מבחן דרך – יונדאי סונטה הייבריד

גרסת ההייבריד של יונדאי סונטה היא מכונית גדולה, מרשימה, מאובזרת אבל השוס האמיתי בה נמצא מתחת למכסה המנוע עם מערכת היברידית מצוינת במחיר מפתיע מאוד

זה ממש צחוק הגורל, חשבתי לעצמי כאשר חלפתי ליד הטוסון החדש באולם התצוגה של יונדאי בדרך לאסוף את הסונטה ההיברידית. צחוק הגורל כי היה זה פחות או יותר סבו של הטוסון הנוכחי שסימן באופן המובהק יותר את תחילת הסחף של עמישראל מהמשפחתיות הגדולות המסורתיות לעבר רכבי הפנאי. זה היה הוא שכרעם ביום בהיר נחת באולמות התצוגה עם תג מחיר של 147 אלף שקלים אי אז בשנת 2008 ברמת הגימור "טקסס". היום, כשאני בדרך לקחת את הסונטה ההיברידית אני מבין גם שהיא, לצד מכוניות כמו סקודה סופרב או מאזדה 6 הן פחות או יותר היחידות שמצליחות לנהל איזה שהוא קרב מאסף של המשפחתיות הגדולות אל מול הג'יפונים שרושמים הצלחות לא מבוטלות. למה הן? כי הן נמצאות במקום בו הן מסוגלות להעניק ערך מוסף ללקוח, כל אחת בתחומה ובמחיר אטרקטיבי מספיק כדי להישאר רלוונטיות בהתמודדות הזו.

אמרי-קוריאנית

הקנצלרית התקרבה למכונית השחורה והגדולה שעמדה בחנייה שלנו, "זו, יונדאי?" היא שאלה מופתעת מאוד. האמת שבצדק יונדאי סונטה ההיברידית נראית מאוד שונה ממכוניות אחרות שהתרגלנו לקבל מהיצרן הדרום קוריאני. בעיקר בשל העובדה שהיא מכונית שאמנם מגיעה אלינו מקוריאה אבל מיועדת לשוק האמריקני ושם היא מתמודדת מול מכוניות משפחתיות בתקן האמריקני כמו טויוטה קאמרי, הונדה אקורד ושברולט מאליבו. יש כאן הרבה מאוד נוכחות והיא מושכת המון תשומת לב מהסביבה, לפי התגובות נדמה לפעמים שהיא נתפסת אפילו כיוקרתית יותר מהמשפחתיות הגדולות שמסביבה. אני מניח שאלו לא בהכרח המימדים שלה, שנדיבים בפני עצמם כמו האופן בו הם ארוזים עם הגריל הגדול ופסי הכרום בפרופיל שלה כל זה בגוף עם מראה של קופה אפילו ספורטיבי משהו.

מכונית המבחן ברמת האבזור "לימיטד" עמוסה עד השיניים, אני לא אפרט את כל הדברים שיש כאן, כי זה יקח המון זמן ואתמקד בהבדלים בינה לבין רמת הגימור הנמוכה יותר "פרימיום" (לא מבין את מדיניות השמות, אל תשאלו אותי). חיצונית תזהו אותה בזכות חישוקי 17 אינץ' לעומת 16 בפרימיום ותאורת קסנון שעושה עבודה נהדרת בכבישי הצפון החשוכים. בתא הנוסעים ההבדלים הם למשל בקרת שיוט שכאן היא אדפטיבית (ומצוינת) לעומת רגילה בפרימיום, בלם היד חשמלי, יש חימום לגלגל ההגה, גג שמש פנורמי, מושבי עור מתכווננים חשמלית עם זכרונות, מחוממים ומאווררים, וילונות לחלונות מאחור ויציאות מיזוג למושב האחורי, דיפוני "עץ" ועוד. אבל זה לא שרמת הגימור פרימיום היא רכב השכרה אוזבקי, גם שם יש אבזור נדיב מאוד כמו תא מטען חשמלי, מצלמת רוורס, הנעה ללא מפתח ועוד. מערכת המולטימדיה היא למעשה מסך מגע שתפקדה בסדר גמור כולל חיבור אינטרנט לטובת WAZE ושאר אפליקציות שירות (סלופארק, פנגו) ובידור (רדיו אינטרנטי). רק חבל שגם פה כמו במערכות נוספות מסוגה אין כפתור עוצמת שמע פשוט ויעיל. כמות תאי האחסון טובה ויש שני שקעי כוח בנוסף ל-USB ושקע AUX.

 

איכות החומרים טובה, אך לא מצטיינת, רמת הגימור לימיטד מאובזרת עד השיניים

ועוד לא דיברתי על מערכות הבטיחות שהבולטות בהן היא התראת תנועה חוצה, התראת סטייה מנתיב ורכב בשטח מת (כי כיוון מראות נכון זו משימה שהאנושות הרימה ידיים מלבצע).

למרות האבזור הרב, העיצוב מצליח להישאר תכליתי ולא מעמיס. סך הכל נעים מאוד לשבת כאן גם אם מדובר בנהיגה ארוכה מאוד. איכות החומרים טובה, אבל יש מקומות בעיקר בחלק התחתון של תא הנוסעים בו פוגשים פלסטיקה נוקשה ופשוטה. רק שלצד כל המחמאות האלו נשאלת השאלה למה למען השם, אחרי כל ההשקעה הטכנולוגית הזו – יש שעון דיגיטלי ארכאי כל כך...

גם מאחור יש די והותר מקום, 281 ס"מ בבסיס הגלגלים הם נתון טוב באמצע במונחי הקבוצה שלה ובהחלט מספיקים והמושבים עצמם נוחים מאוד.

המושבים האחוריים מרווחים ונוחים מאוד

תא המטען מפתיע בגודלו, התרגלנו להתפשר בסעיף זה במכוניות היברידיות בשל המקום שתופסות הסוללות, אבל הסונטה עושה שימוש בסוללות ליתיום-איון פלימר שתופסות הרבה פחות מקום מאשר הניקל-מטאל אצל חלק מהמתחרות ומאפשרות לדחוס ולארוז אותן בצורה קומפקטית יותר. יחד עם וויתור על גלגל חלופי (יש ערכת ניפוח) מקבלים תא מטען של 440 ליטרים שזה לא מאוד גדול, אבל הוא בנוי בצורה נוחה להעמסה ובהחלט מספיק. אגב, זה מספר מצוין עבור היברידית בטח בהתחשב ב-370 הליטרים בטויוטה קאמרי למשל.

יום כיפור בסחנה

אני לא יודע למה, אבל כשהתגלגלתי עם הסונטה ברחוב הדימוי הראשון שעלה לי בראש זה יום כיפור בסחנה, לא שהייתי שם ביום כיפור אבל כשחשבתי על משהו ירוק ושקט כמו האופן בו סונטה זזה – יום כיפור בסחנה. זה לוקח רגע לעשות את הריסט ולא לצפות לרעש או רטט קל של מנוע בתחילת נסיעה, אבל ברגע שמתרגלים לזה, זה אפילו די כיף. המנוע החשמלי פה מזיז את המכונית הלא קלה הזו (1,615 ק"ג) בנינוחות אגבית, ואפשר להעביר נסיעה עירונית ואפילו בין עירונית מתונה מבלי להשתמש כלל במנוע הבנזין. כאשר זה האחרון נדרש להתערב נכנס מנוע ה-2.0 ליטרים לעבודה כדי לייצר הספק משולב של 193 כ"ס ומרשימים יותר -34 קג"מ. כל עוד שני אלו דוחפים יחד למכונית הזו לא חסר כוח בשום מצב, תיבת ההילוכים כאן היא פלנטרית עם שישה הילוכים, סידור מאוד לא נפוץ במכוניות היברידיות שבדרך כלל משתמשות בתיבה רציפה – התוצאה מצוינת למרות שאם להיות קטנוני התיבה לא מאוד רהוטה ומהירה.

נוחות הנסיעה טובה למדי, היא לא הרכות הרופסת של מכוניות אמריקניות המתנודדות על מתליהן אבל גם לא נוקשות אירופית, אפילו לא הדבר הזה שהיפנים לפעמים קוראים לו כיול מתלים. אלו רק שיבושים ממש גדולים שחודרים פנימה ובשאר הזמן הנסיעה נעימה מאוד. זה כולל גם בידוד רעשים מצוין של הכביש, רוחות והמנוע.

השליטה על מצבי הנהיגה השונים נעשית מההגה וניתן לראות חיווי מפורט ומיידי של מצבי הנהיגה כאשר מד צריכת אנרגיה מחליף את מד הסל"ד המסורתי. בזמן הנהיגה מורגש מאוד המעבר בין מצבי הנהיגה ECO ל-POWER. בעוד בראשון התאוצות חלקות ונעימות, עם העדפה ברורה להפעלת מנוע החשמל בלבד, במצב השני כל נגיעה בדוושה מזניקה את הסונטה קדימה עם תגובות חדות מאוד ומהירות. אבל זה לא אומר שהיא הופכת למשהו שאפילו מתקרב לספורטיבי או מהנה לנהיגה. התחושות מהשלדה מאוד מסוננות, וההגה החשמלי בכלל מרחיק את הנהג ממעורבות. מערכת הבלמים שעושה שימוש באנרגיית הבלימה לטעון את הסוללות (בלימה רגנטיבית), דורשת פרק הסתגלות לתחושת הבלימה המוזרה שלה, שכן המהלך הראשוני שלה הוא הבלימה הטוענת ורק בהמשך מגיעה הבלימה ה"אמיתית". כך שעדיף מאוד להישאר איתה בהתנהלות נינוחה ורגועה.

מערכת היברידית מצוינת שמשלבת ביצועים טובים וחיסכון בדלק

עם נהיגה כזו אתם תזכו לקבל יותר גם בהיבט של הנוחות והשקט שלה, אבל לא פחות מצריכת הדלק המצוינת. בסיום ימי המבחן, כאשר מרבית הנהיגה נעשתה במתווה של נהיגת יום-יום רגילה צריכת הדלק שמדדתי הייתה 16.1 ק"מ לליטר, נתון מצוין עבור משפחתית גדולה וחזקה שמוציאה צריכת דלק של סופר מיני ידנית.  

אלטרנטיבה ראויה

המחיר לדגם הבסיס שעומד על 160 אלף שקלים הוא אטרקטיבי בהחלט, אבל לאור התוספות שמקבלים בגרסה המאובזרת 20 אלף השקלים הנוספים עבורה לא מופרכים, למעשה היא עדיין תהייה אטרקטיבית ביחס למתחרות הדומות לה בהיבט של הספק המנוע.

שורת סיכום, יונדאי סונטה הייבריד היא משפחתית גדולה שראויה בהחלט להיות אלטרנטיבה לפוזת השטח של הג'יפונים המקבילים לה, וגם מתחרה ראויה בקבוצתה. היא נראית נהדר, משופעת באבזור נוחות ובטיחות, מציעה נוחות טובה וביצועים בהחלט מניחים את הדעת יחד עם צריכת דלק פנטסטית. היא לא מוקפדת ברמת החומרים כמו סופרב ולא מתנהגת כמו מאזדה 6 – אבל חייבת להיות גבוה ברשימה כאשר ניגשים לקנות משפחתית גדולה.