מבחן דרך – פולקסווגן פולו GTI מחודשת

פולקסווגן פולו GTI תמיד חיה בצילה של הגולף GTI ומעולם לא ממש הצליחה לעמוד בפני עצמה, מתיחת הפנים וריענון השרירים של הדור האחרון לוקח אותה עוד צעד קדימה, האם די בזה?

בענף הפסיכולוגיה נכתבו תזות רבות אודות החיים בצל אח בכור מוצלח. כזה שהיה שם לפניך, שבגילך קרא בלי בעיה, שהיה בנבחרת הכדורסל, שיצא עם כל החתיכות של התיכון, ששירת בסיירת, שכבר יש לו תואר ומתי נראה ממך נחת...

עבור פולו GTI זה פחות או יותר הסיפור בינה לבין אחותה הגדולה הגולף GTI מאז הוצגה הגרסה החמה שלה ה-40G בסוף שנות ה-80. בעוד הראשונה צמחה למעמד אייקוני (להוציא את הדור השלישי והרביעי...), הפולו לא הצליחה לבצר לעצמה מעמד של סופר מיני חמה כהלכתה.

 

שואבת השראה חיצונית מהגולף GTI

שיפור ושימור

הכניסה שלי לפולו GTI הייתה מהוססת, הרושם המאכזב במיוחד שהיא השאירה אצלי בפעם האחרונה שנהגתי בה עדיין היה חקוק אצלי. אז כיניתי אותה "גרסת אבזור הבכירה והמהירה יותר של הפולו". למרות שידעתי שהיא שונתה, שופרה וחודדה דווקא באותם סעיפי חולשה שצרמו לי אצלה, עדיין הייתי צריך לומר לעצמי שהגיע הזמן להשאיר את זה מאחור ולהתייחס אליה כאל דף חדש.

אז נכון שלא מדובר במכונית חדשה מהיסוד, אבל היא בהחלט ראויה למבט שני, מכיוון שהשינוי אותו עברה במתיחת הפנים נמצא במקומות הסמויים מן העין אבל קרובים אל הלב.

חיצונית זו עדיין פולו חמש דלתות, אבל היא מובחנת מאוד מגרסאות ה-1.2 הרגילות בעיטוף חצאיות וספוילרים מחזית לזנב, בגריל חלות הדבש, הפס האדום לרוחבו, החישוקים הגדולים (שאת המראה הכסוף-שחור שלהם אני מחבב פחות מהדוגמה הקלאסית) והצמיגים הרחבים מבליטים אותה וגם בימים מוכי האובך היא סובבה אחריה ראשים צעירים.

סביבת נהג יעילה, איכותית ושימושית

תא הנוסעים הוא כמו כל פולקסווגן תכליתי, איכותי, שימושי. הכל נמצא בדיוק איפה שתחשוב שהוא יהיה. כל פיסת עור על ההגה, ידית ההילוכים ובלם היד מתהדרת בתפר אדום ועל ההגה השטוח בחלקו התחתון (אופנה שאת תועלתה המעשית אני מתקשה להבין) מובלט לוגו GTI. האבזור הוא כל מה שתצפו לקבל בגרסה הבכירה של מכונית סופר מיני ובכללו חלון שמש, מסך מגע 6.5 אינץ', מערכת מולטימדיה תומכת בלוטות', בקרת אקלים מפוצלת ועוד. מפרט הבטיחות הוסיף עוד זוג כריות אוויר והוא עומד על שש כאת.

דוגמת המשבצות של המושבים היא בעיקר עניין של טעם, אני אוהב את המחווה הזו לריפוד המקורי של ה-GTI. מה שאינו עניין של טעם אלא של מידות גוף הוא האופן בו המושבים קולטים את הגוף, עבורי כבעל מידות ממוצעות לחלוטין זה היה נהדר, חביקה תומכת ואיתנה של הגוף, אבל בלי ללחוץ. לאנשים שמגדילים בשקל תשעים על בסיס קבוע עלול להיות כאן מעט לוחץ.

במכון הכושר

אבל עד כאן הכל פחות או יותר אותו הדבר, אבזור או איכות אף פעם לא היו הבעיה בפולו GTI, הם היו פחות או יותר כל מה שהיה לה להציע - אלו היו המכלולים האחרים שלה שדרשו טיפול דחוף.  

אז ראשון בשדרוגים הוא המנוע, זה בנפח 1.4 ליטר על צמד מגדשיו (רגיל ומגדש על) פינה את מקומו עבור אחד חדש, 1.8 ליטר טורבו. המשמעות על הנייר היא 192 כ"ס לעומת 180 כ"ס בדגם היוצא ו-25.4 קג"מ מ-1,450 סל"ד נתון זה נשאר די זהה לקודם (25.5 קג"מ) אבל מגיע מוקדם יותר (2,000 סל"ד טרום מתיחת הפנים). כל הטררם הזה מקזז 0.2 שניות בתאוצה למאה קמ"ש שאורכת עכשיו 6.7 שניות - למי שזה מאוד חשוב לו. בסוף, כשהרגל פוגשת את דוושת הגז התוצאה היא מנוע עם ערימות של מומנט ודחיפה החלטית קדימה בכל מהירות וכל סוג האצה, גם עדינה כדי לצבור תאוצה לפני עליה או רמיסה לפני יציאה לעקיפה כל העסק מתארגן על עצמו נהדר כדי להזיז אותה קדימה בנחישות. המילה "בנחישות" דורשת התעכבות קלה – כי "בנחישות" היא דבר טוב, אבל היא נעדרת את הסנסציה של "בבעיטה" וזה קצת היה חסר לי. הפאנץ' הזה הקטן בחוליות הצוואר שמעצים את התחושה של תאוצה.

מנוע חזק, גמיש וחסכוני

כמובן שכינור שני למנוע הנהדר, היא תיבת ההילוכים. אני ניגש למחסן הקלישאות ומנסה למצוא אחת פחות חבוטה ממכונית בתל אביב (בום! עוד קלישאה). אבל נראה שכבר אמרו את כולן, אז נעשה את זה פשוט – זה עובד טוב מאוד. המהירות והדיוק שבה היא מחליפה הילוכים והאופן בו היא ממוססת כל הצהרה בנוגע לטוהר הגזע שבתיבת הילוכים ידנית במכונית ספורט יוצאים מן הכלל. אפשר גם לשלוט עליה ידנית מהפקדים מאחורי ההגה וזה נחמד אבל לא באמת נחוץ.

המקום בו יש בעיה עם התיבה הזו מבחינת התפקוד שלה ונכון למעשה כלפי רוב התיבות הרובוטיות היא כשהיא נדרשת למוטוריקה העדינה בהילוכים הנמוכים, בעיקר בתנועה עירונית שם היא גסה וקופצנית, בטח כשהיא מתמודדת עם יותר מכפליים בהספק מגרסאות הבסיס וכמעט 10 קג"מ יותר.

אם בקופצנות עסקינן, מדובר במכונה מאוד מאוד לא נוחה. חיטוט באף הוא מחוץ לתחום בכלל שכן כל שבר, קמט, סדק, גבשושית או פתח ניקוז מועבר ישירות למרכב ולנוסעים (באמת, אתם ממש יכולים להרגיש מתי עברתם מתל אביב לגבעתיים רק כי הכיתוב שונה על מכסי הביוב...). חשקתי שפתיים באיפוק – "כדאי לך להיות ממש טובה בפניות אחרי דבר כזה" סיננתי לה.

למרות הנוקשות הזו בשיוט ארוך טווח הפולו GTI דווקא הייתה מקום נעים מאוד, בכבישים סלולים היטב תא הנוסעים שקט ומבודד ותיבת ההילוכים דואגת לשמור על הסל"ד נמוך וחרישי.

פארק שעשועים

זה כביש צר ומאוד מפותל, הוא דורש המון איפוק ובטחון במכונית. אני לא אוהב לנהוג בו במכוניות מסוימות, אבל עבור הפולו GTI הוא היה בדיוק מה שצריך. הגרסה הקודמת הייתה מאכזבת כל כך בפן הדינאמי שהציפיות באמת לא היו גבוהות, אבל עם כל עיקול בכביש גיליתי שהשינוי פה באמת גדול. הבלמים כבר לא מרימים ידיים אחרי כמה קילומטרים, להגה יש משקל והיזון טוב משמעותית מבעבר ומערכת ה-XDS שמדמה פעולה של דיפרנציאל מוגבל החלקה תוך שימוש בבקרת היציבות מאפשרת לה למצות כל גרם של אחיזה ובדל סוס כדי לזנק מפנייה לפנייה. מי שנותרו בעוכריה הם במידה מסוימת ההגה ומידת שיתוף המידע של השלדה והישבן.

דווקא על רקע ההתקדמות והשיפור שלה, מאוד חסרה לי ההיענות המיידית להפניית ההגה. יש שם הססנות ותחום אפור באופן בו היא נענית להצבעה אל לב הפנייה, היא נעדרת את הזינוק פנימה שאני באופן אישי מאוד אוהב ומצפה לו במכונית שפונה לנהג ופונה טוב באופן כללי. לגבי השלדה, זו שוב תופעה שאינה ייחודית לפולו GTI, אלא מקיפה המון גרסאות ספורטיביות של הקונצרן כולו (גולף GTI יוצאת דופן בהיבט הזה) – היא מסרבת להיענות למשחקי העברות משקל או לשחרר קצת את העסק כדי לתת לנהג משוב על מידת האחיזה. הכיול הזה טוב לשני מצבים: הראשון הוא נהיגת מסלול חזקה ותובענית שבה האחיזה המקסימלית היא הכל, השני הוא נהגים שהפער בין היכולות ליומרות שלהם גדול מדי. בשני המצבים היא תוציא את הנהג מרוצה, אבל הסיבות שונות מאוד.

כשסיימתי את הכביש הזה קלטתי שאין לי בכלל מושג באיזו מהירות נהגתי, ברור היה לי שזה היה מהיר מאוד, אבל פשוט לא הצלחתי להיזכר במספר מסוים שראיתי במד המהירות – כשיש לי רגע כזה אני יודע שהמשמעות היא אחת – זה היה אינטנסיבי מאוד. אבל למרות ההערכה שהייתה לי לקצב שפולו GTI אפשרה לי, לא היה לי את הדחף הזה לזנק פנימה ולעשות את זה שוב – פשוט לא היה בא לי.

סיכום

הגרסה העדכנית של פולו GTI טובה יותר מהקודמת בכל פרמטר אפשרי, נכון שזה לא היה מאוד קשה, אבל היא באמת מכונית טובה. מראה טוב, אבזור עשיר, בנויה היטב, בתצורת חמש דלתות ותא מטען סביר פלוס, תיבה רובוטית, ביצועים נהדרים והיא אפילו חסכונית ביחס למכונית ספורטיבית, בפרק מנהלתי הושגו 15 ק"מ לליטר ובקצב מאומץ מאוד גם 5.5 ק"מ לליטר זה לא נורא.

אבל, אם אתם מחפשים שותפה מסעירה והרפתקנית – אז היא לא. פיז'ו 208GTI או קליאו RS הרבה יותר מהנות לנהג המיומן שמחפש את המנה שעושה יותר מלהשביע, אלא גם מתבלת את העסק. נכון שיש להן את החסרונות שלהן; 208GTI מגיעה בתצורת שלוש דלתות, רק ידנית ועוד, קליאו RS גסה ורועשת בשיוט ומחירה הרשמי גבוה ב-20 אלף שקלים (!) משל הפולו.

 אגב מחיר, שמרתי את זה לסוף כי זה מה שבעצם הופך את הפולו GTI למכונית שאני בהחלט יכול להמליץ עליה בהינתן היתרונות הפרקטיים הרבים ומעט החסרונות הדינאמיים. בתצורת שלוש דלתות ועם תיבה ידנית היא עולה 142 אלף שקלים ועבור הגרסה הנבחנת, עם חמש דלתות ותיבת הילוכים כפולת מצמד הסכום הוא 155 אלף שקלים. מדובר באחת עסקאות הכיף לשקל הטובות בשוק המקומי הלא פשוט שלנו.

שורה תחתונה – פולו GTI עברה שינוי אמיתי ומועיל, היא כבר לא צריכה טובות מהאחות הגדולה גולף כדי לקבל צ'אנס בפעם הבאה שמישהו שואל אתכם על קטנה ספורטיבית משתלמת.