מבחן דרך – לקסוס RX450h

דור חדש ללקסוס RX, הקרוסאובר הגדול שבדור הרביעי שלו מוסיף עיצוב מובחן ובולט לתכונות המוכרות

אז מה באמת "מוכר" מכוניות יוקרה? האם זו תדמית, אבזור, ביצועים, עיצוב אולי זה שילוב של כל אלו ואולי זה משהו אחר שיודע "ללחוץ" על הכפתורים הנכונים? על הפיצוח הזה עמלות כל יצרניות הרכב שמנסות לטפס שלב בסולם ההיררכי של התעשייה הזו. לפעמים כל המרכיבים שם, אבל זה פשוט לא עובד, למאזדה היה את הניסיון עם הקסדוס 9 ולסובארו עם הטרייבקה, אצל שניהם היו רוב המאפיינים הטכניים – אבל זה פשוט לא עבד בעיקר בגלל השם.

ללקסוס זה כן עובד ממקומות לא צפויים לחלוטין, החטיבה שנולדה יש-מאין בשנת 1989 הצליחה לשכנע הרבה מאוד לקוחות לשים בצד את כל מה שהם חשבו על יוקרה ולרכוש את המכוניות שלה. היא לא הציעה מסורת, או עיצוב פורץ דרך אבל היא הבטיחה (וקיימה) אמינות, אבזור ושירות יוצאים מן הכלל. כשראיתי בפעם הראשונה את לקסוס RX החדש פנים מול פנסים – אמרתי לעצמי שלקסוס באמת החליטה לשנות כיוון. כיוון חדש שבו היא קורצת ללקוחות בהיבט של אמוציות, של חשק ונחשקות.

שמתי לב לזה גם ביום המבחן האחרון ל-RX ההיברידי, לצורך השלמה של פרק דינאמי נסעתי איתו לכביש המתפתל לכיוון בית אורן ודלית אל כרמל ובדרך חזרה פניתי למלון יערות הכרמל, החניה שלו מורגלת במכוניות יוקרה נוצצות מכל סוג ומין ועדיין כאשר גלשנו פנימה מעודנות, נישאים על גבי לחישת המנועים החשמליים שלו – המבטים לא השאירו מקום לספק – הוא בהחלט משתלב בתפאורה הזו.

רגשות מעורבים

אולי זו בכלל האג'נדה הירוקה שלו שמביאה לכך שבמלון הספא הבריאותי בלב יערות הכרמל בהחלט התעכבו על ה-RX, אבל גם בלי התפאורה הזו אולי בפעם הראשונה (ושימו רגע בצד את ה-RCF) למכונית של לקסוס בישראל יש ממש אמירה עיצובית שמעוררת אמוציות. בלקסוס.

אפשר לאהוב את איך שהוא נראה ואפשר שלא, אבל יש כאן שפה אחרת ממה שהורגלנו אליו, ממש יציאה רבתי מהשבלוניות של הדורות הקודמים. הגריל שפוער לוע אגרסיבי אל מול המתבונן, פרופיל הצד מלא החיתוכים וגם הזנב המפוסל. RX החדש מוסיף ללכת כמה קליקים טובים לכיוון הדינאמי והקשוח.

תא נוסעים מאובזר, עשיר מאוד אבל גם עמוס

עוד לא התאוששתם מהמראה החיצוני ותא הנוסעים ממשיך בהסתערות עם מתקפה על החושים. תעברו על התא מלמעלה-למטה ימין ושמאל אין כאן פינה אחת שבה החומרים הם פחות ממצוינים. במקומות בהם אין עור, יש פלסטיקה רכה ונעימה ובמקומות בהם אין את זו יש דיפון לבד לבל יפגשו אצבעות הלקוח בחומר "עממי", אפילו שטיחי הרצפה צמריריים ועבים עם רקמה איכותית של לוגו ה-L של לקסוס. למעשה, עבור אדם בעל נטיות אובססיביות קומפלסיביות כמוני, גילוי הירידה לפרטים כאן היא פשוט תענוג צרוף. מהרגע שבו עליתי על זה שהחלונות נסגרים במהירות ואז מאטים לסגירה איטית, חרישית ומשוככת של הס"מ האחרונים זה הכה אותי בפליאה השנייה רק לזו של תינוקות שמגלים את האצבעות בידיים שלהם.

בחירת החומרים, איכותם ורמת ההרכבה מעולים

אבל בעוד החומרים, מסחררים בשפע ואיכותם, למעצבי ומהנדסי הפנים של ה-RX ולקסוס בכלל נדמה שיש עדיין כברת דרך לעשות כדי לייצר שפת עיצוב פנים שהיא עשירה ונקייה בו זמנית. אפילו עבור אנשים שהם חובבי גאדג'טים וטכנולוגיה כמות הכפתורים על ההגה ומסביב לו היא עומס של ממש. הקונסולה המרכזית על פקדיה, תצוגותיה, כפתוריה וכו' היא גיבוב מעייף ולפעמים לא נוח לתפעול שנמצא מול העיניים.

בכל מה שקשור לאבזור ותפעולו יש כאן שני צדדים. המכונית עצמה מאובזרת עד השיניים כבר ברמת הבסיס – שזו בשורה מעולה בסגמנט שכל תוספת בו היא אינה דבר מובן מאילו וכאן יש מושבי עור חשמליים, המאווררים ומחוממים, שגם נעים לאחור כדי להקל על יציאה וכניסה למכונית, מצלמת רוורס מאוד איכותית, סגירה חשמלית לתא המטען, חלון הגג הענקי והחשמלי, מסך המידע הראשי הענק וזה שבתוך לוח המחוונים, עריסת טעינה אלחוטית למכשירים סלולרים התומכים בה, פנסי לד ועוד ועוד אבזור המרחיב דעתו של אדם נמצאים כאן.

גם מה שלא רואים, שאלו האפשרויות הכיול השונות של המערכות ברכב המתופעלות דרך ממשק השליטה דמוי עכבר המחשב עשירות לא פחות. שלושה ימים של בוחן מנוסה ועדיין לא הגעתי לכל התפריטים שיש לה להציע וההגדרות השונות, יכול להיות שבכלל יכולתי להגדיר שצליל האיתות ינגן פרלוד של שופן. מה שכן, באופן אישי מעולם לא אהבתי את התפעול של העכבר ואני לא אוהב אותו עכשיו. הוא מגיב בעצבנות, קשה לדייק איתו וגבולי מאוד לתפעול בזמן נהיגה – באופן מובהק הייתי מעדיף לצמצם את הפונקציות שלו לפחות בזמן שהרכב נוסע.

המושב האחורי נהדר, גם ברוחב וגם בגובה אין בעיה של מקום. שלושה מבוגרים יישבו שם, אם כי השניים בצדדים ייהנו מהמושבים הרבה יותר מזה שבאמצע. הרצפה שטוחה לחלוטין (אין תעלת הינע) ויש יציאות מיזוג אוויר ותאורת לד מצוינת. תא המטען מרווח מאוד בשל מעבר הסוללות אל מתחת לכיסא הנוסע, הוא נפתח חשמלית אבל סף ההטענה שלו גבוה.  

חשמלי, לא מחשמל

אבל בזמן שהוא נוסע, אח, כאן זו אופרה אחרת. את תחילת התנועה אני עושה במצב ECO החסכוני והירוק מבין שלושה מצבי נהיגה. בשלב זה מנוע הבנזין על 3.5 הליטרים שלו ו-262 הסוסים שלו ממשיכים לנמנם בעוד המנוע החשמלי הקדמי וזה של הגלגלים האחוריים מגלגלים אותנו בדממה ורק רחש העלים המתפצפצים תחת צמיגי 235 עם חישוקי 20 אינץ' מספרים לעולם שאנחנו זזים. מצד אחד, המערכת החשמלית כאן מתקשה לגלגל את ה-RX למרחק של יותר מכמה ק"מ בודדים לפני שמנוע הבנזין נכנס לפעולה, וגם בהם לחיצה של יותר משליש דוושה מצריכה התערבות שלו. אבל מצד שני, עצם היכולת שלה לשנע בכלל את 2.7 הטונות של ה-RX מרשימה. בכל מה שקשור להתערבות המנוע, אלמלא החיווי בצג אין סיכוי לנחש שהוא נכנס לפעולה, המעברים בין סוגי ההנעה כאילו מתרחשים ביקום מקביל ומה שמתקבל ברכב הוא רק הרצף החלק והנעים של תנועה קדימה, תנועה רכה שנישאת על גלי מומנט, אלו המידיים מהמנועים החשמליים ואלו של מנוע הבנזין. במספרים אלו 313 סוסים ו-34.2 קג"מ שלא משנה באיזו מהירות ותדירות הם נקראים לדגל, תמיד שם לדחוף אותי קדימה והלאה. גם בתאוצות מהמקום ותאוצות ביניים השילוב הזה מאפשר לו לזנק קדימה בקלילות.

מתוך כוונה להקנות ל-RX מנהגים ספורטיביים הכיול פה נוקשה משל הדור הקודם. זה אומר שהוא "רק" נוח מאוד בעיר ורק מדי פעם איזה רעד מצליח לפלס דרך לתא הנוסעים. אבל מחוץ לעיר, הנוחות היא עילאית. אפשר לנהוג בו שעות על גבי שעות ולצבור מרחקים בנוחות פנטסטית, אלו מושבים מעולים שמצטרפים למרכב שמבטל כמעט כל מהמורה בכביש. הדבר היחיד שחדר פנימה היה רעש רוח מכיוון הגג צפונית ל-150 קמ"ש, אבל חשוב לציין שהיו רוחות חזקות באותה נסיעה.

מחוץ לעיר בדקתי גם את המערכות המתקדמות, זו של בקרת השיוט האדפטיבית עובדת מצוין, זו של שמירת הנתיב והתיקון האוטומטי הייתה מאכזבת, היא מתערבת רק כאשר הרכב כבר גולש לנתיב השני וגם אז התיקון די חלבי ממש כדי לצאת ידי חובה. נכון שזו רק מערכת סיוע, אבל ראוי לדרוש ולקבל תפקוד טוב יותר בגזרת המחירים האלו.

אני ממש לא אוהב תיבות הילוכים רציפות, וזו בלשון המעטה. אבל יש מכוניות עם יחידות כוח כל כך טובות שאפילו תיבה רציפה לא מסוגלת לחבל בהן, זו של RX החדש היא אחת מהן. להוציא תאוצות של רמיסת דוושה חסרת כל רגישות למצוקת הדולפינים בהם הסל"ד ממריא אל על בזמן תאוצה, אין כאן את התחושה של תקלה בתיבת ההילוכים, זו שגורמת למנוע לעבוד קשה בזמן שהתיבה רגע זורקת על עצמה איזה משהו, מתאפרת, בודקת שכל התריסים סגורים, שהדוד כבוי, שהילדים מכוסים, שהמפתחות בתיק, חוזרת להחליף נעליים, מתקנת את האיפור ומצטרפת למאמץ בזמן שאני מחכה בסבלנות לתאוצה עצמה.

קטע הנהיגה הדינאמי לא בא כדי להעניק תובנות על איכויות ניהוג יוצאות דופן, ואכן אין כאלו. העסק מפולס ומגובש ולא נוטה להתפזר אבל זה לא הגה שתרצו לעשות איתו משהו שהוא מילימטר יותר מנהיגה רגילה. במצב ספורט אומנם מתחדדות התגובות של המנועים ותיבת ההילוכים מהירה יותר בהעברת הכוח אבל עדיין מפריעה. הוא לא "מתנהג" אלא פשוט פונה כמו שמבקשים ממנו בלי שאר רוח, יותר מזה הניתוק שלו גורם לרגע שבו הזנב מרביץ כשכוש מהיר להיות מפתיע, מפתיע מדי בפסיעה הצידה. הצורך להעתיר איכויות "דינאמיות" לא מכוסה כאן וחבל היה להקריב את הנוחות העירונית המצוינת שהייתה לו בעבר בשביל תמורה לא גבוהה בהיבט ההתנהגות.

ראויה לציון מיוחד הייתה צריכת הדלק בסוף ימי הנהיגה, כאשר חישוב הק"מ והליטרים הציג שה-RX ההיברידי נסע 10.6 ק"מ לליטר בנזין בממוצע, וזה נתון מדהים למכונית כל כך גדולה וכבדה, עם מנוע בנזין V6 שלא ננהגה במתינות מיוחדת.

פשוט מצוין

לעת עתה, עד שיתחיל שיווק מרצדס GLE ההיברידי וגרסת ההייבריד של XC90 של וולוו, הוא יחיד בסגמנט בעל הדואליות המובנית של יותר-מדי-מכונית-מכפי-שצריך-אבל-היי-היא-היברידית. כאשר יגיעו השתיים האחרות נוכל להשוות בין האלטרנטיבות הירוקות של הגרסאות הרגילות בקבוצה הזו.

בחזרה ל-RX, בפיצוח של המנגנון הפסיכולוגי שמביא אנשים לשלום הרבה מאוד כסף על מכונית, לקסוס בתחילת דרכה הימרה על מוניטין האמינות של טויוטה האם, אחר כך עברה לטכנולוגיה, גם כזו היברידית שמגיעה מטויוטה האם, עם ה-RX החדש היא פונה במובהק גם להימור על רגש. אם בתחילה היה נדמה לי שההימור הוא על רגש שנובע מהעיצוב החיצוני, או חשק ותשוקה, בסופו של דבר הבנתי שטעיתי וצדקתי בו זמנית. הרגש כאן הוא לא סערת רגשות, אלא מסוג אחר – הוא תחושת הסיפוק והתמורה היעילה שהוא מייצר עבור מי שנוהג בו. זה לא סוד שמבין מותגי היוקרה, זה של לקסוס (וגם אודי במידת מה) מזוהה יותר עם ההחלטה השכלתנית, ההגיונית. אני לגמרי מבין אותה ב-RX. הוא עושה את כל מה שמכונית ב-480 אלף שקלים אמורה לעשות ללקוח שלה ובהצטיינות, החל במראה החיצוני, תא הנוסעים העשיר והאיכותי, נוחות הנסיעה, הביצועים ובסופו של דבר גם בצריכת הדלק – הוא הבחור שפותר את הבעיה הכי מסובכת במתמטיקה עם עט (!) ומצליח לעשות את זה בלי מחיקות מיותרות - שכלתני, כבר אמרנו לא?