וידוי (או - למה אתם אוספים מכוניות)

אני חייבת לציין שהגעתי לפורום הזה בטעות,

רציתי לשדרג את הסזוקי בלנו שלי,לדגם יותר חדיש ומתוחכם

ולפתע הגעתי היישר אליכם,

לפורום שלם של מכוניות

ידעתי שאוספים בולים,(יש כאלה שאוספים חתולים כמוני לדוגמא ) החבר שלי יש לו אוסף דולרים מתחת למרצפות,

ישנם שאוספים מטבעות

וישנם שאוספים מכוניות

ונישאלת השאלה למה?

מה זה נותן?איזה ריגוש מקבלים מזה?האם זה תחביב?האם זה הצורך לשמר את הישן?

אני בעד דברים יפים ועתיקים,אני יכולה להתרגש ממכונית יפה ועתיקה,

יש לי אפילו מחשב IBM הראשון שיצא בארץ,הייתי אז בת 10 ,אני מצדיעה לו כל בוקר,ושרה לו שירי הלל,שבזכותו הגעתי עד הלום

חבר'ה חייבת להבין את תופעת המכוניות!

נמקו,הסבירו,והדגימו,אני בחורה סקרנית,

שוטטטטטטטט בייבי.

אין תשובה לזה, מי שאוהב את זה אוהב, קם עם זה אוכל עם זה והולך לישון עם זה, ואם אין לך את זה אל תנסי להבין את זה

תחשבי על זה כמו שאת אוהבת את המחשב (IBM ) וקצת יותר.

אני דווקא כן חושבת שיש תשובות לזה, והן תהיינה רבות ומגוונות, אלא מאי לדעתי, יש קו משותף לרובן; זה בא מהרגש.

בזמנו היה לי שומר מסך של ההמועדון, במחשב בעבודה - מיצג שיקופיות של כלי הרכב של חברי המועדון. חברי לעבודה ו/או אורחים שראו, התלהבו ותגובתם הייתה "יו מכונית כזאת הייתה לאבא שלי כשהייתי ילד, במכונית כזאת הסיעו אותנו לחופה, זו המכונית שהייתה לי כשחזרתי אחרי אשתי וכו' וכו'", אילו חלק מהתשובות שעונות על תהייתך.

לא מעט שירשורים נפתחו בפורום והנה אחד מהם להנאתך: כאן או כאן

אירית

אירית אני בוחרת בך לרשות הממשלה

הגיע הזמן שאישה תייצג אותנו!!!

אוףףף כל שירשור שאני פותחת,כבר היה כאן בעקיפין ובמישרין (אך ללא ספק לא ביודעין)

רוצה בלעדיות!

רוצה זכויות יוצרים!

רצתה רצתה אבל זה לא יצא....

אבל באמת שמסקרן אותי לדעת,מדוע ולמה אוספים מכוניות.

איכס! לא רוצה - נשיאה (נסיעה) זה משהו אחר

דווקא יש שירשור שהוא שלך, שירשור המשפטים, שלטעמי הוא משעשע ביותר ואף זוכה לתגובות, רק מקומו לא כאן, ולכן הועבר בכבוד למשכנו החדש והמתאים יותר.

שירשור "ההיסטוריה" - נושא הקרמבו - נפלא לטעמי

אז מה יש לך מאורנג'דה

אירית

יותר זמין מפסיכיאטר אך לא בטוח שיותר זול.

אני חושב שבאיזשהו מקום זה רצון להחיות את העבר, שכדרכו של עבר - תמיד היה טוב יותר, תמים יותר, נקי יותר וילדותי יותר.

אני חושב שבאיזשהו מקום זה רצון להחיות את העבר, שכדרכו של עבר - תמיד היה טוב יותר, תמים יותר, נקי יותר וילדותי יותר.

אהבתי!!!

זה גם התחושה שיש לנו כשאנחנו רואים משהו שאפילו שמלא פגמים מכאניים, ארגונומיים, של חומרים, ובעיות מכל סוג כלשהו, עדיין נעים להרגיש שכשייצרו את אותו הדבר, עשו את זה אנשים שאכפת להם מהעבודה, ומשקיעים את הנשמה בכל פרט קטן. כיום מי שמייצר ומעצב מכוניות הוא קומץ של כלכלנים שלא מבינים במכוניות ורואים בהן רק מוצר שצריך לתקוע ללקוח.

זה נעים גם לדעת שמה שכיום נראה כל כך פשוט, באותה תקופה (לא משנה איזו, אבל בעבר) היה שיא הטכנולוגיה, ואנחנו יכולים להחזיק בידינו דברים שברגע מסוים היו פיסת היסטוריה חשובה.

זה גם התחושה שיש לנו כשאנחנו רואים משהו שאפילו שמלא פגמים מכאניים, ארגונומיים, של חומרים, ובעיות מכל סוג כלשהו, עדיין נעים להרגיש שכשייצרו את אותו הדבר, עשו את זה אנשים שאכפת להם מהעבודה, ומשקיעים את הנשמה בכל פרט קטן. כיום מי שמייצר ומעצב מכוניות הוא קומץ של כלכלנים שלא מבינים במכוניות ורואים בהן רק מוצר שצריך לתקוע ללקוח.

 

זה נעים גם לדעת שמה שכיום נראה כל כך פשוט, באותה תקופה (לא משנה איזו, אבל בעבר) היה שיא הטכנולוגיה, ואנחנו יכולים להחזיק בידינו דברים שברגע מסוים היו פיסת היסטוריה חשובה.

ממממ אט אט אני מתחילה לחבב מכוניות ישנות...

אישית זה חלק מדרך חיים.

ואני אנמק, יש המון סוגי אספנים של רכבים.

לדוגמא יש את ההאספנים של הרכבים הקלאסיים שעולים מליוני דולרים,

יש את האספנים שפשוט שיפצו את הרכבים של נוף ילדותם.

יש את האספנים שיש להם חריטה עמוקה על רכבי ספורט בריטים.

ויש כאלה שהאוטו וההובי משלימים להם את הדרך חיים שהם בחרו או הבריחה מהמציאות בסופ"ש.

אישית - MUSCLE CARS זה חלק מהאישיות, חלק מהאוירה, ומתחבר לכל אלמנט או תחום בחיי.

חוץ מהעבודה אולי...

כשאני רואה מכונית אספנות ברחוב מופיע לי חיוך דבילי (כזה שאי אפשר למחוק) ...זה הצורה , זה האופי .... זה הפשטות והייחוד של הרכב מול הקופסאות המתכת והפלסטיק היפיאנומטיות של היום. זה מה שמתרחש מסביב לרכב בזמן ואחרי נהיגה , הצורה שאנשים שמכירים את הרכב וכאלה שלא מגיבים.

טארנטולות מלפני 30-60 שנוסעות ונוסעות ונוסעות

זה היסטוריה חיה של התפתחות תעשיית הרכב העולם,ההיסטוריה של העולם ,ההיסטוריה שלנו (שחובה ,לדעתי,לשמר) היה לנו פעם תעשיית רכב!!!

זה העוצמה של רכבי השרירים האמריקאיות , ובכלל יצירות אומנות של גדולי המעצבים בעולם

אני יכול להסתכל על הרכב שלי כל היום ואחרי שאני אעזוב את האיזור עוד אעיף מבט חטוף אשכרא מבט מיד שלישית.

התשובה שלי פשוטה, זוהי מלחמתי הפרטית נגד מרוץ העכברים. בקצב העניינים המהיר, המרדף הבלתי פוסק אחר הכסף והכוח, השינוי, המלחמות, המבזקים, והקיצוניות, השחיתיות, העוולות, שוד הקשישים, אונס הילדות, מצאתי לי פינת שפיות שמזכירה לי את ארץ ישראל הישנה והטובה, את הרעות והאחווה, השדה והקיבוץ, מכנסי חאקי קצרים, והחולצה הכחולה. שקיעות אדומות, שדות פתוחים ריח אדמה ודשא קצור, שירי ארץ ישראל היפה והטובה, יוסי בנאי, ואהוד מנור, רחל, ונעמי שמר. מצאתי את מנחם בגין ודוד בן גוריון. מצאתי את מפעלו של הנדבן מונטיפיורי, מצאתי את שלום עליכם ש"י עגנון ופרופ קלאוזנר. את חסמב"ה של ירון זהבי ושמונה בעקבות אחד. מצאתי את השוטר אזולאי, וצייד הפרפרים. אגב, מי ראה לאחרונה בדרך לעבודה את זנב הסנונית? קיפוד? צב שדה? מישהו זוכר, את השבלולים הגדולים שיוצאים מהשדה אחרי הגשם? מצאתי את היקרים לי שאינם, מצאתי את ילדותי היחפה, מצאתי מקומות שהיו ואינם, מצאתי את עלומי....תעצרו את העולם אני רוצה לרדת-רן

מאוד מרגש ואמיתי.

אם כבר