו בתחנת סיכה בנס ציונה, לרחצה יסודית של הגיפים, מלמטה. הלא ידוע שהבוץ, אם נשאר, מהווה כר טוב לחלודה...ואצלינו העיקר זה לשמור על הג'יפים. אנחנו באים מתוך "אספנות" לא ביצועים ותחרויות. היה כייף גדול, למרות ואולי בעיקר בגלל ה"קטעים"...

אז בעוד חברינו הצפוניים מטיילים להנאתם, יש מי ש"עובד" ומוכיח, שגם האספנות שווה משהו.

דורון עם רקורד כזה עוד ישבצו אותך שוב בסיירת.... (אס מלהזכיר).

נו עתה, משהוכח שלג'יפ ולבעליו עוד כוחם במותנם - מתי תארגנו שוב טיול ג'יפים ובתקווה שנראה את כל אלו עם הג'יפים שמתקופתכם (אילן יוחנן, יהודה שחם, יוני מי-ם, ועוד) - קדימה תארגנו משהו ,עתה זו התקופה היפה לנוע בשדות.