מבחן דרך - במוו 330e - האחות הנכונה

במוו 330e מציעה הרבה כוח והרבה איבזור בתמורה לפחות כסף מאחותה הבנזינית. היש חבילה טובה יותר?

בדרך כלל, מכוניות היברידיות מקבלות מחובבי רכב כתף קרה. אז איך קרה שגרסת הפלאג אין הייבריד של במוו סדרה 3 הצליחה לעורר בקרב צוות הבוחנים שלנו את הכי הרבה עניין מזה הרבה זמן? כי על פניו, היא מציעה חבילה חסרת תחרות, לפחות מבית.

היא חזקה כמו ה-330 הבנזינית, אבל צמאה הרבה פחות, ובזכות המיסוי הנמוך על מכוניות היברידיות נטענות היא מאובזרת יותר, אבל עולה רק 290,000 ש"ח, שהם 85,000 שקלים פחות מגרסת הבנזין המקבילה (ועדיין פחות מאובזרת).

אז למה שמישהו יקנה את מי מהגרסאות האחרות? בדיוק בשביל זה לקחנו אותה למבחן, שבסופו חזרנו עם מסקנה מאוד ברורה.

 

ירוקה יותר?

אמ... לא. היא בכלל כחולה.

כשמדובר במכוניות יוקרה, במוו כבר הבינו את מה שחלק מהמתחרות שלהן עדיין לומדות. איפוק זה טוב. מי שחשוב שידע על מה אתה נוהג, ידע. ומי שלא, דעתו כנראה לא כל כך אמורה לעניין אותך. וזה בדיוק המתכון שאחריו עוקבת ה-330e. איפוק, עם רמזים דקים למי שיודע איפה לחפש.

מבחוץ, יקח לכם יותר מכמה שניות להבין שעומדת מולכם הגרסה ההיברידית-נטענת. e קטנה לצד ה-330, כמה תגי eDrive קטנים, פסי כרום בהצללה כחולה על הגריל ופתח קטן מאחורי הגלגל השמאלי-קדמי עם האות i מתחתיו. אלה כל הרמזים שתקבלו על כך שהמכונית שעומדת מולכם אינה "סתם עוד במוו" אלא גרסה מעניינת מאוד - אם לא המעניינת ביותר - של מי שכבר שנים מתווה את הדרך בה הולכת כל קטגוריית המנהלים פרימיום.

בפנים השינויים קטנים עוד יותר, עם שלושה הבדלים יחידים: מסך מרכזי גדול יותר וכפתור eDrive בעזרתו אתם בוחרים את שיטת אספקת הכוח, ושעון כוח/טעינה מתחת לשעון הסל"ד. אם תפספסו את כל אלה, ספק שתשימו לב שאתם יושבים בגרסה המחושמלת של הסדרה 3.

 

מאובזרת יותר?

כן, ולא במעט.

באופן לא ממש מפתיע, למעט השינויים מהפסקה הקודמת, התחושה בתא הנוסעים של ה-330e זהה לחלוטין לזו שבגרסאות האחרות. כלומר איכות חומרים מעולה, ואיכות ההרכבה שלא נופלת מאף מכונית אחרת. מאידך, התגובות לתחושת היוקרה מעורבות. חלקנו אהבו מאוד את העיצוב הנקי והאלגנטי, ואילו אני אישית פחות מתחבר לעיצוב שאמנם משדר המון איכות אך מרגיש פחות יוקרתי מהמתחרות העיקריות.

אחד האסים בשרוול של ה-330e הוא רשימת האבזור, שארוכה יותר מזו של גרסת לקשרי הבכירה של ה-330i. כמה מהיתרונות של ההיברידית הם בקרת שיוט אדפטיבית, ניטור שטחים מתים, והקלף החזק של כל מכונית היברידית - האופציה לתכנת את המכונית שתפעיל את המיזוג או החימום לפני שאתם נכנסים אליה בבוקר.

מבחינת שאר תא הנוסעים, ה-e זהה ל-i. לטוב ולרע. היא מרווחת באותה מידה לארבעה נוסעים וצפופה באותה מידה לחמישה. תא המטען, מאידך, סובל מהסוללות ונאלץ להקריב לטובתן 110 ליטרים ומציע 370 ליטרים בלבד.

חזקה יותר?

כן.... ולא.

שמה של הבמוו 330e מגיע ממקום פשוט. ההספק הכולל של מערכת ההנעה שלה - 252 כ"ס, זהה להספקה של ה-330i, אבל המומנט שמפיקים המנועים שונה - 29.5 קג"מ מפיק מנוע הבנזין בין 1,350 ועד 4,250 סל"ד ועוד 25.5 קג"מ מגיעים מהמנוע החשמלי בין 0 ל-2,500 סל"ד.

אבל הדרך בה הכוח עובר מהמנועים לגלגלים האחוריים (גם כאן דרך תיבת ZF8 ספורט עם שמונה הילוכים) שונה בתכלית. בניגוד למכוניות היברידיות "רגילות", שם במעיכה של דוושת התאוצה המנוע החשמלי עוזר לרכב רק לזנק מהמקום ומיד לאחר מכן מנוע הבנזין נכנס לפעולה, כאן המנוע החשמלי נותן הרבה מאוד כוח ומצליח להניע את המכונית בצורה מאוד נחושה גם תחת האצה די אגרסיבית.

אבל את הפיזיקה גם במוו לא הצליחה לנצח, ובגלל 165 הקילוגרמים הנוספים של מערכת החשמל ה-330e מציבה את המאזניים על 1,735 ק"ג כבדים למדי ומאיצה למאה קמ"ש לאט יותר מאחותה המונעת בבנזין. 6.1 שניות לעומת 5.8.

בפועל, שלוש עשיריות השניה האלה נעלמות כאילו לא היו. ה-330e מאיצה בנחישות מרשימה מרגע היציאה מהמקום ועד למהירויות שהשתיקה ממש ממש יפה להן. ואם כבר במהירויות שהשתיקה יפה להן עסקינן, כאן המקום לציין שמערכת החשמל שלה מאוד חזקה ומאפשרת נסיעה על חשמל בלבד - בתנאים הנכונים ובעדינות יחסית - עד 120 קמ"ש בלי יותר מדי בעיות.

ובאשר לצריכת הדלק - זו משתנה בצורה מאוד דרסטית בהתאם לתנאי השימוש. ב-100 הקילומטרים הראשונים, בנסיעה בין עירונית בה המערכת ההיברידית לא מנוצלת עד תום, ראינו על מד הצריכה כ-16.5 ק"מ לליטר. ואילו ב-400 הקילומטרים שלאחר מכן, צנח המספר הזה לאיזור ה-12.3 ק"מ לליטר. עדיין מרשים כשלעצמו, אך רחוק מאוד ממה שאפשר יהיה לקבל מהמכונית בתנאי נסועה עירונית יומיומית עם עמדת טעינה בבית. ל-330e טווח חשמלי תיאורתי של כ-30 קילומטרים בנסועה לא תובענית, והרושם שקיבלנו במהלך המבחן הוא שזה נתון שלגמרי אפשרי להשיג גם בתנאים אמיתיים.

 

אז למה לקנות גרסה אחרת?

כי משקל

אין מה לעשות, וכמו שכל תמונת "לפני" של תוכנית הרזיה תראה לכם בבירור - לא קל להסתיר 165 ק"ג. אפילו כשמסביב יש עוד מעל לטון וחצי.

למרות שאם לא נוהגים ב-330e מיד לפני או אחרי ה-320 או ה-330 הרגילות יהיה קשה לשים לב לזה, אך הבמוו החשמלית מרגישה מעט פחות נוחה מאחיותיה. על כבישים משובשים במיוחד היא מעבירה יותר מהמורות לתא הנוסעים ומדי פעם אפילו הצלחנו להרגיש איזו התרסקות קטנה בתוך בור עצבני במיוחד.

הפרמטר האחרון, והוא גם זה שהכי "אכזב" את חובבי המותג היה ההתנהגות של ה-330e. למה "אכזב" במרכאות? ובכן, כי - שוב - כשלעצמה, ה-330e מתנהגת נהדר. חלוקת המשקל מצוינת, תגובות הדוושה נהדרות וזריזות, במיוחד במצב ספורט, והשלדה נענית בצייתנות מופתית לכל הפניה של ההגה או חזרה מוקדמת וחזקה לגז.

אבל כששמים את ה-330e הזו, מול 330 אחרת, היא מרגישה כבדה יותר, והתגובות - במיוחד הכניסה לפניה או החלטיות הבלימה - איטיות יותר. שוב, אלה זוטות שאפשר בקלות לפתור כ"פיינשמקריות", אבל ההבדלים האלה קיימים, ועבור כל השניים וחצי אנשים שיקנו את דווקא את הסדרה 3 דווקא בגלל ההתנהגות, כנראה שתעדיפו את ה-330 או אפילו את ה-320 עם החרטום המעט קל וזריז יותר.

 

ובסוף?

החבילה המושלמת.

קשה להגיד על מכונית כלשהי שהיא "מושלמת". וגם במוו 330e  איננה כזו. אבל כחבילה אני מתקשה למצוא את עצמי ממליץ למישהו אף וורסיה אחרת של הסדרה 3. ה-318 בוודאי תהיה זולה יותר, אבל אתם לא קונים סדרה 3 כדי לחסוך כסף. ה-340 תהיה ברוטלית וחייתית יותר, אין ספק, אבל אני אתקשה מאוד למצוא את מי שלא יסתפק בכוחה של ה-e. ה-330... אותה בכלל אין שום סיבה להעדיף.

ה-330e נותנת אבזור חסר תחרות מבין הדגמים האחרים של במוו, במחיר שזול בעשרות רבות של אלפי שקלים, עם צריכת דלק עדיפה. אז צריך לוותר על 2.37% (אומדן) בנוחות ובהתנהגות. זה לא מצדיק לוותר עליה.

כמו שבטח כבר הבנתם, בסרגל "לקנות-לחכור-לשכור-לעבור" במוו 330e מקבלת "לקנות" חזק מאין כמותו.

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו בפורום.